 |
/images/archive/gallery/236/696.jpg אריאל פרידמן. צילום: רובי קסטרו
 |
|
|
|
|
| בראיון חושפני ראשון מאז שהורשע בהסדר טיעון,
מספר עו"ד אריאל פרידמן על ההערצה שפיתח לגונן
שגב ומודה שלא הזדעזע כששמע על עסקות הסמים |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
חן קוטס-בר
7/1/2005 18:18 |
|
|
|
|
|
|
|
היו לי מספיק סימנים ותמרורים", מודה עו"ד אריאל פרידמן. "אי אפשר לשחק אותה פה דביל. בייחוד מישהו כמוני, עורך דין, היה צריך לתפוס מרחק. אבל אני עצמתי עיניים, התעלמתי. ראיתי קודם כל את הרווח העסקי שאקבל מהקשרים עם גונן שגב,את הדלתות שזה פותח,שר לשעבר.זה לא הסיפור הקלאסי של סוחר סמים, לא. אני הסתנוורתי. חשבתי ששגב יביא אותי לגג העולם".
זה אמור היה להיות סיפור הצלחה: עורך דין צעיר, איש עסקים בראשית דרכו, דתי, בן טובים, פוגש שר לשעבר. השניים חוברים אל בן דודו של השר, פנסיונר בעל אמצעים, ומתכננים לעשות עסקים חובקי עולם. אלא שהסיפור הזה הסתיים בסופו של דבר במעצרם של השלושה, אריאל פרידמן, גונן שגב ומשה ורנר ז"ל. הם הואשמו בקשירת קשר לייבא סמים מסוכנים לארץ, בקשירת קשר לסחור בסמים מסוכנים בישראל, בניסיון לייבא סמים מסוכנים ובהחזקת סמים מסוכנים.
לפני כשבועיים, במסגרת הסדר טיעון, הורשע עו"ד פרידמן בסיוע לייבוא סמים מסוכנים לישראל ובסיוע להחזקת סם מסוכן. מנקודת מבטו, ההר הוליד עכבר. פרידמן הודה שידע על קשר שקשרו ורנר ושגב עם אחרים, לייבוא אקסטזי מהולנד לישראל. הוא גם הודה שהתבקש על ידי ורנר לסייע לקידום הקשר על ידי קישור טלפוני בין ורנר ואחרים, והסכים לעשות זאת כשידע, או לפחות היה צריך לדעת, שבכך הוא מסייע לייבוא הסם מהולנד לארץ ולהפצתו בישראל.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
מכה על חטא
|
|
|
 |
|
|
|
"אין יום שאני לא מכה בו על חטא", אומר פרידמן בראיון ראשון. סיפור המעשה, כפי שהוא מביא אותו, מבוסס גם על העדויות כפי שנגבו במשטרה וכפי שעולה מכתב האישום. "עד היום בא לי לדפוק לעצמי עם פטיש בראש, איזה טיפש הייתי. אבל הראש שלי היה מכוון למקום אחר: לסקרנות, לזה שכל עוד אני לא בעניין, פעיל, אז בסדר. אנשים אחרים, שיעשו מה שהם רוצים. באיזשהו שלב שאלתי את עצמי'איך זה עובר לידי ככה בקלות?', והתשובה שנתתי היתה'כל אחד בענייניו, תמשיך אתה בענייניך'. ככה ראיתי את זה. אמרתי,' אם מישהו מביא סמים, אם הוא מוצא לנכון להרוויח כך את כספו, שיערב לו'.
"גם העובדה שמדובר בשר לשעבר לא ריגשה אותי. זה לא משהו שלא ישנתי בגללו בלילה. אני רואה מה קורה סביבנו, כל שני וחמישי יש כותרת חדשה על פוליטיקאים. לא ברמה הזו, אבל לא כותרות מחמיאות. והקו שלי, וזו טעות, היה שכל אחד עוסק במה שנראה לו. אני לא חלק ישיר מהעניין".
אתה כועס על שגב?
"כועס נורא. מה שהבן אדם עשה לי זה מעשה שלא ייעשה. הוא הרס לי את החיים. יצא לנו להיתקל הרבה אחד בשני מאז שהפרשה התפוצצה. ישבנו כמעט על אותו ספסל בחדר המתנה, בבית המשפט. זו סיטואציה מאוד קשה. גם עם ורנר. אתה נמצא עם אנשים שאתה הכי כועס עליהם בעולם,ובכל זאת,מה תעשה? מה, שאני אוציא סכין ואדקור את גונן שגב? מה זה ייתן לי?בא לי להתפוצץ כשהוא בקרבתי,אבל מה אני יכול לעשות? אפילו לא אמרתי לו עד היום'חתיכת מנוול, איך יכולת?'".
שמונה חודשים חלפו מאז נעצר פרידמן. חייו התהפכו באחת. באגף 6 בכלא הדרים הוא חולק תא עם אסיר נוסף. מיטת יחיד צרה עם מצעים שהביאו לו מהבית, תמונות ילדיו תלויות על הקיר, טלית ותפילין ונר נשמה דולק. אחד מחבריו לאגף, הוא מסביר, שמואשם בעבירות סמים, נסע לדיון בבית המשפט בטבריה. מפרידמן ביקש שידליק לו נר נשמה. פרידמן נענה. עוף מוזר בין כותלי הכלא. עורך דין מוכשר ומבריק שעשה הסבה לעסקים ומצא את עצמו מצדו האחר של המתרס. שם יש לו סדר יום קבוע. חצי יום הוא לומד במדרשה התורנית בכלא. אחר כך משפר את הסינית שלו בעזרת ספרים. מתעמל ומתקשר למשפחה. אסירים שמבקשים ייעוץ משפטי או סתם לשפוך את הלב, עולים אליו לרגל. פרידמן האסיר מקבל בתאו קהל.
חשוב לו להדגיש את הפער בין מה שהואשם בו בכתב האישום למה שהורשע בו בסופו של דבר במסגרת הסדר הטיעון. אותו פער תהומי שעליו עמד גם השופט בגזר הדין. הוא זהיר, מחושב. קשה לפענח, גם אחרי שעות של שיחה, מה עומד מאחורי החזות המעט גמלונית שלו: צעיר, שלמרות עיסוקיו נותר תמים, איש עסקים ערמומי שבמקרה נפל בפח, או שילוב של שניהם. השהות במחיצתו לא מספקת תשובות. פרידמן נותר אניגמטי. "אין לי אלא להביע את פליאתי על כי הנאשם, שהנו צעיר לימים, ללא עבר פלילי ועורך דין במקצועו", כתב עליו השופט אורי שוהם בגזר הדין, "שיתף עצמו בעבירות סמים, מבלי ליתן הדעת לתוצאות הנלוות להחדרת סמים לתחומי המדינה והשפעת הדבר על צרכני הסם ועל החברה בכללותה".
"בחלומותי הגרועים לא דמיינתי שהשם שלי ישתרבב לתוך פרשה כזאת", אומר פרידמן." אני אומר שמה שקרה לי יכול לקרות לכל אחד. אבל זה קרה לי, לכן כנראה יש סיבה, בגלל שאני לא יודע איפה לשים את הגבול עם אנשים. חשבון הנפש שלי הוא לא משהו שאני יוצא ממנו אדם נפלא, לא. רציתי לקפוץ גבוה.לא הבנתי שיש לזה מחיר,שעדיף להישאר על הקרקע עם פחות הצלחות. העיקר להתרחק מכל דבר שיש לו ריח רע, גם אם אתה מפיק ממנו תועלת. אני חיפשתי כל הזמן לקפוץ כמה שיותר גבוה, מעין המטרה שמקדשת את האמצעים".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
השר לשעבר גונן שגב. צילום: רובי קסטרו
|
|
|
|
|
|
|
הרומן עם גונן
|
|
|
|
|
|
|
פרידמן, 35, נולד וגדל בחיפה. הוריו עלו לארץ מאוסטרליה. אביו פרופסור בטכניון, מומחה בעל שם לרעידות אדמה. דווקא את רעידת האדמה האישית, מבית, זו שהביא עליו בנו, לא יכול היה לחזות. האם מורה בטכניון, בפנסיה. יש לו שני אחים בוגרים, מהנדסים, ואחות צעירה. "משפחה נורמטיבית", הוא אומר. "החוקר אמר לי, 'מה אתה עושה פה? אתה אדם נורמטיבי. אתה צריך לשבת איתנו, בצד הזה של השולחן'. זה מטריד אותי. מה זה אומר, שעכשיו, כשהורשעתי, אני כבר לא נורמטיבי, אני 'עבריין'?".
הוא למד בתיכון הדתי הנחשב יבנה בחיפה. היה מדריך בבני עקיבא. אחרי התיכון הלך לישיבת ההסדר קרני שומרון. התגייס לקורס טיס ואחרי כמה חודשים הודח. אז עבר לחטיבת גבעתי. את שירותו הצבאי סיים כחובש קרבי בחטיבה. החל לימודי משפטים באוניברסיטת בר-אילן, ובמקביל, לפני 13 שנה, התחתן עם איריס. היום יש להם שלושה ילדים (שנתיים, שמונה, עשר). אחרי שהוסמך כעורך דין, לפני כשבע שנים, פתח משרד פרטי בחיפה. "זה חלק מאותו אופי שלי, לכוון גבוה, לא להיות עוד עורך דין שכיר באיזה משרד", הוא אומר. "לרצות להיות גדול, ומה שיותר מהר".
עסקים היו משהו שתמיד רצה לעשות. גם אל לימודי המשפטים, הוא אומר, הגיע בגלל שרצה להשתלב בעסקים. חשב שהשכלה משפטית תהיה טובה לו כרקע. עוד כעורך דין חיפש הזדמנויות עסקיות, עד שבשלב מסוים הציע לו לקוח שייצג לקחת חלק בעסקה שעשה בין סין לאפריקה, מכירת טי-שירטים שיוצרו בסין. פרידמן נכנס בשלב ראשון כיועץ משפטי, אבל בהמשך הפך להיות האחראי לקשר מול סין בעסקה. בשנת 98' נסע בפעם הראשונה לסין. "זה הדליק אותי", הוא אומר. "התאהבתי. נושא העסקים הבינלאומיים הקסים אותי. זה היה הדבר שהכי רציתי לעשות".
הוא גלש שעות באינטרנט,וכך התחבר עם גופים עסקיים שונים בסין ובהונג קונג. תקופה ארוכה עבד כמתווך עבור אחרים, עד שלפני כשלוש שנים החליט שיש לו כבר די ניסיון וקשרים והקים חברה משלו בהונג קונג, עם עובד סיני. היתה לו גם שלוחה בבייג'ין. את משרד עורכי הדין בחיפה סגר. עשרה ימים שהה בסין, במשרדי החברה שהיו גם דירת המגורים שלו,ושבועיים בארץ. כך התנהלה השגרה שלו, עד שנעצר. עסקיו התפתחו, הוא קיבל יותר ויותר הזמנות למגוון מוצרים מסין, דברי אלקטרוניקה, לבוש, שמיכות, מצעים, ומכירתם למקומות אחרים.
לפני כשנתיים נכנס פרידמן לתחום ייצור הטלפונים הסלולריים בסין, מכשירים מתקדמים, יקרים, ומנגד טלפונים מחודשים שמשופצים בסין ומיועדים לרוב למדינות עולם שלישי. לאחר מספר חודשי התמחות בתחום קיבל את הטלפון ששינה את חייו.
"זה קרה ביוני 2003", הוא משחזר, "אני זוכר את היום הזה. מהעבר השני נשמע קול שלא הכרתי. אמר לי,'שלום אריאל, מדבר גונן שגב'. הוא קיבל את הטלפון שלי מבחור ישראלי שאני מכיר. הוא גם הוסיף,'אני מבין שאתה חזק בסין. כשפרשתי מהפוליטיקה עבדתי אצל אייזנברג בסין. יצרתי שם קשרים טובים ואני חושב שאנחנו יכולים לעשות דברים ביחד'. " התרגשתי. הרגשתי שעשיתי קפיצת מדרגה, בקטע העסקי. כאילו, תראו מי פונה אלי, שר לשעבר, כבר לא סיטונאי טלוויזיות באפריקה או בעל בסטה בשוק הכרמל.השם גונן שגב נתן לי מיד טפיחה לאגו:'הנה אני, אריאל, לאיפה הגעתי'". פרידמן שב לארץ.שגב,לדבריו,הציע להיפגש במלון דניאל בהרצליה. "הוא אמר לי,'תבוא, אני יושב בלאונג', אני וי-איי-פי שם,תגיד שאתה אלי'. הכל בשבילי היה מאוד' וואו'. הגעתי למלון בצהריים,לא לפני שסיפרתי בהתלהבות לאנשים,' אתם יודעים ממי קיבלתי טלפון, מי רוצה לעבוד איתי?'".
איך היתה הפגישה?
"מצאתי איש עם יכולת דיבור מדהימה, קסם אישי, אדם מעניין בצורה בלתי רגילה. בכל הוא מבין, הכל הוא יודע, ואין בחורה שעוברת בלאונג' ולא נעצרת לידו. דיברנו, כשהכיוון היה פלאפונים והיעד בלגיה. שם, אמר גונן, יש לו קשרים. הוא שאל איזה דגמים אני יכול להביא, מהיקרים. הוא אמר לי,'אתה תטפל בסין, אני בבלגיה'. דיברנו גם על האפשרות לייצא מסין פלאפונים מחודשים, יד שנייה. גונן סיפר על קשרים שיש לו בפנמה, שאפשר להצליח שם.
"יצאתי מוקסם מהפגישה. גם בהמשך, כל פעם שדיברתי איתו הרגשתי שהוא אדם על רמה, שכיף לדבר איתו. שאלתי אותו המון שאלות. רציתי לדעת, מהדקויות הכי קטנות של מה שקורה בכנסת, בתחום הרכילותי,אם יש רומנים בין חברי כנסת, ועד לדברים כמו איך מתנהלות ישיבות ממשלה, איך מעבירים החלטות, בקטע של פוליטיקה פנימית, מאחורי הקלעים".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"שגב היה חבר של רוזנשטיין"
|
|
|
|
|
|
|
מה הוא גילה?
"גונן הציג תמיד את התמונה כאילו הוא הכי חכם וכולם מפגרים. בטן הכי מלאה היתה לו על מודי זנדברג. הוא אמר שמודי היה אמור לפרוש יחד איתו מצומת, וככה הם היו מזחילים את רפול לתוך הממשלה. הוא חשב שמודי בגד בו וכעס עליו. גם מרפול הוא לא החזיק, בלשון המעטה. אמר שאין אף פוליטיקאי ברמה, שהיחיד שהיה משהו זה רבין, לדבריו החבר הכי טוב שלו, שאהב אותו ודאג לקחת אותו לכל פגישה. אני מצאתי בכל זה עניין, והיתה לי גם איזושהי הערצה כלפיו. הוא איש חכם. גם אחר כך, כשראיתי שהוא לא תמיד ישר איתי, והיו לי מספיק תמרורים להבין, לא עצרתי את עצמי. המשכתי ללכת אחריו, גם בגלל שראיתי בו כלי בשבילי, לפתוח לי דלתות. כי הוא בן אדם עם קשרים מדהימים, הוא מבין בהמון דברים".
פרידמן ושגב סיכמו שהם מתחילים לעבוד יחד. הסיכום, אומר פרידמן, היה בעל פה. הם קבעו שישקיעו וירוויחו ביחד. פרידמן המשיך בנסיעותיו השגרתיות לסין. הוא זה שהיה אמור לבדוק את נושא ייצור הפלאפונים שם ומחירם. שגב היה אמור לתמחר את הפלאפונים בבלגיה. השניים תיכננו להתמקד דווקא במסלול של הפלאפונים החדישים. מאוחר יותר שינו את התוכנית והחליטו לייצא דווקא את הפלאפונים מיד שנייה. "הבאתי לגונן דוגמאות של פלאפונים מחודשים", אומר פרידמן. "הוא נסע וחזר עם תוצאות חיוביות. אמר שאפשר להעיף מזה כמויות, ויהיה רווח גדול".
מה ידעת על העסקים של שגב באותה תקופה?
"הבנתי שהוא עושה אלף ואחד דברים; בתחום האנרגיה, עם הקשרים שיצר כשר, שהוא עובד על פיתוח תחנת כוח, הקים חברה לייצור מכוניות שיעבדו על גז, כל מיני עסקות של אבקת חלב לאלג'יריה,של צנרת. הכל היה מוצג כ' דברים שמתבשלים', שאוטוטו הוא הולך לפרוץ איתם. שמעתי המון דברים, אבל גם קיבלתי מסרים נוסח'שמעתי שאתה עובד עם גונן שגב, תיזהר'. זה התחיל מאנשי עסקים ונגמר בבעל שווארמה שכונתית אצלי בחיפה, שאמר לי,'אני מכיר אותו, תיזהר ממנו'".
לקראת אוגוסט הגיע שגב אל פרידמן להונג קונג."שם", אומר פרידמן, "הכרתי לו את המפעל לייצור הפלאפונים. הצגתי אותו בכל מקום כשר לשעבר.אמרתי'זה גונן שגב,שר לשעבר בממשלת ישראל'.התגאיתי.זה גם עזר.אני זוכר פעם אחת,בארץ,שקבעתי פגישת עסקים דווקא במלון דניאל, כי ידעתי ששגב יהיה שם. בא גונן, ואני הכרתי בינו לבין האיש שישבתי איתו, שנפקחו לו העיניים,'מה, אתה עובד עם גונן שגב, השר לשעבר?'".
איך היה הבילוי בהונג קונג?
"הוא בא לביקור קצר. אהב נסיעות קצרות, לילה, שניים. תמיד הוא גם המשיך לעוד יעד. לטורקיה, לוייטנאם. בהונג קונג לקחתי אותו למועדון היהודי, הלכנו יחד לאכול במסעדה הכשרה. הוא צחק עלי, 'לך תאכל את האוכל המגעיל שלך'. כל הזמן הוא העיר לי על הדת, 'איך בחור חכם כמוך יכול להאמין בכאלה שטויות'. הדבר היחיד שהלהיב אותו היה האופן הקשה שבו קיבלתי את רצח רבין, עד ששקלתי להוריד את הכיפה".
התפתחה ביניכם חברות?
"אין ספק שהקטע העסקי הביא לאיזושהי חברות. קשה לי להגדיר את גונן שגב כחבר שלי, אבל בתקופה מסוימת הקשר היה לפחות חצי חברי".
ידעת, למשל, על הקשרים שיש לשגב עם זאב רוזנשטיין?
"הקשרים ביניהם מאוד עניינו אותי. ידעתי שהם חברים. שמעתי על זה, לא ממנו. שגב לא הסתיר את זה, אבל גם לא שש לדבר על העניין. מבחינתי, הוא היה חבר של רוזנשטיין כמו הרבה ידוענים אחרים. לא יותר. אני כן יכול להגיד בהקשר הזה שני דברים: אחד, שגונן סיפר לי שעוד לפני שהכרנו קיבל טלפון מחבר שלו, עיתונאי ותיק, שאמר,'גונן, תיזהר בכל הנוגע לקשרים שלך עם רוזנשטיין. המשטרה שמה על זה עין, תצמצם'. הדבר השני, כשהיה הפיגוע אצל החלפן ביהודה הלוי פינת אלנבי. שמעתי על זה בדיווח של הרדיו, גונן היה בחו"ל, ומיד התקשרתי אליו. אמרתי, 'אל תשאל, ניסו לחסל את חבר שלך'. הוא אמר,'כן, אני יודע'. היה לי מוזר שהוא כבר מעודכן".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
סמים? לא נפלתי מהכיסא
|
|
|
|
|
|
|
באוקטובר 2003 הכיר שגב לפרידמן את בן דודו, משה ורנר המנוח, פנסיונר של "צים" כבן 60. שגב, אומר פרידמן, הציג את ורנר כאיש בעל אמצעים שיוכל לממן את עסקי השניים תמורת אחוזים מהרווחים. פרידמן קפץ על המציאה. השלושה נפגשו, ואז התברר שורנר ופרידמן גרים במרחק שני רחובות בחיפה. "נשארתי עם ורנר בקשר", אומר פרידמן. "הקשר איתו מלכתחילה היה יותר חברי. היינו יושבים הרבה ב'קוקי מן', במרכז חורב בחיפה. היו לו הרבה סיפורים מהעבודה שלו בצים. הוא סיפר לי על השקעה שעשה בקזינו בפראג, טען שגונן הכניס אותו לעסקה, 500 אלף דולר, והכסף ירד כמעט כולו לטמיון. הנושא עלה גם במשפט. גונן טען שהוא דווקא היה זה שניסה לשכנע את ורנר לא להיכנס לעסקה הזאת".
בסוף נובמבר נסע שגב שוב לפגוש את פרידמן בהונג קונג. הם בילו בשוק הלילה בעיר וניהלו שיחות ארוכות. אז גם החלו להיווצר הבקיעים הראשונים בתמונה הנוצצת שצייר לעצמו פרידמן. בעוד שגב מספר לו שהוא ממריא לאנגליה, סיפר איש עסקים אחר לפרידמן כי ישב ליד שגב במטוס בדרך לצ'כיה דווקא. הנסתר היה רב על הגלוי. שגב סיפר על איש אמצע נוסף בעסקת הפלאפונים הנרקמת, שאיתו יצטרכו לחלוק את הרווחים. את זהותו לא גילה. "הוא נסע ליצרן בסין לבד, לקח ממנו כמות של פלאפונים, מהמחודשים דווקא, שאפילו לא ידעתי את היקפה, ואמר שהוא משווק אותם לפנמה. ואז, אחרי כמה זמן, הודיע לי, 'אריאל, אל תשאל, כל המכשירים לא טובים. נתקענו איתם'. את המכשירים עצמם לא החזיר".
לא אמרת לו כלום?
"לא. ידעתי שלא אנתק איתו את הקשר העסקי בשום אופן. וגם נהניתי להיות במחיצתו".
עסקת הפלאפונים נתקעה בינואר 2004. פרידמן ושגב החליטו לנסות לבדוק שוב את האופציה של ייצוא פלאפונים חדישים ומתוחכמים מסין, הפעם ביתר זהירות, וגם את האפשרות של ייצוא טקסטיל. בינתיים מיעטו לדבר. בארבעת החודשים שחלפו עד שהתפוצצה הפרשה, אומר אריאל, לא ראה את שגב. בטלפון, הוא מעריך, שוחחו פעמיים בחודש. לא בקביעות. "בשלב מסוים", הוא אומר,דברים שאמר גם בחקירתו במשטרה ושעליהם התבסס הסדר הטיעון, "בראשית ינואר 2004 נודע לי שיש איזשהו קשר, רעיון, של ורנר ושגב להתעסק בסחר בסמים.
"לא ידעתי איזה סמים. גם לא ידעתי שום דבר נקודתי, לא תאריך, לא שמות של מדינות. אבל זה היה ברור. לא היה מקום לדו משמעות. זה יותר עלה בקטע של'מכה כספית'. שמעתי את זה בפעם הראשונה בטעות, במהלך פגישה שהייתי נוכח בה, בשיחה שאני לא צד לה, עם ורנר. לא הייתי אמור לשמוע את זה, אבל אני, בטמטומי, החלטתי לחפור. עניין אותי. רחרחתי. ניסיתי לקלוט. הבנתי שגונן הוא צד, שנקשר קשר, שיש כוונה לעשות משהו. ידעתי איפה לחטט, איפה למצוא נקודות חלשות, להוציא מידע. סיקרן אותי שאנשים ברמות כאלה מתעסקים בסמים".
סיפרת למישהו?
"לא. אני יכול לומר בצער שלא נסערתי מזה".
למה לא?
"שאלה מצוינת, ואין פה לאן לברוח. אני כן יכול להגיד שלא הבנתי אז שהסמים מיועדים לארץ. עד הסוף חשבתי שזה מיועד למזרח אירופה. אולי אם הייתי חושב שזה לישראל, הייתי פועל אחרת. בכל מקרה, לא הייתי מדווח עליהם. אולי הייתי מדבר איתם, אומר: 'בחיאת, מה אתם עושים?'".
ובמקרה הזה לא ניסית לדבר איתם?
"לא. עם גונן ממילא אין מצב לבוא ולהגיד'השתגעת, מה אתה עושה?'. זה גם לא היה עניין שלי, ככה הרגשתי. שאלתי שאלות את ורנר, ומה שקיבלתי קיבלתי. אלה היו תשובות די כלליות. סך הכל, הבנתי שקורה משהו. ידעתי שנקשר קשר, ידעתי שהסמים מיועדים למקום אחר, לא ידעתי את הסוג, ולא כמות או מחירים. לא היה מישהו שייתן לי את כל הפרטים, למרות שרציתי לדעת. הלכתי יותר לכיוון של איך הם יעשו, כמה הם משקיעים, מה עוד הם עושים, במה שגב באמת עוסק. זה מה שהוביל אותי, ככה התחלתי. מה שהבנתי היה יותר בקטע הכללי, של רווח כספי, בין אם בפעם אחת או סכום מתמשך, כדי להחזיר הפסדים שנוצרו במקום אחר. גם לא היה ברור לי שזה הולך לקרות".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
משה ורנר ז"ל. צילום: רובי קסטרו
|
|
|
|
|
|
|
השוטרים חיפשו בלוקר
|
|
|
|
|
|
|
מה הם אמרו כשגילית?
"אני לא יודע אם גונן ידע. אבל לורנר היה ברור שגיליתי, ואי אפשר לומר לי'תשמע, שמעת שיחה על בובות ברבי'. אז לא אמרו לי'אתה מדמיין', לא הכחישו, אבל ניסו להיכנס מה שפחות לעובי הקורה".
הציעו לך להשתתף?
"בתור מה? למימון, ודאי לא היה צריך אותי. להביא סמים, אין לי יכולות. על רקע חברי?'בוא תעשה איתנו מכה?', זה לא עלה אפילו ברמז".
בהסדר הטיעון הודה פרידמן שנודע לו על הקשר שנקשר בין ורנר לשגב ואחרים, ששמם לא ידוע, לייבא אקסטזי מהולנד לישראל. בנוסף הודה שסייע לקידום הקשר על ידי קישור טלפוני בין ורנר ואחרים שהיו מעורבים בהספקת הסם בהולנד. בפועל, אומר פרידמן, מדובר היה בשיחות טלפון תמימות מבחינתו, שנעשו במהלך חופשה עם משפחתו, בחול המועד פסח. התביעה ובית המשפט סירבו לקבל את הגרסה הנאיבית הזו ממי שמקצועו הוא עריכת דין ועולמו עולם העסקים. בהסדר הטיעון נקבע שפרידמן עשה את הקישורים הטלפוניים שעה שידע, או לפחות היה עליו לדעת, שבכך הוא מסייע לייבוא הסם מהולנד לישראל ולהפצתו בארץ.
"נסענו בחול המועד לטייל", משחזר אריאל. "ב'גן גורו', בין טלפון לטלפון מחברים שקבענו איתם, ורנר התקשר. טלפון ראשון בסדרה. הוא אמר, 'אריאל, מה העניינים, תשמע, תעשה לי טובה'. הוא נתן לי שם של מישהו שלא הצלחתי לקשר בשום צורה לנושא הסמים, וביקש שאתקשר אליו כי הוא לא מצליח לתפוס אותו, ואגיד שגונן והוא מחכים שיתקשר אליהם. הסכמתי. אותו אדם שאליו התקשרתי אמר שהוא עסוק ושיחזור אליהם כעבור שעתיים. סיפרתי את זה לורנר והוא התעקש. 'שעתיים זה הרבה זמן. תגיד לו שיחזור אלי'. ככה , מספר שיחות. היום, במבט לאחור, אני לא יודע אם הוא באמת לא הצליח לתפוס אותו, או שהם חשבו שעדיף שלא יעשו טלפונים ישירים. לי, באותו שלב, לא היה קמצוץ מחשבה בכיוון הזה. ברור לי שאני לא טמבל והייתי צריך להבין. אבל אז, עובדתית, לא הבנתי. הייתי אידיוט".
את שיחות הטלפון, אומר פרידמן, עשה עם ורנר. עם שגב לא דיבר באותה הזדמנות. הפעם האחרונה שיצר איתו קשר, לפני המעצר,היתה כששלח לו הודעת אס-אם-אס בערב פסח." שיהיה חג שמח ושנה מוצלחת", כתב . שגב לא הגיב. הוא התקשר לפרידמן רק כמה ימים אחר כך, ביום שישי ה-9 באפריל, עשר דקות לפני כניסת השבת. יום קודם, על פי כתב האישום, הגיע שגב לנמל התעופה סכיפהול בהולנד. אנשי הרשויות הרשמיות בשדה הבחינו שהוא נושא עליו מטען חשוד וביקשו לערוך חיפוש. שגב סירב. הוא הציג להם דרכון דיפלומטי. הדרכון, הבינו השוטרים ההולנדים, מזויף. עם זאת סברו שמדובר בדיפלומט בשליחות רשמית, ואף שחשדו בו החליטו לשחררו.
שגב חזר למלון וטס לארץ רק למחרת. "הוא התקשר אלי והתעניין כביכול במשפט אחר שאני מנהל. הוא אמר, 'היי אריאל, מה העניינים? כרגע נחתתי מחו"ל. רציתי לדעת מה קורה איתכם'. היום אני יודע שזה היה בולשיט. הוא התקשר כדי לרחרח אם אני יודע משהו".
שגב המריא שוב להולנד ב-11 באפריל . עוד באותו ערב שב ארצה, אך בשדה שם זיהה אותו אחד השוטרים מהתקרית הקודמת. שוב נחשד שגב, התבקש לערוך חיפוש בכליו וסירב, כשהוא שולף את הדרכון הדיפלומטי. לשוטרים אמר ששכח משהו בתא האחסון, הלוקר, בשדה התעופה. הוא פנה ללוקר, הוציא ממנו אריזות ממתקים ושם במקומם את הסמים שניסה, על פי כתב האישום, לייבא ארצה ושהיו קודם לכן בכליו.
אחרי שהמריא שגב לארץ, פתחו הרשויות בסכיפהול את הלוקר ומצאו בו למעלה משישה קילוגרם של סמים מסוכנים מסוג אקסטזי, ארוזים באריזות סוכריות M&M ו-Maltezers. במקביל נערך על שגב, כבר בשדה התעופה בארץ, חיפוש חלקי. הוא הבחין בפקס שהגיע ממשטרת הולנד, שלפיו הסתיר בלוקר סמים מסוג אקסטזי. שגב לא נעצר ונסע מנתב"ג לביתו.
פרידמן אומר שלא ידע על ההתרחשויות האלה דבר עד שנעצר. "היה לי מוזר", הוא אומר, "כי לא שמעתי הרבה זמן מורנר. בדרך כלל הוא היה מתקשר אלי לפחות אחת לכמה ימים. שלושה ימים לפני המעצר החלטתי להתקשר אליו. שאלתי אותו,'משה, מה העניינים?'. הוא אמר לי, 'אני באמצע קניות. אני מסיים וחוזר אליך'. הוא לא חזר אלי מעולם".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הייתי בטופ ואחזור לשם
|
|
|
|
|
|
|
ב-21 באפריל , בסביבות השעה שמונה בערב, נסע עו"ד פרידמן לשדה התעופה. הוא היה בדרכו להונג קונג. נסיעה שגרתית. הוא עבר בביקורת המגנומטר (הזיהוי לפי כף יד), ואז נדלקה נורה אדומה וכתובת "המתן לעזרה". שוטרים בלבוש אזרחי הופיעו ופרידמן נלקח לחקירה בימ"ר תל אביב. "בהתחלה חשבתי שמשהו בדרכון שלי לא בסדר", הוא אומר. "כשהסבירו לי שלא אגיע לטיסה שלי, הבנתי שזה יותר חמור. התיישבתי ואז אחד משלושת החוקרים אמר לי,'אתה חשוד בנסיון ייבוא סם'. התגובה הראשונה שלי היתה הקלה, כי באותו רגע לא מצאתי שום קישור אלי. ואז התחילו לדבר איתי על סוכריות M&M ושוקולד , אם אני קונה M&M ואיזה שוקולדים אני אוהב. לא הבנתי. על M&M, התשובה הראשונה שלי היתה'יש שוקולדים של נסטלה שאני אוהב יותר'.
"ואז החוקר שאל אם אני מכיר את שגב, ועדיין לא נפל לי האסימון. ככה, עד שהפילו עלי את הפצצה:'שגב, החבר שלך, נתפס עם סמים שהוא טוען שהיה אמור להעביר אליך'. ברגע הזה נפלתי, לא רציתי להאמין. אמרו לי,'אתה רוצה לשמוע את זה בעצמך?'. הכניסו אותי לעימות עם ורנר, שטען שהתקשרתי אליו מהולנד ונתתי לו חבילת M&M שבה, בסופו של דבר, היו הסמים. אחר כך, כיוון שלא הייתי באותם ימים בהולנד, אמר ששלחתי את החבילה באמצעות מישהו אחר.
"הייתי בשוק. ורנר היה חבר, מה פתאום שיגיד כזה דבר? אבל הוא הסתכל לי בעיניים ואמר,'אתה נתת לי חבילת סמים'. התחלתי לצעוק עליו,'אתה שקרן'. אחר כך קיבלתי ממנו כל מיני מסרים שהרעיון להפיל עלי את התיק לא היה שלו". ב-22 באפריל הגיעו פרידמן, ורנר ושגב לבית המשפט, לדיון בהארכת מעצרם. "ניסיתי ליצור עם גונן קשר עין, ללא הצלחה", אומר פרידמן. "הוא ישב בקצה אחד, אני בקצה השני. רציתי שיסתכל לי לפחות בעיניים, אבל הוא לא הסתכל".
הציעו לך להיות עד מדינה.
"כן. אמרו לי, 'תהיה עד מדינה, אפילו רישום פלילי לא יהיה לך. אתה וכל משפחתך תוכלו לנסוע להונג קונג, אוסטרליה, איזו מדינה שתרצו. תקבלו מימון לתקופה ראשונית. הוצע לי הכל, כולל חיסיון, אבל לא רציתי. אמרתי,'אני לא יכול להיות עד מדינה כי אני לא שותף בשום דרך. עם כל כמה שקשה שלי, ושההתנהגות שלי היתה סופר לא בסדר, אני, בפועל, לא הייתי שותף בעסקה'. ככה התפוצץ עניין עד המדינה". בכתב האישום נטען שפרידמן היה שותף לקשר שקשרו ורנר ושגב. הוא התבסס על הגרסה שלפיה פרידמן העביר לורנר, באמצעות אלמוני, את הסם. הגרסה הזאת לא הוכחה. פרידמן, כאמור, הודה והורשע בסופו של דבר רק בעבירות של סיוע לייבוא סמים וסיוע להחזקת סם. הוא היה עצור בגלילות, ואחר כך באבו כביר. בהמשך הועבר להדרים, שם הוא נמצא עד היום.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כבוד בכלא
|
|
|
|
|
|
|
"באבו כביר הייתי עם שישה עצורים בתא", הוא אומר. "מסוממים ועבריינים. בהתחלה חששתי. החוקרים גם אמרו לי, 'אשכנזי כמוך, עורך דין, יאנסו אותך, תהיה סנג'ר, עבד, רץ קנקל'. אחד החוקרים אפילו אמר לי,'תבלע מזלג, שיהיו לך סורגים בתחת'. אני זוכר שבכניסה לאבו כביר שקשקתי. עברתי בין התאים עם השקית ובה הדברים שלי, ראיתי את הדמויות עם הקעקועים, מסביב היה ריח רע. אמרתי' וואו, אריאל, איפה היית, ואיפה אתה עכשיו'. אבל לאט לאט התחילו לעשות לי כבוד. יש מקומות בכלא שזאת כמעט גבורה, 'אוהו, הנה זה עם התיק של הסמים של שגב'. אני כמובן לא התגאיתי בזה". באוגוסט האחרון נגבתה עדותו של ההולנדי אריק הויס. הויס סיפר שקיבל מזוודה מורנר, ושאחר כך התקשר אליו שגב ואמר שהוא בצרות, שבמזוודה יש Shit ושעליו להשמידה. המזוודה התגלתה בסופו של דבר בנהר באמסטרדם. "אחרי הגילוי הזה", אומר פרידמן, "ניגש אלי שגב באחד הדיונים בבית המשפט ואמר, 'אני לא יודע איזה טענות יש לך כלפי, אני, כל מה שאמרתי, זה מה שקיבלתי מורנר. אני אף פעם לא לכלכתי עליך, לא אמרתי עליך שום דבר רע'. לא עניתי לו".
משה ורנר שם קץ לחייו בסוף נובמבר. הוא נמצא תלוי בתא המעצר שלו, אושפז במצב אנוש ואחרי מספר ימים מת. ההליכים הפליליים בעניינו הופסקו, כמובן. אז נסללה הדרך לחתימת הסדר הטיעון עם פרידמן, שורנר היה העד העיקרי נגדו. ההנחה היא שגם כך היה נחתם לבסוף הסדר טיעון, אך זה היה אורך זמן רב. בית המשפט, בעקבות הסדר הטיעון, גזר על פרידמן שנתיים מאסר בפועל ועוד שנתיים על תנאי. בנוסף, הטיל על פרידמן קנס של 50 אלף שקל.
"את ההודעה שורנר ניסה להתאבד קיבלתי מעורך הדין שלי", אומר פרידמן. "באותו רגע התרוצצו לי המון מחשבות בראש. חשבתי על אשתו, אישה מקסימה, על המשפחה שלו. בכל זאת, זה מישהו שהיה חבר שלי, ובשלב מסוים נורא כעסתי עליו ושנאתי אותו, ואז פתאום קורה דבר כזה. ניסיתי יותר להיזכר בחברות שהיתה, לא בבן אדם שניסה להפיל אותי. כמובן שאי אפשר היה להימנע ממחשבה איך זה ישפיע על המשפט. נשארו לי גם המון סימני שאלה לגבי ההתאבדות. זה לא הסתדר עם האדם שהכרתי, שהיה אובר אופטימי. אין לי הסבר לזה".
לו היית בחוץ, היית הולך להלוויה שלו?
"חד משמעית כן. יכול להיות שהייתי ניגש לקבר, ובין הדברים שהייתי אומר היו גם דברים קשים,'איך יכולת לעשות לי את זה', ' כמה אני מאוכזב ממך, משה'. אבל הייתי הולך".
בעוד חמישה חודשים, בהנחה שיקוצר שליש ממאסרו, ישתחרר עו"ד אריאל פרידמן הביתה. "יותר מהעונש, מטריד אותי הקלון", הוא אומר. "אני יודע שיש לי שתי אפשרויות: להיכנס למרה שחורה, להגיד שדפקו לי את החיים ולברוח מפה, או להיישיר מבט, לראות שיש לי משפחה מקסימה, אישה נפלאה, ילדים מדהימים ועסקים שבניתי בעשר אצבעות. הם אמנם חטפו מכה אנושה, אבל אני מאמין שעוד אצליח לשקמם. אני מעדיף לבחור באפשרות השנייה.
"לפני שנעצרתי הייתי בטופ, מכל הבחינות. עכשיו השאיפה שלי היא לחזור למקום שבו הייתי, עם התיקונים הנדרשים. אני חושב שהיה פה צירוף מרכיבים של חוסר מזל, וגם של האופי שלי, שאני צריך לשנות. למדתי לקח, ואני אזהר. אני יודע שאם אשב בבית קפה ובשולחן לידי ידברו על סמים, אני מיד אדווח. אמרתי את זה גם לתובעת, נאוה שילר. כשסיימנו את הסדר הטיעון, ניגשתי אליה. היא אמרה לי, 'אריאל, שאני לא אראה אותך יותר באולמות האלה'. עניתי: 'אותי? לא יתפסו אותי עובר את הכביש לא במעבר חצייה'".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
