 |
/images/archive/gallery/100/915.jpg שמעון פרס.
צילום ארכיון: רויטרס  |
|
|
|
|
| שמעון פרס זוכר את ידידו יצחק רבין. "הוא הציל את עתיד ישראל" |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
שמעון פרס,
27/10/2004 8:35 |
|
|
|
|
|
|
|
יצחק זכה לעמוד בראש המערכה הצבאית הגדולה ביותר והמוצלחת ביותר של מדינת ישראל - מלחמת ששת הימים. הוא לא זכה מן ההפקר. אין עוררין על כך שהתמזג אצלו אינטלקט אסטרטגי עמוק יחד עם כושר פיקוד טבעי.
יצחק גם ידע שדרושה מערכה נוספת, תובענית לא פחות, כדי לתרגם ניצחון צבאי למבנה פוליטי ארוך טווח. מה שניתן לעשות בחרב אי אפשר לעשות באנך בניין. אבחת החרב היא מהירה, הנחת לבנים היא איטית. כשהאויב עומד בשער - העם מאוחד. כשהעתיד מתדפק על הדלת - העם שנוי במחלוקת.
ניצחון אינו קונטרוברסלי, פשרה אינה פופולרית. אבל ניצחון צבאי אינו בא במקום שלום קבע, והשיקולים שקדמו למלחמת
ששת הימים הם חיוורים לעומת ההכרעה שנדרשה והחלה באוסלו. האנשים מעדיפים לזכור מאשר לחזות: העבר ברור, העתיד מעורר ספקות.
קל היה ליצחק להסתפק בניצחון צבאי ולהיות מקובל על כולם. אבל לא איש כמוהו יבגוד בעתיד. גם כאשר מי שאינו בוגד בעתיד נקרא "בוגד" בפי מי שדבוקים ליום האתמול. אוסלו הוא צעד היסטורי אמיץ.
ומי שעמד בראש המהלך הזה - חייב להיות אמיץ. אמיץ ובודד. אמיץ שעומד מול התקפות, גם כאלה שבאות מפי בני עמו. הוא עמד ולא נבהל. הוא החליט והפליג לעתיד. הוא היה רב חובל של אוניית מלחמה, קברניט של ספינת עתיד השטה בים מלא שרטונים, סערות ורוחות נגד.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
"לא נשכח, לא נמחל"
|
|
|
 |
|
|
|
מהי החשיבות של אוסלו? בעיניי אין ספק שזו היתה הכרעה הרואית ונכונה. לאחר שהימין טרפד את הסכם לונדון ב-1987, נותרנו ללא פרטנר וללא מפת שלום. המלך חוסיין פרש מהמשא ומתן בנושא הפלשתיני לאור סירוב הימין לתוכנית לונדון, והמפה שאפשר היה להגיע איתה להסכם אז - נמוגה. מפה שהיתה מביאה ניהול משותף של הגדה, במקום חלוקת הארץ.
יכולנו להישאר בלי פרטנר, נתונים ללחץ עולמי ללא אפשרות של משא ומתן. אבל באוסלו נוצר פרטנר פלשתיני. אוסלו איפשר לנהל משא ומתן עם גורם פלשתיני בעל אוריינטציה פוליטית, ולא עם קבוצות של טרוריסטים דתיים.
הפרטנר הפלשתיני הזה הסכים למה שלא היה מסכים אף ערבי או פלשתיני אחר, כלומר: שמפת השלום תהא מפת 1967 - המשאירה בידי ישראל 76% משטח ישראל המערבית, ולא 55% לפי מפת האו"ם מ-1947. בלי מפה כזו לא היה ולא יהיה סיכוי לשלום.
יצחק הותקף מכל צד. אבל זה לא מנע ממנו לשקול כל צעד, ולא גרם לו לאבד את המצפן המוביל לשלום קבע. אוסלו ידע נסיגות וכישלונות. אבל אף ממשלה ישראלית לא העזה לבטלו. וגם תוכנית ההתנתקות הנוכחית היא פרי בטנה של תוכנית זו.
תודה לאל שהיה מצביא שקול ונועז כמוהו. תודה לאל שהיה לנו מדינאי נועז ושקול כמוהו. לא נשכח את המסיתים ולא נמחל למרצח. לאלה שניסו לרצוח את עתיד ישראל. יצחק הציל את העתיד ונפל על משמרתו. משמרת זו נתונה בידנו, לא נשכח את מנהיגותו הנעלה ולא ניסוג מדרכו הנכונה.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
