 |
זה מתחיל בשירה של רחל, "אלי אלי, שלא ייגמר לעולם". מנהל הטקס עומד במרכז, פניו אל החברים. ואז, תוך כדי השירה הנוגה, הוא פוצח בקריאת "יזכור". אחר כך הוא מישיר מבט אל חבריו ומתחיל לקונן על מותם. הוא מציין בזה אחר זה, את שמות חבריו החיים, ש"נפלו על הגנת המולדת". טקס ה"אשכבות" המצמרר יוצא לדרך. טקס הפולחן הזה לא נערך בקרב חברי כת מסתורית אלא בפלוגת החוד של גדוד חורב. חיילי צה"ל המשרתים בשטחים וברצועת עזה פיתחו לעצמם בשנים האחרונות טקסי מוות לפני יציאתם למבצעים.
בחצר הבסיס של מחלקת החוד של גדוד שקד מחטיבת גבעתי, למשל, הקימו החיילים מעין
מזבח. במרכז, על בימה קטנה, הם מבעירים אש בתוך קופסת תחמושת ריקה שמולאה בסולר. החיילים נעמדים מחובקים, והחייל הוותיק ביותר מתקרב ובידו מכוש. עליו לתקוע במכה אחת ויחידה את החלק החד בבול העץ. אם יצליח, מאמינים החיילים, הלילה - או המבצע - יעבור בשקט.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
ריקוד "פוגו" ב"עיגולי מוות"
|
 |
|
 |
 |
 |
|
לפני יציאה למבצעים, כשלוחמי גולני נעמדים לצילום קבוצתי, מקפידים החיילים לשמור על רווחים ביניהם. "עיגולי מוות" הם קוראים לזה. כך, אם הגרפיקאים בעיתונים ישרטטו עיגול סביב ראשו של חייל הרוג, הם לא יסתירו את פניהם של חבריו החיים. כשהקצינים נכנסים לתדרוך אחרון לפני המבצע, חיילי הפלוגה המסייעת של גדוד 13 מורידים חולצות - ופוצחים בריקוד "פוגו" אלים, שכולל דחיפות בכל הכוח. בפלוגה המסייעת של גדוד 101 של הצנחנים, פיתחו החיילים את "נוהל קצין העיר". אחד החיילים מגלם את קצין העיר שנוקש באישון לילה על דלת משפחת החייל שנהרג. "מי זה יכול להיות בשעה כזאת", תוהה החייל שמשחק את אמו של ההרוג. לאחר שקצין העיר מוסר את בשורת האיוב, "האמא" משתוללת ומתמוטטת. החייל שמשחק את האב ניגש להביא כוס מים, אבל אז החייל שמשחק את אחיו של ההרוג, מתפרץ לעבר "קצין העיר" ומתחיל להכותו. "הנוהל" הקודר נערך בדרך כלל כאשר החיילים יוצאים למבצעים בשכם. כתבה נרחבת על פולחן המוות של לוחמי צה"ל - מחר במוסף "סופשבוע"
|  |  |  |  | |
|