 |
/images/archive/gallery/155/421.jpg חדר ניתוח. למצולמים אין קשר לידיעה. צילום ארכיון:
אי-פי  |
|
|
| "הייתי שפן ניסיונות לרופאים"
|
|
| בת 53 תובעת 2.5 מיליון שקל מביה"ח וולפסון ואחד
הרופאים: גרמו לי נכות במהלך ניתוח לקיצור הקיבה
- לאחר שהשתמשו בהליך ניסיוני מבלי לקבל אישורי
|
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
ענת שיחור-אהרונסון
16/1/2005 7:13 |
|
|
|
|
|
|
|
השתמשו בי כשפן ניסיונות בניתוח לקיצור קיבה וגרמו לי לנכות – כך טוענת בת 53 בתביעה רפואית שהגישה היום לבית משפט השלום בתל-אביב בסך 2.5 מיליון שקל נגד בית החולים וולפסון ופרופ' שלמה קייזר.
לטענת התובעת, שמיוצגת על ידי עו"ד אילנה זינגל, בוצע בה ניתוח לשליפת טבעת להצרת קיבה תוך נקיטת פרוצדורה חדשה וניסיונית מבלי לקבל את אישורה ואת אישור ועדת הלסינקי (ועדה הדנה בפעולות ניסיוניות).
על פי כתב התביעה, האירוע התרחש בסוף 2000. התובעת, נהגת מונית רווקה כבדת משקל, פנתה לפרופ' קייזר כדי שינתח אותה, כיוון שמשקלה העודף הפריע לה בעבודה הדורשת שעות רבות של ישיבה ברכב בתנאי לחץ נפשי.
לטענתה, היא זכתה להסבר קצר מאוד על הניתוח. כשהיא שאלה את הנתבע אם הניתוח עלול לגרום לסיבוכים, הוא השיב לה בקצרה: "לא". האישה נותחה בדצמבר 2000 ולקיבתה הוחדרה טבעת שהצרה אותה.
זמן קצר לאחר מכן החלה התובעת לסבול מכאבים.
לאחר סדרת אשפוזים ובדיקות כואבות התברר כי הטבעת חדרה לדופן הקיבה ויש להוציאה. הצוות הרפואי בבית החולים וולפסון החליט לנסות לשלוף את הטבעת בפרוצדורה ניסיונית, דרך הוושט באמצעות מוט ברזל, וזאת, לטענת התובעת, תוך סיכון לקרע בוושט והעמדתה בסכנת חיים.
במהלך הניתוח נוצר נקב בוושט והניתוח הופסק. בתוך יממה בוצע ניתוח לפתיחת בטנה של התובעת והטבעת הוצאה תוך תפירת הקיבה. למחרת הניתוח הכושל אובחנה דליפה מסוכנת בוושט והתובעת הורדמה כדי לתפור את הקרע.
בעקבות אירועים אלה, איבדה התובעת את הכרתה ואושפזה בטיפול נמרץ כשהיא מונשמת ומורדמת במשך ארבעה ימים ותוך סיכון חייה. לאחר מכן אושפזה למשך שלושה שבועות שבהם סבלה, לטענתה, כאבי תופת.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
"הטופס היה ריק"
|
|
|
 |
|
|
|
"לתובעת לא נמסר מראש כל מידע אודות הניתוח", טוענת עו"ד זינגל בכתב התביעה. "לא נמסר לה כי היא צפויה לשמש כ'שפן ניסיונות' לפרוצדורה רפואית שאיננה מקובלת בעולם הרפואה, ובהמשך והחמור ביותר, לא נמסר לה שלא ניתן אישור של ועדת הלסינקי לפרוצדורה, שמהווה סכנה לחייה".
עו"ד זינגל מוסיפה כי טופס ההסכמה לניתוח, שעליו הוחתמה התובעת, היה ריק בעת שחתמה עליו והפרטים מולאו רק בדיעבד. כמו כן נכתב בחוות הדעת כי דוח הניתוח הכושל כתוב בכתב יד לא קריא, בצורה לקונית וחסרים בו פרטים רפואיים חשובים.
טענה נוספת העולה מכתב התביעה היא שהנתבעים לא אבחנו את הקרע בוושט על אף שאחת האחיות הזהירה מכך, ובדיקה לבירור הנקב בוושט נעשתה רק לאחר 12 שעות.
לתביעה צורפה חוות דעתו של פרופ' משה רובין, מומחה בכירורגיה כללית, שבדק את התובעת וקבע בקשר לדרך הטיפול בהוצאת הטבעת. "בספרות הרפואית אין תיאור של הפעולה שבוצע בחולה זו. פעולה זו אינה סבירה ואף לא מקובלת".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
סובלת מדיכאון
|
|
|
|
|
|
|
לפי כתב התביעה, בעקבות הניתוח הכושל, שבמהלכו נאלצו הרופאים לשבור חלק מצלעותיה ולהזיז אחרות ולפתוח את בית החזה כדי לתפור את הוושט שנקרעה, סובלת התובעת מכאבי גב.
בנוסף, נטען בכתב התביעה, החולה סובלת היום מדיכאון בעקבות החוויה הטראומתית שעברה ואינה מנהלת חיי עבודה וחברה תקינים כבעבר. לטענת התובעת, היא מסתגרת, נמנעת מהתרועעות חברתית וסובלת מפגיעה בנשיות שלה בעקבות צלקות רבות בבטנה ובחזה, בירידה בדימוי העצמי וברצון ליצור זוגיות.
הנתבעים עדיין לא הגישו כתב הגנה.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
|
|
|
|
![]()
|
 |  | | /images/archive/gallery/241/302.jpg  | | | עו''ד אילנה זינגל | |  | ![]()
|
|
|
|
|
