 |
/images/archive/gallery/223/621.jpg שרידי מוצב ג'יי-וי-טי השבוע ברפיח.
צילום: טל נוה, דובר צה''ל  |
|
|
|
|
| מערכות ססמיות, חיישנים והצפה
במים: הפתרונות שצה"ל בחר שלא
לאמץ במלחמה במנהרות התופת
|
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
עמיר רפפורט ונאוה צוריאל
17/12/2004 11:01 |
|
|
|
|
|
|
|
ע' אמא של חייל שהתגייס לפני מספר חודשים לצנחנים, פנתה לאחרונה לכל קצין שהיא מכירה ורק דבר אחד בפיה: "דברו עם הרמטכ"ל, שימצא סוף סוף פתרון לבעיית המנהרות ברצועת עזה".
ע' לא ישנה בלילות. "הבן שלי עוד לא נשלח לרצועה, אבל המחשבה שבזמן הקרוב הוא יישן במוצב שם והמחבלים יחפרו תחתיו ויפוצצו אותו, לא נותנת לי מנוח. בגלל זה אני מתחננת בפני כל מי שרק אפשר שיעיר את צה"ל. אני לא מצליחה להבין איך צבא שמסוגל לשלוח לוויינים לחלל וליירט סקאד באמצעות טיל חץ לא מצליח לפתור את בעיית המנהרות הפרימיטיביות".
ע' אינה היחידה הסבורה שאת הפתרון לבעיית המנהרות היה צריך למצוא מזמן. שורה של מומחים מתחום הגיאולוגיה, בכירים בתעשיות
הביטחוניות ואפילו גורמים מתוך המערכת הצבאית עצמה סבורים כי הנושא לא הוצב בזמן במקום הראוי לו בסדר העדיפויות הביטחוני, עד לתקופה האחרונה.
גם עכשיו, הם מאשימים, מערכת הביטחון איננה מספיק ממוקדת במאמציה לפתור את הבעיה. הטיפול הצה"לי באיום המנהרות, לדבריהם, מתנהל בצורה לא מקצועית. וכאשר פונה מערכת הביטחון לגופים אזרחיים, במקום לאחד כוחות של מדענים, יש תחרות בין חברות ובין מומחים בשאלה מי יהיה הראשון שיאפשר לצה"ל לגלות את המנהרות הקטלניות.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
מנהרת נשק ברפיח. צילום ארכיון.
|
|
|
 |
|
 |
|
ערימות של הצעות
|
|
|
 |
|
|
|
בעיית המנהרות לא נולדה בפיגוע במוצב ג' יי וי-טי ביום ראשון השבוע, שבו נהרגו חמישה מלוחמי גדוד הסיור הבדואי. בפעם הראשונה התחילו לחשוב בצה"ל על הבעיה בשנת 1990, כשנחשפו המנהרות הראשונות. המעברים התת-קרקעיים המאולתרים שימשו להברחת סמים ותוכים, והחופרים הראשונים באו ממשפחות מקומיות שהתמחו קודם לכן בחפירת בארות מים.
אחרי החתימה על הסכמי אוסלו, כשצה"ל פינה את העיר רפיח וכינס את כוחותיו לרצועה צרה ברוחב 70 מטר שמפרידה בין שטח הרשות הפלשתינית לבין מצרים ומכונה ציר פילדלפי, החלו המנהרות לשמש גם להברחת אמצעי לחימה.
"היה לי ברור שקל לחפור שם מנהרות. המדובר בקרקע יבשה ופריכה המורכבת מחומרים שקלים מאוד לחפירה באמצעים ידניים", אומר השבוע סגן-אלוף (מיל') ישראל רוט, שהיה באותה תקופה ראש מדור עבירות וגיאולוגיה בחטיבת המחקר של אגף המודיעין. הוא התקשה לדבריו לשכנע את המערכת הצבאית כי מדובר באיום גדול ומוחשי. "נפגשנו עם מנהל המכון הגיאופיזי והצעתי לערוך ניסויים על מנת לגרום להתמוטטויות של חללים תת-קרקעיים, כך שאם יש מנהרות הן יתמוטטו", משחזר רוט, "אבל לא יישמו את זה".
בפיקוד הדרום יש ערימות של תיקים, הכוללים הצעות לפתרון בעיית המנהרות, אשר נבחנו במרוצת העשור האחרון. "הנושא היה תמיד על הפרק, אבל הוא אף פעם לא היה בראש סדר העדיפויות", מודה גורם צבאי בכיר ששירת בפיקוד, "כתבנו הרבה רעיונות והושקע מאמץ רב, אבל הוא לא היה ממוקד".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הנושא נמצא בתודעה
|
|
|
|
|
|
|
האלוף (מיל') איציק בן-ישראל, ששימש בין השנים 2002-1997 כראש המינהל לפיתוח אמצעי לחימה ותשתיות במשרד הביטחון (מפא"ת), הגוף האחראי על מציאת הפתרונות הטכנולוגיים לבעיות הצבאיות, מאשר כי הוא לא סבר שמדינת ישראל צריכה להשקיע משאבים רבים בהתמודדות עם איום המנהרות. גם השבוע, לאחר ההלם מפיצוץ המוצב ברפיח, הוא משוכנע שאין צורך להעלות את המנהרות לראש רשימת העדיפויות.
"כששואלים אותי למה לא מצליחים לפתור כל כך הרבה זמן את בעיית המנהרות, אני שואל למה לא פותרים את בעיית תאונות הדרכים", אומר בן-ישראל, "בתאונות נהרגים פי עשרה חיילים לעומת פיגועי המנהרות. הרי בפיגוע אוטובוס אחד יכול להיגרם הרבה יותר נזק מאשר משורה של מנהרות. כבר כיום מצליחים לגלות באמצעים מודיעיניים ואחרים 90 אחוז מן המנהרות, לפני שנעשה בהן שימוש".
על פי החישוב של בן-ישראל "כל מנהרה כמו זו שהתפוצצה השבוע נחפרת על ידי הפלשתינים במשך ארבעה חודשים במאמץ עצום. אם היו משקיעים את כל המאמץ הזה בפיגועי התאבדות אולי הנזק מבחינתנו היה יותר גדול. לא צריך להיגרר אחרי האיום ולהשקיע בהתמודדות עימו את כל הכסף".
מי שלא השתכנע מהדברים היה ראש מחלקת ההיסטוריה, אלוף-משנה שאול שי, שפרסם כבר לפני כשנתיים חוברת על האיום מתחת לפני האדמה. הוא בחן את ניסיון העבר במלחמות ברחבי העולם, שבהן ניצל בדרך כלל הצד החלש את המנהרות, ולא היסס לקבוע: "הלחימה התת-קרקעית עלולה ליצור אתגרים משמעותיים ביותר לכוחותינו".
מדוע, אם כן, לא עלתה סכנת המנהרות לראש סדר העדיפויות כבר אז? "הצבא מעולם לא ראה את הטווח התת-קרקעי כשדה לחימה", אומר קצין בכיר שעוסק בתחום, "המנהרות עברו אבולוציה. אפשר להגיד שלאחרונה, כתוצאה מהשימוש במנהרות תופת כדי לפגוע בכוחותינו, הנושא נמצא בתודעה ואנחנו נמצאים היום בתאוצה של פיתוח".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
פלשתיני בתוך מנהרת תופת. צילום: אי-פי.
|
|
|
|
|
|
|
הצפת מנהרות במים
|
|
|
|
|
|
|
בדיון שכינס השבוע שר הביטחון, שאול מופז, בבסיס אמיתי של גדוד הסיור הבדואי ליד זירת הפיצוץ הקטלני, שוב נדונו התשובות שעומדות על הפרק כנגד איום המנהרות. בדיון הובע חשש כי המנהרות ימשיכו להוות סכנה גדולה גם אחרי יציאת צה"ל מרצועת עזה במסגרת תוכנית ההתנתקות, משום שהן חורגות כבר מזמן מגזרת ציר פילדלפי. המנהרות החדשות עלולות לא רק לפוצץ את המוצבים בכל רחבי עזה, אלא גם לשמש לחדירת מחבלים מתחת לגדר - לביצוע פיגועי ראווה בשטח ישראל.
מופז הורה להגביר את המאמצים לאתר ולחסל את כל העוסקים בתעשייה הרווחית של חפירת מנהרות ברצועת עזה, אלה שגורפים לכיסיהם כ-40 אלף דולר למנהרה. מבחינת המאמצים הטכנולוגיים להביא לפתרון בעיית המנהרות, הדגש בפיקוד הדרום מופנה בשלב זה לפתרון הרטוב: התוכנית להצפת המנהרות במים.
היוזמה לתוכנית באה מפרופ' חיים גבירצמן, הידרו-גיאולוג מהאוניברסיטה העברית, שחתם עם מפא"ת על חוזה מחקר לפני שלוש שנים. גבירצמן, כמו גם שותפו למחקר יוסי חצור מאוניברסיטת בן גוריון שבנגב, מעדיפים שלא להכביר מילים על תוכניתם. פרופ' גבירצמן מוכן רק לומר: "אנחנו נתנו להם פתרונות שימוטטו את כל המנהרות".
רוט הציע פתרון דומה, וטוען שהוא האופטימלי. לפי מקורות צבאיים, התוכנית כוללת כריית תעלה לאורך ציר פילדלפי שלאורכה בריכות מלאכותיות. הבריכות יוצפו במים שיחלחלו כלפי מטה וימוטטו את המנהרות. בכל פעם תוצף בריכה אחרת על מנת לשמור על גורם ההפתעה. על מנת למנוע אפשרות שהפלשתינים ידפנו את המנהרות שלהם נגד המים, תשולב כריית התעלה גם בהחדרת חומרי נפץ שבאמצעותם יבוצעו פיצוצים תת-קרקעיים.
הרעיון להציף מנהרות נבחן כבר בשטח ניסויים, שבו נכרו במיוחד מנהרות בדרום הארץ, והוכתר בהצלחה. אבל הבעיה איננה רק טכנולוגית וצבאית, יש לה גם היבט משפטי לא פשוט. התוכנית, שאושרה עקרונית על ידי שר הביטחון, ממתינה עתה לאישורו של היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז. הסיבה: לצורך כריית התעלה צה"ל יהיה חייב להרוס מאות בתים של פלשתינים בדרום רפיח.
גבירצמן לא מבין מדוע התוכנית עדיין לא יושמה. "הצבא הוא גוף מסורבל. קשה לעבוד איתו. אפשר היה לסיים הכל תוך חצי שנה ולא תוך שלוש שנים", אמר לנו השבוע, "למרות שלצבא יש פתרון הוא לא מבצע אותו. יש בעיות משפטיות שצריך לפתור, אבל אני לא מבין למה הם מתמהמהים. זו לא בעיה טכנולוגית אלא עניין מדיני".
"אני המום וכועס", אומר גבירצמן, "הם רצו פתרון למאה אחוז. אנחנו נתנו פתרון ל-90-80 אחוז מהמנהרות. היום הפתרון הוא כבר מושלם וגם כאן מתמהמהים".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
גדרות וירטואליות
|
|
|
|
|
|
|
הפתרון להצפת המנהרות אינו היחיד שעומד על הפרק. חברות שמתמחות בפענוח ובעיבוד אותות, עסוקות כעת בפיתוח מערכות ססמיות לגילוי חללים וקולות חפירה מתחת לפני הקרקע.
חברת "הדס מערכות גילוי ופענוח" מהרצליה פיתוח, שהוקמה לפני כשנתיים על ידי מומחים בתחום הגיאופיזיקה, המתמטיקה והמחשבים, החליטה להיכנס לתחום אחרי שמפא"ת הזמין את התעשיות בארץ להגיש הצעות לפתרון בעיית המנהרות. החברה מציעה לאמץ בציר פילדלפי את האמצעים שהיא מייצרת במקור כדי להגן על חדרי כספות ועל צינורות נפט ברחבי העולם, על ידי זיהוי קולות ופעילות תת-קרקעית גם ממרחק של מאות מטרים.
"ניגשנו למכרז והפתרון שהצענו מצא חן בעיני הבודקים", אומר מנכ"ל הדס ד"ר גיל פוגוזליץ, "אנחנו לוקחים אותות אקוסטיים וססמיים מהסביבה ומנתחים אותם וכך יודעים מה המקור ומי יצר אותם. אנחנו יוצרים גדרות וירטואליות, כך שאם אדם מתקרב לגוף מסוים אנחנו יכולים לזהות אם הוא הולך או זוחל". לדבריו , "בכספות ובנפט אנחנו אפילו מזהים את סוג הכלי איתו מתבצעת החפירה".
ארי אשר, סמנכ"ל פיתוח ושיווק ב"הדס" אומר שבחברה מועסקים כיום מהנדסים רוסיים, שצברו ניסיון באיתור אנשים לכודים במכרות, ניסיון שיכול להיות רלוונטי כיום באיתור של חופרי מנהרות.
הדס לא לבד במירוץ להתמודד עם איום המנהרות. חברת אי-או-אר-די, השייכת במשותף לטכניון ולקבוצת רד בינת, וממומנת על ידי תקציב המחקר של המינהל לפיתוח אמצעי לחימה ותשתיות במשרד הביטחון, שוקדת גם היא על פיתוח גדר וירטואלית מעל ומתחת לפני הקרקע.
"נכנסנו לנושא הססמי לפני כשלוש שנים, והתחלנו בבדיקת היתכנות למערכת חישה שמזהה מנהרות", אומר מנכ"ל החברה, מהנדס האלקטרוניקה איתן ציילר, "התשתיות של המערכת שלנו כבר הותקנו ועכשיו אנחנו בודקים אותה עם הצבא. מדובר בתיבות חישה שמוצבות במרחק זו מזו, שקולטות את האותות מתחת לקרקע ומעבירות מידע למרכז בקרה. בכל תיבה יש מגוון חיישנים".
לדברי ציילר, הרעיון שלהם ושל הדס דומה אך מדובר בשיטת יישום שונה. "אנחנו משתמשים בגיאופונים בשיטה אחרת. נכון להיום המערכות שלנו עובדות יותר טוב והן מתאימות הרבה יותר לקווי גבול ארוכים. כשמדברים על קו ארוך של עשרות קילומטרים יש לנו יתרון ברור עליהם. לנו יש מנגנון שמתאים את עצמו לסביבה, לסוג הקרקע ולרעשים שצריך לסנן. אחד הדברים שמייחדים אותנו זה התחברות לידע של הטכניון".
בהדס, לעומת זאת, טוענים: "באי-או-אר-די לא מכירים את המערכת שלנו, אבל טוב היו עושים אם היו עונים על שאלות על המערכת שלהם. אין פתרונות קסם, בעולם המחקר והפיתוח שום דבר הוא לא טוב באופן מוחלט".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"צה"ל לא מספיק מקצועי"
|
|
|
|
|
|
|
גם המכון הגיאופיזי, הפועל במסגרת משרד התשתיות, הציע פתרון משלו לבעיית המנהרות, המבוסס על זיהוי גלי קול ועל ממצאי מחקר, שנערך במקור כדי לגלות בולענים - בורות ענק הנפערים במפתיע באדמה - לחופי ים המלח.
מנכ"ל המכון, ד"ר אורי פריזלנדר, אומר: "הצענו אמצעים שיגלו פעילות של חפירה וגם אמצעים לגילוי החללים עצמם. מה שהצענו קיים בתעשייה כבר שנים, ובארצות-הברית משתמשים בזה גם לגילוי בריחות מבתי סוהר". ההצעות של המכון נדחו, אבל בעקבות הפיגוע השבוע העביר מנכ"ל משרד התשתיות, אלי רונן, בקשה לבחון אותן מחדש.
במירוץ לפתרון משתתפות באופן טבעי גם החברות הביטחוניות המובילות בישראל, ביניהן הרשות לפיתוח אמצעי לחימה (רפא"ל), אלביט והתעשייה הצבאית (תע"ש). " ריבוי החברות שעוסקות בתחום הוא חיסרון גדול ולא יתרון", קובע תת-אלוף (מיל') אריה מזרחי, יושב ראש תע"ש, "בעיית המנהרות היא בעיה מבצעית כמו כל בעיה אחרת. צריך לקבוע גוף אחד שיתעסק בנושא אפילו אם זו לא תהיה דווקא תע"ש, ולתת לו את התקציב הדרוש. אני בעד תחרות, אבל כשכולם מסתערים ביחד אף אחד לא יגיע לקו המטרה. זה פשוט לא עובד".
קצין בדרגת סגן-אלוף טוען כי התחרות הלא יעילה מתנהלת גם בצה"ל עצמו. "במקום שכולם יהיו ממוקדים במטרה, יש משחקי כבוד מי אחראי על הנושא, למשל בין פיקוד דרום, מפקדת זרוע היבשה ואגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה", הוא מאשים, "החשדנות הגיעה עד כדי כך שיש כאלה שטוענים שהסיבה האמיתית לבחירה באופציית התעלה והבריכות היא הרצון לכרות חול ברפיח כדי למכור אותו בארץ".
גורם ממשלתי המעורב בנושא טוען כי הבעיה היא שכל אגפי צה"ל אינם מספיק מקצועיים כדי להתמודד עם התחום שדורש ידע גיאולוגי. לדבריו, הצבא אינו מעסיק גיאופיזיקאים, והנושא התת-קרקעי זר לחלוטין עבורו. "היה צריך להפנות יותר אנשי מקצוע מהצבא במילואים שיעבדו מול אנשי המקצוע האזרחיים. יש תחלופה גדולה של אנשים שעוסקים בתחום בתוך הצבא. כולם מתחלפים כל הזמן לפני שהם מספיקים ללמוד לעומק את הנושא, ובגלל חוסר המשכיות הדברים נסחבים", הוא אומר.
על רקע הטענות, אומר קצין הנדסה בכיר, צה"ל אינו חוסך שום מאמץ לפתור את בעיית המנהרות. לצורך זה נבחנו בשטח הניסויים כל הצעות הפתרון, כולל אלה שהגיעו מארצות הברית, ליישום אמצעים שמשמשים במקור לחפירות ארכיאולוגיות או לחיפושי נפט. "הפתרון למנהרות יהיה משולב ויתבסס גם על הטכנולוגיה וגם על אופן הפעילות המבצעית", אומר הקצין, "אנחנו מגבשים את הפתרונות גם בהתייחס למצב שישרור אחרי ההתנתקות".
בהתייחס לכך שמרבית הפתרונות המוצעים, כמו רעיון התעלה והבריכות, יכולים לפתור את בעיית המנהרות רק בציר פילדלפי ולא בכל רצועת עזה, אומר הקצין הבכיר כי צה"ל איננו מסתפק בפתרון אחד אלא בוחן במקביל מגוון של פתרונות לכלל האיומים.
"בקו האופק הלא רחוק העסק פתיר. בסך הכל הכיוונים שלנו נכונים. אני יכול להבטיח שבעתיד הקרוב נגיע למצב שבו נמנע מנהרות", אומר הקצין. חיילי צה"ל במוצבים והוריהם בבית מקווים שלא ירחק היום שבו תצליח מערכת הביטחון להתגבר לא רק על המכשולים הטכנולוגיים, אלא גם על המחלוקות והוויכוחים המעכבים את השגת הפתרון.
סגן-אלוף י', הממונה במפא"ת על עניין המנהרות מצנן מעט את האופטימיות: "אין בפעילות מגבלה כספית. הקושי הוא למצוא פתרונות טכנולוגיים. יש ניסויים כל הזמן, ואנחנו ממשיכים לחפש את הפתרון הטוב.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
