 |
/images/archive/gallery/185/225.jpg חוליית הסטודנטים המצרים
צילום: דיאגו מיטלברג  |
|
|
| התוכנית: לחטוף חיילים ולקבור אותם בסיני
|
|
| ששת הסטודנטים המצרים שנלכדו בתוך שטח ישראל
קיבלו השראה במסגדים בקהיר ומתורתו של בן-לאדן,
ותכננו סדרת פיגועי ראווה כנקמה על הרג פלשתינים
|
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
שמעון איפרגן
16/10/2004 14:56 |
|
|
|
|
|
|
|
השבוע החל משפטם של חברי חוליית הסטודנטים מקהיר שתיכננו לבצע סדרת פיגועים בישראל: מעדויותיהם המפורטות אפשר ללמוד על הפופולריות של דרך הטרור בקרב קיצוני האיסלאם, שהובילה חבורה של צעירים מצרים לעזוב הכל, כדי לצאת ולנקום באויב הציוני.
אמצע אוגוסט 2004, שעת לילה מאוחרת. בבית ישן בקהיר מתכנסים שישה סטודנטים מצרים להנדסה חקלאית ולאלקטרוניקה. האווירה בחדר מתוחה. בשלב מסוים שולף מנהיג החבורה, מוסטפא מחמוד, מצלמת וידאו זעירה ומתעד את צוואת חבריו.
"אנחנו לוקחים בחשבון שלא נחזור בחיים מהפעולה הזו", אומרים הצעירים למצלמה. "אל תבכו על מותנו. תמשיכו להיות שמחים. אנחנו נמות מות
קדושים. נמאס לנו מהסבל שעוברים אחינו הפלשתינים, ואנחנו הולכים כדי להציל אותם".
כמה שעות לאחר מכן יוצאים השישה אל גבול מצרים-ישראל. חמישה ימים חולפים עד שהשישה מגיעים אל הגבול ומצליחים לחדור אל ישראל, סמוך לקדש-ברנע. אבל תוכניתם הרצחנית לא יוצאת אל הפועל: סיור של משמר הגבול מזהה עקבות חשודים על דרך הטשטוש שלאורך הגבול, והחוליה נתפסת.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
14 סכינים ואקדח אוויר
|
|
|
 |
|
|
|
חוליית "אוזן המן" - כפי שהיא מכונה על ידי חוקרי יחידה מרכזית דרום, מנתה שישה חברים: מוסטפא מחמוד, מוסטפא אבו-דיפ, מחמוד עזאת עלי, סאלם בן-יסרי מחמוד ועימאד בן-סעיד תוהמי בני ה-21, ומחמוד מאהר בן ה-25. חברי ילדות, שהקשר ביניהם התרופף עם השנים, וחודש רק לפני כחצי שנה. "הקשר ביני לבין שאר החברים נוצר אחרי שהתכתבתי איתם בצ'טים באינטרנט", סיפר מחמוד עזאת עלי בחקירתו ביחידה המרכזית של המחוז הדרומי. "כשנפגשנו שוב והקשר חודש, נולד הרעיון לבצע פיגועים בישראל. ראינו במהדורות החדשות בטלוויזיה את הסבל הרב שנגרם לאחינו הפלשתינים על ידי חיילי צה"ל שהורגים אותם ומתעללים בהם. החלטנו שצריך לבצע נקמה בישראל, שאסור לשתוק יותר. כמוסלמים, החלטנו שצריך לפעול כדי להפסיק את הפגיעה בפלשתינים".
כך נוסדה החוליה. חלק מהחברים בה השתייכו לארגון "האחים המוסלמים" עוד לפני כן, ואת תת הארגון שהקימו כינו "הדין האיסלאמי". השישה החלו להיפגש ולתכנן את הפעולה. הם השיגו מפות עדכניות של ישראל, מצרים וירדן, וכן רשימה של יישובים בישראל, שאליהם התכוונו להגיע. כדי לרכוש את הציוד הרב לו נזקקו לצורך הפיגוע, תכננו השישה לבקש עזרה כספית ממבריחים, המעבירים יצאניות מחבר העמים, מסיני לישראל. אבל כוונה זו לא יצאה אל הפועל. "פחדנו שבמקרה כזה יוקיעו אותנו מבחינה דתית", הסביר אחד מחברי החוליה. "המבריחים הם אנשים מושחתים וחסרי מוסר, ולא רצינו שהסטיגמה שלהם תדבק בנו".
השישה החליטו לממן את רכישת הציוד בכוחות עצמם: הם פדו תוכניות חיסכון, ורכשו את הציוד: 14 סכינים, מילון ערבי-עברי, אקדח אוויר, משקפות לראיית לילה, פנסים, מצפן, מכשירי קשר ובגדי הסוואה כהים להסתתרות בשטחים מדבריים. "בהתחלה ערכנו סיורים לאורך גבול מצרים-ישראל, כדי לבדוק את ההיערכות של הכוחות הישראליים והמצריים בשטח", סיפר סאלם בן-יסרי מחמוד לחוקרים, "רצינו גם לחצות את הגבול כדי לראות איפה נמצאים החיילים הישראלים, אבל פחדנו להיתפס, וחזרנו הביתה מאוכזבים".
השישה שמרו בסודיות מוחלטת על תוכניתם. אפילו בני משפחותיהם לא ידעו דבר על מעשיהם. רק קלטות שהותירו מאחריהם נותרו כעדות לכוונותיהם. "ידענו שלא נחזור מהמשימה הזאת בחיים ולכן צילמנו את הסרט לפני שיצאנו לישראל", הסביר מוסטפא מחמוד. התוכנית של החוליה, כפי שעלתה בחקירה, היתה יומרנית ושאפתנית במיוחד, שלא לומר הזויה: השישה תכננו לחדור לישראל, לחטוף ולרצוח חייל או מספר חיילים, להעביר את הגופות לשטח המצרי ולקבור אותן בשטח מדברי. לאחר מכן הם תכננו לחזור לישראל, להשתלט על טנק, לנסוע איתו למצפה רמון, לשדוד שם סניף של בנק ולחזור עם הכסף למצרים, כדי לרכוש תחמושת לביצוע פיגועים נוספים.
כחלק מההכנות, נפגשו חברי החוליה עם נהג טנק מצרי, ששירת בצבא מצרים ולחם מול ישראל. "הוא לימד אותנו איך לנהוג בטנק", שחזר בחקירה אחד מחברי החוליה. כדי להתכונן לקרבות פנים אל פנים עם חיילים ישראלים, השישה עברו קורס ממושך בקרב מגע, ואף למדו קונג-פו אצל מדריך מקצועי. חברי החוליה, כך סיפר אחד מהם בחקירתו, התכוונו לגייס במצרים סכומי כסף גבוהים כדי לרכוש שטח אדמה גדול באזור אל-עריש ולהקים במקום מחנה אימונים של שאהידים: "היתה לנו כוונה לרכוש חווה חקלאית ולהפוך אותה למחנה אימונים לצעירים, שיצאו למלחמת ג'יהאד באויב הציוני שיושב על אדמות כבושות השייכות לפלשתינים. זו היתה אמורה להיות הנקמה שלנו על כך שהצבא שלהם הורג נשים ותינוקות פלשתינים".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מלחמת ג'יהאד
|
|
|
|
|
|
|
ב-25 באוגוסט הגיע היום הגדול של חברי חוליית "הדין האיסלאמי". אחרי חמישה ימים ברגל ובטרמפים הגיעו השישה לסיני ומשם באוטובוס אל הגבול עם ישראל. בשעת לילה מאוחרת הסתננו לישראל, והחלו לעשות את דרכם לכיוון היישוב קדש-ברנע. בשלב מסוים החליטו השישה לעצור ולהמתין עד אור הבוקר.
בשעת בוקר מוקדמת עבר לידם סיור של לוחמי משמר הגבול רמון, בדרכו לבסיסו בהר-חריף. הלוחמים הבחינו בעקבות על שביל הטשטוש, וזיהו את חברי החוליה מסתתרים בתוך שיח גדול, כשהם לבושים בבגדי הסוואה וחמושים בסכינים. "בהתחלה חשבנו שמדובר במסתננים שחצו את הגבול כדי לחפש עבודה בישראל או להבריח מזון וסמים", סיפר אחד מלוחמי מג"ב רמון. "אבל כשערכנו עליהם חיפוש הבנו שהם התכוונו לבצע פיגועים".
השישה הועברו לחקירה בצה"ל, ומשם נלקחו אל משטרת המחוז הדרומי. מה הניע אתכם להחליט לבצע את הפיגוע? שאל המפקח משה משה מהיחידה המרכזית במשטרת המחוז הדרומי את ראש החוליה מוסטפא מחמוד. "כאב לנו לראות בטלוויזיה את המראות הקשים של חיילים ישראלים שהורגים פלשתינים", היתה התשובה. החקירה העלתה עוד, כי חברי החוליה אימצו חלקים מתורתו של אוסמה בן-לאדן.
"השישה נהגו ללכת למסגדים בקהיר והפכו לדתיים אדוקים וקיצוניים", מסביר משה. "הם הושפעו רבות מהאידאולוגיה של תנועת אל-קאעידה, והיו נחושים לבצע את הפיגועים". בחקירה הודו השישה במעשים המיוחסים להם, והביעו צער וחרטה על כוונתם לבצע את הפיגועים בישראל. אחד מחברי החוליה אף הביע שמחה על כך שנשאר בחיים, וכי צוואתו המוקלטת לא יצאה אל הפועל. "אני מצטער על מה שקרה", אמר לחוקרים. "עשיתי טעות גדולה כשהשתייכתי לחוליה הזו. אני שמח מאוד שנשארתי בחיים, ולא הפכתי לשאהיד".
נגד חברי החוליה הוגש כתב אישום חמור בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, אולם לקראת משפטם שהחל השבוע חזרו השישה מהודאתם. כעת הם טוענים כי עונו על ידי חוקריהם הישראלים, שלקחו מהם הודאה שקרית, טענות שנדחו על ידי גורמי צבא ומשטרה.
עוד לפני הפיגועים בסיני, שררה במצרים מבוכה רבה בעקבות הפרשה. מתחת לפני השטח מתנהלים מגעים בין גורמים מצריים לישראליים, בדבר שחרורם של הסטודנטים ממעצרם. בישראל מתנים קיומה של עסקה כזאת בשחרורו של עזאם עזאם, הכלוא בכלא המצרי.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
