ראשי > כוכבי מעריב > קובי אוז





כלנית ורקפת
מידי שבוע קובי אוז כותב על החתולות כלנית ורקפת בטור שלו "עוד שבת". קבלו לקט, בתוספת הקדמה אישית
כלנית ורקפת הן שתי החתולות שלי, אחת לבנה והשנייה שחורה, ולשתיהן כתמי טריקולור. כלנית ורקפת מסמלות שטוב לי, שיש לי טוב לתת.
 
הרגשתי שיש לי טוב לחלק, ורציתי להתחיל בשתי גורות חתולים שנולדו ממש מתחת לבית שלי. אף פעם לא אהבתי חיות גזעיות, אני מרגיש בעצמי כמו חתול רחוב, ולא היה לי שום חשק לאיזה שונרא אריסטוקרט שיסתובב לי כמו סנוב בבית. החלטתי לאהוב אותן ללא תנאי, לא לקחתי אותן למטרות פוציניו מוציניו, רק לתת להן את כל מה שהן רוצות ולא להציק יותר מידי.

ואכן, החתולות החמודות אכלו וברחו. בהתחלה הן היו נסתרות וסודיות ולאט-לאט כשגדלו הפכו להיות מצחיקות ומקסימות. כלנית חולה על ביסלי גריל, רקפת אוהבת לעשות גלגולים. כלנית יודעת להוריד מחט על תקליט ושתיהן אוהבות להקשיב לי כשאני מנגן בפסנתר. כלנית ורקפת אוכלות איתי מעדן חלב ומקבלות טונה כשאני מכין סנדביץ' טוניסאי. לאט לאט הן הפכו להיות השוס של הבית. אני צוחק איתן כל היום, איך הן סקרניות ומנסות להידחף לכל פינה, איך הן משחקות סטנגה עם כדור גומי במסדרון, איך הן שרות מיאו לכיור המטבח ואיך הן נקיות.

כלנית ורקפת למדו להתקרב אלי ועכשיו, אחרי כמה וכמה חודשים, הן מביעות חיבה, הן מתמרחות, מתחנפות ומגרגרות גלי אלפא. כלנית ורקפת הן חלק מהמשפחה שלי. אם יש לכם טוב לתת קחו חתול, קחו כלב. הוא ישתלב לכם בחיים ואם תדעו לאהוב אותו הוא יאהב אתכם בחזרה.

הנה לקט פרקים על כלנית ורקפת מתוךעוד שבת, הטור שלי במעריב:
חלק מהמשפחה שלי. כלנית ורקפת
* * *
יש שכנה בבניין שמטפלת בחתולים שלמטה, ביקשתי ממנה גור חתולים. היא אמרה שיש חתולה בהיריון. חיכיתי חיכיתי והופ... קיבלתי גורה מתוקה מלאה צבעים. קצת ג'ינג'י, קצת שחור, קצת מנומר והכל ברקע שמנת, חתולת רחוב אמיתית. בינתיים, אני לא מצליח לתקשר איתה. היא מתחבאת מאחורי מגרסת הנייר, או בין מגבות ועושה לי כככככככ... ואני עושה לה פססספסססס ומיאו, אבל כלום, היא לא מתרשמת ומבהילה אותי עם פףףףףף כזה. מה לא ניסיתי. אוכל יבש, אוכל רטוב ואפילו מכסים של יוגורט, היא מחכה שאני אצא וטורפת את האוכל שאני משאיר. ידידות לוקחת זמן. זה לא הולך ברגל וצריך הרבה סבלנות.
* * *
עכשיו כבר יש לי שתי חתולות שלא מדברות איתי. לרקפת (רקע לבן עם כתמי טריקולור) הצטרפה כלנית (רקע שחור עם כתמי טריקולור). כלנית היא אחותה של רקפת והן תגורנה מעכשיו איתי, וזה כרגע הכי קרוב שאני אגיע למנאז' אה טרואה למרות שאי אפשר לדעת. אני שם להן אוכל, עושה פסססססס ומתיישב בקצה המסדרון. כלנית האמיצה יוצאת קודם, דופקת איזה ביס, מסתכלת לכיווני ובורחת. ואז אחרי כמה דקות חוזרות שתיהן לסיר הבשר, אני מגרד את הראש ושתי הגורות המצחיקות נמלטות בבעתה לתוך הווילון. איזה כיף לי, תמיד רציתי להיות גדול ומפחיד.
* * *
לפעמים נראה לי שכלנית ורקפת חושבות שאני מטפל בהן בגלל הקקה, שהן חושבות שאני מאכיל אותן בשביל לקצור את היבול החדש של צואת החתולים שלהן. הן עולות למעלה, מכינות לי "מתנה" מכוסה בחול של חתולות, ומרגישות ששילמו את חובן להנהלת הבית. בשבילן אני סוג של חקלאי שתן, קבלן צואה כזה. בוצר חרא.
* * *
כלנית ורקפת חיות מאחורי המטבח שלי, לפעמים אני בכלל לא רואה אותן. השבוע כתבתי שיר על הפסנתר והן יצאו שתיהן בשקט בשקט, טיפסו על הספה והקשיבו חרישית. אחלה קהל.
* * *
כלנית ורקפת מלמדות אותי להמתין. אני שם קצת אוכל בקערה שלהן ויושב לא רחוק. כלנית יוצאת, רקפת מציצה בקטנה, אבל הן לא ניגשות. אני מגרד בגבה, הן בורחות. אחר כך הן תופסות אומץ, מריחות את האוכל ומתקרבות לאט לאט, קולטות אותי ומתיישבות מטר מהאוכל. יש להן ישיבה כזאת עם שילוב ידיים, ישיבה שאומרת "אני, אני יש לי זמן. חשבת שאני רעבה? מה פתאום? טעית בנאדם, אתה יכול לשבת פה עד מחר, אני נינוחה". וככה אני יושב ליד הקערה המזורגגת ושומע בתוך השקט הגדול צלילים קטנים ורחוקים של פעמון אופניים, עלים נושרים וחלזונות זוחלים. בקיצור, אני מת משעמום ורקפת עושה לי פרצוף של ספינקס. כלנית ורקפת מלמדות אותי להמתין, הן נותנות לי סבלנות של דייג בחוף, אני, קובי הפעלתן, מחכה בשקט בשקט עד שהכוכבות הקטנות יעשו לי טובה ויבואו לאכול לידי. לפחות ענווה אני אלמד מזה.
איור: אלית אבני
* * *
אני שולח למדפסת את לוח הזמנים שלי לסיבוב בארה"ב - לוס אנג'לס, מיאמי, סאן פרנציסקו, ניו יורק, בוסטון - סיבוב הופעות תזזיתי כזה. כלנית ורקפת נטרפות מהמדפסת. באמת פלא, חיה מפלסטיק שיולדת נייר תוך כדי תנועות מימין לשמאל. הן מסתכלות על הלו"ז הנפלט שלי כמו שמסתכלים על משחק טניס משובח בווימבלדון, מתלהבות מצרצור הדיו על הנייר המתגלגל. התקרבנו מעט אני והחתולות, אני מקווה שכשאחזור בעוד שבועיים הן יזכרו אותי לפחות קצת.
* * *
לאחרונה רקפת מתחילה לדבר אלי, היא ניגשת אלי במרחק של מטר ועושה לי מיאו. אני עושה לה מיאו בחזרה, אז היא עושה לי מיאו, אני עושה לה מיאו בחזרה וככה עוברות בינינו כמויות של מיאו מבלי שאני אבין מה היא רוצה ומבלי שהיא תבין מה עניתי - דיאלוג מושלם. כלנית לעומת זאת מקפידה לעשות לי ככככ... כל פעם שאני עובר היא מתייחסת אלי כאילו שאני סדאם חוסיין או מינימום איזה נסראללה. השכנה הסבירה לי שכדי שהיא תפסיק לפחד אני צריך לדבר איתה, כך היא תזהה את קולי ולא תשלוף עלי את הכככ... המרתיע. ניסיתי את הטריק של השכנה והפלא ופלא, כלנית באמת הפסיקה לעשות לי כככ... אני אמנם מרגיש כמו אידיוט שמדבר לאוויר בכל פעם שאני מתהלך בבית, אבל לפחות אני מרגיש שלא עושים עלי איכס כשאני עובר.
* * *
הגעתי למסקנה שחתולים מאמינים בכוח התפילה. אם אני עוזב לרגע את קופסת השימורים של האוכל הרטוב על השיש במטבח, אני רואה את כלנית ורקפת יושבות על הרצפה ונותנות את קולן בתפילה. הן מתפללות שאלוהים בכבודו ובעצמו יוריד להן את הטונה מלמעלה. כשהתחנונים לא נענים, מחליטות החתולות לעשות מעשה ולקפוץ על השיש. תמיד הן קודם כל מתפללות לעזרה מהקדוש ברוך הוא ורק אחר כך תופסות יוזמה.
* * *
כלנית ורקפת, החתולות שלי, הן נטולות עדה, אין להן עדה. כלנית, שחורה עם כתמים טריקולור, ורקפת, לבנה עם כתמים טריקולור, נולדו למטה בשכונה. עדיין אני רואה בהן כמה סממנים עדתיים, כלנית למשל, תמיד עושה לי קולות בח' וע' ואילו רקפת הלבנה, עושה לי מין מיאו אירופאי כזה. מעניין אם שתי אחיות יכולות להיות משתי עדות שונות? החלטתי לבצע ניסוי עדתי ממדרגה ראשונה. פתחתי ביסלי פלאפל, כרסמתי אותו בקול וזרקתי אחד על הרצפה. רקפת ניגשה, רחרחה, התעטשה ואז וויתרה על התענוג. בליינד אשכנזייה. כלנית לעומת זאת דילגה לביסלי בלי גלביה וכרסמה אותו בחשק ים תיכוני גדול. נטרפה כלנית השחורה על הביסלי, התחננה לעוד, התקרבה אלי ועשתה לי עיניים של גלי עטרי, ציפורניים של שושנה דמארי וקולות של מרגול. לא יכולתי לסרב. זרקתי לה עוד ביסלי פלאפל ווואללה, היא שאבה אותו כמו ג'חנון בשבת. עכשיו הכל ברור. כלנית מעדות המזרח ורקפת אירופאית. הניסוי העדתי הראשון בחיות הבית הסתיים במסקנות הללו:
1) שתי חתולות אחיות יכולות להיות כל אחת מעדה אחרת.
2) כמו שיש רב ראשי ספרדי ואשכנזי, כך יש חתולת בית אשכנזייה וחתולת בית מזרחית.
לא משנה מאיזו עדה, כולנו אחים.
 
נ.ב
אחרי שנתתי את החטיף החריף לכלנית, עשתה לי רקפת פרצוף מזרח אירופאי נפגע וישבה לי על המצפון כמו שמעון פרס עד שהוצאתי לה במיוחד עוף קצוץ מהמקרר. עכשיו אני יודע, רקפת פולניה.
איור: אלית אבני
* * *
הליכה כזאת של דוגמניות-על בתצוגה של בגדי ים, מקמרות את עצמן ומייסרות את חתולי השכונה בשירת נשים. כלנית ורקפת מביאות אחת לשנייה בוסות בפה ולקים רטובים בצוואר ובעוד מקומות. כל החתולים הפיסחים ושתומי העין שבשכונה שורקים להן מלמטה, שולחים להן מכתבים עוגבים עם עורבים ומנסים להרוג את הדרקון ולהציל את הנסיכות. הדרקון זה אני, החתולות צריכות לעבור עיקור. עם כמה שהן מיוחמות, כלנית ורקפת לא מוכנות להתלטף איתי בכלל, ואני לא מתכוון לנסות ללכוד אותן בעצמי. הבאתי לוכד חתולים. עבדתי עליהן להיכנס לאיזה חדר קטן בבית וסגרתי אחרי את הדלת. הלוכד נכנס, שמעתי קולות של מאבק והוא יצא עם כלוב מכוסה בד ובתוכו משושותי הנעלבות. כלנית ורקפת המתינו כמה שעות אצל הרופא ואז התחיל לי כאב בטן משונה, בטח פסיכוסומטי. ממש הרגשתי שקושרים לי את השחלות שאין לי. למחרת באתי לווטרינר לקחת אותן, הן היו שקטות ונבגדות, נתנו לי מבט של ג'ונתן פולארד מאחורי הסורגים. הניתוח עבר בהצלחה, אבל הרחם שאין לי עדיין כואב.
* * *
חתול הוא חיה בלשית. כלנית ורקפת מסתובבות בבית כמו סוכנות של השב"כ, חסרים להן רק משקפי שמש, אוזניה אלחוטית ומעיל גשם ארוך. כל דלת שאני פותח, אני רואה את הראש של רקפת מציץ בזהירות פנימה, אחר כך רקפת מחפה וכלנית נכנסת בזהירות לבצע סריקה. וכשאני אומר סריקה, אני מתכוון לחיפוש משטרתי. בהתחלה חורשים את החדר ביסודיות, אחר-כך מתחילים לבחון גומחות נסתרות, אחר-כך רואים אם יש איזה כפתור סודי, בורג מתפרק, קצה חוט או דופן כפולה. לפעמים אני חושב שיש להן חדר האזנה טכנולוגי מתחת למטבח, והן מדווחות את כל הנעשה בבית לסוכנויות ביון עולמיות.
* * *
למהממת יש כלבה חמודה בטירוף, מין פודלית מעורבבת כזאת, שילוב של שטיח כניסה והמתופף מאיר ישראל. לכלבלבה היפה (גורה בת חמישים אבל שמורה) יש גבות של משה נוסבאום וזקן של רפי גינת, אבל משום מה היא אוהבת אותי, מגנה עלי ומלקקת אותי (הלוואי שלא) עם ריח פה גריאטרי בטירוף. אני איש של חתולים, אבל כשאוהבים אותי אני פשוט נכנע. עכשיו כשהמהממת וכלבתה עברו לגור איתנו אפשר לחתוך את המתח בבית באולר. כלנית ורקפת קיבלו אותה בקימור גב, בשיער זנב סמור ובכככככ.... מבועת. הכלבה הפציפיסטית, מצדה, כשכשה בזנב ונבחה עליהן נביחות שעשוע שלא שעשעו אותן במיל, הן רק טסו להתחבא מתחת למטבח. כלנית ורקפת פשוט לא מבינות למה החתול הגדול והשעיר מסריח כל-כך, מרעיש ומכשכש בזנב בניגוד לכל חוקי ההסוואה. אני חושש שהכלבה והחתולות הולכות להיות בקטע של חתול ועכבר. היא הוציאה עליהן דין רודף והן הוציאו עליה דין שורט. לא ייאמן איך הכפרות שלי עושות לה מיאו תמים, נשי ומתוק ומתכוונות בעצם להגיד לה "אם תתקרבי יו ביץ', עכשיו אנחנו עוקרות לך עין". והיא מצדה לא מבינה חתולית, וממשיכה לנסות לשחק עם הכלבות הקטנות עם הציפורניים, חסרות הריח והאף, הנובחות ביבבה יללנית שלא נשמעה כדוגמתה בלקסיקון הכלבי. עכשיו אני מוקף בנות, המלאכיות של קובי - כלבה, שתי חתולות ומהממת אחת.
* * *
כלנית ורקפת רואות מרחוק איך אנחנו מלטפים את הכלבה הנחמדת, הן מסתכלות מן המרחק כשהיא רצה בשמחה לראות שאני והמהממת חוזרים הביתה. כלנית ורקפת מביטות בעיון כיצד היא מנסה ללקק לי את הפרצוף ואני, באהבה מוכת סירחון כלבים, מרחיק אותה בנימוס. כלנית ורקפת נמצאות איתי כבר כמה חודשים והן בלתי מושגות, סבלנותי הרבה בדרך-כלל מרגילה אותי לכך שכנראה לעולם לא אזכה מהן לאהבה או אפילו לגרגור אגואיסטי של חתולות. דווקא הכלבה חולה עלי. "תראה, מה קרה" אומרת לי המהממת בוקר אחד ומלטפת בטבעיות גדולה את כלנית. "כלנית מסכימה שילטפו אותה" ,אני הממממום. לפתע רקפת ניגשת ומצטרפת לחגיגה. רקפת המופנמת מסכימה למגע פיזי מתון? ימות המשיח. ואכן כן, אחרי חודשים רבים שבהם בחנו הבנות אותי ואת המהממת הן הגיעו למסקנה במיאו אחד שאנחנו בסדר, קיבלנו תעודה, אנחנו מורשי ליטוף.

זה כנראה הפרק האחרון של כלנית ורקפת, הן הפכו להיות חתולות בית לכל דבר. בבוקר כלנית מתחנפת בחיכוך ורקפת עושה גלגול, צוקהרה ובורג כפול כדי להרשים אותנו. כלנית ורקפת מגרגרות לידנו על הספה ורואות לונדון וקירשנבאום. כלנית יש לה לב חם והיא צריכה הרבה אהבה ורקפת היא יותר ריאלית כזאת, אני מנסה ללמד אותה מתמטיקה. יש אהבה בבית. נשאר לנו רק שהן יעשו הסכם שלום עם הכלבה ושהמשיח יבוא, אמן.
שמור במזוודהשלח לחברהדפסה
הוסף תגובה  עבור לפורוםכתוב לעורך


בן 35, תושב תל-אביב ויליד שדרות. סולן להקת טיפקס, כותב ומלחין, מנהל הלייבל לבנטיני (שכולל בין השאר את הלהקות הדג נחש, נערי רפול, מרסדס בנד ועוד). מחבר הספרים "משה חוואטו והעורב" ו"עבריין צעצוע"
  
  
  
שמור במזוודהשלח לחברהדפסה
הוסף תגובה עבור לפורוםכתוב לעורך
"לפעמים נראה לי שכלנית ורקפת חושבות שאני מטפל בהן בגלל הקקה, שהן חושבות שאני מאכיל אותן בשביל לקצור את היבול החדש של צואת החתולים שלהן. הן עולות למעלה, מכינות לי "מתנה" מכוסה בחול של חתולות, ומרגישות ששילמו את חובן להנהלת הבית. בשבילן אני סוג של חקלאי שתן, קבלן צואה כזה. בוצר חרא"
חיים צינוביץ' מאמין (וגם מדגים), שאין בעלי-חיים מכוערים. ואנשים? ברור
בן כספית סופד לג'ורג'ור המנוח, ומאוהב בגוסטב הנוכחי, שני הכלבים שלו
אורנה בנאי (אמה הגאה של סיגלית), על האהבה הכרוכה בכאב לב לחיות