 |
אחת ההכרעות הקשות שניצבות בפני שופטים היא האם לאפשר "המתת חסד" לחולים סופניים. זאת הסוגייה שאיתה יתמודדו שופטי בית המשפט המחוזי בתל-אביב, לאחר שגבר בן 55, הנמצא בשלב מתקדם של מחלת ניוון שרירים סופנית הגיש היום בקשה שחייו לא יוארכו באופן מלאכותי.
החולה, נשוי ואב לשבעה ילדים, סובל כבר שנתיים וחצי מהמחלה, וכעת הוא משותק מצווארו ומטה, לרבות שרירי הנשימה. הוא ביקש שלא יחברו אותו למכשירי הנשמה, אם וכאשר יזדקק לסיוע נשימתי באופן מתמיד, ובתנאי שינתנו לו משכחיי כאבים או שיורדם כדי לא לחוש עוד בכאב ובמחנק.
פרקליטיו, עורכי הדין יצחק חושן וד"ר ערן אהרון, צירפו לבקשה חוות דעת רפואיות ופסיכיאטריות, לפיהן החולה צלול בדעתו, ומבין את משמעות בקשתו. בעתירה נטען כי ב-31 בדצמבר נזקק החולה להנשמה מלאכותית, וצוות הרופאים בבית החולים פוריה בטבריה חיבורו אותו למכונות ההנשמה בניגוד לרצונו המפורש. עוד נטען, כי החולה זכאי שלא יטפלו בו ללא הסכמתו ובניגוד לרצונו, ושחייו לא יוארכו באמצעות החייאה מתמדת. עורכי הדין הוסיפו שבמקרה והחולה יחובר למכשיר ההנשמה באופן קבוע, על בית המשפט להורות על ניתוקו מהמכשירים. העתירה מסתמכת על פסקי דין קודמים במקרים דומים, וכן על הוראת משרד הבריאות מ-1996, לפיה "כאשר לא ניתן להאריך את החיים או להקל על סבל החולה, שימוש בטיפולי החייאה והנשמה הוא טיפול עקר ומיותר... הדבר אף נוגד את חובתו האתית הפיזית של הרופא למנוע סבל. במקרים כגון אלה כאשר החולה אינו מעוניין בהארכת החיים באפון מלאכותי, אין זה נכון, מבחינה רפואית, להשתמש בטיפולי הנשמה והחייאה".
|
 |
 |
 |
 |
|
|