 | | | | "רע לך, קר, אתה עייף ורעב – אתה לא מוסרי" | |
| | | הם לא סרבנים. הם לא פוליטיקאים. הם אוהבים את המדינה. הם בסך הכל חיילים שהיו שם, ממש כאן, והחליטו שאי-אפשר יותר. שמישהו חייב לקום ולצעוק: תתעוררו ותראו מה קורה לנו. "שוברים שתיקה": חן קוטס-בר במדור שבועי של עדויות מהמלחמה בשטחים, ומה שהיא עושה לנו. השבוע: מעצרים שהסתיימו בהתעללות | |
| | | |  | | | | חן קוטס-בר
14/12/2004 11:11 | | | | |
| | | ''צריך לזכור שכשאתה חייל אתה חושב רק מתי תישן, ומתי תאכל, ומתי תצא הביתה, ולא שום דבר ברמה מוסרית כזו או אחרת. אחרי חמישה, עשרה מקרים, נגמר לך הטוב לב. רע לך, קר לך, אתה עייף, אתה רעב, אתה לא מוסרי". אומר סמ"ר (מיל') אלון, לוחם לשעבר בסיירת 'אגוז' של גולני. "בשטחים אין אפשרות אחרת. שם, הברירה היחידה היא להיות צבא לא מוסרי".
עכשיו אלון שובר שתיקה, ומבקש להשיב גם לראש הממשלה שאמר – "צה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם". "אני יודע, הייתי שם", הוא מוסיף. "אני לא מאמין שאפשר להיות מוסרי בשטחים. לא מדובר בחריגים, אלא בנורמות. ראש הממשלה, הרמטכ"ל, הם לא יכולים לומר שמדובר בנורמות, כי אז מה יעשו, יוציאו את צה"ל מהשטחים? זה בלתי אפשרי. ימציאו נורמות חדשות? איך אפשר להמציא נורמות חדשות לאנשים שלא מעניין אותם כלום חוץ מלישון?''
בעקבות השרות הצבאי הצטרף אלון לחברי 'שוברים שתיקה'. יחד אתם הוא גובה עדויות של לוחמים מכל יחידות צה"ל. ביןהעדויותהרבות שמגיעות, ניתן למצוא גם סיפורי התעללות קשים שאירעו במהלך מעצרים ומרדפים אחרי פלשתינים. כולן מופיעות בעילום שם, מחשש להפללה עצמית של העדים. | |  | |  |
| |  | |  | סרט מלחמה, אפוקליפסה
| | | | | לוחם אחר מ'אגוז': "באיזה כפר, מבוקש בכיר ברח לנו מתוך הסגירה על הבית, הקצינים היו נחושים לתפוס אותו בכל מחיר. במהלך המרדף הגענו לקבוצת בתים במרכז שדה חיטה קצור, חשבנו שהמבוקש ברח אליהם. סגרנו על הבתים וכרזנו לאנשים לצאת החוצה. אחד האנשים שיצא מהמתחם אמר שיש שם זקנה שלא יכולה ללכת, ולכן לא יכולה לצאת מהבית. הקצין אמר לו שידאג שהיא תצא החוצה. האיש התחנן, אבל הקצין אמר לו 'תוציא אותה, לא איכפת לי'''.
''האיש חזר לבית ואז יצאה משם זקנה, זוחלת על ארבע, בוכה תוך כדי צעקות 'בסעורה, בסעורה' (מהר). היא זחלה, ואנחנו מסתכלים עליה. אחרי עשרים מטרים, באמצע הדרך בינינו לבין הבתים, היא התיישבה מותשת. לא עזרו צעקות הקצינים. גירשנו את האיש שהיה לידה לקבוצת הגברים והמשכנו כרגיל, כאילו האישה לא יושבת שם באמצע השמש והשדה, ובוכה בקולי קולות".
"אני בעצמי יריתי מטולים לבית של הזקנה הזאת, יחד עם עוד לוחם. אחר כך נשלח גם כלב ואחרי שהוא חזר ללא תוצאות, התקרבנו וזרקנו כמה רימוני נפץ ורימוני עשן. המבוקש לא היה שם. בסוף כל האירוע האזור נראה מטורף: עשן אפור ואדום עולה מבורות המים, ירי ופיצוצים נשמעים מכל עבר בזמן שהצוותים סורקים את הבתים, ריח חזק של חומרי נפץ, מים נוזלים בזרנוקים דקים ממכלים מחוררים, על הגגות קבוצות של אזרחים בוהות. ובמרכז כל הבלגאן - אישה זקנה יושבת בשמש, וממררת בבכי''.
''אמרתי לחבר שלי 'תראה, זה כמו סרט מלחמה, אפוקליפסה'. הוא אמר לי 'אתה צודק'. כשאני מסתכל על זה היום, זה מזעזע. כמה שאתה אטום, זה דבר שמשפיע עליך. אבל זה השפיע עלי לזמן מאד קצר. הסתכלתי, אמרתי והלכנו לישון".
| | | | |
| |  | | הזקנה הפלשתינית על רקע הבית המכותר. צילום: ''שוברים שתיקה'' | /images/archive/gallery/220/824.jpg |
|
| | | | | ילד טוב כזה
| | | | | סג"מ (מיל'), מ"מ לשעבר בסיירת 'מורן': "העיירה קבטיה. יוצאים בשני רכבים, מעכשיו לעכשיו. אני הייתי המ"מ, איתי סמל וארבעה חיילים. היה גם המ"פ ואתו עוד ארבעה חיילים. המ"פ עצר בחזית בית קפה. אני הייתי צריך לאגף מהצד השני. ירדנו מהרכבים, ומיד אני שומע יריות. קלטתי שהחבר'ה של המ"פ התחילו לירות באוויר. היו שם המון אנשים''.
''המשכנו לרוץ לצד השני של הבית, מאחורי בית הקפה. היה שם שדה פתוח. איך שאנחנו מתחילים לרוץ, הסמל שלי צועק אלי: 'תראה, ברחנים' (אנשים שבורחים מתוך מבנה נצור). בתוך השדה אני רואה 10-15 אנשים שנותנים את הספרינט של החיים שלהם. רצתי אחריהם, צועק להם לעצור. אפילו לא חשבתי לירות. ואז שמעתי את החבר'ה מקדימה יורים, ונזכרתי שאני צריך לעשות נוהל מעצר חשוד. יורים באוויר ואז לרגליים. אני צועק תוך כדי ריצה ומתחיל לצמצמם לכיוונם. יריתי שלושה כדורים באוויר. המשכתי לרוץ, והגעתי לסוללה כשאני במרחק של עשרה מטרים מהראשון".
"ואז שמעתי עוד פעם יריות. הסתכלתי קדימה וראיתי שלושה שרועים על הרצפה. הייתי בשוק. צעקתי להפסיק לירות, הבנתי שירינו באנשים והייתי בשוק לגמרי. שכבו שם שלושה, אחד ישב וצעק ועוד שניים שכבו על הרצפה. צעקתי להפסיק לירות. הסתבר שזה היה אחד החיילים שירה. נעצרנו ליד הפצועים, אחד היה עם חור בכתף, אחר שכב על הרצפה אחרי שחטף כדור בראש. לא ירד לו הרבה דם אז חשבתי שהוא לא פצוע קשה. ניגשנו לבחור שהיה הכי רחוק והיה לו חור בפנים. כל הצד הזה של הפנים בצד של העין לא היה לו פשוט. הוא שכב על הרצפה. זה היה בן אדם גדול ושמן, מבוגר. הדבר היחיד שהצלחתי לחשוב עליו היה שכל הפנים והחולצה שלו מלאים בדם. לא היתה לו עין".
''האירוע הזה תוחקר על ידי המג"ד והמח"ט. מי שירה זה חייל צעיר. תמיד אומרים לחיילים שאם אתם לא יודעים מה לעשות תעשו מה שהמפקדים עושים. הוא ראה אותי רץ, התחיל לרוץ אחרי, ראה אותי יורה, התחיל לירות גם. הוא לא הבין שיריתי באוויר. היה לו נשק קלעים, עם עדשה מיוחדת. הוא ירה לדעתי איזה עשרה כדורים''.
''הצליחו להציל את החיים של שני האנשים ופינו אותם במסוק לרמב"ם. הרופאים שבדקו אותם אמרו שהם עומדים למות. איך שהוא הצליחו להציל לו את החיים, אני לא יודע עם איזה נכויות. לפי דעתי לאחד בטוח יש פגיעה מוחית. לשני הלכה העין, אבל נשארו בחיים. לחייל לא עשו כלום. אני חושב שדי בצדק. אני לא חושב שהיה מקום פה לעשות משהו לחייל. נהלי הפתיחה באש לא שופרו''.
''זאת הנקודה שלי בכל הסיפור הזה. שאין מה לעשות. לפעמים הסיטואציה יותר חזקה ממה שאתה או מהחומר האנושי. איפה שאתה נמצא יותר חזק ממך, וגם אם אתה הבן אדם הכי טוב בעולם, בנקודה מסוימת אתה יכול לעשות פשעים ולא יעזור כלום. אני מכיר את החייל שירה, 'לא רציתי להרוג אותם', הוא אמר. הוא ילד טוב כזה, בטוח שלא התכוון לעשות את זה בכוונה. אין לי שום ספק".
| | | | |
|
| | | | | |
 |
|
| | |
|
