 | | | | על הזיוף והשקר | |
| | | ערן סלע טוען שזו לא הפועל ת"א שהיתה טובה אלא מכבי, שלא באה לשחק
7/2/2005 | |
| | | | | | | אלה הרגעים הקשים באמת של אוהד כדורסל ישראלי ממוצע. הרגעים בהם הוא טוען בלהט, שהפועל ת"א שיחקה מחצית אחת טובה מאוד בדרבי. שסמו אודריך יכול לקלוע מצוין מבחוץ, כשהוא מוצא את הרצף ועולה עליו, כמו גולש על גל. שגילי מוסינזון יכול לתת גג גדול לדריק שארפ, שהופך מיד למתפרצת בצד השני, ולתת לו את המבט הזה שאומר: אני לא הפראייר שלך, להיפך. אלה הרגעים שאוהד כדורסל ישראלי ממוצע עושה הכל כדי להגן על אהבתו הגדולה, ויודע בתוך תוכו שהוא משקר ומרמה ומזייף לאורך כל הדרך.
פחות או יותר, אגב, כמו שמכבי ת"א זייפה לאורך כל המחצית הראשונה. הנטייה לתת קרדיט להפועל ת"א על המחצית הזו שגויה מעיקרה. זו לא הפועל שהיתה טובה. זו מכבי, שלא באה לשחק. וכשהיא באה, בהמשך, ראיתם בבירור עד כמה הפועל לא טובה.
שתי נקודות בשולי הדברים. הנה השוואה מופרכת לגמרי בשמיעה ראשונה, אבל הקשיבו עד לסוף. יניב גרין מזכיר לי את ראדיסב צ'ורצ'יץ' בגירסת מכבי ת"א הראשונה שלו. לא בעובי, לא בקילוגרמים המיותרים, אלא בנטייה המודגשת של מכבי ת"א להעמיס עליו עוד ועוד פנימה. מילא צ'ורה, הוא היה גדול, שמן וזועם ודרש כל כדור, ומי שלא רצה לסכן נפשו פשוט מסר לו. גרין לא פוצה פה, אין לו גם את הסיומת שהיתה לצ'ורה בזמנו, ובכל זאת כל אחד, מוויצ' יץ' ועד לפארקר, מוסר לו שוב ושוב כאילו הוא איזה רונאלדיניו, או לפחות באסטון. רק כשבאסטון לא משחק, כמו אתמול, מתברר עד כמה קלילה מכבי איתו ועד כמה מסוגלת להיתקע, פה ושם, בלעדיו.
העניין השני נוגע למוסינזון. כבר כתבתי כאן, שהמסירות וההקרבה שלו אמורים להיות הם סמל הסמלים של הפועל ת"א במאבקים נחותי-הכוח מול מכבי. יש בו תכונות נדירות ביחס לדור הישראלים הנוכחי, שרובו מורכב משחקנים חסרי כריזמה. ועם זאת, כשהפועל ת"א מתחילה להתפרק, וזו לא פעם ראשונה בדרבים העונה, כידוע, מוסינזון תמיד שם. בצעדים, בעבירת תוקף, באיבוד סתמי. מוסינזון חייב לקלוט, שבשורה התחתונה, מגילויי לב גדול והקרבה פנטסטית לא נשאר הרבה, אם פעולות בסיסיות בכדורסל הולכות לכיוונים שגויים. בערך כמו שהמושג'הדרבי התל-אביבי הגדול' רחוק מלשקף אמת כלשהי, אחרי ארבעה מפגשים שהסתיימו ב-31 הפרש בממוצע לטובת מכבי.
| |  | |  |
| |  | |  | אדריאן פלדג'ר כמראה
| |  | | | אדריאן פלדג'ר נחת מהמטוס, הגיע ישירות לאולם בפתח תקווה, עלה למגרש וסיים כמצטיין. אין כמו פלדג'ר לשמש מראה לאופיה של נהריה. הקבוצה שרק לא מזמן דורגה אחרונה השיגה אתמול ניצחון ששי ברציפות.
מעניין שאף אחד, בשום שלב, לא דיבר על נהריה כיורדת בטוחה, להבדיל מהטרראאם התקשורתי סביב הפועל ת"א בכדורגל. לא יודע מה לגבי הקבוצה של פייגנבוים, אבל כל עוד שחקנים עם אופי יוצא מהכלל כמו פלדג'ר משחקים בנהריה, לשחקנים של אבי אשכנזי לא נשקפת כל סכנה.
| | | | |
|
| | | | | |
 |
|
| | | | | פרשן וראש דסק הכדורסל של "מעריב". פרסם שני ספרים בנושא כדורסל: "מדריך הכדורסל השלם" ו "מסביב לכדור". בעל הטור הפופולרי "סיפרה בסלע". פרשן הכדורסל הקבוע של רדיו ללא הפסקה. נציג אתר היורוליג בישראל ומחבר יומני כדורסל לנוער | | | | |
| | | | | | | | | |
| | | | | יניב גרין מזכיר לי את ראדיסב צ'ורצ'יץ' בגירסת מכבי ת"א הראשונה שלו. לא בעובי, לא בקילוגרמים המיותרים, אלא בנטייה המודגשת של מכבי ת"א להעמיס עליו עוד ועוד פנימה. מילא צ'ורה, הוא היה גדול, שמן וזועם ודרש כל כדור, ומי שלא רצה לסכן נפשו פשוט מסר לו. גרין לא פוצה פה, אין לו גם את הסיומת שהיתה לצ'ורה בזמנו, ובכל זאת כל אחד, מוויצ' יץ' ועד לפארקר, מוסר לו שוב ושוב כאילו הוא איזה רונאלדיניו, או לפחות באסטון. רק כשבאסטון לא משחק, כמו אתמול, מתברר עד כמה קלילה מכבי איתו ועד כמה מסוגלת להיתקע, פה ושם, בלעדיו | | | | |
| | |
| |
|
| |
|
