 |
/images/archive/gallery/265/211.jpg פרח חורי, השבוע בחנותו ההרוסה.
צילום: יהונתן שאול  |
|
|
|
|
| זקני מע'ר זוכרים תקופה שהדרוזים והנוצרים חיו
בהרמוניה. כבר אף אחד היום לא מאמין בדו-קיום |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
נאוה צוריאל
26/2/2005 9:03 |
|
|
|
|
|
|
|
באסם חורי משקיף מגבעת הכורכר, בחצר האחורית של ביתו, על החורבות שנותרו מהעסק שלו. הסופרמרקט שאותו הוא מנהל כבר עשר שנים ושוכן בקומה הראשונה של בניין מגורי המשפחה, נשרף כליל באותו יום שישי ארור, לפני שבועיים. "אלוהים לא יחזיר אותי לכאן", הוא מסנן עכשיו בין שיניו.
באסם, בן 29, לא שוכח את רגעי האימה שבהם המון דרוזי משולהב וזועם, התקדם בצעקות לעבר הבית שלו. "היו שם יותר מ-5,000 איש . הם באו מכל הכיוונים. אנשים רצו לעשות בנו לינץ'. אשכרה לינץ'. ראינו לייזר מכוון אלינו, שרפו את החנות, כל העשן עלה למעלה, היינו שעתיים בבית, התקשרנו למשטרה,'איפה אתם', ' אנחנו נחנקים בבית', ' תעזרו לנו'. סמיר , אח שלי, הוציא את הבת שלו, בת שבעה ימים, מהחלון כדי שתנשום אוויר".
השמשות והתריסים בחזית הבניין מנופצים. "ברוכים הבאים לפלוג'ה. המשטרה אכלה מהקונדיטוריה", ריסס מישהו בצבע אדום על אחד התריסים. הקונדיטוריה המדוברת, שגם היא נהרסה כליל במהומות, ממוקמת מהעבר השני של הכביש. ברחבה הסמוכה אליה חונה כעת ניידת משוריינת של המשטרה, ולצדה יושבת קבוצה של יס"מניקים משועממים. "תשאלי אותם איך היתה הבקלאווה ביום שישי", אומר אחד הנערים.
הכביש הראשי הזה, שהיווה את מוקד ההתרחשויות לפני שבועיים, מסמל יותר מכל את מרקם היחסים הטעון בין הדרוזים לנוצרים
במע'ר. מעלה הכביש התלול, הממוקם באזור השכונה הדרוזית, נשלט על ידי הדרוזים, ומורד הכביש, אזור הכנסייה הקתולית, שייך לנוצרים. ואם לא די בכך, כל אזור מסומן בדגל משלו.
הסופר של משפחת חורי שוכן בדיוק בתווך. "אנחנו באזור'קו התפר'", מסביר באסם בציניות. "כאן זה כמו האזור שמפריד בין עזה לגוש קטיף. מה שהחיילים הדרוזים למדו לעשות בעזה, הם עשו פה עם כל האכזריות. הם ניצלו שהם קצינים ושיש להם מעמד".
באסם, בוגר הנדסת מכונות במכללת אורט, נחשב לאחד הצעירים הנוצרים המבטיחים של הכפר. אבל עכשיו, הוא אומר, שום דבר לא יחזיר אותו לכאן. מיד לאחר ההתפרעויות הוא נמלט מהכפר ושכר דירה בחיפה. "כל מי שגר על הציר הזה עזב", הוא אומר, "תסתכלי מסביב על הבתים, אנשים באים בבוקר ולוקחים את הדברים. בלילה אף אחד לא ישן כאן. כשאתה ישן בבית, אתה מרגיש כאילו אתה ישן על מוקש". ולחשוב על זה שרק לפני חודשיים מע'ר היתה סמל לשלום בין שלוש העדות, הדרוזים, הנוצרים והמוסלמים, עם שובו של עזאם עזאם.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אין יחסים
|
|
|
 |
|
|
|
מרבית בנייני המגורים של התושבים הנוצרים, החיים באזור הכנסייה, נטושים. הנוצרים ברחו לקרובי משפחתם ביישובים סמוכים, עילבון, עיבלין, נצרת, עד יעבור זעם. "מי שראה את המהומות בחיים לא יחזור", פוסק באסם, "ומי שלא ראה מתכנן לעזוב. יש כאלה שאין להם את היכולת".
מאמצי השכנוע לתווך בין באסם לבין קבוצת דרוזים, שמתגודדת בסמוך אלינו, עולים בתוהו. באסם מתרחק מהם בהפגנתיות. "אין יותר יחסים", הוא אומר, "יש נתק. אנשים ששתו אצלי קפה, שיצאו איתי, שבילינו יחד, זרקו עליי אבנים, ושלא יגידו שזה רק ילדים. יש 4,000 ילדים בכפר?".
באסם לא רואה תקווה ואפשרות לדו-קיום במע'ר. "אנחנו לא מתגייסים", הוא מסביר, "ובשלוש השנים האלה, אנחנו עובדים, מתפרנסים, וזה יוצר פער מבחינת אבטלה. יש כאן כמו מלחמה קרה".
שני אחיו של באסם מעמיסים על הטנדר המשפחתי בלוני גז שניזוקו במהומות. "המתפרעים באו וחתכו את הצינור של הבלונים עם גרזן", מספר פרח, אבי המשפחה, "ליד הבלונים הם העמידו את הג'יפ שלי ושרפו אותו, הם רצו לפוצץ את כל הבית". הג'יפ, חרוך ומפוחם, עומד עכשיו בחצר, עדות אילמת לפוגרום שהתרחש כאן.
פרח מסתובב בחצר חסר אונים, אדם שעולמו חרב אליו. העסק שבנה בעשר אצבעות עם בניו, קרס. הוא מוביל אותנו פנימה, ריח של פיח וטחב חזק באוויר. חפיסות שוקולד מעוכות על המדפים שנתלשו ממקומם, חבילות פסטה, ארגזי קמח ובקבוקי שמן מושלכים על הרצפה. "אלוהים", הוא תופס את הראש, "אין לי ביטוח. הכל שרוף. היטלר לא עשה את זה. מה אנחנו אשמים? אם יש בעיות, שיפתרו את הבעיות לא על חשבון האנשים. האמת שהם רוצים את החנויות, הם רוצים את כל הרחוב, למעלה עד למטה, בגלל שזה מרכז הכפר. זה כל הסיפור".
התושבים הנוצרים הבודדים שנותרו בשכונה, מצטרפים להתקהלות. חנא חורי מספר על החנות שנשרפה והרכב שהלך טוטאל לוס. 32 שנה הוא עבד כמחנך בכפר, עכשיו, בפנסיה, החליט לפתוח חנות לבגדי תינוקות. במהומות, החנות עלתה באש. עיסאם עמד לפתוח עסק. השקיע 50 אלף דולר, עכשיו הוא כבר לא רוצה שום עסק במע'ר. "כל המשפחה יוצאת מהכפר", הוא אומר, "אני לא יכול לחיות פה. אם אני אחיה פה עוד חודש, עוד שנה, יהרגו את הילדים שלי".
ג'ריס פתח לפני חודש קונדיטוריה. הנזקים שנגרמו מוערכים כעת בסכום של 80 אלף דולר. בימים הראשונים של העימותים ג'ריס ברח לנצרת. שלושה ימים התגורר אצל האחים שלו. "אף פעם לא ברחתי מהבית", הוא אומר, "עוד לא קרה דבר כזה".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שורשים עמוקים
|
|
|
|
|
|
|
שבועיים כבר עברו מאז ההתלקחות הגדולה והחיים במע'ר עדיין לא חזרו למסלולם. הכפר הגלילי השליו, הצופה על נוף מרהיב של הכנרת והרי הגולן, ידע ימים יפים יותר. בכל פינה בכפר מדברים על מרקם היחסים שנסדק ועל אוזלת היד של המשטרה.
בבית הקפה של סמי, קבוצת צעירים דרוזים מדסקסת את המצב. סמי, הבעלים, מזהיר אותם מראש שהוא לא רוצה בלגנים. יש לו לקוחות משני הצדדים.
הם מדברים על הגפרור שהצית את האש וגרר אחריו את התלהטות הרוחות. זה התחיל לפני חודש. שמועה שהחלה להתרוצץ בכפר על תמונות של בחורות דרוזיות בעירום, שהופצו באינטרנט על ידי צעיר נוצרי. שמועה קטנה שבכפר כמו מע'ר, המונה בסך הכל 18,000 תושבים , הצמיחה לה מהר מאוד כנפיים. "מי שנכשל כאן בטיפול זה ההנהגה של מע'ר", אומר וועקד ערידה, בן 34, "אם מגיעה שמועה כזו למנהיג הוא חייב לטפל בה מהשורש. מנהל בית הספר, אנשי הדת, היו חייבים לצאת לרחוב, ולא לתת לשמועות להתגלגל. מי שלא חי בקהילה הזאת לא מבין עד כמה חשוב כבוד של אישה".
בשיחה על כוס קפה מתברר כי שורשי הסכסוך בין הנוצרים לדרוזים במע'ר, מקורם הרבה לפני ההתנגשויות. "זה ברור שהבלגן יצא מכל פרופורציה כי השורשים עמוקים יותר", אומר ר', דרוזי העובד במשרד הביטחון. "רוב העסקים של הנוצרים גדלו והתפתחו כאן בזכות הדרוזים, שהם הרוב, 60 אחוז. הנוצרים אף פעם לא עזרו לנו מבחינת העסקים. הם לא נכנסים לחנויות שלנו. הם לא מכניסים אליהם בעלי עסקים שלנו. הם מתנשאים עלינו, כאילו אנחנו נחותים מהם. דואגים רק לעצמם ולא לעדה אחרת. זה לא יום או יומיים, זו תקופה ארוכה. עם השנים זה מצטבר".
חבר הכנסת איוב קרא, שנשלח להרגיע את הרוחות, מתאר את המשקעים בין הצדדים: "זה מתחיל בזה שהדרוזים מתגייסים לצבא והנוצרים באותו זמן לומדים, וכשיש תפקיד פנוי במגזר הציבורי - הנוצרי נבחר, למרות שלא שירת בצבא. החיילים המשוחררים מוצאים עצמם מובטלים וכשאדם מתוסכל, די במסיתים אינטרסנטים קטנים שיציתו את האש".
אבל לא תמיד היו כך פני הדברים, מתקן וועקד. ב-1948, כשהצבא הישראלי כבש את האזור, קם הבן של המוכתר הדרוזי והודיע למפקד הישראלי שדרש מהנוצרים והמוסלמים של הכפר להתפנות, "כפר מע'ר בשבילנו זה דרוזים, נוצרים ומוסלמים, או שאנחנו בורחים איתם או שכולם נשארים יחד".
העובדה שהמשטרה מינתה לחקירת הפרשה נוצרי מהכפר, קצין החקירות של משטרת טבריה, סמי סיארה, רק גרמה להתססת הרוחות ולהאשמות בדבר העלמת ראיות וטיוח עובדות. "הוא לא יכול להיות אובייקטיבי כי הוא נוצרי ממע'ר", מסביר וועקד. גם העובדה שהמשטרה חקרה נער דרוזי ממע'ר, כאילו הוא זה שהפיץ את התמונות, לא תרמה להרגעת הרוחות. הנער עצמו, שאותו פגשנו השבוע בביתו, משוכנע שנפל קורבן לניסיון של המשטרה להרגיע את הרוחות בכפר. "אני בסך הכל נשלחתי על ידי הורי אותן בנות לדובב את הבחור שהפיץ את התמונות במסנג'ר", הסביר , "בסופו של דבר המשטרה טענה שאני הפצתי את זה מתוך שעמום או בגלל ריב שהיה לי עם נוצרי. השתמשו בי להוריד את הלחץ. אמרו שדרוזי הפיץ את השמועה, כדי שהדרוזים יירגעו, אבל עליי לא תופסים טרמפ".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אש חיה
|
|
|
|
|
|
|
מאז האירועים, הדרוזים במע'ר מלאים טענות כרימון כלפי המשטרה, שלדבריהם, עמדה בצד ולא נקפה אצבע למניעת ההתפרעויות. "היו כמה ניידות משטרה", אומר שאדי עסאקלה, בן 28, מורה לחינוך גופני בתיכון, "איך שהתחילו המהומות הם ברחו. במקום למנוע את כל הבלגן".
השידורים הישירים מוועדת הכנסת שעסקה במהומות במע'ר, והתמונה שהציגה המשטרה, כאילו באירוע השתתפו אלפי דרוזים מצוידים בנשקים, שירו באש חיה, רק הוסיפה שמן למדורה הרותחת ממילא. "האשימו עדה שלמה כאילו כולם תקפו", מתקומם וועקד, "זה לא נכון. יש דרוזים שהגנו על נוצרים. יש שיח'ים שניסו להפריד, יש דרוזים ששיכנו נוצרים בבתים שלהם. מלבד חיילים שמחזיקים נשקים, יש כאן 800 כלי נשק מאושרים, ואף חבר נוצרי לא נפגע".
אבל חבר דרוזי כן נפגע. סגן-אלוף זיאד בלעוז, סמח"ט הצנחנים לשעבר, נפצע בגבו בעת שניסה להדוף את ההמון ולהגן מנגד על משפחה נוצרית. רק השבוע החל בלעוז להתאושש מהפציעה. "בכל מלחמות של מדינת ישראל השתתפתי ולא נפצעתי", הוא אמר לנו השבוע בביתו, שהוצף בזרי פרחים, דווקא מצד התושבים הנוצרים בעיר. "דווקא מהבית של בן הכפר שלי, מאותה כיתה שלי, חבר טוב שלי, נפצעתי".
גם בלעוז סבור כי המשטרה לא עשתה די להרגעת השטח. "המשטרה יכלה להפעיל אמצעים ולהרגיע. אני לא הבנתי את המדיניות ויש לי ניסיון עבודה עם המשטרה", הוא אומר.
כוח היס"מ שהוצב בכפר מאז המהומות, הגיב השבוע להאשמות. "המשטרה החליטה מראש כי רק אם תהיה פגיעה בנפש במע'ר היא תתערב", אומר אחד מאנשי היס"מ. "היא לא התערבה כי היתה פגיעה ברכוש ועל רכוש ניתן לפצות. ייתכן שאם היינו פועלים אחרת, זה יכול היה להיגמר בצורה יותר קשה".
למה לא מנעו מראש את האירועים? הרי הפרשה החלה להתגלגל קודם לכן.
"יש דברים שיש קושי למנוע אותם, גם אם יודעים עליהם מראש. למה אליק רון לא מנע את מאורעות אוקטובר? רון אמר שהאפליה בין האוכלוסייה הערבית לאחרת, היהודית והנוצרית, תיצור במוקדם או במאוחר כאוס. כל מה שהוא התריע, קרה. כאן זה היה משהו מתמשך והפרשה האחרונה רק הציתה אותו.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
