 | | | | "נמלטתי עם התינוק על הידיים" | |
| | | מיקי זר-יסעור, שהיא, בעלה ובנם מתיה נחשבו לנעדרים עד שלשום: 'רצנו ושמעתי גלים רודפים אחרינו' | |
| | | |  | | | | אביעד פוהורילס, סרי לנקה
30/12/2004 8:13 | | | | |
| | | מרכז הקונגרסים על שם האם הרוחנית של סרי-לנקה, הנשיאה הראשונה סירמאו בנדרנייקה, הומה אדם. באולם הגדול שבמרכז קולומבו פזורים מזרנים, שעליהם שוכבים או יושבים התיירים שניצלו מגלי הענק שפגעו באי. האווירה המרגיעה שמשרים המקומיים מיטיבה עם אלה שחוו רק לפני שלושה ימים את החוויה הנוראית בחייהם.
האסון במזרח - סיקור מיוחד ב-NRG מעריב
כמעט 70 ישראלים שהו בסרי-לנקה כשאירע האסון. 40 אותרו פיזית ועם 20 אחרים יש קשר. באולם מצאנו את בנימשפחת זר-יסעור: עמית, אשתו מיקי ובנם התינוק מתיה, שעד שלשום נחשבו לנעדרים. הטיול של בני המשפחה בסרי-לנקה אמור היה להימשך עד 10 במרס, אבל מחר הם יעלו לטיסה של חברת התעופה הירדנית ויחזרו לישראל.
כשהיכה גל הצונאמי באי, הם שהו בעיירה הדרומית מאריסה. שניות בודדות של מזל וקור רוח הותירו אותם בחיים. "כשזה קרה, הרגשתי שאני נלחמת על החיים שלנו", סיפרה מיקי. "התינוק היה עירום לגמרי, ורצנו בלי להסתכל. שמעתי את הגלים רודפים אחרינו. ההחלטה של בעלי לעלות לכביש - שהוביל אותנו לאזור הגבוה והסבוך יותר - הצילה את חיינו". | |  | |  |
| |  | |  | "שמועות על צונאמי גדול יותר"
| | | | | במלון פול-מון בקולומבו יושבת חבורה של שישה ישראלים מבת-ים: בנימין כהן, ניר מורדוך, ויקי עמר, יעקב מנצור, גל דבש ונחמן יריב. הם הגיעו לכאן מחוף איקדואה בדרום - שנחרב כולו. לטענת בנימין, ישראל - לעומת מדינות אחרות - מתנהלת באיטיות בכל הקשור לחילוץ המטיילים. "היפנים והאוסטרלים חולצו בתוך שעות, ואנחנו תקועים כאן", אמר . ישראלית נוספת שפגשנו באולם היא זוהר קרני, בת 23 מגבעתיים, המטיילת כבר שבעה חודשים במזרח. עד עכשיו מהדהדות באוזניה צרחותיה של אישה שוודית שחיפשה את בתה. "היא צרחה 'קרלה קרלה', ואני לא יודעת אם מצאו אותה", סיפרה זוהר, שתשוב היום הביתה במטוס אל על. לסרי-לנקה היא הגיעה לפני שבועיים וחצי עם חברה הולנדית. "לקראת הכריסמס החלטנו לסיים את הטיול בחופים של מאריסה", סיפרה.
"בבוקר השני שלנו שם התעוררתי והלכתי לצחצח שיניים. פתאום שמעתי רעש כמו של מכונת כביסה שעובדת מהר. הרעש התגבר, וכשפתחתי את הדלת המים פרצו פנימה. רצתי החוצה לכביש עם מברשת שיניים. המים סחפו הכל. שולחנות, חפצים. ניסיתי לחזור לחדר ולהציל דברים, אבל ראיתי שהמים עולים". לקראת הצהריים הגיעו למרכז הקונגרסים אלדד אליהו ועידן חייקה, בני 25. השניים נשלחו לאולם על-ידי איש עסקים ששמו משה פלג, שיושב בקולומבו כבר שנים. פלג הפך השבוע את משרדו שבקומה השביעית של בניין סילנקו-האוז, לחדר פיקוד המנסה לאתר ישראלים.
אלדד ועידן מחפשים ישראלים שאפשר יהיה להעלות לטיסה המיוחדת של אל על. גם הם, כמו החבורה מבת-ים, הגיעו לקולומבו מחוף איקדואה. "כשהגלים החלו אני עשיתי כביסה מחוץ לחדר, ואלדד ישן", סיפר עידן. "הגל הראשון הגיע לגינה. חשבתי שזאת הגאות, והערתי את אלדד שיראה. ואז הגיע גל רציני יותר שמילא את החדר במים. בגל השלישי הכל כבר התפרק. הכל קרה בשניות. הצלחנו לחלץ את החגורות של הכסף וברחנו. אם היינו מתעכבים עוד חצי דקה - היום היינו מתים".
השניים נמלטו למנזר טיבטי שנמצא במקום גבוה יותר. "הנזירים נתנו לנו אוכל", סיפר אלדד. "יום אחרי הצונאמי ישנו במנזר, ושמענו את הגלים מתנפצים על הגגות. היו שמועות שהולך להיות צונאמי גדול יותר. זה הדבר הכי מפחיד שיש - לשכב על הרצפה ולחכות לסוף". | | | | |
|
| | | | | |
 |
|
| | |
|
