 |
גם אחרי תשע שנים של מאבק יונה מלינה לא מוכן לוותר על החיים. רק שלשום הוגשה בשמו בקשהלנתקו ממכונות ההנשמה, אבל אתמול בהתפתחות דרמטית התעורר יונה מהתרדמת שבה היה שרוי במשך שבועיים והודיע "אני רוצה לחיות, אני לא רוצה למות". למרות הכאבים העזים, למרות שגופו משותק לחלוטין, למרות שהסיכוי להחלים אפסי, הרצון לחיות חזק מתמיד. יונה מלינה, בן 37, יליד שוויץ שעלה בגפו לארץ, נפצע אנושות בפיגוע טרור בירושלים ב-1995. הטרגדיה הזאת הותירה אותו משותק מהצוואר ומטה, מרותק למיטתו ומחובר למכשירי הנשמה. במשך שנים הוא נאבק בנכות, בכאבים ובייסורים
- הכל במטרה להישאר בחיים.
אתמול בבית החולים היה יונה מרותק למיטתו, מכונות רבות מחוברות לגופו, עיניו פקוחות לרווחה. יונה ממצמץ בכל פעם ששואלים אותו שאלה. פעמים רבות ניסה לדבר, אבל הקול לא בקע מגרונו ומשפחתו התקשתה להבין את תנועת שפתיו. אבל כשהוריו שאלו אותו את השאלה החשובה מכולן, התשובה היתה ברורה.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
"הוא אמר כן לחיים"
|
 |
|
 |
 |
 |
|
לפני שבועיים חלה הידרדרות במצבו של יונה. הוא איבד את ההכרה ואושפז בבית החולים תל השומר. הוריו אווה ויאן הוזעקו לארץ, ונאמר להם כי ימיו של בנם ספורים. המטפלת הפיליפינית שסעדה אותו סיפרה להם כי יונה כבר איבד תקווה כמה ימים קודם לכן ואמר לה: "אני לא יכול יותר, אני רוצה למות". אווה ויא ן האמינו כי זאת היתה משאלתו האחרונה של בנם - וביקשו להגשימה. בהסכמתם פנה עורך דין יצחק חושן לבית המשפט, וביקש בשמו של יונה לא להאריך את חייו באמצעים מלאכותיים. בזמן שהוגשה הבקשה לנתקו ממכונות ההחייאה היה יונה מחוסר הכרה. הוא לא אישר אותה באופן רשמי וישיר. כל פנייה לבית המשפט לסיום חייו של חולה סופני מחייבת תצהיר חתום של החולה או של משפחתו המאשר כי זה רצונו, וכן חוות דעת רפואית ופסיכיאטרית. אבל הבקשה שהוגשה בשמו של יונה התבססה רק על דברי המטפלת. למר ות שנתנו את הסכמתם לבקשה, אווה ויאן עצמם סירבו להצהיר או להעיד בבית המשפט כי בנם מאס בחיים, מאחר שלא שמעו זאת מפיו. אתמול, אחרי שבנם התעורר והדגיש כי אין לו כל כוונה לוותר על החיים, הקפיאו ההורים את הבקשה לבית המשפט. "לא ביקשנו לנתק את יונה מהמכונות, כי הוא לא אמר לנו את הדברים", סיפרו אתמול אווה ויאן, "לא יכולנו להתרשם באופן ישיר שזה רצונו. הסכמנו שתוגש בקשה בשמו, כי האמנו וקיווינו שבכך אנחנו מגשימים את משאלתו האחרונה. עכשיו אנחנו מבינים שזה פרדוקס. "סיפרו לנו שיונה אמר שהוא רוצה למות, אבל לא ידענו באופן חד משמעי אם זה נכון. אם הוא היה אומר לנו את זה בעצמו, היינו מוכנים להעיד על כך בבית המשפט. היתה לנו דילמה: מצד אחד הבן שלנו ניהל מלחמה על החיים, הוא היה לוחם; מצד שני הוא אמר למטפלת שהוא רוצה למות, ולא רצינו לפעול בניגוד לרצונו. לא רצינו שיונה יסבול. עכשיו אנחנו שומעים אותו בפעם הראשונה מבקש לחיות, והבנו שהוא אמר כן לחיים".
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
"לא ניתן לקבוע בוודאות מה רצונו"
|
 |
|
 |
 |
 |
|
מאז שנפצע אנושות בפיגוע ניהל יונה מאבק עיקש על חייו. למרות שהתקשה לשבת בכיסא הגלגלים, הוא התעקש לשאת את הסבל והכאבים שפקדו אותו ויצא מדי פעם לטיולים מחוץ לביתו. "אני נלחם על החיים, כדי שיהיה לי טוב יותר בהם", אמר בעבר לבני משפחתו. גם ברגעים קשים יונה לא ויתר. משפחתו, חבריו והגורמים המקצועיים שטיפלו בו למדו להכיר אדם שאוהב את החיים, שנלחם עליהם ללא הפסקה. במספר מקרים איבד יונה את ההכרה, אבל כשהתעורר תמיד הדגיש בפני כולם שהרצון לחיות עדיין פועם בליבו. לכן גם הבקשה לנתקו מהמכונות עוררה ספקות - האם היה זה רצונו האמיתי, או אולי רק רגע של משבר. מטפלת הסועדת את יונה בחודשים האחרונים סיפרה אתמול כי בעבר אמר גם לה כי הוא רוצה למות, אבל מההיכרות איתו היא לא השתכנעה. "אני לא חושבת שהוא היה רציני, הוא התבדח", אמרה אתמול, "הוא לא התכוון לזה ברצינות". מטפל אחר הסועד את מלינה הסביר: "כל אדם המשותק בגופו אומר מדי פעם שהוא רוצה למות. יש רגעי משבר, בעיקר כשהחברים לא מגיעים לבקר. יונה תמיד רצה שיבקרו אותו, וכשהוא היה בודד הוא נשבר. אבל בתוכו הוא תמיד נלחם. אני מאמין שהוא רוצה לחיות". עורך דין יצחק חושן, שהגיש את הבקשה בשמו של מלינה, אמר אתמול: "מדובר במקרה יוצא דופן, וייתכן שהיום לא ניתן לקבוע בוודאות מה רצונו האמיתי של יונה, בשל מצבו הבריאותי כפי שמתואר בחוות הדעת הרפואית של בית החולים. במקרה שיתברר כי הוא רוצה לחזור בו מדבריו, דבר לא ייעשה בניגוד לרצונו". בינתיים , כאמור, הקפיאו הוריו של יונה את הבקשה לנתק אותו מהמכשירים. כמו שזה נראה אתמול, יונה ימשיך להיאבק עוד הרבה זמן. |  |  |  |  | |
|