 | | | | יאסר ערפאת – סיפור חייו | |
| | | NRG מעריב מציג את הנקודות החשובות בחייו של יו"ר הרשות הפלשתינית | |
| | | | | | יו"ר הרשות הפלשתינית, יאסר ערפאת, נולד באוגוסט 1929. הדעות לגבי מקום היוולדו חלוקות. מקורביו טענו בעקשנות שנולד בעיר העתיקה בירושלים, אך גם ערפאת עצמו בחר לתת תשובות אחרות, למשל שנולד בעזה. "נולדתי בעזה, אמי מתה בהיותי בן 4 ונשלחתי לחיות בבית דודי בירושלים", אמר באחת ההזדמנויות. עם זאת, מרבית ההיסטוריונים והביוגרפים שלו טוענים כי ערפאת נולד בקהיר.
בראשית שנות ה-50 סיים ערפאת את לימודי ההנדסה באוניברסיטת קהיר והחל לחפש אחר עבודה במדינות המפרץ, בסעודיה ואחר כך בכוויית. באוקטובר 1959 הקימו חמישה גולים פלשתינים, בהם יאסר ערפאת, את ארגון הפת"ח (היפוך ראשי התיבות של "התנועה לשחרור פלשתין").
בשלב זה, פעילות הארגון הקטן באה לידי ביטוי בהוצאת כתב עת קטן בביירות בשם "פלשתינונא" (פלשתין שלנו), שמומן מכספי החברים וממעט תרומות שהצליחו לאסוף. נוכח האכזבה ממדינות ערב החלו חברי הארגון לנסח אידיאולוגיה שבמרכזה עמדה השאיפה להקים מדינה פלשתינית עצמאית. בהדרגה, חידד הפת"ח את העמדה הדורשת מהפלשתינים ליטול את גורלם בידם, באורח עצמאי, וללא תלות במדינות ערב.
ב-1.1.1965 סימן קו פרשת מים, לפחות מבחינת פת"ח. הארגון הצעיר קיבל אחריות על הטמנת חומר נפץ בתעלת המוביל הארצי. בשנים שלאחר מכן, יהפוך הטרור לשם נרדף לפת"ח ולעמוד תווך במשנתו: "המאבק המזוין". | |  | |  |
| |  | |  | "פת"ח לנד"
| |  | | | בהדרגה השתלטו ערפאת ואנשיו על ארגון אש"ף שהוקם ב-1964 ביוזמת מצרים. בפברואר 1969 מונה ערפאת ליו"ר הוועד הפועל של אש"ף. באמצע שנות ה-60, וביתר שאת לאחר תבוסת מדינות ערב מול ישראל במלחמת ששת הימים, הבין ערפאת כי הדרך היחידה לנהל מאבק צבאי מול ישראל צריכה להתנהל מתוך אחת ממדינות ערב. אש"ף הלך והתבסס בירדן, שלה הגבול היבשתי הארוך ביותר עם ישראל, ומשם ניהל לוחמת גרילה נגד ישראל.
עם זאת, לא רק ישראל היתה מודאגת מהתבססותו של אש"ף והפלגים שהרכיבו אותו, בתוכם הפת"ח, בירדן. גם שליט הממלכה ההאשמית דאז, המלך חוסיין, היה מודאג מהקמתה של מדינה בתוך מדינה. הארגונים הפלשתיניים עשו בממלכה בתוך שלהם ואיימו על יציבות שלטונו של חוסיין.
ב-1 בספטמבר ניסו פעילי החזית הדמוקרטית לשחרור פלשתין, אחד הארגונים החברים באש"ף, להתנקש בחייו של המלך. חמישה ימים לאחר מכן חטפו מחבלים מארגון אחר, החזית העממית לשחרור פלשתין, שלושה מטוסים והנחיתו שניים מהם ליד העיירה הירדנית זרקא. אחרי שלושה ימים הונחת מטוס נוסף. שבוע אחר כך הכריזו הפלשתינים על "אזור משוחרר" בצפון הממלכה ועל הקמת ממשלת עממית בעיר ארביד.
חוסיין, שחש שכסאו הולך ומתערער, החליט להשיב מלחמה שערה. ב-17 בספטמבר 1970 פרצו כוחות צבא ירדניים לבירה עמאן ותקפו את מעוזי המחבלים. מבצע הטיהור, שייזכר לימים בשם "ספטמבר השחור", התפשט גם לערים נוספות בממלכה ובסיומו גורשו מפקדות אש"ף מירדן.
אש"ף ספג אמנם מכה קשה אך גם הפעם הוכיח ערפאת, כמו במקרים קודמים, את כושר שרידותו ואת יכולתו להיחלץ ממצבים קשים. מפקדות אש"ף עברו ללבנון, שם הקימו מדינה בתוך מדינה, במה שנודע לימים כ"פת"ח לנד".
| | | | |
| |  | | ערפאת עם אשתו סוהא ובתם. צילום ארכיון: אי-פי | /images/archive/gallery/192/664.jpg |
|
| | | | | שורה של פיגועים
| | | | | ערב מלחמת שלום הגליל ב-1982 מנתה נוכחות פת"ח בדרום לבנון כ-6,500-7,000 לוחמים. כ-15 אלף מחבלים נוספים פעלו בשורותיהם של ארגוני אש"ף, שלא היו מזוהים עם הפת"ח. המחבלים ביצעו שורה של פיגועים נגד יעדים ישראליים בשנים אלו בהם הטבח במעלות ב-1974, שבוצע בידי החזית הדמוקרטית לשחרור פלשתין, והטבח בקריית-שמונה באותה שנה, שבוצע בידי החזית העממית – המפקדה הכללית.
ב-6 ביוני 1982 ניצלה ישראל את ניסיון ההתנקשות הכושל בחייו של שגריר ישראל בבריטניה, שלמה ארגוב, כדי לפלוש לדרום לבנון ולבער את קיני המחבלים, שאיימו על יישובי הצפון. כוחות צה"ל הגיעו לביירות וצרו על מערבה של העיר, שם התרכזו ערפאת ותומכיו. כ-20 שנים מאוחר יותר ישובו כוחות צה"ל לצור על מטה נוסף של ערפאת, הפעם ברמאללה. בסופו של דבר, נכנע ערפאת ובאוגוסט 1982 התפנה עם תומכיו ועבר לתוניסיה.
אם לא די בכך, באה קבוצה מתוך הפת"ח וקראה תיגר על מנהיגותו של היו"ר. את האות למרידה נתן הקולונל סעיד מוסא מראר'ה, אבו-מוסא. אבו-מוסא וחבר מרעיו יצאו חוצץ נגד נסיגתו החפוזה של ערפאת, תוך הפקרת האוכלוסייה הפלשתינית בלבנון, ונגד השחיתות שפשתה לטענתם בצמרת ההנהגה הפלשתינית. ערפאת, בזכות הפופולאריות שלו בקרב בני עמו, הצליח גם הפעם לשרוד את קריאת התגר על שלטונו והביס את מתנגדיו.
במקביל למשברים הפוליטיים בתוך ארגונו, ובצל הנסיגה המבישה מלבנון, החלה תזוזה מסוימת בדרכו המדינית של ערפאת, שהצביעה על נכונות לבצע פשרות. כבר ב-1974 העביר ערפאת החלטה במועצה הפלשתינית הקוראת להקים שלטון לאומי בכל שטח שישוחרר מפלשתין. היה בכך רמז ראשון לאפשרות של הקמת ישות פלשתינית בצד ישראל, ולא במקומה, שממנה השתמעה הכרה עקיפה בישראל. ב-1984 נחתם הסכם להקמת קונפדרציה בין ירדן לבין אש"ף.
| | | | |
| | | | | "יום שחור לאנושות"
| | | | | בנובמבר 1988, כשנה לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה, אימצה המועצה הלאומית הפלשתינית שהתכנסה באלג'יריה שורה של החלטות מתונות . בין השאר הזכיר אש"ף בחיוב בהודעת הסיכום של דיוני המועצה את החלטות מועצת הביטחון 242 ו-338 כבסיס לכינון ועידה בינלאומית לשלום. עד אז, דחה הארגון החלטות אלה מכל וכל. בכך, סלל ערפאת את הדרך להכרה בעצם קיומה של מדינת ישראל.
לאחר ההודעה הדרמטית, הוזמן ערפאת בדצמבר 1988 לנאום את נאומו השני בפני עצרת האו"ם, שהתכנסה במיוחד בז'נבה. בנוסף, החל תהליך התקרבות בין אש"ף לבין ארה"ב, שכלל שיחות בין נציגים פלשתיניים לאמריקניים.
באוגוסט 1990 התייצב ערפאת לימינו של שליט עיראק דאז, סדאם חוסיין. אש"ף התנגד לפלישת ארה"ב והקואליציה שבראשותה לעיראק וכינה אותה "יום שחור לאנושות". בעקבות תמיכתו בסדאם הפך שוב ערפאת לדמות מבודדת ולפרסונה נון גרטה לא רק בעיני ישראל וארה"ב אלא גם בעיני חלק ממדינות ערב, כמו כוויית.
| | | | |
| |  | | ערפאת נפגש עם מנהיג עיראק, סדאם חוסיין. צילום ארכיון: אי-פי | /images/archive/gallery/192/673.jpg |
|
| | | | | על מדשאות הבית הלבן
| | | | | ב-1991 נתן ערפאת את הסכמתו להשתתפות משלחת פלשתינית בשיחות מדריד. במקביל לשיחות אלו, התקיים מסלול חשאי של שיחות בידיעתו של ערפאת. המסלול, בו לקחו חלק אישים ישראלים דוגמת ד"ר רון פונדק וד"ר אורי סביר ומן הצד הפלשתיני ראש הממשלה הנוכחי, אבו-עלא וחסן עצפור התקיים באוסלו. בסופו של התהליך, נחתם על מדשאות הבית הלבן ב-13 בספטמבר 1993 הסכם "הצהרות העקרונות" (הסכם אוסלו) בין ישראל ואש"ף. החתימה לוותה בלחיצת יד היסטורית בין ראש הממשלה המנוח, יצחק רבין ובין ערפאת.
ב-1994 הגיעו ערפאת ותומכיו מטוניס לעזה,והחלו להקים את הרשות הפלשתינית. ביולי 2000 נערכה ועידת פסגת קמפ דיוויד בה נכחו ראש הממשלה דאז, אהוד ברק ויו"ר הרשות. הוועידה הסתיימה בפיצוץ וכמה חודשים לאחר מכן, בספטמבר 2000 פרצה אינתיפאדת אל-אקצה.
בישראל מיהרו להפנות אצבע מאשימה לעברו של ערפאת וטענו כי הוא עומד מאחורי המהומות. במהלך מבצע חומת מגן באמצע שנת 2002 הטילה ישראל מצור על לשכתו של ערפאת במוקטעה שברמאללה. לשכתו של יו"ר הרשות הפכה נצורה, וערפאת, שנודע מאז ומעולם כמי שמבלה את רוב ימיו בטיסות, נאלץ להישאר ברמאללה. | | | | |
|
| | | | | |
 |
|
| | |
|
