 |
אורי סויסה, עובד בכיר במשרד המשפטים ושוער בית"ר ירושלים בשנות השמונים, מואשם שהטריד מינית את אחת מהעובדות במשרד, והפעיל עליה לחצים בעזרת עובד נוסף כדי שתכחיש את המעשה.
נציבות שירות המדינה הגישה תובענה נגד אורי סויסה ואליהו חליוה, לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה. מהתובענה עולה, כי ביוני 2003 נכנסה לחדרו של סויסה המתלוננת ר.כ, שעבדה אז כרכזת לשכה בכירה במחלקה לסכסוכי עבודה בפרקליטות המדינה .
לטענת הנציבות, סויסה ששימש אז כמבקר פנים של משרד המשפטים, צפה בתמונות אירוטיות על צג המחשב, וביקש מהעובדת לצפות בהן עימו. לאחר שסירבה בתוקף, נעל סויסה
את הדלת, והחל ללטף ולחבק אותה בפלג גופה העליון, למשש את חזה, ואף ביקש ממנה למצוץ את איבר מינו. מעשים אלה בוצעו בניגוד לרצונה, ולמרות דרישתה המפורשת שייתן לה לצאת מהחדר.
לאחר האירוע הופץ במשרד המשפטים מכתב אנונימי המפרט את סיפור המעשה. לטענת הנציבות, המכתב הגיע לידי סויסה, ולידי חליוה, ששימש אז כמנהל הארכיב במשרד. השניים ניסו לגרום למתלוננת לחזור בה ולהכחיש את האירוע.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
בעקבות הלחצים
|
 |
|
 |
 |
 |
|
בפגישה ביניהם ניסה סויסה לשכנע את המתלוננת להכחיש את קיום האירוע, בטענה שבעבר עשה עבורה רבות. גם חליוה ניסה לשכנעה לחזור בה, תוך שהוא מזכיר לה את מעמדו הבכיר של סויסה במשרד המשפטים. חליוה ביקש מהמתלוננת לשלוח מכתב לממונה על מעמד האשה בנציבות שירות המדינה, עו"ד רבקה שקד, בו תכחיש את המקרה. בעקבות הלחצים שהופעלו עליה, שלחה המתלוננת מכתב בו ציינה כי "לא היו דברים מעולם". בנציבות שירות המדינה הוחלט להגיש את התובענה למרות מכתב החרטה.
פרקליטיו של סויסה, עורכי הדין רועי ודוד פוליטי, מכחישים את ההאשמות נגדו: "בפני התביעה הונחו שורת ראיות מזכות שיכולות לקבוע מי משקר במצח נחושה, והדברים יוצגו בבית הדין. תמוהה התנהלותו של אגף המשמעת בנציבות בפרשה זו. אין דרך אחרת לכנות את התעלמותה המוחלטת והשיטתית של התביעה, מכל ראיה מזכה שהונחה לפניה".
פרופ' דוד ליבאי, פרקליטו של חליוה, ששימש בעבר כנהגו של ליבאי בעת שכיהן כשר המשפטים, מכחיש אף הוא את ההאשמות: "חליוה מואשם בשוליים, והוא מכחיש בתוקף שניסה להשפיע עליה לבטל את התלונה. היא ביטלה את התלונה מיוזמתה, וכך גם עולה מחומר הראיות".
|  |  |  |  | |
|