 |
בית משפט השלום בתל-אביב הרשיע היום את דוד ויינברג, דובר אוניברסיטת בר אילן לשעבר, במעשים מגונים ובהטרדה מינית של עובדת תחת מרותו. על פי פסק הדין, באחד המקרים ביקש ויינברג מהעובדת להצטרף אליה ולחברתה בשביל להתקלח, כל אחד בנפרד, לפני טקס שנתי להענקת תוארי כבוד. לאחר שהתלבשה ניגש אל המתלוננת והעיר לה על הופעתה. כשיצאה מהחדר בא לקראתה, אחז בידיו בצידי גופה והחליק את ידיו מהחזה אל מותניה ואל ירכיה. בהזדמנות אחרת דחף ויינברג באלימות נייר אל תוך חולצתה של המתלוננת.
בית המשפט דחה את טענתו כי ניסה להסתיר בנייר את המחשוף בחולצתה, שלטעמו היה גדול מידי. בפסק הדין צויין עוד כי במהלך שנתיים של עבודה משותפת נהג הנאשם להעיר לה הערות מיניות, ושאל אותה על פרטים מחיי המין שלה ושל בעלה. פעם אחת אף הציע "שתעשה חיים" עם עיתונאי כדי שיפרסם מחקר של האוניברסיטה. יצוין שויינברג כפר בכל האישומים נגדו.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
ויינברג ממשיך לעבוד
|
 |
|
 |
 |
 |
|
השופטת זיוה הדסי-הרמן פירטה בהכרעת הדין את מסכת האירועים שעברה המתלוננת מאז שחשפה את המעשים בפני בכירים באוניברסיטה. בעצת מרצים שעמם התייעצה, הגישה תלונה לנציבת הקבילות של האוניברסיטה. מאחר שהנציבה שהתה בחו"ל מונתה ד"ר רות קנאי, מרצה מהחוג למשפטים, לממלאת מקום. לאחר ששמעה את התלונה הוזמן גם ויינברג למסור את גרסתו. ויינברג, שהיה מקורב מאוד לנשיא האוניברסיטה, המשיך לכהן בתפקידו במשך כל אותו הזמן. למתלוננת הוצע להישאר בביתה ולקבל משכורת, אולם היא סירבה. לאחר זמן מה, בהמלצת פרופ' יעקב נאמן, יו"ר הוועד המנהל של האוניברסיטה, היא החליטה להגיד נגדו תלונה במשטרה. נאמן גם המליץ בפניה לפנות לעו"ד שירה דונביץ', שהנחתה אותה להקליט את הנאשם. "העובדות מלמדות שהנאשם ניצל לרעה את מעמדו", כתבה השופטת בהכרעת הדין. "המתלוננת לא הסכימה ולא הזמינה את מעשיו של הנאשם. אכן, לא כל ביטוי פוגע הוא דבר עבירה ואין בכוונת החוק לפגוע בחופש הדיבור... עם זאת, בכוונת החוק להגן על זכות האדם לכבודו ולאפשר לו לחיות בסביבה בטוחה מבלי שיוטרד, בדיבור או במעש". גם היום, אגב, ממשיך ויינברג לעבוד באוניברסיטה בתפקיד מנהלי. |  |  |  |  | |
|