ראשי > כוכבי מעריב > קובי אוז

עוד שבת: 28.01.05 28/1/2005 :עוד בכתבה פסוקובי (בשידור חוזר) איך מתחילים טור במזל טוב? קודם כל, אם אני רוצה לראות הצלחה בטור הזה, עלי להיכנס לחדר ברגל ימין, לנשק את המזוזה ולהתחיל להקליד על המחשב שמוצב בדיוק במקום הנכון על פי שיטת הפנג-שואי. עדיף לכתוב אחרי שיצאה השבת, שהרי ידוע שמלאכה שנעשית בשבת אין עימה ברכה. עלי לכתוב בראש המסמך את ראשי התיבות בס"ד או בע"ה וכך מובטח לי סיועו של הקב"ה. רצוי שתהיה חמסה קטנה בחדר ואולי כמה ראשי שום כדי לגרש שדים רעים מכתיבתי, שלא לדבר על מבחר קריסטלים שישמרו ויברכו את מעשי ידי וקטורת לסילוק בישין מרעין ומרעין בישין. עכשיו, כשכל גרמי השמים בעדי וכל שדוני השאול משקשקים מראש השום שהצבתי, אני יכול להתחיל לכתוב בלי עין הרע. ברכות אני לא מתפלל, אולי לפעמים ממלמל איזה אמן מזדמן ליד תפילת השבת, אולי מזמר איזה בדל תפילה ביום כיפור, פסח או חנוכה. אלה לא תפילות, אלה בדרך כלל ברכות תודה שאנחנו מברכים את אלוהים על כוס יין, על אור נרות, על לחם ומלח. רעיון משונה שהשם יתברך צריך אותנו, הקטנים, שנברך דווקא אותו ונהלל את שמו כל פעם שאנחנו שותים יין פטישים, כאילו שיש לו תחרות והוא צריך לשמוע שהקליינטים מרוצים. אמונה באלוהים את אלוהים אני שומר בעיקר לפונקציות של הודיה, נניח אם אני אוכל מנגו, או יושב במקום עם בריזה מלטפת, או מרגיש אהוב, או מתרגש מאיזה פלא יקומי, כמו ירח, כוכבים, כלניות ורקפות, כשאני רואה חילזון שזוחל בהתמדה ושקדנות, אש משלהבת או מלחשת, ים סוער או רוגע, או סתם כשאני מתלהב מאיזה קסם מעשה ידי אדם כגון כדור נגד כאבי ראש שאשכרה עובד, מעבורת חלל, שקית ניילון מתכלה, נוזל ניקוי עם ריח נעים, קניון מרשים, אמנות נעלה, מדיח כלים חרוץ, מכונית מוקפדת, אם אני רואה כל אחד מהדברים הללו ועוד אינסוף רבים וטובים, אני נתקף בתחושה דתית, תחושה של להודות לקדוש ברוך הוא על הנס התמידי שהתקין בכל טיפה של מים, בכל שוונץ של דשא ובכל שערה קטנטנה של עכברצ'יק ננסי, בכל אמבה מיקרוסקופית יש מנגנון שווייצרי מוקפד, שמפעיל אותה בדבקות ענקית. אלוהים אצלי מנהל את מחלקת הודיה בע"מ, סניף תודה רבה, וככל שאני מאושר, כך אני שם לב יותר ויותר ליופי הגדול של הקוסמוס: יופי מפורט ובצבעים, יופי ריחני וחושני, ולא יכולה להיות הצגה מופלאה מזאת. העולם הוא מופע כה מרשים שחייבים אלוהים, אחרת איך נמחא כפיים ליוצר של הקונצרט הזה, בשביל זה יש אל אחד, שמקבל בשתיקה מכובדת את כל המחמאות, את כל ההתרגשות, וממשיך לנהל את המיצג האינסופי שנקרא חיינו. פסוקובי (בשידור חוזר) אמונות טפלות עושות מזל רע. לייחל אני כמעט לא מתפלל, אבל אני מייחל. לייחל זה לדמיין את מה שאתה רוצה להשיג. ככל שתדמיין טוב יותר את השאיפה שלך, כך תצליח להגשימה. אם אני מדמיין שאני הולך להכין תבשיל של בשר עם שעועית לבנה, אני לא מדמיין את ריחו וטעמו בלבד, אני מפליג בראשי במציאת הזמן להכנתו, בקניית המצרכים, בהדלקת הגז וכו'... אם ייחלתי בצורה מפורטת מספיק, אזכה לאכול בדיוק את תבשיל הבשר שדמיינתי, אך אם אני רק דורש מהיקום ארוחה חינם, אין לי סיכוי. לייחל זה להתפלל, להתפלל זה לחלום על משהו טוב, לדעת מה מוטל עלינו במשימה ולקוות לקורט של סיוע שמיימי. כשאני מייחל, אני מנסה להיות מספיק מפורט, כדי שאוכל לקחת את כל המשימה על כתפי. לאלוהים אין זמן לשטויות שלי, הוא טכנאי של מיזוג אוויר באטמוספירות של אינסוף כוכבים, גנן של ג'ונגלים, מדבריות, כרי דשא ומרבדי פרחים, הוא עסוק בלהרגיז את הים ולהרגיע אותו, הוא מתקן את המקררים של השלג ביקום ודואג שהשמש תאיר חמה חמה, שלא לדבר על הטיפול הפרטני שלו בחזאים, הוא עושה הכל כדי להוציא אותם מטומטמים, אז איך יהיה לו זמן לחלומות הקטנים שלי? אני את החלומות שלי מדמיין ומבצע כמה שיותר בלי התערבות שמיימית, אני לא רוצה להתפנק על הקב"ה שבמרומים, לא רוצה לנג'ס לו עם השטויות שלי. לפעמים, כשבא לו, הוא מכניס לחיים שלי איזה אקסטרה משהו, איזה שיעורון בקטנה או בדל נס, ככה שאני לא אסתחרר, לשמור אותי מוקסם, אבל בפוקוס. איור: אלית אבני /images/archive/gallery/248/970.jpg אמונות תפלות מעניין מי המציא את השילוב "אמונה תפלה". הביטוי הזה מסגיר את דעתו של הממציא, שיש אמונות שהן תפלות ומולן יש אמונות שהן בעלות טעם, חריפות, מתוקות, מלוחות וכו'. . . אני דווקא מוצא אמונות תפלות רבות די מתובלות בסיפורים יפים. כשאומרים לי אמונה תפלה, ישר קופץ עלי חתול שחור. אני באופן כללי נוטה ללטף חתול שחור, אך תמיד עולה לי השאלה מה יכול לקרות לחתול שחור שעובר מתחת לסולם, האם החתול יידרס בקרוב? ואם על הסולם עומד סוס, שמאבד באותו הרגע פרסה, הנופלת על ראשו של החתול השחור, כיצד זה ישפיע על גורלו? ואם יונה חרבנה לחתול על הראש, האם זה אומר שהחתול בר מזל והסוס בר מינן? ומה קורה אם מרקורי נמצא בדיוק בנסיגה? מה זה אומר על הסוס, מה זה אומר על החתול ומה זה אומר על כולנו? טפו טפו טפו. חדר מיון לאמונות אני ציניקן לגבי כל אמונה שמחלישה אותי ודוס גמור לגבי כל אמונה שמחזקת אותי. אם יונה מלשלשת לי על הראש, אני מיד מרגיש אופטימי ובר מזל, אבל אם חתול שחור עובר לידי, אני מיד הופך להיות נאור שלא מאמין באמונות תפלות. אם אני חולם חלום רע, אני ישר מאמין שיקרה לי ההפך, אם אני חולם חלום טוב, אני מיד מאמין שיתגשם כלשונו. אני קליינט של אמונות טובות בלבד. אם קוראים לי בקפה עתיד שחור, אני מיד חושב שזה שטויות, אבל אם כתוב לי משהו טוב בהורוסקופ, אני מיד מאמין בכוכבים ובמזלות. בדיסק החדש שלי יש 13 קטעים מוזיקליים, יכולתי לחשוב ש-13 זה מספר עם מזל רע, בחרתי להאמין שזה דווקא טוב. אני ממיין אמונות ומאמין בהן לפי הצורך. כשמברכים אותי, אני תמיד שומר את הברכה, אם זה קמע מאיזה רב, חמסה, קריסטל או סתם פתקה. כשמקללים אותי (זה לא קורה כמעט), אני עובר מדרכה והופך בראש את הקללה לברכה. ככה אני, אינטרסנט של אמונה.   oz@maariv.co.il שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה הוסף תגובה    עבור לפורום כתוב לעורך

בן 35, תושב תל-אביב ויליד שדרות. מחבר הספרים "משה חוואטו והעורב" ו"עבריין צעצוע". סולן להקת טיפקס, כותב ומלחין, מנהל הלייבל לבנטיני (שכולל בין השאר את הלהקות הדג נחש, מרסדס בנד וmc שירי). חובק אלבום בכורה "דמעות וים"       בארכיוןgoogle.com   שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה הוסף תגובה  עבור לפורום כתוב לעורך "אני כמעט לא מתפלל, אבל אני מייחל. לייחל זה לדמיין את מה שאתה רוצה להשיג. ככל שתדמיין טוב יותר את השאיפה שלך, כך תצליח להגשימה. אם אני מדמיין שאני הולך להכין תבשיל של בשר עם שעועית לבנה, אני לא מדמיין את ריחו וטעמו בלבד, אני מפליג בראשי במציאת הזמן להכנתו, בקניית המצרכים, בהדלקת הגז וכו'... אם ייחלתי בצורה מפורטת מספיק, אזכה לאכול בדיוק את תבשיל הבשר שדמיינתי, אך אם אני רק דורש מהיקום ארוחה חינם, אין לי סיכוי. לייחל זה להתפלל, להתפלל זה לחלום על משהו טוב, לדעת מה מוטל עלינו במשימה ולקוות לקורט של סיוע שמיימי"