 |
 |
|
|
| "עדי היה אומר: 'איזה מוות מגניב היה לי'" |
|
| אשתו הראשונה של השופט עדי אזר ז"ל מדברת על
השמועות, הקשר עם אשתו השנייה ויחסיה עם בעלה
לשעבר: "הוא היה בן אדם כריזמטי - וזה עורר קנאה" |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
שרה ליבוביץ-דר
3/12/2004 6:00 |
|
|
|
|
|
|
|
"המחשבה הראשונה שלי מיד כשנודע לי על הרצח היתה שמישהו ניסה לנקום במערכת המשפט. אחר כך חשבתי שאולי היתה טעות בזיהוי, שהתכוונו לרצוח מישהו אחר. מי העלה על דעתו מניע כל כך הזוי?". אורנה אבידן, דוקטורנטית וחוקרת איידס בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל-אביב, גרושתו של השופט עדי אזר ואם בתו הבכורה, ליהי, היתה חברת נפש קרובה שלו עד יום מותו. הם סיפרו זה לזו הכל.
"לא פקפקתי לרגע שהרצח לא בא
ממקום אישי", היא אומרת.
הוא עמד להתמנות לשופט מחוזי אחרי כמה דחיות. חשבת שהרצח קשור למינוי?
"חשבתי שזה יכול להיות, אם כי המחיר על רצח הוא כבד מדי".
המינויים לבית המשפט הם כל כך יצריים?
"לעדי המינוי הזה היה חשוב ביותר. והוא היה אדם שמשך אש. אנשים כמוהו מושכים אש בגלל צרות עינם של בני האדם. הוא היה מוכשר, הסתכל על כל אחד בגובה העיניים והיה אדם טוב - שילובים כאלה הם נדירים ומושכים אש וקנאה".
השמועות היו זדוניות מאוד.
"עדי היה בן אדם שקול, הגיוני, לא בזבז כספים, תכנן לטווח ארוך. חודשיים לפני שנרצח הוא נתן לליהי צ'ק לתשלום ראשון לשכר לימוד באוניברסיטה. למרות שהיא כבר בת 22 הוא המשיך לתמוך בה כלכלית. הוא אמר לה שלדעתו הורים צריכים לתמוך בילדיהם כל החיים ואמר שכל עוד הוא פה היא לא צריכה לדאוג. הוא התכוון לממן לה את לימודי התואר הראשון באוניברסיטה".
הוא נהג לדבר בפלאפון על יד הבית, גם זה עורר גל של שמועות.
"אם הוא היה רוצה לדבר בחשאיות, הוא לא היה עושה את זה על יד הבית. החלון של המטבח נמצא שני מטר מהחניה. למה שאדם ידבר בחשאיות במקום כזה? הוא התחיל שיחה ורצה לסיים אותה".
לא קרה לך בחודשים האחרונים שחשבת לעצמך אולי אני לא מכירה אותו, אולי יש משהו בשמועות?
"לא. בשום רגע לא אמרתי לעצמי דבר כזה. הכרתי אותו היטב. אנשים שלא הכירו אותו לעומק יכלו לחשוב על פי השמועות שמדובר בדוקטור ג'ייקל ובמיסטר הייד. אני ידעתי שזה הכל רבדים של אותו אדם מאוד נקי מבפנים. התחושה הבסיסית שלי היתה שהוא קורבן שווא. כשקראתי באתרי חדשות באינטרנט תגובות של גולשים שהפיצו כבר בערב שבו הוא נרצח את השמועות, חשבתי שלא די בכך שרוצחים אותו, גם פוגעים בשמו. אני לא רוצה לדבר על מאין יכלו לבוא השמועות האלה.
"עדי היה בן אדם מאוד כריזמטי. הוא לא היה שחקן קולנוע במראהו ולמרות זאת אנשים נמשכו אליו כמו פרפר לאש ונשים נמשכו אליו וזה יכול היה להיות בסיס לשמועות האלה. כשהוא לימד במכללה, בסוף כל הרצאה ראו אותו עומד מוקף בבחורות הכי יפות והכי נחמדות שנדבקו אליו, אבל מכאן ועד לשמועות ועד לרצח הדרך רחוקה מאוד. אולי מי שהפיצו את השמועות הם אנשים פחות כריזמטיים שהיו מעוניינים למצוא את עצמם מוקפים בנשים יפות וקינאו בו. זה יכול לעורר קנאה אבל מכאן ועד לחיים סוערים הדרך ארוכה מאוד".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
השופט עדי אזר ז''ל. צילום ארכיון
|
|
|
 |
|
 |
|
מהשבעה לחקירה
|
|
|
 |
|
|
|
אבידן, בת 49, הכירה את אזר בקורס למאבחנים פסיכוטכניים בצבא. הם נישאו בשנה השנייה ללימודיהם באוניברסיטת תל-אביב. היא למדה ביולוגיה, הוא למד משפטים. הם עשו הכל ביחד.
"למדנו למבחנים ביחד. הוא הסתגר באחד החדרים בבית עם חבר הכנסת לשעבר אלי גולדשמידט ואני בחדר אחר עם חברה. את הארוחות אכלנו ביחד".
הם עבדו ביחד בעיתון "הארץ", הוא בארכיון התמונות, היא בחדר הטלפרינטרים. ב-1984 התגרשו, אחרי שש שנות נישואים כשביתם ליהי היתה כבת שנה. "הגירושים היו טובים. ישבנו בשקט והחלטנו על חלוקת הרכוש, היתה לנו דירה ומכונית. עד שהוא קנה מכונית אחרת עוד המשכנו לנסוע באותה מכונית. זה שלא היה נכון לנו להמשיך לחיות כבני זוג לא פגע בקשר החזק בינינו". כעבור שלוש שנים נישאו לבני זוג אחרים, באותו חודש. היא התגרשה אחרי שנתיים.
אזר אמנם לא הגיע לחתונתה השנייה של גרושתו ("הוא חשב שזה לא מתאים"), אבל הקשר ביניהם נשאר חם. "נולדנו באותו יום, בנובמבר 1955. מיסטיקנים יגידו שהיינו עשויים מחומרים דומים, דיברנו באותה שפה, כמו אחים תאומים. אין הרבה אנשים שאת יכולה להרגיש שהם התאומים הרוחניים שלך. הוא היה כזה".
על הרצח נודע לה כשנסעה בדרך הביתה מהעבודה באוניברסיטת תל-אביב. "הוא תמיד אמר שהוא ימות בייסורים מסרטן הכי קשה שיש ויגסוס בסבל נוראי. אם הוא היה רואה את מותו, הוא היה עומד מהצד ואומר איזה מוות מגניב היה לי. אני בטוחה שאםהוא יודע שהוא נרצח ככה זה היה משעשע אותו. הוא היה חובב תעלומות וכאן היתה תעלומה".
בת דודתה ששמעה על הרצח בתקשורת מיהרה להתקשר אליה. "לפניה התקשרו אלי חברים שלא העזו לספר לי. ואז התקשרה אלי בת דודתי וסיפרה. ישבתי לבד באוטו וצרחתי. זה לא הסגנון שלי אבל הסיפור נשמע כל כך הזוי במיליה שלנו. התקשרתי לליהי שהיתה בדרך לעבודה. היא כבר ידעה. תום, בנו של עדי מנישואיו השניים, סיפר לה. אחותה של בילי (בלהט, אשתו השנייה של אזר - ש"ל) התקשרה אליה אבל לא הצליחה לדבר איתה. היא אמרה לה 'בואי עכשיו הביתה'. ואז תום לקח את הטלפון ואמר לליהי אבא נרצח, בואי מייד. שתינו נסענו לביתו ברמת-השרון. כולם הגיעו לשם".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
בני משפחת אזר במסיבת העיתונאים השבוע. צילום: עודד קרני
|
|
|
|
|
|
|
מהשבעה לחקירה
|
|
|
|
|
|
|
אחרי כמה שעות הן חזרו לביתן במושב נווה-ירק. את ימי השבעה העבירה ליהי ביחד עם אמה בביתן במושב. "נוצרה סיטואציה כזו. בבית שלו ברמת-השרון זה היה מאוד המוני, באו לשם הרבה אנשי ציבור. בתקופה כזו הרבה יותר נוח לך להרגיש נוח במקום שלך. לליהי באו כל החברים שלה שנשארו ערים כל הלילה וזה היה יותר נוח אצלנו בבית".
במהלך ימי השבעה אף גורם רשמי לא יצר קשר עם ליהי, בתו של אזר. "מישהו כנראה היה צריך להעיר את תשומת לבם לעובדה שהיא יושבת שבעה במקום אחר. סך הכל עושים את הביקורים האלה כמילוי חובה, הם לא חברים שבאים באמת לתת אהבה. הם משתדלים להתנהג התנהגות מוסרית ונכונה".
המשטרה הציבה שמירה על ביתו ברמת-השרון. גם את פחדת מהרוצח?
"כן. את אומרת לעצמך מי יודע מה המטרה של הרוצח הזה, אולי הוא רוצה להכחיד את כל בני משפחתו של השופט ואז גם ליהי בסכנה. במהלך השבעה התקשרתי למשטרת כפר-סבא ואמרתי להם שאני מודאגת. הם שלחו שוטר שהוא עורך דין במקצועו שאפילו היה תלמיד של עדי באוניברסיטת בר-אילן. הוא ישב אצלנו ושכנע אותנו שאין לנו מה לדאוג".
אחרי השבעה נחקרו אבידן ובתה במשטרה. "גם בילי היתה שם ובאיזשהו שלב ראיתי אותה במסדרון והיא אמרה שזה נמשך המון שעות, ושאלה אותי אם אני רוצה לחם קל ופסטרמה. אליי הם טלפנו כבר ביום הראשון או השני של השבעה וביקשו שאגיע למשטרה. אמרתי להם שאני לא רוצה להשאיר את בתי לבד, למרות שהיא לא ילדה קטנה היא עברה אירוע קשה. גם אני, למרות שלא הייתי אבלה רשמית הייתי אבלה במידה לא קטנה. למחרת השבעה הגענו למשטרה. חקרו אותי במשך שש שעות על כל מה שידעתי מימי ילדותו ועד ליום מותו".
וידעת לא מעט. גם את הסיפורים הכי אינטימיים.
"סיפרתי הכל ולא הרגשתי שאני בוגדת באמון של עדי וחושפת אותו כי חשבתי שאם מתוך העדות שלי הם יוכלו למצוא את הרוצח - זה מה שאני צריכה לעשות, לספר הכל".
הם חשדו גם בך?
"לא שאלו אותי על האליבי שלי אבל ביררו את מצבי הכלכלי. במשטרה העריכו שהזמנתו של רצח כזה עולה הרבה כסף ואז כמו בספרי רצח כל הסביבה של הנרצח חשודה ברצח. אבל בשום שלב לא חששתי שאהיה חשודה וארגיש כמו בעלילת דם או כמו דרייפוס. אני הבן אדם האחרון שיכול היה להרוויח משהו מהרצח הזה. להפך, מבחינתי זה רק הפסד. המחשבה הראשונה שחלפה לי בראש כשנודע לי על הרצח היתה שמעכשיו אני נושאת באחריות על ליהי לבד, גם באחריות הנפשית וגם הכלכלית. ואני לא אדם אמיד. התמיכה שהוא תמך בליהי היתה חשובה מבחינה כלכלית. היום אני צריכה למצוא פתרונות לדברים האלה".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
השיחה האחרונה
|
|
|
|
|
|
|
ארבעת החודשים האחרונים לא היו קלים לאורנה אבידן. "הכאב הגדול הוא שלא יודעים מאיפה זה בא. מה שהכניס אותי לדאגה היה כשראיתי שהזמן מתארך ולא היו תוצאות מהמשטרה. כל השמועות הגיעו כמובן גם לאוזניי וחרדתי שלעולם לא יהיה פענוח. כשאין שום ידיעה זה מצב נורא לחיות איתו. רציתי במיוחד שליהי תדע למה אביה נרצח. קשה מאוד לחיות בחוסר ודאות. לפני זמן מה פגשתי באירוע חברתי מישהי שעוסקת בחקירות במשטרה והיא אמרה לי שככל שחולף הזמן הסיכוי לפתור את התעלומה שואף לאפס. היא אמרה שלדעתה הפתרון יבוא רק מיד המקרה ולא מהחקירה המושכלת, ובאמת דאגתי שעכשיו זה יהיה סיפור של שנים בלי שנדע וזה דבר שקשה לחיות איתו. הידיעה שמישהו רצח את עדי והוא מסתובב חופשי בלי שנדע מי הוא ולמה הוא עשה את זה כואבת וקשה".
על העדכונים בחקירת המשטרה נודע לה מבתה. "המשטרה עדכנה את בילי במידה מסוימת, ברמזים. הם אמרו לה שיש כיוון ושתהיה סבלנית ובילי עדכנה את ליהי ומשם גם אני ידעתי. אני עצמי לא דיברתי עם בילי. לא היינו חברות אף פעם, אז פתאום שנהיה חברות? הקשר הקרוב שלי היה עדי. הוא בא אלינו לפעמים עם הילדים. בילי אף פעם לא היתה אצלי בבית. לפני שליהי נכנסה ל'פרויקט Y' (תוכנית מציאות שבה השתתפה בתו של אזר - ש"ל) עשינו לה בבית מסיבה והוא הגיע עם הילדים. גם עכשיו ליהי מנסה לשמור על קשר עם שני האחים שלה. זה היה חשוב מאוד לעדי. הוא תמיד אמר לילדים שכשההורים כבר לא בין החיים מאוד חשוב שהאחים ישמרו על קשר כי זו המשפחה שלהם.
בינתיים הקשר הזה נשמר מבחינתה בצורה הכי טובה שאפשר ומבחינתה זה מאמץ גדול. היא מרגישה כמו מישהי שהתגרשה והילדים נשארו אצל האישה והיא צריכה לבוא ולבקר אותם ולדאוג כל הזמן לקשר איתם. היא עושה את זה כי זה נורא חשוב לה".
ועם בילי נשמר הקשר?
"הזמנתי אותה פעם לארוחת ערב ביום שישי עם הילדים והיא לא באה. כנראה זה לא הסתדר לה".
בתוך כל המהומה, יש גם געגועים. "בימי הולדת תמיד בירכנו אחד את השני. חגגנו הרי באותו יום. לפני שלושה שבועות חגגתי את יום הולדתי ה-49 עם חברה שגם היא נולדה באותו יום ואחר כך ליהי ואני עברנו בבית הקברות, שמנו לו פרחים על הקבר. זה היה קשה. יום הולדת ראשון שהוא לא פה. ויש גם התמודדות עם שאלות קיומיות. יום אחד ליהי אמרה לי שכל החיים שלו הוא כל כך התאמץ והשקיע ובסוף זה נגמר ככה, אז בשביל מה כל זה. אין תשובה לדברים האלה. מה אני אגיד לה. זה הפחיד אותי נורא כי הצעד הבא עלול להיות המחשבה שהחיים שלי לא שווים אז בשביל מה אני פה בכלל. התשובה היחידה שלי היא שאנחנו פה כדי ליהנות מהדרך. את זה טפטפתי לה כל החיים ואני מקווה שזה מה שמחזק אותה עכשיו.
"מה שנשאר לי זה השיחה האחרונה שלנו, שלושה ימים לפני שהוא נרצח. אולי הוא הרגיש שהוא הולך למות. דיברנו בטלפון במשך שעה על החיים בכלל, על דרך להתמודד עם כל מיני מצבים. התלוננתי שיש לי נטיות תבוסתניות, שאני נוטה לא להילחם למען השקט הנפשי שלי, הוא אמר שזו דרך הרבה יותר נעימה לחיות. הוא אמר שבזמן האחרון הוא הגיע למסקנה שלא נשאר לו הרבה זמן לחיות ולכן הוא החליט שכשמשהו לא נעים לו הוא מנתק מגע".
גם את כמו כל המספידים השבוע חושבת שנפל דבר בישראל עם הרצח הזה?
"השער נפרץ אחרי רצח רבין. אחרי שראש ממשלה נרצח אפשר כבר לצפות לכל דבר".
תלכי לבית המשפט לראות את החשודים ברצח?
"אני חושבת שאעדיף לקרוא את הדברים ולא לראות אותם. הם מעוררים בי תיעוב. אין בי שום יצר נקמני, אני מעדיפה להתרחק מכל מה שלא טוב, אני מעדיפה לחיות באסקפיזם. להסתכל להם בעיניים לא יביא לי מזור. זה מעורר בי צער גדול לדעת שיש אנשים כאלה. בעיניי הם יצורים מעולם אחר".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
