 |
/images/archive/gallery/108/841.jpg פיצוץ בנגמש בשכונת זייתון בעזה. צילום:
רויטרס  |
|
|
| "לפעמים נדמה לי שאני רואה אותם ברחוב" |
|
| כשסגן נתי טלזק נכנס עם חייליו לשכונת זייתון בעזה
ב-11 במאי, הוא לא תיאר שיאבד שישה מחייליו. עם
שחרורו מצה"ל, הוא מספר על האסון והחיים שאחרי |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
אסנת שוסטק
29/8/2004 6:01 |
|
|
|
|
|
|
|
"שאלתי את עצמי:'איפה החבר'ה שלי? איפה הילדים שלי? איך אני מוצא אותם?' ראיתי את המנוע של הנגמ"ש מוטל 20 מטר ממקום הפיצוץ. לאט לאט התחלתי להבין שאין ניצולים".
בסוף השבוע השתחרר סגן נתי טלזק מהצבא, כשהטרגדיה מלווה אותו לכל מקום. לפני שלושה חודשים וחצי הוא הוביל צוות של
פלוגת ההנדסה בגדוד הסיור של חטיבת גבעתי למשימה בשכונת זייתון שבעזה.
אחד הנגמ"שים של הצוות עלה על מטען חבלה. שישה מלוחמיו נהרגו- סמל-ראשון עופר ג'רבי, סמל-ראשון יעקב מרוויצה, סמל קובי מזרחי, סמל איתן ניומן, סמל אביעד דרעי ורב-טוראי אדרון עמר.
מאז לא עבר יום אחד מבלי שסגן טלזק לא חושב על החברים שאיבד. לפעמים הגעגועים כואבים במיוחד, ונתי מדמיין לעצמו שהוא רואה אותם הולכים מולו ברחוב.
במשך תשעה חודשים פיקד נתי על הצוות. ב-11 במאי יצא הגדוד למבצע "פרשי הפלדה". המטרה: השמדת מחרטות לייצור רקטות קסאם בשכונת זייתון. אבל אז הכל השתבש. "זה היה מבצע רגיל", משחזר נתי. "פחדנו, אבל ידענו לנתב את הפחד כך שישאיר אותנו דרוכים ולא ישתק אותנו. ידענו שאם ניתן לפחדים לחלחל לא נוכל לתפקד".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
סגן נתי טלזק. צילום: ראובן קסטרו
|
|
|
 |
|
 |
|
"הסתכלנו אחד על השני והבנו"
|
|
|
 |
|
|
|
נתי היה נווט חוד במבצע. הוא זה שהכניס את הכוח לתוך השכונה. דבר לא יכול היה הכין אותם לרגעי האימה שהגיעו עם שחר, כשהגדוד התכונן לצאת מעזה. "התחלנו להסתדר בשורה כדי לצאת החוצה. הכלי שלי, שעמד במרחק 40 מטר מהנגמ"ש של הצוות, היה אמור לסגור את הכוח. פתאום שמענו פיצוץ חזק. פטריית עשן ענקית התרוממה לשמים, הכל מסביב היה שחור, דברים עפו באוויר. הכל התעוות והתעקם".
בשניות הראשונות ניסו קציני המבצע להבין מה בדיוק קרה ומי נפגע. טלזק אומר שבזמן שהדיווחים זרמו הוא כיוון את הרכב שלו כדי לראות את הנגמ"ש. "פתאום ראיתי בור ענקי. ניסיתי ליצור איתם קשר. כשלא היתה תשובה, מפקד הפלוגה שאל אותי אם ייתכן שהנגמ"ש שלהם התפוצץ. אחרי כמה שניות ראינו חלקים מהנגמ"ש. הסתכלנו אחד על השני והבנו שזה הם".
כשהבינו שהנגמ"ש התפוצץ וחבריהם כנראה נהרגו, החלו חיילי הגדוד לחפש את שרידיהם. בתוך הסיוט, דאג טלזק גם לשני חברי הצוות שהיו בנגמ"שים אחרים. הוא פנה למפקדי הנגמ"שים וביקש מהם לוודא שהשניים לא ייאלצו לראות שרידים של חבריהם. "אתה צריך לאסוף את עצמך ואת מי שסביבך. נתנו לי אוצר בידיים, ואני צריך לשמור עליו", הוא אומר.
אחרי שעזב את השטח, חזר נתי לפלוגה ולחיילים שנשארו מהצוות. רק אז הרשה לעצמו להתפרק: "בכיתי רק כשפגשתי את הצוות שלי. אמרתי להם: 'היום אנחנו בוכים יחד'. הבטחתי שמחר אהיה חזק בשבילם".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
הפלוגה שנפגעה. צילום ארכיון
|
|
|
|
|
|
|
"הם היו הילדים שלי"
|
|
|
|
|
|
|
המפגש עם המשפחות השכולות היה אולי הקשה מכל. "לא רציתי להתפרק מול המשפחות, כי הן צריכות מישהו להיאחז בו. מצד אחד אתה רוצה לחזק אותן, ומצד שני לשתף ולהראות להן צדדים שהן לא הכירו בבנים שלהן. סיפרתי הכל והעליתי זיכרונות, למרות שלא סיימתי להתמודד עם זה".
למרות הזמן שעבר, הזיכרון מלוחמיו לא יעזוב אותו לעולם: "אני נזכר בהם במהלך היום. זה חלק ממני. הם היו שישה וכל אחד מהם עולם ומלואו. אני נזכר בחיוך של אחד, בדעות של השני. הם היו החיילים שלי, הילדים שלי".
בשבוע שעבר הסתיים השירות הצבאי של טלזק, שהחליט לא לחתום קבע לתקופה נוספת. "היו לי דילמות אם להישאר בצה"ל או להשתחרר", הוא מסביר, "מהתחלת השירות האמנתי שהדרך שלי נכונה, והאסון הזה לא שינה את הדעות שלי".
אבל גם אחרי שהוריד את המדים, הוא לא מחפש אשמים. "אף אחד לא רוצה לעבור את זה, אבל אני לא מתחרט על אף רגע בשירות הצבאי שלי. אני לא מעסיק את עצמי במחשבות על מה היה קורה אילו הדברים היו מתנהלים אחרת. אסור לעשות את זה, אחרת לא אוכל להמשיך בחיים ".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
