 |
כרמית עמר מאופקים סיימה את לימודי התיכון שלה לפני ארבע שנים. כשרצתה להתחיל ללמוד עבודה סוציאלית באוניברסיטה, גילתה שתעודת הבגרות שלה אינה מספיק טובה. הסיבה לא היתה קשורה דווקא לציונים של כרמית אלא להרכב המקצועות שבהם נבחנה: בגרות באנגלית ברמה של שלוש יחידות לימוד, התברר לה קצת באיחור, משאירה תלמידים רבים מחוץ למשחק האקדמי. "הייתי חייבת להשלים עוד יחידה אחת באנגלית כדי להתקבל, כי זו היום דרישה
מאוד בסיסית כמעט לכל חוג באוניברסיטה," מספרת כרמית. כרמית שייכת לקבוצה הולכת וגדלה של תלמידים שהשיגו תעודת בגרות אך אינם עומדים בדרישות הסף של האוניברסיטאות. שני הסעיפים המרכזיים בדרישות אלה הם בחינה באנגלית ברמה של לפחות ארבע יחידות, ובחינה במתמטיקה ברמה של לפחות שלוש יחידות. תלמידים שאינם עומדים בדרישות מסוננים החוצה באופן אוטומטי ברוב החוגים על-ידי מחשבי יחידות הקבלה.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
הבעיה העיקרית - בפריפריה
|
 |
|
 |
 |
 |
|
במשרד החינוך אוהבים להתפאר בנתונים הכלליים המעידים על עלייה מתמדת באחוז התלמידים שמשיגים תעודת בגרות. ב-,1998 למשל, עמד שיעור הזכאות על 38.5% (מכלל בני ה17- בישראל) בהשוואה ל46.8%- ב.2003- ואולם, השיפור מסתיר עלייה מקבילה במספר התלמידים שתעודת הבגרות שלהם אינה מאפשרת להם כניסה למוסדות הרשמיים להשכלה גבוהה: מ12.7%- (מכלל הזכאים לתעודת בגרות) ב01998 ל15.4%- אחוז ב-.2003 במספרים קשים מדובר ב8,130- תלמידים שסיימו 12 שנות לימוד, ניגשו לבחינות המסכמות והשיגו תעודת בגרות רק כדי לגלות שאין הרבה מה לעשות איתה. לדברי גורם הבקיא בנתונים, רוב התלמידים שאינם יכולים להתקבל לאוניברסיטה בגלל הרכב תעודת הבגרות שלהם מגיעים מ"הפריפריה החברתית" – עיירות פיתוח ושכונות בעלות מאפיינים סוציו-אקונומיים חלשים בערים הגדולות. כמו כרמית, גם מוטי למד באחת מערי הפיתוח בדרום. הוא השתחרר מצה"ל לפני שנתיים, עשה את הטיול המתבקש במזרח הרחוק ולאחר שחזר ביקש ללמוד רפואה באחת האוניברסיטאות. "הציונים שלי היו בסך-הכל בסדר, לא נכשלתי באף מקצוע," הוא מספר. "הבעיה היתה שנבחנתי בשלוש יחידות באנגלית. בית-הספר בעיר שלי נחשב חלש. לא היתה לי בכלל אפשרות ללמוד ארבע או חמש יחידות באנגלית. לא היו מורים שיכינו אותנו לבחינות ברמות האלה, ורוב המורים שלימדו שלוש יחידות לא באמת השקיעו בנו. אח שלי לומד עכשיו באותו בית-ספר ואני מבין שאין שם שינוי גדול."
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
סטודנטים באוניברסיטה (למצולמים אין קשר לכתבה). צילום: קוקו
|
|
 |
 |
 |
 |
|
הטריקים של משרד החינוך
|
 |
|
 |
 |
 |
|
לפי הנתונים, 28% מהזכאים לתעודת בגרות באופקים ניגשו לבחינת הבגרות באנגלית ברמה של שלוש יחידות לימוד. זאת, לעומת 2.1% בלבד מהזכאים לבגרות במכבים-רעות, היישוב בעל שיעור הזכאים הגבוה ביותר בישראל. הפערים בולטים גם בניתוח לפי מגזרים: 86.7% מבין התלמידים היהודים עמדו בדרישות הסף של האוניברסיטאות לעומת 71.8% אצל הערבים, 66.4% בקרב הדרוזים ו-59.6% בקרב התלמידים הבדואים בנגבץ מפת הפערים הזו מלמדת שבתי-ספר מבוססים,בעלי מורים טובים,תוכנית לימודים מלאה והורים שמשלמים הרבה כסף (לפעמים גם עבור מורים פרטיים) מובילים את התלמידים שלהם לתעודת בגרות שמאפשרת להם להמשיך הלאה. לעומת זאת, הרלבנטיות של תעודת הבגרות שמשיגים רבים מתלמידי בתי-הספר החלשים, מוטלת בספק.
מה אפשר לומר לתלמיד כזה, שכנגד כל הסיכויים, טרח ושקד והשיג תעודת בגרות מלאה? יו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך, פרופ' יעקב כץ: "צר לי מאוד עליו. אני אשתדל להתחמק ממנו. המנהל שלו, שיודע מה הדרישות של האוניברסיטה, צריך לתת לתלמיד כזה את התשובות." מי אשם במצב? גורמים באוניברסיטאות המכירים מקרוב את מערכת המיון אומרים כי אין ברירה אלא להמשיך ולשמור על נהלי הקבלה הקיימים, בעיקר נוכח התחושה כי רמת תעודת הבגרות יורדת בשנים האחרונות. "משרד החינוך ממציא כל כמה שנים טריק אחר כדי להגדיל את מספר הזכאים לתעודת בגרות," אומר אחד הגורמים. "פעם זו הגרלה ופעם אחרת זה מיקוד החומר לבחינה. התחושה היא שתעודת הבגרות הפכה לכלי מאוד בעייתי בניבוי ההצלחה בלימודים באוניברסיטה." |  |  |  |  | |
|