 |
/images/archive/gallery/153/218.jpg שרון איטח עם אל''מ פינקי זוארץ
ללא  |
|
|
| "לאן שפינקי ילך, אני אלך אחריו" |
|
| סמ"ר שרון איטח שחילץ את מפקד החטיבה הדרומית מועמד לצל"ש, אך משוכנע שבסך הכל ביצע המוטל עליו |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
עמיר רפפורט
15/8/2004 8:44 |
|
|
|
|
|
|
|
התמונות של הג'יפ הבוער, ששודרו זמן קצר לאחר התקרית שבה איבד מפקד החטיבה הדרומית ברצועת עזה את רגלו, מעלות את המחשבה הבלתי נמנעת: מה היה קורה אילו המח"ט הפצוע היה נלכד בפנים?
אבל זה לא קרה. לא בגלל מזל, אלא בזכות אומץ הלב והתושייה שגילו הקשר האישי שלו, סמל-ראשון שרון איטח, ושני חבריו לחוליית
הפיקוד הקדמית, שחילצו את אלוף-משנה פינקי זוארץ תחת אש. כעת מעריכים גורמים צבאיים בכירים שאיטח יקבל ציון לשבח על תפקודו בתקרית לפני כחודש שבה נפצעו מפקד החטיבה הדרומית וראש מינהלת ההתנתקות בפיקוד דרום, אל"מ יוסי תורגמן, מפגיעת מטען רב עוצמה.
סמ"ר איטח, בן 22, שנפצע באורח קל, עשה את שירות החובה שלו כלוחם ברצועת עזה. לפני כשנה וחצי גויס לקבע כקשר האישי של אל"מ פינקי זוארץ. מאז הוא היה צמוד למח"ט כמעט 24 שעות ביממה. עמו שירתו בחפ"ק (חוליית הפיקוד הקדמית) של המח"ט גם יוני שיינהורן, המאבטח, וג'וני טגה, הנהג.
"אני לא חושב שמגיע לי צל"ש", הוא מצטנע. "פינקי היה בשבילנו כמו אבא. הוא הדמות הכי חזקה שאני מכיר. תמיד חשבתי לעצמי שאם יקרה משהו הוא יעזור לי. אבל אף פעם לא האמנתי שהוא ייפצע ודווקא אני אצטרך לחלץ אותו".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
לא הצליח ללחוץ על הברקס
|
|
|
 |
|
|
|
במהלך האירוע המח"ט נהג בגי'פ הסופה הממוגן ולצדו ישב אל"מ תורג'מן. שרון איטח ישב מאחור, מול מכשירי הקשר שעליהם הוא הופקד. עמו ישבו בחלק האחורי של הגי'פ המאבטח יוני והנהג ג'וני.
"זה היה סיור שגרתי", מספר איטח. "פינקי רצה להראות לתורג'מן את הגזרה". כאשר הקצינים הבכירים הגיעו לגדר האלקטרונית המקיפה את ההתנחלות המבודדת מורג שבדרום רצועת עזה, התפוצץ מטען רב עוצמה שהוטמן לצד הציר, וחדר את הג'יפ, למרות המיגון שלו.
"בהתחלה, כשהיה הפיצוץ החזק, חשבנו שעוד פעם ירו עלינו אר-פי-ג'י", משחזר איטח. "אני זוכר שצעקנו לפינקי 'עצור, עצור' אבל הוא לא הצליח ללחוץ על הברקס. רק בדיעבד הבנתי שבשלב הזה כבר לא היתה לו רגל. הוא הצליח לעצור את הג'יפ רק כאשר משך כלפי מעלה את בלם היד. כשהג'יפ נעצר היה שקט של כמה שניות.
"בתוך כמה שניות התחילו להישמע צעקות בערבית מהבתים הסמוכים ואז התחילו גם היריות. הג'יפ התחיל לבעור וראיתי אש שמתפרצת דרך החורים של מיזוג האוויר. יוני ואני קפצנו החוצה והתחלנו להתרחק מהג'יפ. בשלב הזה ציפינו שגם פינקי ויוסי תורג'מן ייצאו מהג'יפ שהתחיל לבעור, אבל הם לא זזו. ניגשנו לג'יפ מאחורה ואז פינקי אמר שהוא לא יכול לצאת כי הלכה לו הרגל'".
אל"מ תורג'מן, שנפצע גם הוא, הצליח לצאת מהג'יפ בכוחות עצמו. לוחמי החפ"ק הבינו שעליהם לחלץ את פינקי. "ניגשנו לדלת של המח"ט, הפלנו אותו בעדינות והתחלנו לגרור אותו אל מאחורי הצד המוגן של הג'יפ", מספר איטח. "פינקי היה ערני לגמרי. הורדנו מעליו את השכפ"ץ כדי לראות שאין לו פציעות בבטן. הוא היה מלא דם ואז ראיתי שאין לו רגל. אמרתי לו: 'המח"ט, אין לך רגל. אני לא יכול לראות אותך ככה'. אבל הוא אמר לי: 'אל תילחץ, זה שום דבר. הנה, עובדה אני מדבר איתך. תמשיכו להילחם ותשימו לי ח"ע (חוסם עורקים - ע"ר)".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"כמו אבא שני"
|
|
|
|
|
|
|
מאז הפציעה שוהה שרון איטח בבית הוריו שבשדרות, ועובר טיפולי פיזיותרפיה תכופים. "רק אחרי הפינוי לבית החולים שמתי לב שיש לי כוויות וכאבים בכל הגוף". לפחות שלוש פעמים בשבוע הוא נוסע למחלקת השיקום במרכז הרפואי שיבא בתל-השומר - שם מאושפז אל"מ זוארץ. "היום, יותר מתמיד, פינקי בשבילי הוא כמו אבא שני. בכל ביקור שלי בבית החולים הוא אומר לי: 'שרון תכין את הג'יפ, אנחנו חוזרים'".
ללא קשר לפציעה היה אמור אל"מ זוארץ לסיים את תפקידו בקרוב. במקומו ימונה לחטיבה הדרומית של אוגדת עזה מפקד חדש, אל"מ אבי פלד. אל"מ תורג'מן שוחרר בינתיים מבית החולים וחזר לתפקידו כראש המינהלת של תוכנית ההתנתקות בפיקוד הדרום. שרון איטח עצמו לא יודע מה יהיה המשך דרכו בצה"ל. "זה מאוד תלוי בפינקי", הוא אומר. "מבחינתי, לאן שהוא יילך, אני אלך אחריו".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
