ראשי > כוכבי מעריב > קובי אוז

עוד שבת: 22.10.04 :עוד בכתבה פסוקובי כלנית ורקפת קינת החופים שליטים יקרים, אנחנו נוסעים לסיני, לתאילנד ולטורקיה כי אין פינות זמינות של שלווה בארץ. אנחנו נוסעים למדינות זרות כי אתם הזנחתם אותנו, הפקרתם את החופים שלנו לידיים של אינטרסנטים. שליטים יקרים, אתם, ורק אתם, אשמים בכספים הגדולים שאנחנו שופכים החוצה למדינות שלא שולחות לכאן תיירים בכלל. יש לכם נתח גדול באחריות לגורל האנשים שנסעו לחו"ל ונפגעו כי לא מצאו לעצמם רגע של שלווה אמיתית ומשתלמת בארץ. הכל כאן מגודר, הכל כאן בתשלום, כל חוף הפך לגן אירועים, כל חוף הוא פתאום שטח פרטי, וישראלי כמוני צריך ים של זמן כדי למצוא איזו פינה עם ים. הנה האמת העירומה: אתם, שליטים נכבדים, אתם אשמים בהפקרתנו לחסדי זרים. לא חשבתם עלינו מספיק, רק לעצמכם דאגתם. לחו"ל אתם נוסעים על חשבוננו כבדרך קבע, אבל אנחנו, אנחנו תקועים כאן במדינה שחופיה הרוסים. תראו איך המדינה נראית: הים מזוהם ומגעיל, הנהרות מסריחים, מדוזות על כל שעל, ביוב זורם לנו לתוך הכחול, שלא לדבר על החול המלוכלך, וכל הג'יפה הזאת בגללכם. הון ושלטון, כיסלון וחידלון, וכל האסון הזה על מצפונכם. מישהו מייבש לנו את ים המלח בשיטה של ביתור הים לרצועות (הפטנט הישראלי שמיישמים לפעמים בעזה), מישהו גידר את הכנרת ודפק לכולנו את הגישה (אולי צריך להחזיר אותה לסוריה כדי שנוכל ליהנות ממנה סוף סוף כתיירים), והים התיכון מקבל מאיתנו את כל הצינור, מי שופכין ישר לווריד. כל זה בגללכם, שליטים נכבדים, אתם לא שולטים, רק מתכופפים. אנחנו רצנו למלכודת של סיני כי לא השארתם לנו פינה שקטה, ולמרות ההתרעות מגיע לנו קצת שקט, בלי קנסות חניה, בלי יותר מדי פקחים ונודניקים. אנחנו רוצים סוכה קטנה לנוח בה מהרעש הפוליטי שאתם מקימים בחדשות. אנחנו רוצים פינה ללא פרסומות, פינה עם תמימות, פינה ללא הפעלות ושיגועים. פסוקובי תנו לחיים לחיות. משרד ממשלתי לזולות בישראל שליטים נכבדים, תעשו מעשה, תסתכלו לציבור בעיניים תבקשו סליחה ותקימו משרד ממשלתי ליצירת זולות בישראל ועדה לפסטורליה ים תיכונית, ועדה ליצירת מקומות מפלט בארצנו. ושזאת תהיה ועדה עם שיניים, ועדה עם כוח, ועדה שתייצר כל שנה מקומות נופש שקטים וטבעיים בישראל הוועדה הזאת יכולה להיות אבא ואמא לחופי ארצנו, לדאוג שלא ייבנו בניינים ומלונות שחוסמים לכולנו את האוויר, לדאוג שהקיבוצים וצה"ל לא יספחו את כל החופים הקרובים להם ויגדרו לנו את הבריזה בקריזה. הוועדה הזו יכולה לארגן דרכי גישה לאנשים כמוני שאין להם ג'יפ (כן,נשארו כמה שעדיין לא רכשו ארבע על ארבע). הוועדה יכולה לדאוג לשקט, להגביל מפגעים מוטוריים כמו טרקטורונים, אופנועי ים וסירות מנוע להשתיק מוזיקה חזקה מדי, ליצור חופים כמרחב של שלווה לכולנו. אפשר להיות יצירתיים ולאפשר לבני אדם פשוטים וטבעיים לארגן כאן רצועות חוף נעימות לתפארת.שליטים יקרים, הבריחה ההמונית שלנו לסיני היא בגלל ששכחתם שאנחנו בני אנוש. אנחנו מחפשים חופש ושקט ואתם נותנים לנו רק מגבלות ורעש. תבקשו יפה סליחה ותיגשו לעבודה.   אבל עם מי אני בכלל מדבר? עם שרון הכבד והמיוזע, שבקושי סוחב על כתפיו העייפות את עגלת ההתנתקות? נסו לדמיין את שרון בבגד ים ותבינו למה הנושא בכלל לא מזיז לו. אז מי נשאר לנו? ביבי יפריט לנו את הנשמה, פורז יפרז לנו את הפנים ושאר השרים משחקים אותה בחוץ וביטחון. אני כנראה מדבר עם עצמי, מדחיק את העובדה שאין עם מי לדבר. מרעיש לעצמי את המוח בתקווה קלושה שהאנשים שמעלינו אוהבים אותנו ורוצים בטובתנו. שום דבר לא יזוז אם לא נכריח אותם להתעורר, או לפחות נשחרר אותם מעול השלטון ונארגן כמה אנשים אחרים שאכפת להם באמת. המדינה שלנו צריכה ראש ממשלה שיהיה קצת ראש עיר, שידאג שיהיה לנו טוב פה. מישהו שיהיה פחות מדינאי ויותר על הכיפאק, מישהו עם לב טוב שלא מתבייש לרדת לפרטים קטנים. הנה הבקשה שלי מאלוהים: תן לנו מנהיגים שאוהבים אותנו, תן לנו מנהיגים שרוצים שיהיה לנו טוב, תן לנו מנהיגים שמקשיבים לרחוב, תן לנו מנהיגים פיקחים ומחוברים, שייענו לשוועתנו בתבונה ובאחריות. איור: אלית אבני הנופש האולטימטיבי זהו, אני לוקח שק שינה ויוצא לנופש בכניסה לאיכילוב. הבורקסים בקיוסק יותר טעימים מהטחינה בסיני, ואם צריך פינוי, אין יותר מהיר מזה. כלנית ורקפת אויויוי, מה קורה בבית, מלחמת עולם בין כלבה לחתולות. הכלבה של המהממת סובלת מהתעללות קשה של שתי הכוסיות שלי, הלוא הן כלנית ורקפת. מה הן לא עשו לה - אמבושים מאחורי הבר, שריטות מרומזות. תחרות דום שתיקה: הן עומדות מולה כאילו מישהו לחץ פאוז בווידאו, מסתכלות לה בעיניים, היא מזיזה ת'זנב, אבל לא מתקדמת לעברן, הן מוציאות צליל כזה של מכשיר רדיו של הצבא הסובייטי בלי למצוא תדר, מין סירנה איטית כזאת, הכלבה תוקפת, הן עושות לה כחחחחחח ונמלטות. היא נשכבת על הספה, והן שתיהן נשכבות על המשענת בתנוחה של לוחם קומנדו במארב, מחכות שהיא תירדם ומביאות לה כאפה דוקרנית. אבל הכי הן אוהבות להתקיף בחסות האו"ם: שונרא מתחבאות מאחורי אונר"א. אונר"א זה אני. אני יושב בין החתולות לכלבה, הן באות ככה מאחורי עם כל המיאו והגרגורים, ואז, כשכולנו רגועים, הן מהממות אותה בכחחח פתאומי והיא מתחילה לנבוח בבהלה. אלוהים ישמור, יש לי מלחמת גרילה בבית, עוד רגע כלנית ורקפת יפתחו קסאמים והכלבה המסכנה תצטרך לבתר להן את הרצועה. עוזי חיטמן אלוהים לוקח את הטובים אחד אחד. הפעם לקח את עוזי חיטמן. עוזי יחיה לנצח בישראל ובכל הקהילות היהודיות בעולם, בעיקר בזכות שיר ענק שהלחין, שיר שנכנס מיד לתודעה שלנו, כאילו תמיד היה שם. כשאני שומע את הלחן שלו ל"אדון עולם" אני יכול לדמיין יהודים מתפללים בכל מקום ובכל תקופה בעולם. זכינו במלחין שהביא לנו מנגינה על זמנית, קלאסיקה עברית ויהודית. עוזי עשה ים של טוב, אבל המנגינה הזאת היא העידית שבעידית. שירת להקות זמר, שירה מסביב לשולחן המשפחה, שירה בבית כנסת, שירה בציבור ותפילה פרטית. השיר הזה נכנס לכל הפורמטים ויחיה לנצח מחוץ לכל אופנה בתוך ישראל ובעולם כולו. נדיר שאדם זוכה להביא לעולם מתנה כזאת, ועוזי חיטמן הביא את המתנה הזאת ועוד מלוא החופן מתנות. עוזי חיטמן ידע לדבר עם אלוהים גם בשיר "רציתי שתדע", ואני בטוח שאין טוב ממנו כדי לבקש בשבילנו שלום גם בשמים. שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה הוסף תגובה    עבור לפורום כתוב לעורך

בן 35, תושב תל-אביב ויליד שדרות. סולן להקת טיפקס, כותב ומלחין, מנהל הלייבל לבנטיני (שכולל בין השאר את הלהקות הדג נחש, נערי רפול, מרסדס בנד ועוד). מחבר הספרים "משה חוואטו והעורב" ו"עבריין צעצוע"       בארכיוןgoogle.com   שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה הוסף תגובה  עבור לפורום כתוב לעורך