 |
 |
|
|
|
|
| הקלטת החדשה של מנהיג אל-קאעידה עשויה לסייע
לבוש לזכות בכהונה נוספת. הסיבה: ג'ון קרי לא שכנע
שהוא יוכל לנהל את המלחמה בטרור טוב יותר מבוש |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
אמנון דנקנר, ניו-יורק
31/10/2004 7:01 |
|
|
|
|
|
|
|
אוסמה בן-לאדן הגיח שלשום מהמחבוא שלו כדי להדליק את מספרי הניאון הענקיים שכבר שבועות רבים מרצדים ומאותתים על תוצאות הבחירות בעוד שלושה ימים ועל הסיבה: 57:39, כלומר כמעט שישים אחוז מהאמריקנים, לעומת כארבעים אחוז, סבורים שהנשיא בוש ייאבק בטרור טוב יותר ממתחרהו קרי.
המספר הזה, בשינויים קלילים, היה שם כל הזמן, והשאלה היחידה של מערכת הבחירות היתה אם הדמוקרטים יצליחו להסיט את מרכז הכובד של ההתעניינות הציבורית משאלת הטרור לשאלות אחרות.
האלטרנטיבה העיקרית היתה המצב הכלכלי. "זאת הכלכלה, טמבל" אמר השלט במטה הבחירות של קלינטון, וזה עבד נפלא מול בוש האב. הדמוקרטים ניסו
לנצל את התחושות של חלקים ניכרים בציבור כי בוש והרפובליקנים מעדיפים את העשירים, מעניקים להם פטורים לא מוצדקים ממס ומועכים את המעמד הבינוני כלפי מטה.
החזית הנוספת היתה זו של התנגשות הערכים בין דתיים וחילונים, שמרנים ושוחרי קידמה. כאן היו נושאים שכיכבו זמן ממושך כקובעי סדר-יום, כמו נישואים של בני-זוג ממין אחד, שימוש לצורכי מחקר רפואי בתאי גזע ושאלת ההפלות.
הנושאים האלה מפלגים את החברה כאן באורח עמוק, והדיון בהם הוא רציני ומעורר כבוד. אך בסופו של דבר, אוסמה בן-לאדן עלה על המסך, ובהבל פיו טאטא במידה רבה מעל סדר-היום את כל מה שאינו כרוך במלחמה בטרור.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
תגובה מתפתלת ושקרנית
|
|
|
 |
|
|
|
ההופעה הזאת הזכירה לכולם כי אוסמה עוד חי ובריא וכי הוא זומם נגד ארצות-הברית, כי הסכנה קיימת ואולי אף גברה, וכי צריך להמשיך במאמצים להילחם בטרור האיסלאמי. וזה בדיוק המסר שג' ורג' בוש מבקש להעביר כאן מאז תחילתה של מערכת הבחירות.
נכון שג'ון קרי מנפח את החזה ואומר בקול גדול בכל הופעה שלו בקמפיין כי הוא יצליח להילחם בטרור באופן חכם, אלגנטי ומהיר יותר, אבל זה לא עובד, המספרים נשארים פחות או יותר יציבים, ואם ינצח בוש - זה יהיה בעיקר משום שלמרות פקפוקים רבים המופנים כלפי אישיותו ויכולת הניהול שלו את ענייני המדינה, אנשים חשים כי הוא באמת מתכוון למה שהוא אומר כשהוא מבטיח שימשיך להילחם בטרור, ואנשים חשים כי הוא צודק כשהוא אומר שזה יהיה מאבק ממושך וקשה, ושהוא לא ירפה עד שיצליח.
האם המלחמה הלא נגמרת בעיראק היא חלק מהמלחמה בטרור? לכאורה כן, משום שזה היה התירוץ לפתיחתה: יש לסדאם נשק להשמדה המונית שיעבור לידי הטרוריסטים ויש קשרים מוכחים בינו לבין אל-קאעידה. גם אחרי שהתירוצים האלה התאדו באוויר בסירחון קל של מזימה והטעיה, עדיין נחשבת המלחמה לחלק מהמאבק בטרור משום שבהיגיון של מעגל סגור, טרוריסטים לוחמים בחיילים האמריקנים בעיראק ומבקשים לגרש אותם משם.
בכל מקרה, הביצועים של ממשל בוש במלחמה הזאת הונחתו על סדר-היום, והם אינם מעוררים התפעלות. סגן הנשיא צ' ייני אמנם הכריז בשבוע שעבר כי המלחמה בעיראק היא "הצלחה מובהקת", אבל מיד הגיעו הידיעות על המאגרים הגדולים של חומרי נפץ מסוכנים במיוחד שהאמריקנים גילו בעיראק, הזניחו והניחו להם כנראה ליפול בידי בעלי יוזמה מקומיים.
הממשל ומטה הבחירות של הנשיא וסגנו הגיבו באופן מזגזג, מתפתל ושקרני בעליל: תחילה טענו כי חומרי הנפץ הוצאו מהמחסנים עוד לפני המלחמה על-ידי סדאם חוסיין, ואפילו הציגו צילומי לוויין שהתיימרו להראות תנועת משאיות חריגה ליד המחסנים לפני המלחמה. כשהוצגו ראיות חותכות כי חומרי הנפץ היו שם אחרי הכיבוש, הודלפה מהפנטגון מעשייה מסמרת שיער על כך שהרוסים, שמכרו את חומרי הנפץ לעיראק, הם שבמבצע נועז חדרו למחסנים והוציאו את חומרי הנפץ.
כשהסיפור הזה נתקל בלגלוג, נשלח דובר הפנטגון להעלות לדוכן מול עיתונאים מומחה חבלה מצבא ארה"ב, שאמור היה לספר כי הוא וחבריו השמידו את חומרי הנפץ האלה. אלא שלא יצא לו. הוא הסמיק, התבלבל, לא רצה לשקר ואמר שאין לו מושג אם הסיפור שנשלח לספר הוא מדויק.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ריח של שחיתות
|
|
|
|
|
|
|
כל הסיפור הזה הראה שלממשל בוש לא היו תוכניות רציניות לגבי היום שאחרי הניצחון במלחמה, והעלה על הדעת שהידיעות היומיומיות על הרוגים אמריקנים בעיראק הם תוצאה של אותם חודשים ראשונים של הזנחה, בלבול והתגברות התסכול של האוכלוסייה העיראקית, שציפתה לסדר ולרווחה וקיבלה סבל ואנרכיה.
לכך מצרפים הדמוקרטים את החשדות הכבדים כי חברות ענק אמריקניות, המקורבות למפלגה הרפובליקנית, קיבלו בלא מכרז חוזים שמנים מאוד של עבודות שיקום תשתיות, תחזוקה, ביטחון וסיוע לוגיסטי לכוחות הצבאיים. בעיקר מדובר על חברת "הליברטון" שסגן הנשיא צ'ייני היה המנכ"ל שלה. חקירה נוספת לגבי חברה זו נפתחה בסוף השבוע על ידי האף-בי-איי, ומכל העניין נודף ריח שחיתות.
אולם המדהים מכל הוא שארה"ב הגדולה והעשירה מתקשה לספק ציוד לחייליה בעיראק, מתקשה לגרד תקציבים בשלב זה, והורים או בני-זוג של חיילים וקצינים נאלצים לקנות בכספם הם השלמות ציוד חיוניות ליקיריהם. באורח לא בלתי מוכר בישראל, המדובר בעיקר באפודי מגן שבהם יש מחסור, וגם אם אין מחסור - האיכות של האפודים הישנים מתקופת וייטנאם לא מספקת. הורים קונים אפילו מגיני מתכת לצריחי מקלע ומכשירי ניווט לווייניים למשאיות של בניהם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"הפתעת אוקטובר"
|
|
|
|
|
|
|
כל זה יחדיו מצייר תמונה כה עגומה של הידיים השמאליות והלא נקיות של ממשל בוש בפעולותיו בעיראק, עד שלכאורה ההפרש לטובת קרי היה אמור לגדול עם כל יום של לחימה. אבל התחושה של "אין מחליפים הנהגה באמצע מלחמה" היא כנראה חזקה יותר. זה לא אומר שלעולם אין מדיחים מפקד כושל, גם בעת הקרב, אולם קרי נכשל בלשכנע את הציבור כי הוא ינהל מלחמה טובה, חסכונית ומוצלחת יותר וכי יש לו רעיונות טובים יותר איך לצאת מהבוץ העיראקי ואיך לחסל את הטרור.
במילון הפוליטי האמריקני "הפתעת אוקטובר" היא טריק שאחד המתמודדים, בדרך כלל הממשל המכהן, שולף בשלב המכריע והאחרון של המערכה כדי להכריע אותה. חובבי המזימות היו בטוחים שבוש מחזיק כבר בבן-לאדן ויודיע על תפיסתו כ"הפתעת אוקטובר" שלו. אבל האמת היא שגם ההופעה של בן-לאדן היתה תרומה ניכרת למערכת הבחירות של בוש. היא הגיעה בדיוק ביום שבו יותר ויותר עיתונאים וסוקרים כבר התחילו לדבר ולכתוב בפומבי, ובמידה מפתיעה של ביטחון, כי קרי עומד לנצח בהפרש קטן.
ייתכן שחידוד סוגיית הטרור ביטל את ההפרש הזה, ומצד שני ייתכן גם כי העיתונאים האלה-מונעים בכוח משאלות הלב שלהם - טעו מלכתחילה בהימור שלהם, וכי בוש היה מנצח גם בלי עזרתו של הארכי-טרוריסט מטורה-בורה.
מה שברור הוא שמייקל מור יהיה הנפגע העיקרי מההופעה של בן-לאדן, שבאופן ברור נשען על הסרט של מור בתיאור הלעגני שתיאר את בוש המקשיב לסיפור הילדה והעז שעה שההתקפה של ה-11 בספטמבר היתה בעיצומה. בוש קיבל דחיפת עידוד מבן-לאדן בהפוך על הפוך, מייקל מור קיבל אותה באופן די ישיר, והוא בוודאי לא מרגיש טוב היום.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
