 | | | | עוד שבת: 04.02.05 | |
| | |
4/2/2005 | |
| | | | | | | |  | |  | שתיים סוכר
| |  | | | כשהייתי ילד הייתי שותה ארבע כפיות סוכר, מוסיף ומוסיף ומוסיף, עד שכוס התה היתה צועקת די. כשדודה איילה באה לבקר, היא ראתה אותי מעמיס סוכר לתה והזדעזעה. דודה איילה היא אשת חינוך והיא גם קצת בריאותיסטית כזאת, "כמה סוכר אתה שותה? זה לא בריא בכלל", כך נזפה בי דודתי, בניגוד כמעט גמור להורי, שחשבו שזה טבעי שאני אצרוך כמויות סוכר, מאחר שאני עשוי מדבש טהור. דודה איילה ראתה שנזיפתה לא הועילה כלל ושאני ממשיך למלא משאיות סוכר וניסתה זווית אחרת, "אתה חושב שאתה תצליח לשתות תה עם אחד סוכר?", שאלה אותי, "בטח", אמרתי לה, אין דבר שעומד בפני הרצון שלי, ככה חשבתי ביהירות של ילדים, וכשטעמתי את התה התפל, הבנתי שאני לא יכול, אני מכור לארבע סוכר.
ואז התחלתי לחשוב רחוק, אם התמכרתי לסוכר בגיל שמונה ואני לא יכול להפסיק, אני אהיה מכור לג' אנק פוד בגיל עשר, אתחיל לעשן בגיל 13, אתמכר לסקס בגיל 14, אתפס בהימורים בגיל 15, אהיה אלכוהוליסט בגיל 16, מכור לסמים קלים בגיל 17, מכור לוואפלות בשקם בגיל 18 וחצי, מכור לסמים קשים בגיל 21, מכור לטיולים מפוקפקים ומסיבות שרוטות בגיל 22, ולבסוף, עם טיק בעין ורעידה ביד, אמצא את עצמי בתחנת האוטובוס מקבץ שבע שקל כדי להגיע לבאר שבע. ככה זה, זה מתחיל בסוכר תמים וזה נגמר באבקות לבנות שיפוצצו לך את הנימים במוח. החלטתי לעבוד על עצמי, מארבע כפיות סוכר אני אפחית כל יומיים רבע כפית, עד שאני אגיע למינון המתאים לי. אני אצליח להיות ילד נורמלי, אני אגיע לשתי תלוליות שדופות של סוכר בתה שלי. וכך, כל יומיים, הורדתי רבע כפית והגעתי במזל טוב לשתיים סוכר. לדודה איילה לא סיפרתי שום דבר, כדי לא להתמכר לפידבק חיובי. | |  | |  |
| | | | | זיפ
| | | | | איזה זיפ שותים היום? תפוזים, איזה זיפ שותים היום? אשכוליות, איזה זיפ שותים היום? ענבים, איזה זיפ שותים היום... אני זוכר את הפרסומות של הזיפ כאילו היו אתמול. מדובר באבקת מיץ, שהיתה מגיעה בפחיות עם מכסה פלסטיק. מדובר בלוגו בצבעים אירוביים, שכיכב ב"מעריב לנוער" בפרסומות ובחסויות, מדובר במותג שכל מי שהעריץ את ניק קרשו או את עפרה חזה, היה חייב בבית, אבל אף אחד לא עשה מזה מיץ. כל הילדים היו שמים את אבקת הזיפ על כף היד ומנקרים ממנה עם הלשון. היתה לזה חמצמצות שגרמה לפרצופים להתעוות, לצד מתיקות מרגיעה. כל הילדים היו מאכילים את עצמם ברחוב באבקה הזאת בצבע בז', עד שכף היד היתה כתומה ורטובה, ואז המקובלים היו מנגבים על הלא מקובלים, או הולכים לחפש איזה ברז גינה לשטוף את הזיפ מהיד.
| | | | |
| |  | | איור: אלית אבני | /images/archive/gallery/254/059.jpg |
|
| | | | | פסוקובי
| | | | | | במילה קופאין מסתתר קוף. | | | | |
| | | | | קובי מיץ וקובי תה
| | | | | | אצלנו במשפחה יש כמה וכמה יעקבים, אבל שני קובי, אחד קובי מסיקה, הבן של דודה מרי ואיוואן ממושב חגור, ואחד קובי אוזן, בן של רחל ויוסף משדרות, זה אני, כאילו דה. קובי מסיקה הגדול ממני בכמה שנים, היה מאוד מרשים אותי כשהיה נוסע על הטרקטור בדשא במושב, אבל הכי היה מרשים בקיבולת המיץ שלו. כולם היו קוראים לו קובי מיץ, כשהוא היה מגיע, היו מוציאים לו מיד איזה מיץ תוסס או רגוע מהמקרר והוא היה מבסוט לאללה, גומע את השתייה שלו בסבבה. אני הייתי מכור לתה. הייתי שותה תה קר מבקבוקים משפחתיים שאמא שלי היתה ממלאה, הייתי שותה תה חם מכוסות בירה ענקיות, כולם קראו לי קובי תה, ולא החמיצו את ההזדמנות במפגשים משפחתיים להוציא לקובי מיץ גלון של מיץ ולראות אותי יושב לידו ושותה ליטרים של תה. קובי מיץ וקובי תה. לאחרונה נפגשנו לדקה אצל הורי, הם הוציאו לו מיץ בלי לשאול בכלל. קובי הוא כבר בעל משפחה מכובדת ועדיין אני רואה על הפנים שלו את הפרצוף של הקובי מיץ, אני עדיין רואה את הילד על הטרקטור. אני, לעומת זאת, התפצלתי למשקאות כהים אחרים. היום אני יותר קובי קופאין: שותה מלא סוגים של קפה, אוהב קולה, לא בוחל בתה ושותה בירה בצבע דומה כדי להירגע מכל הקופאין הזה. | | | | |
| | | | | מכור ללא להתמכר
| | | | | | מרוב פחד להתמכר לדברים, התמכרתי ל"לא להתמכר". אם אני נדלק על משהו, אני משתדל להפחית את המינון כדי לא לפתח תלות. אם אני מוצא את עצמי חוזר ועושה משהו באופן קבוע, אני מיד מפסיק את הרצף ומשנה את הסדר, שלא ייצא מצב שאני מכור. אם אני שותה יין כמה ימים רצוף, אני עוצר ליום-יומיים. אם אני נדלק על ספר, אני שובר את הקריאה עליו באמצעות ספר אחר. אם אני מוצא את עצמי מנשנש סוכריות מסוג אחד, אני ישר עובר לפיצוחים. אם אני רואה תוכנית טלוויזיה באופן קבוע, אני מוותר עליה במפגיע ליותר משבוע. זה מין משחק שליטה שאני משחק, "תפוס את עצמך מתמכר ועצור בזמן". בשנים האחרונות גיליתי שהרצון שלי לא להתמכר הפך להתמכרות קשה. אני טועם מהכל וכשאני תופס את עצמי נתפס על משהו אני שמח נורא להפעיל את טכניקת האי התמכרות שלי, זה נותן לי תחושה של כוח, לנצח את ההרגלים של עצמי. כרגע אני עסוק בלהיגמל מההתמכרות שלי ל"לא להתמכר". אני מרשה לעצמי כן להתמכר לדברים מסוימים שהם דווקא טובים, אני מרשה לעצמי להרשות לעצמי להעמיק יחסים עם גבינות מסוימות, סדרות טלוויזיה טובות, משחקי טלוויזיה חכמים, ספרים טובים, מוזיקה מסוימת ועוד כל מיני התמכרויות נעימות וטובות. | | | | |
| | | | | שובה של התמכרות ישנה וטובה
| | | | | הידד! האח! מוציאים מחדש את ספרי הקומיקס הישנים והמתורגמים, מדובר ב"טקס גיבור המערב הפרוע", " טרזן" ו"זאגור" הגיבור, ספרוני קומיקס בשחור-לבן שהמונים היו מכורים להם. עשיתי אמבטיה וקראתי את העותקים החדשים בשקיקה, המתח עדיין קיים וגם ההנאה. נוסטלגיה או לא נוסטלגיה, עלי זה ממש עבד, לא רציתי לצאת מהמים.
oz@maariv.co.il | | | | |
|
| | | | | |
 |
|
| | | | | בן 35, תושב תל-אביב ויליד שדרות. מחבר הספרים "משה חוואטו והעורב" ו"עבריין צעצוע". סולן להקת טיפקס, כותב ומלחין, מנהל הלייבל לבנטיני (שכולל בין השאר את הלהקות הדג נחש, מרסדס בנד וmc שירי). חובק אלבום בכורה "דמעות וים" | | | | |
| | | | | | | | | |
| |
| |
|
