 |
/images/archive/gallery/197/390.jpg האלוף דן הראל ותת-אלוף שמואל זכאי.
צילום: אדי ישראל  |
|
|
|
|
| החריקות בין אלוף פיקוד הדרום דן הראל למפקד אוגדת עזה תת-אלוף שמואל זכאי החלו מזמן. מצד אחד, תותחן מרובע וקפדן עם קידום מטאורי בצבא. מצד שני, גולנצ'יק מהיר החלטה ומעגל פינות שעשה את זה קשה. כך נקלעה זירת הלחימה הלוהטת למאבק של יצרים, השמצות, בעיות אמינות ותקלות פיקודיות. "ימי תשובה", גרסת הגנרלים |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
עמיר רפפורט
12/11/2004 6:00 |
|
|
|
|
|
|
|
"יש עוד משהו שאני רוצה להגיד לך", אמר ביום רביעי שעבר מפקד אוגדת עזה, תת-אלוף שמואל זכאי בטלפון לאלוף פיקוד הדרום, דן הראל, אחרי שסיים לעדכן אותו על טיל אר-פי-ג'י שנורה לעבר מפקדת האוגדה בנוה דקלים ופצע שני חיילים. "הייתי היום בבדיקת פוליגרף ויצאתי דובר לא אמת. אני כרגע באוגדה. אני לא יודע לחיות עם הדבר הזה ומתכוון להתפטר. אני מזמן למחר בבוקר את המטה והמפקדים כדי להודיע להם על ההתפטרות".
כך , בשיחת טלפון קצרה, נכנס צה"ל לסחרור שנמשך כבר יותר משבוע, וסופו אינו נראה לעין. בתחילה ניסה הראל ההמום להרוויח זמן. "שפוך על עצמך מים, תירגע, נדבר", אמר לזכאי, אבל מראש לא היה סיכוי. התסריט נכתב כטרגדיה יוונית שבה צועדים הגיבורים בעיניים פקוחות היישר לעבר התהום. לכודים במלכודות שכרו לעצמם.
מערכת היחסים הקשה והעכורה שניהלו אלוף הפיקוד והאוגדונר מוכרת בצה"ל כבר חודשים ארוכים, אך רק רסיסים קלים ממנה נראו עד השבוע שעבר. כעת, עם התפרצות המחלוקת כגייזר ממעמקי האדמה, משוכנעים לא מעט קצינים בצה"ל כי הרקע למאבקים בין הראל לזכאי אינו טמון רק בהבדלים תהומיים באישיות של השניים - הראל המרובע, הקפדן והשקול מאוד, לעומת זכאי שמעגל פינות, מכופף פקודות וממהר להחליט. בימים האחרונים ממקדים הקצינים את הסיבה העיקרית בכך שהראל התפתח בחיל התותחנים, שם התבלט כתולעת ספרות מקצועית שהקנתה לו ידע צבאי עשיר. זאת, לעומת זכאי שצמח בגולני והקפיד תמיד על תדמית של לוחם עם סכין בין השיניים.
הראל הוא ראשון קציני התותחנים, זה יותר מ-20 שנה , שהגיע למטה הכללי, והראשון אי פעם שמונה לאלוף פיקוד. אבל התקדים כנראה לא עשה רושם כביר על זכאי. במילים פשוטות התחושה בצמרת צה"ל היא שזכאי "לא ספר" את אלוף הפיקוד, ולא באמת העריך אותו כסמכות מקצועית
לגבי הלחימה ברצועת עזה, שרובה עוסקת בענייני חי"ר.
הראל, בן 49, אב לשתי בנות ובן, נולד בחיפה והתגייס לפני 20 שנה לקורס טיס, ממנו הודח בשנת 1976. מחיל האוויר עבר הראל לתותחנים. כקצין צעיר הוא כבר התחיל לקרוא באופן אובססיבי את הספרות המקצועית. המורעלות לגבי הצבא המשיכה לזרום בעורקיו גם כאשר כבר שימש כמפקד גדוד והתחתן. בתותחנים לא ישכחו לו אף פעם כיצד גרר אחרי החתונה את רעייתו הטרייה לביקור אצל חיילי הגדוד שלו שהיו פרוסים בדרום, בדרך לירח הדבש באילת.
סיפור אחר מאותם ימים: באחת מסוללות הגדוד התעוררו בעיות פיקוד והראל קיבל הנחיה ממפקד האגד שלא נראתה לו, כיצד לטפל בבעיה. בתגובה אמר המג"ד הראל למפקד האגד: "אני לא מסכים עם ההנחיה שלך אבל אבצע אותה עד לפרט האחרון. אחר כך אני מבקש לסיים את תפקידי". בעקבות כך נסוג מפקד האגד ובתיאום עם הראל אישר דרך אחרת לטיפול במשבר.
עם הגדוד עלה הראל צפונה והשתתף במלחמת שלום הגליל ב-1982. סגנו במלחמה, תא"ל (מיל') צביקה פוקס, כיום סמנכ"ל לתכנון אסטרטגי בתע"ש, אומר שלמרות אבידות ופצועים שהיו לגדוד בלחימה, הראל שמר על קור רוח ותפקד באופן שזכה להערכה מהפיקוד הבכיר, "ואז כבר היה ברור שהוא יגיע רחוק. דן היה נערץ, אהוב על פקודיו ועל מפקדיו, אכפתניק מאוד ישר ומקצועי".
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
שחה בבריכה ביעילות
|
|
|
 |
|
|
|
ואכן , מסלול ההתקדמות של דן הראל המשיך להיות מהיר במיוחד אחרי המלחמה. הוא מונה לפקד על אגד תותחנים בפיקוד צפון ובשנת 1993 גם קיבל תפקיד יוקרתי בבור של הקריה בתל אביב, כראש מחלקת מבצעים של המטה הכללי. ב-1996, כאשר שימש כקצין תותחנים ראשי (קתמ"ר), הועלו טענות קשות כנגד ישראל בגין ההפגזה שגרמה בשוגג להרג של כמאה לבנונים שחיפשו מחסה בבסיס של האו"ם בכפר קנא בלבנון במהלך מבצע "ענבי זעם".
מות האזרחים אילץ את ראש הממשלה דאז שמעון פרס להורות על הפסקת המבצע וישראל אף נדרשה לספק הסברים על האסון באו"ם. הראל נשלח למטה הארגון בניו-יורק, ובאנגלית מלוטשת הסביר מה הביא את פקודיו לבצע את הירי הטראגי. כך הצליח להסיר מעל ישראל חלק גדול מהלחץ שהופעל. בדיעבד התברר כי עבור הראל שימשה הפרשה דווקא כמקפצה שהביאה אותו לתפקידים שאף תותחן לא הגיע אליהם לפניו.
אירועי מנהרת הכותל בספטמבר 1996 תפסו את הראל עדיין כקצין תותחנים ראשי, בדיוק כאשר נסע לבקר חיילים שהוצבו באזור טול כרם. הוא הצטרך לכוחות בזמן הלחימה ונפצע מכדור בירך תוך כדי קרב. ההחלמה מהמפציעה ארכה חודשים ארוכים אך הראל התעקש לדבוק בתפקידו. למרות התדמית המרובעת, מיוחס להראל שינוי מהפכני כשהצליח לשכנע את המטה הכללי לתת עדיפות למרכיב האש הרחוקה בצה"ל על חשובון התמרון באמצעות טנקים והביא בכך לשינוי תפסית ההפעלה של צה"ל.
כשנתיים מאוחר יותר מונה להיות מזכיר צבאי לשר הביטחון על ידי יצחק מרדכי שהכיר אותו מקרוב, עוד מהימים שבהם שימש כאלוף פיקוד הצפון והראל פיקד שם על אגד התותחנים. הראל לא ממש חש בנוח בסביבה האזרחית שבה מצא את עצמו, אבל הוא הצליח לשחות בבריכה ביעילות.
עם כניסתו של אהוד ברק לתפקיד ראש ממשלה ושר ביטחון הוצע להראל לשמש כמזכיר צבאי משותף לשתי הלשכות, תחת ראש המטה המדיני-ביטחוני דני יתום. הראל אמר "לא, תודה", ובמקום זאת הפך לתותחן הראשון אי פעם שקיבל פיקוד על אוגדת שריון במילואים.
בכך לא נגמרו התקדימים שקבע הראל. בשלבים הראשונים של העימות בשטחים הוא היה ראש אגף המבצעים במטה הכללי. במהלך התפקיד ניסח ביעילות את התאוריות המקצועיות לגבי הלחימה החדשה של צה"ל בפלשתינים שמקובלות עד היום, ונאלץ להתחכך מקרוב עם התקשורת כממונה הישיר על יחידת דובר צה"ל.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
חזות אחידה
|
|
|
|
|
|
|
הראל מונה לאלוף פיקוד הדרום לפני כשנה וחצי בידי הרמטכ"ל יעלון. מתחילת הדרך עלתה השאלה האם תותחן יוכל לשמש כאלוף פיקוד שתחת אחריותו נמצאת זירת הלחימה החמה ביותר של צה"ל. לדברי אלוף משנה (מיל') שרי שאנן, לשעבר בכיר בתותחנים בעצמו, "צה"ל אינו פתוח לקבל אלוף פיקוד מהתותחנים. היה ברור שמנהיגותו תעמוד למבחן כל הזמן. עם זאת, לקציני התותחנים יתרון על החי"רניקים בכך שמכירים את הצבא לעומק באופן מערכתי".
מערכת היחסים של זכאי עם הראל התחילה דווקא ברגל ימין. הראל נשבה בקסמו האישי ובביטחון ללא גבולות שהוא משדר כאשר זכאי שימש כמפקד אוגדת אדום האחראית על גבולות השלום עם מצרים. משם לקח הראל את זכאי צפונה ומינה אותו למפקד זירת הלחימה בעזה, תוך עידוד מגבוה, בעיקר של סגן הרמטכ"ל דאז גבי אשכנזי. זכאי החליף בתפקיד את תת-אלוף גדי שמני, שהגיע מפיקוד על יחידות צנחנים. גורמים בפיקוד הדרום מספרים כי גם בין שמני להראל התגלעו מדי פעם חילוקי דעות מקצועיים, אולם השניים ידעו תמיד לשמור על חזות אחידה כלפי חוץ.
האמת והצדק המוחלטים בחילופי ההאשמות החמורים בין זכאי והראל אינם מצויים בכיסו של איש מהשניים. לאורך החודשים האחרונים חש מפקד האוגדה שהאלוף אינו נותן בו אמון, ובאוגדה אפילו נפוץ הסיפור שהראל בודק את אמינות הדיווחים מהשטח באמצעות צילומי מזל"טים או שלחלופין הוא פונה ישירות למפקדי החטיבות.
הראל הכחיש מעקבים באמצעות מזל"טים והשתדל להתעלם מדיווחים שהגיעו אליו וטענו כי זכאי לא לויאלי כלפיו. הכי הכעיסה אותו הטענה שלפיה זכאי מדליף פרטים מתוך דיונים סגורים של הפיקוד. אגב, למרות התחושה הזאת זכאי קיבל לכל אורך הדרך עידוד מלא מהפיקוד ומיחידת דובר צה"ל לתדרך עיתונאים לעתים קרובות. הראל זעם רק כאשר התדרוכים נעשו שלא בתיווך יחידת דובר צה"ל וכאשר זכאי, שלטענתו היה מיודד יותר מדי עם אנשי תקשורת, חשף סודות, אפילו עד כדי גרימת סיכון מבצעי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אני אוסר עליך
|
|
|
|
|
|
|
נושא ההדלפות עלה לראשונה בשיחה ישירה בין השניים לפני כשלושה חודשים, בסיומו של ביקור שערך הרמטכ"ל בחפ"ק בצפון רצועת עזה. על אחת הגבעות אמר הראל לזכאי: "אני אוסר עליך לדבר עם עיתונאים ללא אישור, זו פקודה".
לרוע המזל, בזמן שהמתיחות האישית בין זכאי להראל הלכה וגברה התרחשה שרשרת של אירועים מבצעיים קשים בעזה שכללה בין היתר את השבוע השחור בחודש מאי שבו נהרגו 13 לוחמים בעקבות שתי התפוצצויות של נגמ"שים עמוסי חומרי נפץ; הפסקת מבצע "קשת בענן" ברפיח על ידי אלוף פיקוד הדרום בעקבות טענות על הריסת בתים פלשתיניים רבים, בניגוד לדעת מפקד האוגדה; החדירה למוצב גבעתי ביישוב מורג שבה נהרגו לפני כחודשיים קצין ושני חיילים (הראל החליט להדיח את מפקד הפלוגה במוצב הזה בניגוד מוחלט לעמדתם של זכאי ושל מפקד חטיבת גבעתי, אלוף-משנה אייל אייזנברג, שערער על החלטתו עד לרמטכ"ל) ; והפרשה האחרונה שעוסקת בקצין ממוצב גירית שהואשם על ידי חייליו ב"וידוא הריגה" בגופתה של ילדה בת 13.
למרבה האירוניה, המפץ הגדול בסוף השבוע שעבר התרחש דווקא בתקופה שבה סוף סוף נראה היה כי הלחימה בעזה עולה על גל של הצלחות, שכן מבצע "ימי תשובה" למיגור הקסאמים יישם בפעם הראשונה תפישה מהפכנית של שילוב בין כוחות אוויר ויבשה ונחשב בצה"ל להצלחה. אלא שהזרע לקרב הגנרלים נזרע כבר בסיומו של אותו מבצע, וההצלחה שכללה הריגתם של כמאה מחבלים לא מנעה את נביטתו.
לקראת סיומו של המבצע, ב-10 באוקטובר , התפרסמה ידיעה ב"הארץ" על כך שהדרג המדיני לא אישר לדרג הצבאי לסיים את המבצע. מבחינת הראל, שניתח לעומק כל מילה בידיעה, החשוד המיידי לגבי ההדלפה שוב היה זכאי. "הפעם ההדלפות הגיעו לי עד מעל לראש", אמר לזכאי בשיחה קשה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הראל יצא נקי
|
|
|
|
|
|
|
אחרי שיחת הטלפון ביום רביעי שעבר, דרש הראל מזכאי להתייצב לשיחה בארבע עיניים. מסיבות אישיות זכאי הגיע לפגישה שנערכה בלשכת האלוף בקריה בתל-אביב בשעת לילה מאוחרת, בלבוש אזרחי. ברקע הפגישה, כמו אקדח שמופיע במחזה וחייב לירות, עמד הזימון של סגל האוגדה לזכאי למחרת, בשמונה בבוקר. הראל ביקש מזכאי לשקול את התפטרותו שנית, שלא יבשר לפקודיו על התפטרות. "בינתיים אף אחד לא יודע על הפוליגרף, אל תעשה את זה", אמר לו. אבל זכאי אמר שהוא נחוש בדעתו, "כי לא מאמינים לי".
ביום חמישי בדיוק בשעה שמונה ורבע בבוקר, בעיצומו של דיון הערכת מצב אצל הרמטכ"ל יעלון, קיבל הראל פתק שזכאי מחפש אותו בטלפון. הוא יצא מהדיון ושמע: "הודעתי. התפטרתי". הראל חזר לדיון אבל לא הצליח להתרכז בו. מאז, מבחינתו, שום דבר כבר לא היה אותו דבר. ביום חמישי בערב, אחרי שהפרשה כבר הופיעה בהרחבה בתקשורת, שוב נפגש הראל עם זכאי לשיחה אישית, הפעם במחנה ארז שבצפון רצועת עזה.
הוא ביקש מזכאי "להישאר בתפקיד עוד שבוע שבועיים", אבל זכאי המשיך להיות נחוש לגבי ההתפטרות. הראל עבר מהפגישה הזאת לחדר סמוך, למפגש עם מפקדי החטיבות וקציני המטה של אוגדת עזה, שעבדו עם זכאי צמוד. למרבה ההקלה מבחינת הראל, המפגש עבר בשלום. המפקדים שכולם בעצמם הספיקו להיבדק בפוליגרף (ולצאת "נקיים", ככל הידוע), שמעו עדכון על חקירת ההדלפה כולה ולא הפגינו שום סימנים ל"מרד" עקב ההתפתחויות.
שר הביטחון שאול מופז אמר השבוע ליעלון כי אם מפקד אינו מאמין בפקודו, הוא יכול לנקוט נגדו בצעדים פיקודיים אבל מוטב שלא ישתמש בפוליגרף השנוי במחלוקת "בטח לא בהיקפים נרחבים". זה היה הנימוק להחלטה שלו שמעתה והלאה הפוליגרף לא ישמש ככלי לבדיקת אמינות של קצינים אלא באישור הפרקליטות הצבאית והשר עצמו (חבל רק שההחלטה התקבלה רק אחרי שבשבועות האחרונים כבר נחקרו בצה"ל לא פחות מ 30-20 קצינים בכירים באמצעות מכונות אמת).
ביום שני השבוע, הרבה אחרי שפרשת זכאי כבר יצאה משליטה, התייצב האלוף הראל בעצמו לבדיקת פוליגרף במתקן של השב"כ. הבדיקה בשלב הזה היתה כמובן חסרת טעם, אבל הראל התעקש לעבור אותה "בשביל העיקרון". אגב , הוא יצא דובר אמת, ולא נכשל אפילו בשאלה "האם יש שאלה שאתה חושש שנשאל אותך?". | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
