 |
 |
|
|
|
|
| אזרחי עיראק ילכו ביום א' בפעם הראשונה לבחור את
נציגיהם לפרלמנט באופן חופשי. על החגיגה מעיבים
הטרור, החשש ממלחמת אזרחים והחוקה העתידית |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
חיים איסרוביץ
29/1/2005 15:14 |
|
|
|
|
|
|
|
"לכו להצביע" – קרא ביום רביעי נשיא ארצות הברית, ג'ורג' בוש, לאזרחי עיראק, וביום ראשון הם אכן ילכו. קרוב לשנתיים אחרי שהטנקים האמריקניים שעטו ברחובות בגדד ומשטר האימים של סדאם חוסיין בא לקצו, יוכלו אזרחי עיראק לבחור בפעם הראשונה בחייהם באופן חופשי את נציגיהם לפרלמנט הזמני.
אולם את הרגע ההיסטורי עדיין מלווה פחד מפני הלא נודע. הפלת משטרו של סדאם לא הביאה את השקט המיוחל. רק היום נהרגו 18 בני-אדם בשורת תקריות
ברחבי המדינה. הנוכחות המסיבית של כוחות צבא זרים אינה מונעת מקבוצות חמושות לנהל איתם קרבות קשים כמעט באורח יומיומי ולגרום להם לנפגעים רבים.
החמושים, ובראשם הטרוריסט ממוצא ירדני אבו-מוסעב אל-זרקאווי, שמו להם ליעד להעלות את ההליך הדמוקרטי באש ובתמרות עשן. בתחילת השבוע הכריז אל-זרקאווי על מלחמה בדמוקרטיה, מה שצפוי להפוך את יום הבחירות ליום עקוב מדם.
המצב הביטחוני הקשה כבר משפיע על הבחירות. השלטון העיראקי הודיע על הטלת עוצר בכמה מאזורי המדינה. רבים מהתושבים חוששים להצביע מפחד שיהפכו למטרה לחמושים. בנוסף, כמעט שלא פורסמו שמות המועמדים מחשש שהם או בני משפחותיהם ייפגעו. על כן המצביעים שיגיעו לקלפי יכירו את שמות הרשימות, אך במרבית המקרים לא יידעו מיהם האנשים שמאחוריהן.
ובכל זאת, היכולת לבחור סוף סוף את הנציגים באופן חופשי גורמת לתושבים לא מעטים להצהיר בגלוי – למרות הטרור, אנחנו הולכים להצביע. על פי אחד הסקרים, יותר מ-60% הצהירו כי הם מתכוונים להצביע.
"הם רוצים להרוס את הבחירות, אבל נמשיך אפילו אם כולנו נמות", אמר מאבטח עיראקי לאחר אחד הפיגועים. "ההליכה לקלפיות היא ניצחון לעם העיראקי", הוסיף סופר מקומי. "בעזרת הבחירות, הדפים של העריצות ייסגרו ולא ייפתחו עוד לעולם".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
חייל אמריקני סמוך לכרזת בחירות. צילום: רויטרס
|
|
|
 |
|
 |
|
19 אלף מועמדים
|
|
|
 |
|
|
|
יותר מ-14.2 מיליון בעלי זכות בחירה בעיראק יצביעו בבחירות עבור 275 נציגיהם לפרלמנט הלאומי, ובנוסף יבחרו את נציגיהם ל-18 ממשלים מקומיים (51 נציגים בבגדד ו-41 בכל אחד משאר הממשלים) ואת 111 הנציגים לממשל האזורי הכורדי.
נוסף למצביעים בעיראק ישנם רבע מיליון בעלי זכות בחירה מחוץ לעיראק שיצביעו ב-14 מדינות ברחבי העולם. הם יוכלו להצביע רק לפרלמנט הלאומי.
על הזכות להיבחר מתמודדים כ-19 אלף מועמדים במסגרת 256 מפלגות (111 מתוכן רצות לפרלמנט הלאומי), בהן 27 מועמדים בודדים, 33 קואליציות של מפלגות ו-196 מפלגות עצמאיות. על פי חוק הבחירות, כל מועמד שלישי ברשימה חייבת להיות אישה (מקומות 9,6,3 וכן הלאה).
לאחר שייבחר הפרלמנט, ימנו חבריו את הנשיא ושני סגנים. מועצת הנשיאות תמנה את ראש הממשלה, ולפי עצתו את חברי הממשלה. פעילות הממשלה תחל לאחר הצבעת אמון בפרלמנט.
משימתו העיקרית של הפרלמנט היא לנסח את החוקה הקבועה של עיראק עד לאוגוסט השנה. לאחר מכן יובא הנוסח למשאל עם שייערך באוקטובר 2005. אם החוקה החדשה תאושר, ייערכו בחירות לממשלה קבועה לא יאוחר מ-15 בדצמבר 2005 ושבועיים לאחר מכן תחל הממשלה לפעול.
אם נוסח החוקה לא יאושר, הפרלמנט והממשלה יפוזרו ובחירות חדשות ייערכו בדצמבר הקרוב. אז שוב תינתן שנה לצורך ניסוח החוקה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
דגם של טופס הצבעה. צילום: אי-פי-איי
|
|
|
|
|
|
|
הסונים מחרימים הבחירות
|
|
|
|
|
|
|
הבחירות הן אמנם דמוקרטיות וחופשיות, אך מגזר משמעותי לא יזכה לייצוג – הסונים, שמהווים 20% מהאוכלוסייה ובימי שלטון מפלגת הבעת' שלטו במדינה. המפלגות הסוניות הודיעו על החרמת הבחירות כיוון שמרבית בוחריהן נמצאים באזורים "המשולש הסוני", שבו עדיין נערכים קרבות בין המורדים לצבא ארה"ב ולכן אחוז ההצבעה שם צפוי להיות נמוך ביותר.
הצעד הסוני יבטיח רוב שיעי בפרלמנט החדש. את רוב הקולות צפויה לגרוף "הברית הלאומית המאוחדת", קואליציה של קבוצות שיעיות שנתמכת על ידי מנהיג הדת השיעי הבכיר ביותר בעיראק, האייאתוללה עלי סיסטאני, שכינה את ההצבעה בבחירות "חובה דתית". בקולאיציה זו חבר גם אחמד צ'לבי, שהיה ידידם של האמריקנים עד שהתברר כי הוא סוכן איראני.
מפלגה בולטת נוספת היא רשימתו החילונית של ראש הממשלה הנוכחי, איאד עלאווי, שצפויה לזכות בקולות רבים. גם הכורדים התאחדו וצפויים לזכות בייצוג נכבד.
השיעים כבר מיהרו להצהיר שאינם מתכוונים להפוך את עיראק למדינת הלכה ועל כן בממשלה העתידית לא יהיו אנשי דת. צעד זה נועד לרכך את ארה"ב, שלא תהיה מוכנה לקבל "איראן" נוספת במזרח התיכון. השיעים גם הודיעו שהם יהיו מוכנים לשתף בממשלה את הסונים, שמצדם מסרו כי למרות החרמת הבחירות הם מוכנים לשתף פעולה בניהול המדינה ובניסוח החוקה העתידית.
אך למרות הכוונות הטובות והתקווה הדמוקרטית, העתיד העיראקי עדיין אינו ברור. הטרוריסטים בעיראק ממשיכים להוות איום על היציבות, ומכיוון שמרביתם סונים, הרי הם עלולים לפתוח במלחמת אזרחים נגד השיעים. כמו כן לא ידוע עד כמה יצליחו הממשלה והפרלמנט לתפקד, במיוחד על רקע ניסוח החוקה, כאשר לקבוצות שונות יש אינטרסים מנוגדים.
ועם זאת, אחרי שבתחילת החודש רבים בעולם ציינו לשבח את הבחירות ברשות הפלשתינית, עכשיו גם העיראקים יפגינו את החגיגה הדמוקרטית ואולי מתקרב היום שבו בישראל כבר לא יאמרו כי אנחנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
