ראשי » חדשות » חדשות בארץ » בארץ

לישון עד 12:00 כערך

תלמידי תיכון מרחבי הארץ התארגנו ספונטנית לשבות במחאה על דוח דוברת, ש"לוקח" להם את חופש חנוכה. איתי נאור מסביר למה זה טוב, ומדוע זה מפחיד אנשים מבוגרים

1.  כשהייתי בכיתה י"א, לא היה לנו טיול שנתי. ארגון המורים הארצי - או הסתדרות המורים, אני לא זוכר - החליט שהמורות לא יוצאות לטיולים ולפעילויות מחוץ לבית הספר עד שלא יוסדר להן תשלום מוסכם בעבור הימים האלה, או משהו בסגנון. ובגלל זה ביטלו לנו את הטיול השנתי. היינו אז כיתה יחסית לוחמנית ומה שנקרא, מגובשת, והחלטנו שעם כל הכבוד לדרישות המוצדקות או הלא מוצדקות של המורים, אנחנו לא מוכנים לוותר על החוויה התיכוניסטית של הטיול. אחרי שהתאריך נדחה והוזז כמה פעמים, הודענו להנהלה שאנחנו לא מתכננים להגיע לבית הספר בשלושת הימים שיועדו לאוטובוסים ובמבות והופקרו לטובת מאבק על חשבוננו. היינו כיתה אחת בשכבה של שבע, אבל בשלושת ימי הטיול השנתי המבוטל, אנחנו שבתנו. אני לא זוכר איזה עונש נתנו לנו, אם בכלל. נדמה לי שזה הסתכם בסופו של דבר ב"נחשוב על משהו" וב"אם בסוף יהיה טיול שנתי, אתם לא תצאו". כבר אז היינו מספיק חרטטנים בשביל לדעת לנפוח מול המורים וההורים כל מני דברים על חשיבות המהלך הדמוקרטי שאנחנו מבצעים, לשחק להם על הליברליות-למודת-סדרות-הדרמה-האמריקניות עם הבגרות שאנחנו מוכיחים כאן, שהם בעצם צריכים להיות גאים בה. וברור שמה שהנחה אותנו, חוץ מהמרדנות, היה בעצם רצון בסתם חופש. מבוזה וצפוי, הצורך החבוט הזה הוביל אותנו לחוויה שכבר בזמן האפייה היה ברור שהיא מעצבת. נכון, קודם היה הקטע האינטרסנטי והסיפוקי, אבל הוא גרר אחריו במקרה משהו בעל ערך. 

2. לבני נוער יש כמה דברים שחשובים בחיים. ולמרות שמנסים להלביש עליהם את כל הכיעור הצרכני הזה והופכים אותם בעל כורחם לקהל היעד המבוקש ביותר, אני לא סבור שכסף נמצא שם במקום הראשון. בניגוד למבוגרים, ילדים לא נאבקים על שכר, פנסיות ותנאי פרישה; זה פשוט לא ממש מעניין. מה שחשוב זה חופש, מה שמעניין זה למצוא

את המקום להשתחרר.

אתם יכולים לא להסכים איתי שזה מקסים שאלו הערכים בשלב הזה של החיים. זה בסדר. אבל אני כן מנסה לטעון שיש משהו מעולה שנגרר אחרי כל זה. שלפעמים, לא משנה המשקל הסגולי של הערך, הלמידה הכי גדולה מגיעה כשאתה נלחם על מה שאתה מאמין שחשוב לך. גם אם זה כשלוקחים לך את חופש חנוכה.

3. ניסיתי ואני מנסה להבין למה בעצם החברה שלנו נוטה במקרים כאלה להתייחס לבני הנוער כאל מקשה אחת פוחזת. מדוע היא אינה מסכימה לנסות ולהתמודד בצורה מובחנת עם גילויי בגרות אזרחית לא מכווננים שכאלה. מדוע היא אינה חושבת לכבד או להבין את המאווים האוויליים של חופש וסבבה.

מעבר לעניין החסך (והרי איזו סיבה יש לאדם בוגר ומסכן להוסיף שמן למדורת הכיף שהוא כה מקנא בה), דומני שהסיבה להתנהגות המוזרה של המבוגרים נעוצה בצורך הבלתי נשלט להמשיך ולעצב את בני הנוער בדמותנו המצייתת. להכפיף את הצעירים לאותם סדרי עולם ישנים וטובים. שלא ירימו את הראש ויתחילו לקחת אחריות והחלטות בוגרות. בכל זאת, תוך שנה הם צריכים להתגייס לצבא.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

איתי נאור

איתי נאור, לשעבר: עורך בכיר למגזין ופיתוח תוכן ב-nrg מעריב, עורך התרבות בנענע, כותב ועורך בוואלה. קו-מייסד של שוקס, סלבוואטש, חוקנ'רול ועוד כאלה. מייעץ, יוזם וזומם. מכותבי הבלוג "האחראים על האינטרנט"

לכל הטורים של איתי נאור