 |
 |
|
|
|
|
| העימות החריף בין יוסי ביילין ליוסי שריד, שנקט
עמדה עצמאית ונמנע בהצבעה על הקמת ממשלת
ההתנתקות, הוא פרק נוסף במאבק שנמשך שנים |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
אביב הורוביץ
14/1/2005 10:03 |
|
|
|
|
|
|
|
הראשונה שראתה את הנולד היתה שולמית אלוני, מי שהיתה יו"ר מרצ, פרשה מהפוליטיקה לפני עשר שנים ופינתה את מקומה ליוסי שריד. שבוע לאחר כישלון מרצ בבחירות 2003, והודעתו של שריד על התפטרותו מהתפקיד, היא צפתה שלאיש שיבוא במקומו צפויים חיים לא קלים.
"יש כאן בעיה רצינית", צפתה אלוני בדייקנות. "אם שריד נשאר בכנסת אז באישיותו הדומיננטית הוא עשוי להקשות על מועמדים אחרים לתפקיד, והוא גם מעביר מסר שהוא לא אמר את המילה האחרונה".
כמעט שנתיים עברו מאז. בזמן שחלף הספיקה מרצ להתאחד עם תנועת שחר של יוסי ביילין ונוצרה סיעת יחד. אחרי פריימריז רדומים נבחר ביילין לעמוד בראשה. מאז, הוא לא מפסיק לשבוע מרורים מקודמו בתפקיד. האחרון שבהם היה השבוע, כשבניגוד להחלטת הסיעה להצביע בעד השבעתם של השרים החדשים ממפלגת העבודה, כדי שלא להכשיל את תוכנית ההתנתקות, החליט שריד להימנע והפר את ההחלטה על משמעת סיעתית.
למחרת, התעמתו ביילין ושריד בתוכנית הבוקר של רזי ברקאי בגלי צה"ל. "אני מרגיש מאוד לא נוח עם ההצבעה הזו", אמר ביילין. "שריד הופיע אתמול בשם הסיעה במליאה, ואני אמרתי לו מראש שלא יכול להיות שמי שמדבר בשמנו יצביע אחרת מאיתנו. אילו
שריד היה אתמול מבקש מהסיעה להימנע כולה, אני הייתי הולך לקראת הדבר הזה. ההחלטה שלו, מה גם שהיא לא נאמרה לנו ונעשתה בניגוד להחלטה על משמעת, היא דבר שאני לא אעבור עליו לסדר היום. אני בהחלט מרגיש שנעשה כאן דבר חמור ביותר".
מנגד הסביר שריד שהצביע כפי שהצביע לאחר שהבין כי קולו אינו הקול המכריע. "כושר העיכול שלי (בכל הקשור לתמיכה בשרון - א"ה) וכושר העיכול של חבריי, ואולי גם של יוסי ביילין, שונה", אמר.
תגיד, שאל אותו ברקאי, לא מדובר בעניינים של אגו? שריד השיב: "אלה דברי הבל. הרי אני ריפדתי את דרכו של ביילין לראשות מרצ. אלמלא רציתי, אלמלא פרשתי, אלמלא לא התמודדתי שוב, הדרך לא היתה פתוחה. זה מה שקורה בסוף: אתה פותח את הדלת, מקל עד כמה שאפשר, מאפשר את בחירתו בכבוד של ביילין, ואחר כך עוד באים אליך בטענות. לפעמים אדם מהרהר בינו לבין עצמו אם מחוות כאלה הן באמת מחוות ראויות".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
כישלון במבחן הראשון
|
|
|
 |
|
|
|
אלוני משוכנעת גם כעת שמאז בחירתו של ביילין ליו"ר יחד, שריד עשה כל מה שיכול היה, חוץ מלהקל עליו.
"ההצבעה שלו היתה מעשה בלתי הוגן, מפני שלפני כן דיברו איתו, וחזרו ודיברו איתו, שאסור לו להימנע, ושחברי המפלגה חייבים כולם להצביע יחד", היא אומרת. "שריד ניצל את ההזדמנות שהשם שלו הוא בסוף הרשימה, והחליט מה שהחליט. אני חושבת שלא עושים את זה לחברים".
אז למה בכל זאת הוא עשה את זה?
"אני רוצה להגיד לך בגילוי לב: כאשר שריד אמר שהוא מתפטר מתפקיד היו"ר, הוא שחרר את עצמו מכל אחריות, אבל השאיר לעצמו להיות הדובר בכל דבר ועניין. הוא התפטר מתפקידו, והוא לא יכול לקחת לעצמו את המלוכה ולהשתחרר לחלוטין מכל אחריות. הפעם זה היה מעשה בלתי הוגן לא רק כלפי ביילין, אלא כלפי כל הסיעה, משום שהיתה החלטה של כל החברים, ולכן יש שם רוגז גדול ועלבון גדול משום שהוא תעתע בכולם.
"לביילין קשה מאוד, כי הוא אינו חבר כנסת ושריד לא מפרגן לו, כי הוא לא יכול לפרגן לאף אחד. יכולים לבוא ולהגיד שביילין לא צריך להיות המנהיג, אבל שריד בוודאי שאינו צריך להיות המנהיג משום שהוא התפטר. שוחחתי עם ג'ומס (חיים אורון - א"ה) אחרי ההצבעה, והוא מאוד נפגע מהמעשה של שריד, כי לפני כן הוא ביקש ממנו בתוקף שלא יהיה רק אחד שנמנע, ובכל זאת שריד עשה מה שרצה".
אורון, אלוני אומרת שנפגעת.
"שולה יכולה להגיד מה שהיא רוצה. אני יכול לומר לך שקיבלנו החלטה שצריך להצביע באופן אחיד, שאני חושב שכולם היו צריכים לפעול ככה, ושלדעתי מה שיוסי עשה זה לא בסדר".
מאז התפטרותו מתפקיד היו"ר, ועוד יותר לאחר בחירתו של ביילין לתפקיד, שריד לא מראה סימנים נחרצים לכך שאכן החליט לוותר בפועל על ההנהגה. כבר בנאום ההתפטרות שלו, בליל הבחירות האחרונות, השאיר פתח לחזרתו כשאמר שהוא לא בטוח שזו פרידה, אלא פסק זמן ממושך. בין חברי מרצ היו כבר אז כאלה שהביעו חשש כי העובדה ששריד לא התפטר מהכנסת לא תאפשר מנהיגות חדשה.
ביילין, מקום 11 ברשימה, הביע אז תקווה ששריד לא יממש את הודעת הפרישה שלו. באופן אירוני, תקוותו התגשמה. כבר בכינוס מרצ לסיכום מערכת הבחירות, עוד לפני הקמת יחד ולפני שביילין עמד בראשה, התגלעו בין השניים חילוקי דעות על ההתייחסות ליאסר ערפאת. שריד דיבר על הצורך במהלכים חד-צדדיים, בנימוק שאי אפשר למכור לציבור משא ומתן עם הפלשתינים. ביילין חשב דווקא שאפשר וצריך לקיים משא ומתן דו-צדדי.
זו היתה רק ההתחלה. חודשיים לפני ההתמודדות בין ביילין לרן כהן על ראשות "יחד" הציע ישראל כהן, יו"ר סניף תל-אביב של מרצ ומקורבו של שריד, שינוי בחוקת המפלגה, שלפיו שנה לפני הבחירות לכנסת יצטרך יו"ר המפלגה לעבור מעין אשרור במוסדותיה. המשמעות האפשרית: שריד יוכל לשוב ולהתמודד על ההנהגה לקראת הבחירות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ההצבעה תתנקם בשריד
|
|
|
|
|
|
|
כעבור חודש נתן שריד הצהרת כוונות ל"הארץ" כשאמר כי אינו רוצה להיות יו"ר מפלגה עכשיו, וגם לא בשנתיים הקרובות. עם זאת הוא מיהר להוסיף: "באף אחת מההתחייבויות הקודמות שלי לא נאמר שלעולם זה לא יעמוד על הפרק". בטור אישי שפרסם ערב הפריימריז, תחת הכותרת "שיצליח יותר ממני", הציע שריד "לעזור לנבחר בצעדים הראשונים של מסעו המפרך". כמה ממכריו בסיעה לא יכולים היו שלא לחייך.
ביילין לא נשאר חייב, ובנאום הניצחון באותו ערב שחרר עקיצה כשאמר כי הוא זקוק לשריד בדיוק כפי שהוא זקוק לאלוני. היריבות החלה לצוף מעל לפני השטח וקיבלה ביטוי פומבי ראשון זמן קצר לאחר הפריימריז, כאשר ביילין הביע התנגדות נחרצת לעיקרון היציאה החד-צדדית של אריאל שרון, ודיבר על הצורך להגיע להסכם עם הפלשתינים. מנגד הודיע שריד שהוא יצביע בכנסת בעד התוכנית. רוב חברי הסיעה תמכו בעמדתו, וביילין נכשל במבחן המנהיגות הראשון שלו.
החיכוכים בין היו"ר החדש לקודמו בתפקיד הלכו והחריפו בעניינים קטנים כגדולים. שלושה חודשים לאחר בחירתו של ביילין אמר שריד כי לדעתו ההחלטה לזנוח את המותג מרצ היתה שגויה, למרות שבשעתו הסכים לשינוי, כי יש כאלה במפלגה שלפעמים מעדיפים להיות לבד. ביילין, לעומתו, טען שהרעיון לשנות את השם בא בכלל מכיוונו של שריד.
העימות הבא בין השניים התרחש כאשר היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, החליט שלא להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה בפרשת האי היווני. ביילין, שמכיר היטב את מזוז מהתקופה שבה כיהן כשר המשפטים, הודיע עוד לפני מסיבת העיתונאים כי יכבד כל החלטה של היועץ המשפטי. שריד תקף בחריפות את ההחלטה ועתר לבג"ץ. ביילין הדגיש כי שריד אינו מגיש את העתירה בשם סיעת יחד. שריד אמר שביילין אמנם נבחר ליו"ר התנועה, אבל הוא אף פעם לא היה מבחינתו אורים ותומים בתחום המוסרי.
עד היום מקפיד שריד להביע את דעתו העצמאית בכל דבר ועניין, גם אם (ויש שיאמרו בעיקר אם) אינה תואמת את דעתו של היו"ר הנבחר. פניות חוזרות ונשנות של עיתונאים דווקא אליו כדי לקבל את תגובת יחד בעניינים שונים, אינן מוסיפות לביסוס מנהיגותו של ביילין.
העימות הלפני אחרון בין השניים התרחש לפני שלושה חודשים כאשר ביילין הציע במפתיע - בניגוד לעמדתו הקודמת השוללת נסיגה חד-צדדית - לפרוס לרגלי שרון רשת ביטחון גורפת. השתכנעתי, אמר, שמהלכו של שרון יקל על משא ומתן עתידי עם הפלשתינים. שריד, מנגד, הסתייג וטען כי יש לתמוך רק בהתנתקות.
החלטתו השבוע של שריד להצביע בניגוד למה שקבעה הסיעה, הביאה את העימות בינו לבין ביילין לשיאים חדשים. גם רן כהן, שאינו מאוהדיו הגדולים של ביילין במפלגה, מודה ששריד הגזים. "אני רואה את ההצבעה שלו באופן חמור, אבל אני לא יוצא מכליי על העניין", הוא אומר. "אני חושב שההגדרה של ביילין בישיבה שאחרי ההצבעה על תקיעת סכין בגב הסיעה היא מוגזמת, אפילו קצת היסטרית, אבל לדעתי לא נכון היה מצד יוסי שריד להפר את ההסכמה הסיעתית. בסופו של דבר אני חושב שזה יתנקם בו".
למה?
"כי לאורך כל השנה האחרונה הוא אומר שההתנתקות לא תתבצע. אבל ביום שבו ההתנתקות כן תתבצע הוא יצטרך לאכול את הלב על זה שהוא נמנע לגבי ממשלת ההתנתקות, והרי זו הסיבה שבגללה אני הצבעתי בעד".
יכול להיות שההימנעות שלו היתה משיקולי אגו מול ביילין?
"אני לא הפסיכולוג של יוסי שריד, ואני גם לא רוצה לנסות לרדת למעמקי הבטן שלו. אני יודע רק דבר אחד: הפגיעה שלו לא היתה כלפי יוסי ביילין אלא כלפי הסיעה, משום שהיא שקיבלה את ההחלטה לתמוך בממשלה פה אחד".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שתיקה במזנון
|
|
|
|
|
|
|
ביילין, כמו כהן, מעדיף שלא להיכנס לניתוחים מעמיקים לגבי כוונותיו של שריד. "אני לא רוצה להיות פרשן שלו", הוא אומר. "ההצבעה של שריד היתה מספיק מפתיעה וכואבת גם מבלי לפרש את זה כקריאת תיגר על המנהיגות שלי".
אתה לא חושב שהוא מחפש לסלול את דרכו חזרה לראשות המפלגה?
"אני כשלעצמי לא חושב שזה המקרה. אני חושב שמה שהוא שידר זה שעם הוותק שלו, עם הניסיון שלו, מה שהיה לו עם שרון, אז שייתנו לו לפחות להימנע, כי גם זה בשבילו קורבן גדול, זאת האמת שלו. השאלה היא האם האמת הזו יכולה לחיות בכפיפה אחת עם סיעה כל כך קטנה, שכל הכוח שלה הוא בכך שהיא פועלת יחד ומנסה תמיד להגיע בסוף להסכמה. התשובה שלי היא שלא, ולכן זו היתה פגיעה כל כך מרחיקת לכת. מה שקרה כאן הוא שיוסי לא נתן לי להבין שהוא עומד להצביע אחרת. ישבתי איתו ועם ג'ומס במזנון הכנסת שעה לפני ההצבעה, דיברנו על ההצבעה והוא לא אמר לי בשום שלב: 'אדוני יו"ר המפלגה שלי, אני, עם כל הכבוד, לא מוכן לכפוף את עצמי להחלטה של הסיעה ואני אצביע אחרת'".
ומאז ההצבעה דיברתם?
"לא, משום שמיד אחריה ביקשתי לכנס בדחיפות את הישיבה של הסיעה איתו והוא סירב להשתתף בה".
לא קצת הגזמת כשאמרת ששריד תקע סכין בגב הסיעה?
"לא בכדי הישיבה היתה סגורה, ומי שהיה שם יודע שהציטוט הזה הוא ציטוט מעוות. השאלה מבחינתי היא האם אנחנו יכולים להשלים עם מצב שבו ליוסי, עם כל הזכויות הרבות שיש לו, תהיה גם זכות יתר שכזו להצביע בניגוד לעמדת הסיעה, והטענה שלי היא שאין לו זכות שכזו. אם הוא רוצה להיות חלק מהמערכת, הוא חייב להישמע למשמעת הסיעתית. אחרת אין לנו שום יכולת להצליח".
שריד, לאלוני ולביילין יש ביקורת קשה עליך.
"קודם כל אני שמח שלא חזרו על עניין הסכין בגב, כי אני לא ערוך לאיזשהו דיון בנושא הזה. אני שלם עם הצבעתי, ואין לי שום יכולת לגייס שוב תעצומות נפש כדי להגיב על כל הדברים האלה. אמרתי את דבריי ואני לא חושב שיש לי עניין להמשיך ולהשתכשך בשלולית הזו".
בשיקולי ההצבעה שלך לא היה מעורב גם רצון לחזור ולהנהיג במקומו של ביילין?
"אני חושב שצריך להיות אחוז באיזה תסביך רדיפה או במגלומניה כדי לחשוב שאלה הדברים שמדריכים אותי. אני סללתי את דרכו של יוסי ביילין למנהיגות מרצ, הודעתי אלף ואחת פעמים שאין לי שום כוונה לשוב למנהיגות מרצ, ריפדתי לו את הדרך, לא התמודדתי כפי שהתחייבתי, אספתי אותו לחיק מרצ כאשר מפלגת העבודה לא רצתה בו, ונדמה לי שאני מליץ היושר שלו מספר אחת בתנועה כאשר מותחים עליו ביקורת מכאן ומכאן. יותר מזה אני באמת לא יודע לעשות".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
