 |
/images/archive/gallery/234/833.jpg אבו-מאזן.
צילום: אי-פי  |
|
|
|
|
| איתמר ענברי מחכה
לראות איזה אבו-מאזן
נפגוש אחרי הבחירות |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
איתמר ענברי
6/1/2005 23:45 |
|
|
|
|
|
|
|
עד לפני כמה שבועות, נתפס יו"ר אש"ף, אבו-מאזן, כאיש שהישראלים הכי רוצים לראות במוקטעה. סוג של "פלשתיני מחמד" אם תרצו. אולי זה בגלל שיער השיבה וההופעה החיצונית שמזכירה יותר דמות של מנהל בית ספר תיכון לבנות או של פקיד שומה אפור, ואולי בגלל יו"ר הרשות המנוח, יאסר ערפאת, שנתפס כאויב האולטימטיבי, וששלהב את הקהל בנאומים חוצבי להבות בנוסח "לירושלים צועדים אלפי שאהידים".
בוחרים ראיס - סיקור מיוחד ב-NRG מעריב
מבחינת הישראלים, משהו קרה לאבו-מאזן מאז. האיש, שעד לפני זמן קצר היה חביבם של מקבלי ההחלטות בירושלים ובוושינגטון, שכולם קיוו שעם מותו של ערפאת ייטול את רסן השלטון, ויפסיק את ההסתה בתקשורת הפלשתינית ובבתי הספר, מתגלה לפתע כתאום סיאמי של ה"איש עם השערות על הפנים" וכמי שעבר "ערפאתיזציה".
יש גם מי שלא הופתע ודאג להוציא מהנפטלין את עבודת הדוקטורט האלמותית של יו"ר אש"ף, ששמה יצאה לדיראון עולם כמי שמקדמת את הכחשת השואה.
אבו-מאזן מצדו לא עושה מאמצים מיוחדים כדי להפריך את תיאוריית ה"ערפאתיזציה". זה התחיל בנשיקות הרטובות שקיבל מזכרייה זביידי בג'נין, המשיך בכאפייה שהחל לעטות על חליפתו המחויטת והסתיים בנאומים חוצבי להבות עם אצבע מונפת באוויר "א-לה ערפאת" שבהם הבטיח שלא לוותר על זכות השיבה. הפיכת אבו-מאזן לתואם ערפאת הגיעה מבחינת הציבור הישראלי לשיא כשאבו-מאזן כינה השבוע את ישראל "האויב הציוני", טרמינולוגיה מובהקת של החמאס ושל הפת"ח בשנות ה-60 וה-70.
גם מעל קמפיין הבחירות של אבו-מאזן מרחף צלו של ה"ראיס" המיתולוגי, האב המייסד, אבו-עמאר. בשני אתרי התמיכה באינטרנט של אבו-מאזן, הן של מטהו והן של תנועת הפת"ח, מופיעים יו"ר אש"ף וערפאת זה לצד זה, באופן שמזכיר את הכרזות מתקופת בריה"מ, שבהן הופיעו יחדיו לנין וסטאלין.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
לא סוטה מילימטר
|
|
|
 |
|
|
|
האם החיבוק והאימוץ של מורשת ערפאת הוא חלק מטקטיקת בחירות, מהפך מחשבתי או שמא אבו-מאזן מעולם לא התכוון לסטות ולו מילימטר מהעקרונות שהתווה ה"ראיס" המנוח?
בינתיים נראה כי הכאפייה של ערפאת, שרבים בישראל קיוו שתישאר מיותמת, עוברת לכתפיו של אבו-מאזן. הוא מניח אותה על כתפיו, כמי שאומר לישראל: "חיכיתם בכיליון עיניים למות ערפאת? קבלו אותו בגרסה החדשה והמשופרת: ממושקף ומגולח למשעי".
עכשיו רק נותר לראות כיצד ינהג אבו-מאזן ב-10 בינואר, לאחר שייבחר ליו"ר הרשות הפלשתינית. אם יסיר את הכאפייה ויחזור לדבר על פתרון של שלום צודק, ישראל תסלח לו על הרטוריקה התוקפנית ערב הבחירות. אם יחליט ללכת בדרכו של "הראיס", שעטה את הכאפייה על ראשו בצורת פלשתין המנדטורית, הוא ייהפך במהרה לאישיות בלתי-רצויה - לא רק בירושלים אלא גם בוושינגטון.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
