 |
/images/archive/gallery/212/454.jpg שמעון שבס. צילום ארכיון:
ברק פכטר  |
|
|
|
|
| שופטי העליון קיבלו את הערעור של פרקליטות המדינה והרשיעו את מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר בעבירות מרמה והפרת אמונים. למרות ההרשעה, הסכימה הפרקליטות לא לדרוש מאסר. התנועה לאיכות השלטון: "זהו מסר חשוב לגורמי אכיפת החוק" |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
אפרת פורשר
30/11/2004 8:27 |
|
|
|
|
|
|
|
אחרי שנים ארוכות של מאבק משפטי קבע בית המשפט העליון: שמעון שבס אשם.
הרכב מורחב של תשעה שופטי העליון, בראשות הנשיא אהרן ברק, החליט היום להרשיע את שבס בעבירות של מרמה והפרת אמונים. בכך התקבל הערעור שהגישה בזמנו פרקליטת המדינה לשעבר, עדנה ארבל, על זיכויו של שבס בבית המשפט בינואר 2003.
בכתב האישום נגד שבס, שכיהן כמנכ"ל משרד ראש הממשלה בתקופת כהונתו של יצחק רבין ז"ל, יוחסו לו בין השאר ניסיונות לקדם עסקה ביטחונית שאמורה היתה להניב לו רווח ולהדיח עד בחקירה.
בהחלטה שהתקבלה ברוב של שמונה שופטים נגד שופט אחד קבע בית המשפט שמעמדו הבכיר של שבס כמנכ"ל משרד ראש הממשלה, ועוצמתו הרבה של ניגוד העניינים, פגעו פגיעה מהותית באמון הציבור בשירות הציבורי. השופטים קבעו כי שבס היה מודע לכך כי
הוא עובד ציבור שפועל למען ענייניהם של חבריו, והיה מודע לכך שהוא פועל בענייניהם בתוקף תפקידו כמנכ"ל משרד ראש הממשלה.
"נאמנות מחייבת הגינות, יושר, ענייניות, שוויון, זהות ואיסור הימצאות במצב של ניגוד עניינים", כתב נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרן ברק, בהחלטתו. "עובד ציבור המפר אמונים מפר את האמון של פרט לפרט ושל הפרט לשלטון, ומעודד זלזול ברשויות הציבור ובעובדי הציבור".
השופט אליהו מצא, שהיה בדעת מיעוט, טען לעומת זאת כי ניגוד עניינים כשלעצמו אינו בגדר התנהגות פלילית. השופט מצא מנה שורה של נסיבות מקלות ואמר ששבס פעל לקידום האינטרס הממלכתי ושאין הוכחה שדבקו בו שיקולים זרים, אשר אותם ניתן לייחס לניגוד עניינים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
"עשה הכל למען המדינה"
|
|
|
 |
|
|
|
במסגרת הערעור דנו השופטים בגבולות המעורפלים של עבירת המרמה והפרת האמונים. "האיסור הפלילי על הפרת אמונים הוא מכשיר מרכזי למאבקה של החברה לשמירה על טוהר השירות והבטחת אמון הציבור במשרתי הציבור. הסנקציה הפלילית נועדה להבטיח כי הנאמנות תשמר וכי כוח השלטון לא ייהפך לשלטון הכוח", קבעו השופטים.
שופטי העליון הגדירו שלושה ערכים שעליהם יש לשמור בשירות הציבורי: אמון הציבור, טוהר המידות ותקינות פעולת המנהל, "שהם האינטרס החברתי המוגן". הרכב השופטים קבע כי שבס הפר אמונים באופן הפוגע בציבור, וכי היה מודע לכך שפעל לקידום אינטרסים של מקורביו, בתוקף היותו עובד ציבור.
השופטים גם קבעו כי שבס היה מודע לטיב הפיזי של ניגוד העניינים בו הוא היה מצוי, ולנסיבות הפיזיות ההופכות ניגוד זה לפוגע בציבור. "שבס לא היה מודע לפסול שדבק במעשיו, ולקיומה של פגיעה מהותית בערכים המוגנים על ידי האיסור הפלילי", קבעו השופטים, "אולם אין בכך ולא כלום שכן המודעות הנדרשת הינה לטיב הפיזי של התנהגותו ולא לטיבה הנורמטיבי".
השופטים התייחסו גם לפגיעה בשירות הציבורי, וציין שעובד מדינה בכיר משמש דוגמה לכפופים לו.
"כאשר עובד ציבור מצוי בניגוד עניינים הוא מקרין כלפי הכפופים לו וכלפי הציבור כולו את כישלונה של המערכת הציבורית"
בפרקליטות ברכו על ההחלטה. "בית המשפט קיבל את עמדת המדינה שאין צורך להראות שעובד ציבור שפעל בניגוד עניינים עבר עבירה", אמר נציג התביעה, עו"ד יהושע למברגר. לדבריו, בפרקליטות ילמדו את פסק הדין - "על מנת שנוכל ליישם זאת לגבי תיקים שתלויים ועומדים נגד אישי ציבור".
שבס עצמו לא הופיע לדיון. עו"ד מיכה פטמן, שמייצג את שבס, אמר הבוקר: "מסרתי לשבס את פסק הדין והוא מאוד מאוכזב מההרשעה. כל מה ששבס עשה היה למען המדינה ובשביל יצחק רבין ז"ל. אנחנו נלמד את פסק הדין ונשקול את המשך דרכנו".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
העליון זיכה, הפרקליטות ערערה
|
|
|
|
|
|
|
כתב האישום נגד שבס, שהוגש ב-1999, כלל שלושה אישומים נפרדים בשתי פרשיות מתקופת כהונתו כמנכ"ל משרד ראש הממשלה - בשנים 1992 עד 1995.
הפרשה הראשונה זכתה לכינוי "פרשת שטרן". שבס הואשם כי יחד עם אנשי עסקים, ובהם חברו משה שטרן, רקם תוכנית שלפיה תרכוש מדינה זרה ציוד ביטחוני מישראל בסכומים ניכרים. שבס היה מודע לכך שביצוע העסקה יניב לשטרן רווחים גבוהים.
לפי האישום, שבס פעל להזמין את נשיאה של אותה מדינה לישראל. כל הפעולות לקידום העסקה נעשו בתיאום מלא ובהנחיית ראש הממשלה רבין , שידע כי שטרן עתיד להניב רווחים מהעסקה. ואולם בסופו של דבר לא יצאה העסקה לפועל.
כמו כן הואשם שבס בניצול משרתו הרמה לקידום העסקה המסחרית והואשם בעבירות של ניסיון לקיחת שוחד, מתן שוחד, מרמה והפרת אמונים. בנוסף הואשם שבס בעבירה של הדחה בחקירה, בשל שיחות שקיים עם מי שהיה אמור להעיד במסגרת פרשייה זו.
הפרשה השנייה כונתה "פרשת שולדנפריי". במסגרת אותה פרשה הואשם שבס כי הפעיל את השפעתו כדי לקדם שני מיזמי בנייה של חבריו הקרובים, האחים שולדנפריי. שבס הואשם כי נפגש עם מנכ"ל משרד הפנים, הנחה את עובדי משרד ראש הממשלה לסייע לשניים, ולחץ על רשויות התכנון להאיץ את הטיפול בתוכניות הבינוי. לשבס יוחסו עבירות של ניסיון לקיחת שוחד, לקיחת שוחד, סחיטה באיומים, מרמה והפרת אמונים, בטענה כי ניצל את משרתו ומעמדו כדי לקדם שלא כדין אינטרסים פרטיים של חבריו תמורת טובות הנאה.
בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע את שבס בינואר 2000 בשתי עבירות מהאישום הראשון, וזיכה אותו מכל האישומים הנוספים. השופטים גזרו על שבס עונש של שנתיים מאסר בפועל וקנס של 50 אלף שקל. שבס, שטען כל הזמן לחפותו, אמר כי מדובר בעיוות דין וכי הפרקליטות מתנכלת לו. הוא ערער לעליון וערער על הרשעתו בשתי העבירות ועל חומרת העונש שנגזר. מנגד ערערה גם הפרקליטות על זיכויו מעבירה של מרמה והפרת אמונים.
בינואר 2003 זיכה העליון את שבס לחלוטין מכל האישומים, וביטל את העונש שנגזר עליו בבית המשפט המחוזי ודחה את ערעור הפרקליטות. לאחר שפרקליטת המדינה לשעבר, עדנה ארבל, ערערה על ההחלטה וביקשה להרשיע את שבס בשתי הפרשיות בעבירה של מרמה והפרת אמונים וניסיון לקיחת שוחד - הפך היום בית המשפט העליון את החלטתו והרשיע אותו בעבירות של מרמה והפרת אמונים. | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
