 |
/images/archive/gallery/178/486.jpg
צילום הדמיה: יהונתן שאול  |
|
|
| 6 ימי מעצר – כי לא היה פקס |
|
| מריה, עובדת זרה, נעצרה אך שוחררה בערבות בידי
בימ"ש. הבעיה: לא היה פקס להעביר בו את הצו, אז
מריה נשארה במעצר 6 ימים. כעת היא תובעת פיצוי |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
גיל חורב
23/12/2004 17:37 |
|
|
|
|
|
|
|
זה מכבר הכריזה ממשלת ישראל על מלחמת חורמה בתופעת העובדים הזרים, אך נראה שעם תחילת הקרבות, זכויות האדם נשארו מאחור. בראיון ל-NRG מעריב מספרת מריה טרזה פיטאג, עובדת זרה מהפיליפינים שנעצרה בסוף אוקטובר, על אכזריות המשטרה, כליאת שווא, ומסכת התעללויות.
כבר שש שנים שמריה נמצאת בישראל, עוסקת בעבודות סיעוד מזדמנות. עד לאחרונה, היתה מריה יחסית מרוצה, אך באוקטובר הכל השתנה. בסוף החודש, ארבו שוטרי הגירה למריה ועצרו אותה באשמה של שהות בלתי חוקית בישראל.
כבר בדרך למתקן המעצר נתקלה מריה באכזריות השוטרים. שלוש פעמים היא ביקשה ללכת לשירותים. שלוש פעמים היא נתקלה באדישות. מריה מספרת כי התחננה,
אך דבר לא עזר. רק אחרי שבכתה ו"איימה" שתטיל את מימיה ברכב, הסכים השוטר לעצור. ואולם, החוקר לא הרשה למריה להסתתר והורה לה לעשות את צרכיה סמוך לגלגלי המכונית.
לדברי מריה, מחוסר ברירה, היא הפשילה את מכנסיה והטילה את מימיה, בעוד השוטר בוהה בה ומדליק סיגריה. מריה נזכרת בהשפלה, ומבטים של עוברי האורח. "מעולם לא הושפלתי כך", היא מסכמת.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
"צלקת לכל החיים"
|
|
|
 |
|
|
|
מריה כבר חשבה שהגרוע מאחוריה. בתום הנסיעה היא הגיעה לתחנה ומשם, אחרי יומיים, הועברה לבית הדין לביקורת משמורת. הדיין אלעד אזר, הסכים לשחררה בערבות עד לגירושה מהארץ, בכפוף לכמה תנאים. עורך דינה דאז, דרור מאיר, מילא עוד באותו היום אחר כל הוראות הדיין.
מאיר כבר היה בדרך לשחרר את מריה, אך נתקל בקשיים לקבל לידיו את החלטת הדיין. כשפנה לבית הדין, נאמר לו שאין אפשרות להעביר את ההחלטה אליו במהלך סוף השבוע. מאיר עבר למשרד הפנים. שם הסביר לו פקיד כי מריה תישאר במעצר כי אין בלשכת מנהל האוכלוסין פקס אליו אפשר להעביר את ההחלטה.
רק לאחר ששלח מכתב חריף ללשכת שר הפנים וראש מנהל אוכלוסין, הועברה ההחלטה למתקן המעצר. אך גם אז מריה לא שוחררה. כשהיא התייצבה בשערי מתקן המעצר בתקווה להשתחרר, גילתה שלא ניתן להשיב לה את דרכונה וחפציה עד שעות הבוקר וכך נכפה עליה לילה נוסף במעצר. חמישה ימים, היא טוענת, היתה כלואה לשווא.
"מעולם לא פגשתי בכזה זלזול בסבל של בני אדם", אומרת מריה ל-NRG מעריב. "אני אימא לשלושה ילדים והגעתי לכאן כדי לפרנס אותם. אני לא פושעת". גם היום, קרוב לחודשיים אחרי, מריה לא התאוששה מאותו השבוע. "אני מתעוררת בבכי בלילות, זו צלקת לכל החיים".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"תובעת כדי שזה לא יקרה לאחרים"
|
|
|
|
|
|
|
אבל עכשיו, החליטה מריה להילחם והיא תובעת את עלבונה. בסוף נובמבר היא הגישה תביעת נזיקין על סך 120 אלף שקל בגין כליאת שווא של שישה ימים. אך גם שם היא נלחמת באפליה : בעוד פעיל הימין הקיצוני, איתמר בן-גביר, פוצה ב-20 אלף שקל בעבור כל יום של מעצר שווא, עובדים זרים שזכו בתביעות דומות קיבלו לידם רק 1,000 שקל ליום בכלא.
אך מריה לא מוותרת, והיום נגבתה עדותה בבית משפט השלום בתל-אביב. "אני תובעת כדי לדאוג לכך שזה לא יקרה גם לעובדים אחרים", אמרה. בינתיים, כבר בסוף השבוע תעזוב מריה את הארץ ותשוב לפיליפינים.
רפי יפה, דובר משטרת ההגירה, הכחיש את ההאשמות על ההתעללות בנסיעה. "מדובר בטענת שווא ואנו דוחים אותה על הסף", טוען יפה. "שוטרי מנהלת ההגירה מגלים רגישות והתחשבות גבוהה בעת המפגש עם הזרים הלא חוקיים בכל תהליך ההרחקה".
בעניין הטענות על כליאת השווא, גם במנהל האוכלוסין וגם במשרד המשפטים ביקשו שלא להגיב כיוון שהעניין נדון בבית המשפט.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
