 |
/images/archive/gallery/258/458.jpg דגם תא גזים ביד ושם.
פלאש 90  |
|
|
|
|
| בתום 10 שנות עבודה ייפתח בקרוב המוזיאון החדש
לתולדות השואה ביד ושם. האולמות החשוכים יוחלפו
בחללים מעוצבים ומוארים. ייצוג השואה, מודל 2005 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בין תמונה של יהודייה מבועתת בחזייה קרועה, הנסה על נפשה מאימת נערים בוזזים, לבין רישום מריצת גופות חלודה, בדק פועל סיני אם המרק שלו סמיך. צעיר רוסי בכובע קסקט זמזם לעצמו כשמרח את שכבת הסיד האחרונה על תקרת המוזיאון החדש ביד ושם.
טיפה קטנטנה, לבנה, צנחה ממכחולו המגושם על אפה של ילדת גטו רעבה, שבאמצעים ויזואליים חדשניים כאילו הידסה לה ברחוב ורשאי סגרירי. וכך, כמעט מבלי משים, הצביע הפועל העליז על השינוי הדרמטי שחל במקום הזה: חללים מעוצבים במקום אולמות תצוגה חשוכים. חפצים ומיצגי וידאו ארט במקום תמונות זוועה עתיקות, ותיעוד אמנותי עכשווי במקום פרקי היסטוריה סדורים מדי של מוזיאון יד ושם הוותיק שהיה ואיננו עוד.
ממש כמו המעבר משדה התעופה הקשיש בלוד לפרויקט השאפתני בנתב"ג ,2000 ובהתאמה מלאה
למוזיאוני היי-טק חדשניים בארץ ובעולם שכבשו את מקומם של תצוגות קלאסיות כבדות, ייפתח החודש גם המוזיאון החדש לתולדות השואה ביד ושם - אחד המבצרים האמנותיים המרשימים ביותר שנבנו כאן בעת האחרונה. הוא יחליף את המוזיאון הישן, שהפך למיושן, אבל שימש אבן שואבת למבקרים. 800,000 אלף איש ביקרו שם בשנה שעברה, יותר ממחציתם תיירים, כולל כל אח"מ שמגיע לביקור רשמי ונלקח לפני הכל להר הזיכרון. בשנת השיא, לפני פרוץ האינתיפאדה השנייה, עברו במוזיאון ובאוהל יזכור יותר משני מיליון בני אדם.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
לקרב את הנוער
|
|
|
 |
|
|
|
עשר שנות עבודה יבואו ב15- במרס אל סיומן, בפתיחה חגיגית של היכל הגלעד הגדול ביותר לשואת יהודי אירופה. וכדי להספיק את המועד, מנסרים את ארונות החפצים האישיים של הקורבנות, מצחצחים את טבעות החופה החלודות ואת מסגרות הכסף, מתאימים את זוויות התאורה ומיישרים בדאגה את תמונות תהלוכת המוות.
בשנים האחרונות חלה "פריחת השואה" ברחבי העולם. לצד האנטישמיות צצו מוזיאונים גדולים ומרשימים, שמתעדים את שואת יהודי אירופה באמצעים ויזואליים חדשניים ובלהטוטי וידאו ארט תלת-ממדיים. השינוי באופי התצוגות נובע בעיקר מהרצון לקרב את הנוער ואת הדור הצעיר לעולם שהיה ונכחד. אתרי ההנצחה גם מתאימים את עצמם לשינוי שחל באמנות העולמית, העוברת לאט אך בביטחון מחדרי תצוגה מיושנים לאמצעי המחשה מודרניים. מוזיאון הפלמ"ח בתל-אביב ומוזיאון השואה בוושינגטון הם רק דוגמאות מייצגות. גם ביד ושם הצטרפו לזרם החדש. לצורך זה גויסו מיטב המומחים והמשאבים ומגוון אמצעי התצוגה כדי להתאים את זיכרון השואה למאה ה.21-
"בהיבט האמנותי, המבנה תוכנן לפי הרעיון ולא ההפך," אומרת יהודית ענבר, אוצרת אחראית של המוזיאון ביד ושם ומנהלת אגף המוזיאונים, "ביקשנו שהארכיטקטורה תתאים את עצמה למבקרים. הקפדנו על שימוש במדיה הכי עכשווית, ושכרנו אמנים צעירים ומודרניים. וכך המבקר שכבר אינו דור שני לשואה, משתתף בתצוגה שהיא הרבה יותר חווייתית."
שטחו של המוזיאון החדש הוא כ4,200- מטר רבוע, ורובו בנוי מתחת לפני הקרקע. הוא רב-תחומי ובין-תחומי, ומציג חפצים מקוריים, מסמכים, עדויות, סרטים, הצגות ויומנים, מכתבים ויצירות אמנות. כל זה, כדי שהמבקר ייטיב לספוג את שפת המידע באמצעות חוויה חושית רב-ממדית.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לשמר את האופי
|
|
|
|
|
|
|
"האתגר היה לשמר את האופי של הר הזיכרון, ואת הנוף הקסום, הטבעי, של ירושלים, לצד חשיבותו של אוהל יזכור - מוקד ההנצחה המרכזי באתר," אומר אבנר שלו, יושב ראש הנהלת יד ושם והאוצר הראשי של המוזיאון, "האדריכל הנודע משה ספדיה הרים את הכפפה ויצר מבנה ענק, משולש, דמוי מנסרה, החודר להר מצדו האחד ויוצא מצדו האחר, ושני קצוותיו פורצים לאוויר הפתוח. פנים המוזיאון תוכנן על פי רעיון חדשני, שעיקרו מסלול על פי סיפור מתפתח. ישנו ציר הליכה מרכזי, משני צדדיו אולמות תצוגה, וביניהם שברים ושקעים המהווים מעצור פיזי ומסמלים נקודות מפנה במהלך האירועים ההיסטוריים."
חללים בגבהים שונים ועוצמות תאורה מגוונות מדגישים נקודות מרכזיות בסיפור השואה, ושחזורים מלאים או חלקיים ממחישים את התקופה בשלמותה. כך, למשל, העתיקו למוזיאון את רחוב לשנו בגטו ורשה. המבקרים צועדים על אבני המרצפות המקוריות, כולל פתח הביוב, ומוקפים במראות ובצלילים של הרחוב - חפצים אישיים, קטעי סרטים, תמונות מוגדלות מאותה התקופה ופנסי תאורה מקוריים - חוויה שמעניקה רושם של זמן, מקום ואווירה בזמן השואה.
בשנים האחרונות נדמה שההיסטוריה רודפת את המצפון העולמי. מוזיאונים וקירות הנצחה ליהודי אירופה נפתחים בכל בירה מרכזית ברחבי העולם, וטקסים לציון השואה נערכים על בימות בינלאומיות נחשבות. "האנטישמיות אינה דעה, היא סטייה שהורגת," אמר נשיא צרפת ז'אק שיראק בטקס חנוכת אנדרטת "קיר השמות," שעליה מופיעים 76,000 שמותיהם של יהודי צרפת שנשלחו אל מותם במחנות ההשמדה.
קיר העדות המזדקר בגאווה כבושה בין האי סאן-לואי לבתי הקפה המסוגננים של פריז, הוא עדות אחת, מרשימה, לתהליך המסקרן. לצדו נפתחה תערוכה "זיכרונות של מגורשים בשואה" בסנאט הצרפתי, המציגה צילומים של דיוקנאות ניצולי המחנות, וכן תערוכה נוספת בבית העירייה של פריז. עם ציון 60 שנה לשחרור מחנה המוות אושוויץ שנערך לפני שבועיים, התגייסו כלי התקשורת בצרפת לסוג של "מסע הסברה" נגד השכחה של השואה. אין כמעט שבועון חדשות המכבד את עצמו שלא הקדיש את השער שלו לסיקור הטקס מפולין.
גם שאר בירות העולם קיימו שורות אירועים לציון 60 שנה לשחרור אושוויץ בידי הצבא האדום. בניו-יורק התקיים מושב מיוחד של עצרת האו"ם לזכר השואה, ובמחנה ההשמדה עצמו התקיים טקס חגיגי בנוכחות הנשיא קצב ומשפחות ניצולים. 400 מנהיגים מכל רחבי העולם השתתפו בטקס. גם קנצלר גרמניה, גרהארד שרדר, נשבע בברלין שלא לשכוח את השואה. בטקס מיוחד שהתקיים בכיכר העיר המרכזית, הזכיר שרדר לציבור כי אנשים רגילים לגמרי תמכו בנאצים ובדרכם. בגרמניה הוקם גם המבנה הייחודי של המוזיאון היהודי בברלין, גלעד לתרבות היהודית שחרבה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
זיכרון חובק עולם
|
|
|
|
|
|
|
ובקופנהגן שבדנמרק חנכו התושבים את המוזיאון בידוי - פנינה ארכיטקטונית באגף של בניין הספרייה המלכותית, הכולל מרתף אוצרות ואולמות תצוגה המוקדשים למבצע הצלתם של יהודי דנמרק. האדריכל היהודי דוד ליבסקינד בנה את המוזיאון כספינת דייגים, כאותן ספינות שהשיטו את היהודים לחוף המבטחים השוודי. ובדנייפרופטרובסק שבחבר העמים החלו לפני כשנה בבניית פרויקט שאפתני - מוזיאון "תקומה" להנצחת קדושי השואה.
אבל גולת הכותרת היא, ללא ספק, מוזיאון השואה בוושינגטון, שנחנך ב.1993- "זהו מוזיאון גדול בהיקפו," מספר אבנר שלו, "שמציג תערוכה קבועה, מודרנית, על השואה. המייחד אותו הוא עושר החפצים וצורת התצוגה. זהו מוזיאון שדומה לשלנו בהיקפו, אבל הוא מנסה לספר סיפור יהודי מזווית יותר אוניברסלית ומעניק דגש רחב לרוצח ולעומד מן הצד, בעוד אנחנו מדגישים את הסיפור מהזווית היהודית."
אכן, המוזיאון החדש ביד ושם מציג את השואה בעיקר מנקודת מבט יהודית. זאת, בשינוי מוחלט מהמוזיאון הישן שהתבסס בעיקר על מסמכים וקטעי סרטים שהגיעו ממקורות גרמניים ואשר בהם היהודי הוצג דרך עיני הרוצח כיצור מבוזה ומושפל, תת אדם. עתה, באמצעות כתבי יד של נספים וניצולים, מוצגים חפצי אמנות של הקורבנות המספרים את סיפור השואה היהודי האישי.
עוד שינוי מהמוזיאון הישן לחדש נעוץ בשלל החפצים. בעוד שאת כותלי יד ושם הישן ואת מדפיו אכלסו בעיקר תמונות, במוזיאון החדש מוצגות יצירות אמנות מרשימות, חפצים ושרידי חפצים. בכותל השואה והגבורה תבליט אמנותי מעשה ידיו של האמן נפתלי בזם, מצדו השמאלי שורת אנשים הצועדים בדרכם האחרונה, ומתחת לכבשן דמות אישה האוחזת פמוטים בידיה - האם היהודייה ופמוטי השבת שלה, הפוכים, ואישה שורפת את שדיה, שורש הקיום לילדיה. בחלקו האחר של הכותל אריה בעל עינים דומעות, שעם כל התעצמותו אין הוא יכול לשכוח ומבכה את העבר. אבל הפמוטים בחלק הזה אינם הפוכים עוד, ומסמלים את התקווה, התקומה והבית היהודי בישראל.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לכל מוצג סיפור
|
|
|
|
|
|
|
לכל מוצג סיפור. פיסת נייר שמנונית ובה חומר אדמדם, סומק לחיים, מוצר חיוני לפני כל סלקציה. טבעת יוצאת דופן, ששני ארגוני מחתרת בוורשה, יהודי ופולני, השתמשו בה כדי לזהות זה את זה בפעולות חשאיות נגד הנאצים. קרון רכבת מקורי שהיה שייך לחברת הרכבות הגרמנית ואשר בו ובשכמותו השתמשו הנאצים להובלת יהודים למחנות.
ככל שהמבקר יתקדם במסלול, תדגיש התצוגה את סביבתו החיה, האנושית, של היהודי באירופה. באמצעים סמליים, בעזרת 90 סיפורים אישיים קצרים, מלווים בתמונות, בחפץ אישי של הנספה כמו טבעת נישואים, כפתור בגד, ציור, ציטוט או כתב יד. ואפשר להיכנס לחדר משוחזר של משפחה יהודית בגרמניה של שנות השלושים או לצפות במאה מסכים שעליהם יוקרנו קטעי וידאו מתקופת השואה.
המתכננים ביקשו שהמוזיאון לא יהיה קודר. פס הזכוכית בגג מאפשר לקרני אור יום לפרוץ את האזורים החשוכים, וגם לכוון אל האור שבקצה המנהרה. מצגת אור-קולית מוקרנת על קיר בגובה 13 מטרים, שמתארת חיי יומיום יהודיים דינמיים באזורים ירוקים פורחים, וילדים שהכירו את וולט דיסני ואת שלגייה. אלבום וירטואלי מציג מקבץ רחב יריעה של תצלומי כתבי יד מקוריים ואותיות רוחשות ומשתנות מתגבשות למשפטים מוארים - הגיגים והרהורים שכתבו יהודים בשואה, בעזרת הרוח האנושית ששרדה אפילו בגיהנום.
ובסיום המסלול, כאפילוג למסע, היכל השמות, מאגר דפי עד של מיליוני קורבנות השואה ויד זיכרון לנכחדים.
האולם המרכזי של היכל השמות עוצר נשימה ממש: חרוט ענק נישא אל השמים, קצהו האחד בגובה עשרה מטרים, ובסיסו חפור בסלע ומלא במים. בחרוט העליון 600 תצלומים של ניצולי שואה וקטעים מדפי העד, והקצה התחתון מנציח קורבנות עלומי שם. מסביבו, ארון מדפים גדול ממדים, מעגלי ופתוח, שנועד לגניזת שישה מיליון דפי העד, חלקם נאספו עד כה וחלק ייאסף בעתיד.
במרפסת, תחנה אחרונה לפני היציאה אל החיים האמיתיים, מול נופה הקסום של ירושלים, החומה וכיפת הסלע, מגדל דוד והאוניברסיטה העברית, מוזיאון האיסלאם והכנסייה המורמונית, חולף בך הרהור מריר שהשואה אינה עוד פרק סגור בהיסטוריה היהודית. הניגוד החריף בין עולם עשיר שהיה ואיננו עוד לבין הבירה הצבעונית, שוקקת החיים, ממש כמו שהיתה אירופה לפני עלותה באש, הוא תמרור אזהרה מפני הרוע הקיצוני שקיים ונוכח תמיד.
makover@maariv.co.il | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
