 |
/images/archive/gallery/100/902.jpg יאסאר ערפאת.
צילום ארכיון: אי-פי  |
|
|
|
|
| כשהראיס ימות, תיעלם יחד איתו ההנהגה הוותיקה ויעבור זמן רב עד שיצמח מחליף אמיתי לערפאת |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
עמית כהן
28/10/2004 3:07 |
|
|
|
|
|
|
|
מותו של יאסר ערפאת, בין אם יתרחש מחר ובין אם בעוד שנה, יהיה נקודת שבר בחברה הפלשתינית. הפלשתינים קוראים לו המפקד, הסמל, האב, אך רק לאחר היעלמותו יתברר להם עד כמה הראיס הוא חסר תחליף. למרבה האירוניה, לערפאת עצמו יש חלק מכריע בוואקום המנהיגותי שייווצר אחריו.
הפת"ח של ערפאת נמצא כעת באחת מתקופות השפל הקשות בתולדותיו. ההנהגה הוותיקה, "הזקנה", תמות יחד עם ערפאת. חבריה שאבו את כוחם ממנו, ורבים מהם מזוהים עם השחיתות של הרשות הפלשתינית. דמויות פוליטיות, כמו אבו-מאזן למשל, לא יהיו מסוגלות להחליף את ערפאת מאחר שאין להן תמיכה של הרחוב, או של חמושי הפת"ח.
הדור הצעיר, זה של התנזים ושל גדודי חללי אל-אקצה, מרוסק ומפוזר לרסיסי כנופיות, שחלקם הגדול מופעל על-ידי החיזבאללה. זמן רב יחלוף, אם בכלל, כדי שהדור הזה יצמיח מנהיג אמיתי, במיוחד אם ישראל תמשיך לפעול נגדו בצורה צבאית.
שכבת הביניים, שהיתה אמורה לרשת את ערפאת, למעשה לא קיימת. שני השמות שעשויים היו לתפוס את השלטון הם מוחמד דחלאן ומרואן ברגותי, אך גם השניים האלה, כל אחד מסיבותיו, רחוקים מהשגת
המטרה. דחלאן נחשב לדמות פרובלמטית, בעיקר בגלל מסעות הדה-לגיטימציה שערכו לו ערפאת והחמאס, כל אחד בנפרד. ברגותי, שנחשב למנהיג אותנטי וכריזמטי על-ידי מרבית הפלשתינים, רק החל לרצות את חמשת מאסרי העולם שלו. חוסר היכולת להציג מנהיג חזק שיחליף את ערפאת בן-לילה עלול להגדיל משמעותית את אירועי האנרכיה.
עד עתה האירועים הללו, חמורים ככל שהיו, נבלמו פסע אחד לפני התדרדרות מוחלטת, מתוך ידיעה ש"הזקן" עדיין יושב במוקטעה. זכריא זביידי, למשל, העלה באש משרדים של הרשות בג'נין, אך הקפיד להוציא את תמונותיו של ערפאת מהבניין הבוער. אך באין דמות אחת שתוכל לכפות את רצונה על כל מנגנוני הביטחון, הדרך למטה עשויה להיות קצרה. התנגשויות וחיסולי חשבונות, כפי שקרה בשעתו בלבנון, עלולים להתרחש גם בעזה ואף ביהודה ושומרון.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
המכשול האחרון
|
|
|
 |
|
|
|
במצב כזה של אובדן שליטה, מתלבטים גורמי הערכה ישראלים בין שני תרחישים: באחד - שבו האנרכיה נמשכת לאורך זמן ויוצאת מכלל שליטה, מחולקים השטחים הפלשתינים לקנטונים, עם קשר רופף ביניהם; בשני - שהוא כנראה ריאלי יותר, תקום קבוצת הנהגה ולא מנהיג יחיד, שתוביל את הפלשתינים. בקבוצה כזו יהיו מנהיגי שטח של הפת"ח, ראשי מנגנונים ופוליטיקאים, דוגמת אבו-מאזן או אבו-עלא.
מידת המעורבות של גורמים איסלאמיים עם דגש על החמאס בתוך קבוצה שלטונית כזו, תלויה במידת הביטחון העצמי של אותה קבוצה. קבוצה חזקה תעדיף להחזיק את החמאס בצד ולהציג הנהגה מבוססת פת"ח. קבוצה חלשה יותר שזקוקה ללגיטימציה ציבורית עשויה לשתף את החמאס בשלטון בשם "האחדות הלאומית".
החמאס מצדו, יודע שערפאת הוא המכשול האחרון. סמל שמאחד את כל הפלשתינים. בהיעדרו, החמאס ירגיש נוח יותר לנסות ולבסס את השפעתו. אך גם החמאס, כדאי לזכור, לא נמצא בפיקוחו וייתקשה להציג דמויות הנהגה חזקות גם בעזה, ועל אחת כמה וכמה באיו"ש.
דוגמה לחוסר הבהירות ניתן למצוא בדבריה אמש של חברת הפרלמנט הפלשתיני חנן עשראווי: "הידיעות על ערפאת מדליקות נורות אצל העם הפלשתיני, כדאי שייבחר מנהיג ראוי". ואילו בוועד הפועל הפלשתיני נשמעו אמש קריאות לכונן הנהגה משולשת של אבו-עלא, אבו-מאזן וסלים זענון.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
