 |
/images/archive/gallery/268/875.jpg סרן מאור שושן.
צילום: אלכס רוזקובסקי  |
|
|
|
|
| איום בנשק חם, השלכת סלעים, ניקוב גלגלים,
ניתוק מים, פיזור סכיני נינג'ה והרבה מאוד שנאה. זו היתה קבלת הפנים שהכינו מתנחלי יצהר לחיילי הפלוגה המבצעית של גדוד 890 של הצנחנים שאיבטחו אותם
|
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
עמרי אסנהיים
4/3/2005 13:22 |
|
|
|
|
|
|
|
"הכל", אומר סרן מאור שושן, "הכל היה משחק ילדים. עד יצהר." למעט מאוד אנשים יש מושג איך באמת תיראה מלחמת האזרחים האפשרית עם תחילת פינוי היישובים היהודים בשטחים. שושן הוא אחד מהם.
שלא בטובתו מצא עצמו שושן, מפקד הפלוגה המבצעית בגדוד 890 של הצנחנים, חתום על אחד הדפים השחורים ביותר בספר הזהב של החטיבה: הסילוק מיצהר. במשך חודשיים סבלו שושן ופקודיו התנכלויות, השפלות, קללות, איום נשק ומהלומות מידי "הקומץ," שאיננו קומץ כלל, המאכלס את יצהר.
לבסוף,בצעד תקדימי,החליט צה"ל להסיג את כוחותיו.לסלק את הפלוגה מהיישוב. הצנחנים הובסו. אנשי יצהר יכולים לשאוב עידוד ולהיערך לקרבות הבאים, אולי כבר בקרוב, ככוח תגבור בגוש קטיף. ושושן? הוא יצא בשבוע שעבר למה שמוגדר כ"חופשה ללא תשלום." אחרי מה שספג ביצהר ספק רב אם יחזור למדים.
לא בתחושה הזאת תיכנן שושן
להשתחרר. מאז הולדתו ועד לפני חודשיים, אז עבר להתגורר עם חברתו בקרית-ביאליק, הוא חי במושב נהורה בדרום. אביו, שנפטר לפני חמש שנים, היה צנחן בגדוד .202 את שושן, שהתגייס ב,1998- רצו לגייס להנדסה קרבית. הוא סירב להתפנות מהבקו"ם, והעקשנות השתלמה.
הוא התגייס לצנחנים, לגדוד 890 עתיר המסורת, ועבר דרך כל התחנות, עד שהפך למפקד פלוגה. חייל שטחים קלאסי, שראה לאינתיפאדת אל-אקצה את הלבן בעיניים כמו שרק לוחם וקצין חי"ר בגדודים יכול. הוא נכנס לבית ג'אלה בכיבוש הראשון של צה"ל אחרי הירי לגילה, תפר "רשתות דיג" למעצר מבוקשים ברמאללה וטחן עשרות שעות במחסומים. ואז הגיע ליצהר.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אין חוק, יש אלוהים
|
|
|
 |
|
|
|
השמועות על יצהר התגלגלו בפלוגה המבצעית של 890 עוד לפני העלייה לקו. מצד אחד, אין חייל בפלוגה שלא חיכה לפעילות באזור שכם. איפה שלא תשים שם יד תתפוס אוזני מחבלים. מצד שני, הקיצונים של הישוב המארח. ידיעות עליהם חלחלו מלמטה, דרך מחזור נובמבר ,2002 שהספיק לתפוס קו בישוב עוד קודם, והגיעו למ"פ שושן.
גם לפני שתפס קו בבת-עין הזהירו אותו שהקיצונים יעשו לפלוגה את המוות. עברנו אותם, נעבור גם את יצהר, אמר לעצמו. לקראת העלייה לקו, החליט שושן לכנס שיחת פלוגה. "החיילים אמרו, 'שושן, אתה לא מבין. יצהר זה מקום אחר,"' הוא נזכר. "באו אלי לוחמים שביקשו, 'תילחם שלא נשב ביצהר. רק לא יצהר. אנחנו מפחדים. ישבנו שם ארבעה חודשים והיחס היה מזעזע.'
"הם סיפרו שבימי שישי, אם היה קצת רעש בארוחת ערב, זרקו אבנים על חדר האוכל, שאבנים היו פתרון גם אם היה רעש מהחמ"ל בגלל הקשר או בגלל הטלוויזיה. דברים שלא נתקלתי בהם בכל המקומות האחרים. לא האמנתי לזה יותר מדי." למרות המחאות, המבצעית של שושן נכנסה לחפיפה ביצהר בתחילת נובמבר. "תתעורר, הגעת למקום אחר," אמר לשושן המ"פ החופף מגדוד .101
שושן: "אמרתי, 'עזבו שמועות. תנו עובדות.' הם סיפרו שהתושבים ניצלו את טקס חילופי המ"פים שנערך בפלוגת החוד 101 כדי להכניס שני קרוואנים לגבעת הלהב"ה. אחד ממפקדי המחלקות של ההגנ"ש (הגנת יישובים) מגולני סיפר לי שחייל שלו התארח באחת השבתות אצל משפחה ביישוב ונשאל אם אפשר 'לסמוך עליו.' הוא אמר שכן. כשהוא שמר בש"ג הכניסו קרוואן. החייל הודח מהיחידה.
"נפל לי האסימון. אמרתי לעצמי שכנראה בכל זאת זה שונה. שהם מנצלים את התורפות שלנו. בסיור כניסה בישוב סיפרו לי שהתושבים שמים בכבישים נינג'ות, דוקרנים כאלה לרכבים, שאם מוכנסים קרוואנים לגבעה וכל הכוחות צריכים לקפוץ, צריך להיות מוכן לזה שהגלגלים ברכבים יהיו מפונצ'רים. משם לקחו אותי לבורות שהתושבים חפרו בדרכים, כדי שרכבים של הצבא לא יוכלו להגיע".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
נקודות אדומות
|
|
|
|
|
|
|
תחנת התרבות הבאה במסע ההיכרות עם יצהר היתה הפגישה עם שמשון, הרבש"ץ, אזרח הממונה על הביטחון מטעם היישוב. "הוא אמר, 'שמע, התושבים פה מאמינים שהחוק נגמר בצומת תפוח,"' משחזר שושן. "שאלתי, 'מה זאת אומרת,'? הוא ענה, 'ביצהר אין חוק. החוק זה הדת, האמונה. אל תנסה להגיע לחיכוכים עם התושבים כי זה לא ילך. כבר שנים זה ככה.'
"היו לנו כל מיני התנצחויות על הגדרת התפקיד שלו. הוא רצה הרבה יותר סמכויות. הבהרתי לו שעוד לא התחלפנו במקומות הישיבה ואני עדיין המ"פ. הוא לא אהב את השיחה. יצאנו לסיור ביישוב. חלפנו ליד צמד קרוואנים לא חוקיים. הוא זרק לי, 'אל תתפלא אם יחברו אותם למים וחשמל בזמן הכניסה שלך לתפקיד.' סימנתי לי את זה כנקודה אדומה.
בגדוד הוגדר לי שהמשימה שלנו, מעבר לשאר המשימות בגזרה, היא לוודא כל יום שהקרוואנים לא מחוברים. שלחתי כל יום מישהו, כמו גננת. זה מתסכל. במקום לנצל אותי לתפוס מחבלים, אני צריך להקפיד שתושבים יהודים לא עושים לי משחקים מאחורי הגב. אתה תופס את עצמך שואל, 'וואללה, מה אני עושה פה? אני לא סדירניק שחייב את השלוש שנים האלו'.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
עימות בין מתנחלים לחיילים ביצהר. צילום ארכיון: אלכס רוזקובסקי
|
|
|
|
|
|
|
"הצבא ישאיר אותך לבד"
|
|
|
|
|
|
|
"באחת הישיבות הליליות, כעבור מספר ימים, הגיע אחד ממפקדי המחלקות וסיפר שראה פנסים דולקים בסביבת הקרוואנים. שושן ביקש ממנו לבדוק שוב בבוקר. בשמונה בבוקר התקשר המ"מ. "נראה לי שהם מחוברים," דיווח לשושן. שושן: "לא הייתי עצבני. קראתי לסגן שלי. לא לקחתי את הנהג והקשר כדי לא ליצור חיכוך מיותר.
"הגעתי לקרוואנים. ראיתי חיבור. פתחתי את הצינורות כדי לבדוק ויצאו מים. איך שאני פותח, יוצאים בריצה שני מתנחלים וקופצים עלי, צעיר ומבוגר. הצעיר דוחף את הסמ"פ. הייתי בהלם. "הם התחילו לצעוק. קראו לי 'בהמה.' אמרו שאני לוקח את החוק לידיים ושאני אשלם על זה מאוד ביוקר. דאגתי שהמחסניות יהיו מחוץ לנשק.
"הקטע המצחיק שרק בדקתי אם הצינור נפתח. ועוד ניסיתי לחבר אותו חזרה כי לא רציתי שהמים יזרמו סתם. אחד מהם אמר לי, 'נתבע אותך תביעה אזרחית. אף אחד לא יהיה איתך, הצבא ישאיר אותך לבד.' והשני כל הזמן מאחורה, 'יא צנפים, רק אתם דוחפים ת'אף שלכם למקומות שלא צריך, למה רק אתם לא מעלימים עין.'?
"הייתי מאוד עצבני. איך הוא מדבר אלי ככה? בכל מקום אחר בארץ היו עוצרים אותו, אבל אני עדיין עם מדים ויודע מה התפקיד שלי, אז ספגתי את זה והלכתי. הגיעה משטרה, הגשתי תלונה ועשינו סיור ביישוב לחפש את האנשים. זיהיתי את הבנאדם שקילל, עצרו אותו. מישהו שהיה לידו אמר לי, 'אתה מנסה לטפס על העץ, אבל אל תדאג, העץ יטפס עליך.' חזרתי לפלוגה. ישבתי במשרד נסער. אני אדם עם המון אמוציות, אחד שעובד לפי הרגש, ונפגעתי.
"כשיצאתי מהמשרד, אני רואה ששלושה גלגלים ברכב האישי הצבאי שלי, מנוקבים. הייתי בשוק. רתחתי. מזל שלא ראיתי אותם מנקבים את הגלגלים כי אני לא יודע מה הייתי עושה. הבנתי שאין להם גבולות וכנראה אני מתעסק עם אנשים מאוד מוזרים וקיצוניים."
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"זה ישוב פתוח"
|
|
|
|
|
|
|
מזכיר הישוב, גילי לוינגר, בתגובה: "הפינצ'ור היה תוצאה מזה שהמ"פ הלך ותלש פה את התשתיות של בית, דבר שאינו בסמכותו. אסור לו לעשות את זה. אז היו כמה אנשים מחוממים שהחליטו לפעול נגד. אני אישית לא חושב שזה מהלך נכון, אבל אפשר להבין את זה. זה כמו להכניס תחנת משטרה לתוך ישוב. אתה היית מוכן שתהיה ליד הבית שלך תחנה? שכל פעם שתעשה רברס בלי חגורה יתנפלו עליך? לא בטוח שהיית שמח לזה."
חיתוך הגלגלים לא היה הסוף באותו יום. שושן: "לא הספקתי להירגע, באים אלי חיילים ואומרים, 'אין מים במוצב.' אמרתי לעצמי, 'בטח הפסקת מים.' התקשרתי לרבש"ץ שיבדוק. כל חמש דקות המים חזרו ונפסקו שוב. הבנתי שמישהו מהישוב סוגר אותם. אחד המפקדים שלי הגיע וסיפר שמישהו בישוב אמר לו: 'זה מסר מאוד ברור למ"פ שלך שלא ידחף את האף שלו למקומות שלא צריך."'
יגאל אמיתי, דובר היישוב יצהר, מסביר שאמנם המים הופסקו לכמה שעות, אבל הכל בעצם אשמת המ"פ. אמיתי: "המ"פ התעצבן, ניתק את המים בקרוואנים ובדרך ניתק את כל השכונה, עשר משפחות עם ילדים. למה לסגור את המים לכל השכונה?
אמיתי הוסיף: "עצם ההוראה שניתנה לו לא היתה בסדר, והוא עוד מגדיל ראש ומנתק את המים. בחורים צעירים שהתארחו בישוב והם לא תושבים בו ניתקו את המים לפלוגה. זה התגלה למזכיר הישוב והוא החזיר את הזרם. זה מעשה שלא ייעשה, אבל אי אפשר לשלוט על כל התושבים. זה ישוב פתוח".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ההורים ביקשו להוציא את הילדים משם
|
|
|
|
|
|
|
שושן, עדיין נסער, כינס שיחת פלוגה. "הורדתי את כל המשימות האחרות כדי לשמוע את התגובה של החיילים. פחדתי שחייל יקום ויעשה מעשה שטות נגדם. האווירה היתה מאוד קשה. חיילים אמרו, 'נלך, נרים את כל הרכבים בישוב על אבנים ונפנצ'ר את הגלגלים.' מישהו אחר אמר, 'בוא נוריד את הפלוגה ונלך מפה, למה מה קרה? אנחנו שומרים עליהם והם סוגרים לנו את המים.'?
"הזהרתי ששום מעשה קיצוני לא יתקבל. אמרתי' ,תדעו שאני יותר כועס ופגוע, אבל תזכרו מה אתם לובשים, ולא מעניינות אותי הדעות האישיות של אף אחד.' חייל קם ואמר, 'שושן, תשכנע אותי למה היום בשתיים בלילה, כשקור כלבים בחוץ וגשם, אני צריך לעמוד לבד בעמדה עם משקפת וחרמונית ולשמור על הישוב הזה? שישמרו על עצמם.' אלו שאלות קשות. אני בעצמי הייתי בסערת רגשות, כולי עצבני, והבנתי שחייל יכול לקחת מילים קשות שלי לאן שהוא רוצה."
בינתיים החלו אתרי האינטרנט לפרסם דיווחים מיצהר. הורי החיילים, הצמודים לחדשות בחיפוש תזזיתי אחר ידיעות משכם, התפלאו לגלות שהבנים נלחמים קרבות אחרים לגמרי. שושן: "חזרתי למשרד, הורים של חיילים מתקשרים ואומרים, 'תוריד את הילדים שלנו משם עכשיו! איך אתם שומרים עליהם.'? השיחה הכי חשובה, מבחינתי, היתה מאמא שלי. היא אומרת לי בטלפון, 'תרדו משם! מה אתה צריך את הכאב ראש הזה? קח את הדברים שלך ותעזוב.' היא לקחה את זה קשה.
"עד 23:00 בלילה החיילים שהיו במשימות ובמשמרות הזיעו ולא יכלו להתקלח כי לא היו מים. בין לבין גם חשבתי לעצמי מה יהיה אם אחד המתנחלים יגיש נגדי תביעה אזרחית, שיכול להיות שכולם יזרקו אותי, ישאירו אותי לבד, וזה לא יעניין אף אחד."
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אווירה של שנאה
|
|
|
|
|
|
|
והאווירה ביצהר?
שושן: "של שנאה. אתה הולך בישוב ומסתכלים עליך. כל יום קיבלתי מסר מתושבים דרך החיילים שייכנסו בי. נניח חייל היה מתפלל בבית הכנסת בישוב, היו דואגים להגיד לו, 'המ"פ שלך דחף את האף שלו, אבל אל תדאג, הוא ישלם על זה.' בתגובה לדיווח הייתי עונה לחייל, 'אין בעיה. שיגישו חשבון. אני אשלם על מה שצריך.'
"במקביל התקשר אלי מזכיר יצהר. הוא שאל אם אני יכול לדבר עם הרב או איתו כמה דקות. עניתי שאני מעדיף שלא. אני לא עובד מול מזכיר או רב. הם אמרו שהם מגנים את מה שקרה, מתנצלים בשם היישוב, והציעו לתקן את הפנצ'רים. נוצר ריחוק יותר גדול ממה שהיה, כי בסופו של דבר אתה כן פגוע. אתה בנאדם. אמרתי לחיילים שעכשיו אסור שיהיה אירוע בטחוני בתוך הישוב, כי ישר יצביעו ויגידו, 'הנה, הם בכוונה לא הגנו, הם לא שמרו.' שאנחנו צריכים להתעלות על עצמנו."
הסטטוס-קוו הקפוא בין שושן וחייליו לאנשי היישוב החזיק מעמד מספר שבועות. בהמשך התברר שהאירועים סביב חיבור הקרוואן היו פרומו חיוור לקראת הצפוי.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
כוחות צה"ל מתעמתים עם מתנחלת בפינוי יצהר. צילום ארכיון: פלאש 90
|
|
|
|
|
|
|
כיפה וסלע
|
|
|
|
|
|
|
יצהר נולד בשנת 1983 כהיאחזות נח"ל, ו"אוזרח" כעבור שנה. מהרכס, שגובהו 808 מטר, ניתן לראות את חדרה בצפון, אשדוד בדרום, וכל היופי שביניהם. בשנותיו הראשונות נוצרו ביצהר קשיים חברתיים וכלכליים שעצרו את גידולו, אבל ראש הממשלה יצחק שמיר ואחד, אריאל שרון, שהיה אז שר השיכון, פיזרו היתרי בנייה לכל דורש.
מתיישבים חדשים החלו להיקלט. גם בימי אוסלו התיישבו ביצהר. המיקום הגיאוגרפי בלב שטח פלשתיני עוין, מרחק יריקה משכם, לא עמד מול עוצמת האידיאולוגיה. גל גדול של תלמידי ישיבת "עוד יוסף חי" התמקם בישוב, שכיום מתגוררות בו כ70- משפחות.
התושבים ביצהר נחשבים לאידיאולוגים גדולים,חלקם משוטטים על הקצה. עלעול בארכיון תולדות הישוב מגלה התנגשויות אלימות, כמה מהן קטלניות, בין תושבי יצהר לפלשתינים בסביבתם, ובמקביל עימותים על בסיס קבוע עם כוחות הביטחון, צה"ל והמשטרה.
המגמה המנוכרת יחסית לציונות ולמדינה משויכת לרב יצחק גינזבורג, שמונה לראש ישיבת קבר יוסף לפני 14 שנה וסחף את אנשיה לכיוון יותר חרדי ומשיחיסטי, כיוון שמקדש את ארץ ישראל השלמה, אך מתנתק במודע מהציונות. ביצהר מתגוררת גם קבוצת גברים שנפלטה ממערכת החינוך הדתית.חלקם הופיעו בחברון לאחר רצח התינוקת שלהבת פס וגרמו שם להלהטת היצרים מול כוחות הביטחון (ר' מסגרת.(
האירוע המכונן מבחינת אנשי יצהר היה נטישת צה"ל את קבר יוסף והריסתו על ידי הפלשתינים. אחריו, ומאז רצח בני היישוב שלמה ליבמן והראל בן-נון ז"ל, נטענו התושבים ברצון העז לנקמה בשכנים הערבים. ההחלטה להכניס פלוגה להתנחלות התקבלה לפני כשנתיים בעקבות גל חדירות לישובים.
מפקדי צה"ל קבעו שהחיילים יעניקו הגנה טובה יותר למתנחלים מתוך הישובים. כך הגיעה ליצהר הפלוגה המבצעית של שושן. ההחלטה על ההתנתקות ויחסה המתנכר והולך של הממשלה למתנחלים הביאו לעימותים הנשנים בין החיילים לתושבי הישוב.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מחילה תמורת סרבנות
|
|
|
|
|
|
|
בשעה קטנה של הלילה שבין 2 ל3- בינואר, קיבל שושן טלפון. "תתכונן", הודיע לו סא"ל יהודה, מג"ד 890, "בבוקר מפנים את שני הקראוונים בגבעת להב"ה". שושן נדרש לשמור זאת בסוד עד כשעה לפני הפינוי ורק אז להוריד את הפקודה. על הפלוגה הוטלה המשימה לאבטח את המעגל החיצוני של הפינוי.
לקראת שמונה בבוקר, החלו האוטובוסים עם הכוחות לטפס ליצהר. השמועה בישוב המתעורר התגלגלה במהירות רבה. הר הגעש התפרץ. שושן: "היה ברור לי שיהיה בלגן, אבל לא הערכתי את העוצמה. התחלנו לפזר את האבטחה מסביב, והמראות הקשים הראשונים הופיעו. מתנחלים התחילו לשפוך ג'ריקנים גדולים של שמן מנועים על הכביש. הרכבים שלנו ניסו לעלות והחליקו.
"פינצ'רו לנו 18 גלגלים של רכבים מבצעיים. אני מדגיש, רכב מבצעי, כי כשפינצ'רו לי את הטויוטה תושב אמר לי, 'עוד יצאנו בסדר איתך. לא פינצ'רנו לך רכב מבצעי אלא רק את הטויוטה שלך, שהיא רכב פרטי.' הם זורקים לך כל מיני ברזלים כאלה על הכביש, עוברים עם סכין וחותכים את הצמיגים. זה מין נינג'ות כאלו, ברזלים מחוברים בצורת איקסים, שנתפסים על הרצפה וברגע שהגלגל עולה על זה הוא מתפנצ'ר.
"שאלתי את עצמי מה נעשה אם יהיה עכשיו אירוע בטחוני בחוץ. לא נותרו רכבים מבצעיים שיכולים לקפוץ. כולם מפונצ'רים. אתה רואה את המבטים בעיניים. זעם, תסכול, שנאה. אתה רואה שהם שופכים את השמן, ואומר לעצמך שאו שהם לא מבינים מה הם עושים או שהם מבינים, ואז זה יותר מפחיד. כי מהצד השני יש ואדי, ואני רואה רכב מתחיל להחליק ואומר לעצמי שאם הרכב הזה עף לוואדי אנשים ימותו.
"אבל אותם זה לא מעניין. בנאדם עומד מאחוריך ומתחיל לקלל כמו שלא דמיינת שמישהו יקלל אותך: 'נאצי', 'גסטאפו', 'עוכר ישראל', 'בהמה'. אמרו שמתישהו, כשנעלה לשמיים, ידאג אלוהים לטפל בנו. איזה אדיוט עומד מאחורי ומתחיל לשכנע חיילים שלי שרק עם סירוב פקודה הם יתקדמו ויצליחו, ושעדיין יש אפשרות שימחלו להם למעלה על כל החטאים שעשו, אם הם יסרבו. "הורינו לכל דרג המפקדים לעמוד בקו הראשון, עם הפנים לצד השני, ופשוט נתנו למתנחל לדבר. והוא לא מתעייף. במשך כמה שעות הוא יושב לך על האוזן וקודח".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
העימות בעת פינוי יצהר. צילום ארכיון: פלאש 90
|
|
|
|
|
|
|
"זרקו אבנים במטרה להרוג"
|
|
|
|
|
|
|
קיללו אותך אישית?
"שמעתי שניים מדברים. הם אומרים, 'אוהו, מה שעשינו למ"פ בפעם שעברה זה כלום לעומת מה שנעשה לו אחרי הפינוי.' ואני עומד לידם וצוחק, אבל יש לי מ"מ דתי. הורידו לו את הכיפה מהראש, זרקו אותה על הרצפה, דרכו עליה ואמרו לו שהוא לא יהודי. הוא לקח את זה מאוד קשה. מי אתם בכלל שתורידו לו את הכיפה מהראש, תזרקו ותגידו שהוא לא יהודי? מי שעושה דבר כזה בעצמו לא יהודי."
סא"ל יהודה, מפקד הגדוד, חובש כיפה, נכדו של רב אסירי המחתרות בתקופת המנדט, עמד גם הוא בקו הראשון וספג קללות. שושן: "אמרתי לו, 'שמע, אני גאה באיך שאתה עומד פה.' לא הבנתי את הסבלנות שלו. אומרים לו שאם סבא שלו היה רואה אותו הוא היה מתהפך בקבר, ואתה רואה אותו עומד קפוא, לא מתייחס, והחיילים, אני מאמין, מסתכלים עלי ועליו וככה מתמודדים.
אומרים לנו שצריך להבין אותם, את המתנחלים, שהם פועלים מרגשות, אבל יש גבול. לא האמנתי שזה יגיע למצב כזה. הם לא רואים בעיניים. אמרתי לעצמי 'אוקיי, אני המ"פ של הישוב. עוד שעתיים-שלוש כולם הולכים ואני נשאר לבד עם הפלוגה שלי. לאיזה מצב זה יגיע?' ריכזתי את החיילים בפלוגה. עמדנו מחוץ לרכבים וזרקו עלינו אבנים בשיא הכח מלמעלה.
"קיבלנו אבנים לא במטרה להבריח, אלא לפגוע. סלעים שנזרקו במטרה להרוג, שום דבר אחר לא. במזל אף אחד לא נפגע. ניפצו לי את חלון הרכב. קראתי לא מזמן שתקפו את ביבי נתניהו בכפר חב"ד. גיחכתי כשאמרו שנחצה קו אדום. מה ההבדל ביני, איש צבא שעומד וחוטף אבנים, לבינו? אתה חוטף ואומר, 'מה אני עושה? איך אני מגיב? יורה גז.'? בחיים לא נתקלתי בהפגנה יהודית."
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"אנחנו עדינים"
|
|
|
|
|
|
|
"מה אתה רוצה, שכשמגרשים אנשים הם יישבו ולא יעשו כלום,"? מגיב מזכיר יצהר, לוינגר. "זה מה שקורה כשאנשים מוחים. תראה איך נהגי המשאיות מוחים. תאמין לי שאנחנו עדינים לידם."
הם לא זורקים אבנים על חיילים.
"גם ביצהר לא ראיתי שזרקו, אבל יכול להיות, לא יודע. כשהעניינים מתלהטים צריך לקחת הכל בחשבון. ודאי שלזריקת אבנים על חיילים אנחנו לא נותנים גיבוי, אבל מה אתה חושב, שכל מי שמרים אבן בא לבקש רשות? כשבנאדם חוטף בומבה בפרצוף אז יכול להיות שהוא יזרוק אחרי זה אבן, גם אם נגיד לו 15 פעם שאסור, כי הדם עלה לו לראש."
בשתיים בצהריים, שש שעות מתחילת התוהו ובוהו, שככו הקרבות. כוחות הביטחון עזבו, הפלוגה נשארה. בשביל שושן והחיילים, היום רק התחיל.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
שלט במאחז יצהר. צילום ארכיון: פלאש 90
|
|
|
|
|
|
|
איום באקדח והרבה גועל
|
|
|
|
|
|
|
בארבע אחר הצהריים, מנסה להירגע ממראות הבוקר, קיבל שושן טלפון משמשון, הרבש"ץ. "תתכונן", אמר לו שמשון, "הישוב מתכנן הערב הפגנה נגד הפלוגה." עוד הם מדברים בטלפון, נשמעו יריות. שניהם עזבו את השפופרות וטסו בג'יפים לשער הישוב.
שושן: "כשהגעתי לשער, התברר שזה חייל שלי. הוא חזר בארבע מחופשה בבית ועלה לישוב. בדרך הוא שמע בטלפון מחברים שהיה בבוקר פינוי עם בלגאן. כשהוא הגיע לישוב, הוא פתאום רואה איזו ילדה קטנה, בת 12 בערך, באה לפנצ'ר גלגל של רכב צבאי. בשבילנו זה כבר היה דבר שבשגרה, אבל לא בשבילו.
"החייל רדף אחריה, ניסה לתפוס אותה ופתאום עצר רכב לידו בחריקת בלמים, עם חמישה צעירים בתוכו, אחד חמוש. הם יצאו, התחילו לדחוף ולקלל אותו ובינתיים הילדה ברחה. כשהוא ניסה לרדוף אחריה זרקו עליו אבנים. פתאום התקבצו מכל מיני מקומות עוד אנשים, דחפו אותו, ניסו לקחת לו את הנשק.
החייל, שהרגיש מאוים, הלך הצדה וירה באוויר, ב60- מעלות, לא בכוונה לפגוע אלא כדי להרחיק את הסכנה. הוא מאוד נלחץ. הם די נרתעו ואז שוב התחילו להתקרב אליו. הוא ירה עוד פעמיים, ואז הגיע אחד התושבים על רקע קולות הירי. התושב דרך את הנשק, כיוון על החייל ואמר לו להוריד את הנשק שלו. החייל שלי סירב. כשהגעתי, התושב אמר לי שחשב שמדובר במחבל. זה הצחיק אותי. הרי אם הוא היה חושב אותו למחבל, החייל שלי היה חוטף מזמן כדור בראש".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"עוד קו אדום נחצה"
|
|
|
|
|
|
|
"החייל עמד עם רובה מכוון לאזרחים וביניהם היו גם ילדות שצרחו מפחד," סיפר למחרת האירוע למעריב המתנחל שכיוון את הנשק. "לא ראיתי שמישהו ניסה לחטוף לו את הנשק. פתאום אני שומע צרחות של ילדות וכמה בומים של יריות רובה. כשהגעתי, אני רואה אדם במדי צה"ל שהיה עם הגב אלי, כשהוא מכוון את הרובה אל כמה תושבים ויורה להם ממש מעל הראש. הוא היה נראה לי מחבל מחופש.
"התקרבתי למרחק של בערך עשרה מטרים, וכיוונתי לו את האקדח ישר לראש. כמעט לחצתי על ההדק, כי בדברים האלה אסור להסס. ואז, פתאום, הוא צעק אל התושבים בעברית רהוטה: 'תעופו מכאן, תעופו מכאן.' קלטתי שזה ישראלי, חייל צה"ל אמיתי. ישר הורדתי את הנשק ואמרתי לו להירגע".
שושן: "הרבש"ץ הגיע לפני לש"ג, הזיז את החייל טיפה הצדה. התושבים, שהיו לחוצים, באו אלי ואמרו, 'כן, תקפנו אותו, נגענו בו, אבל לא ניסינו לחטוף את הנשק.' פתאום הם מנסים להצטדק. לקחתי את החייל איתי לחטיבה. הוא היה מאוד נסער, מאוד לחוץ. העדפתי להרחיק אותו מהישוב. עוד קו אדום נחצה."
הפרשה, פעם ראשונה שבה חייל משתמש בנשקו בתוך ישוב יהודי כנגד מתנחלים, פורסמה למחרת בהרחבה. ימים ספורים אחר כך הגיע ראש הממשלה לביקור. שושן: "הוא אמר, 'אל תיתנו להם את הלחי לקבל את הסטירה. תהיו חזקים ונחושים שאף אחד לא יפגע בכם.' ואז אתה מבין שיש לך גיבוי מהדרגים הכי גבוהים".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"מתנחלים הרוגים לא מפריעים לשרון"
|
|
|
|
|
|
|
יגאל אמיתי, דובר יצהר, מאשים דווקא את הצבא שלא פתח בחקירה נגד הצנחן היורה. אמיתי: "הצבא טייח. הוא נתן גיבוי לחייל. ניתן לו היתר לירות על מתנחלים. לא רק שלא נפתחה חקירת מצ"ח, אפילו לא היה תחקור בחטיבה. אני לא מבין, מותר לחייל לירות באוויר בשטח בנוי? לא ירחק היום שבו יירו במתנחלים למרכז המסה על מנת להרוג. בטח לא יפריע להתנתקות של שרון כמה מתנחלים הרוגים."
לפנות ערב חזר שושן מהחטיבה. ההפגנה שהבטיח הרבש"ץ, שאת קיומה כמעט הספיק לשכוח בגלל רצף האירועים, התגלגלה לכיוון הפלוגה. "היו שם בסביבות 30-20 חבר'ה, בעיקר צעירים, גברים. התחילו לקלל, לצעוק, לזרוק אבנים על הפלוגה. ביקשתי מכל החיילים להיכנס לחדרים ולשבת בתוכם כי זאת לא הצגה.
עוד פעם חששתי שאחד יזרוק מילה, השני יענה, ותתפתח מהומה. מהמפקדים ביקשתי שיישארו בחוץ ויקפידו שהמפגינים לא נכנסים לתוך הפלוגה. והם שוב מקללים: 'נאצים,' 'גסטאפו,' 'מה אתם פה,' 'קחו את הדברים שלכם עד הערב ותעופו'".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
העימות בעת פינוי יצהר. צילום ארכיון: פלאש 90.
|
|
|
|
|
|
|
הצנחנים עזבו את יצהר
|
|
|
|
|
|
|
מאיפה השנאה הזו?
"לא יודע, אני לא מצליח להבין, אבל זו התחושה שלך ביצהר, שאתה עובד בשבילם. אתה הפראייר. תשמור עליהם והם יעשו מה שהם רוצים. ראיתי שם גם ניצוצות חיוביים. הגיעו אב וילד. איך שהאבא ראה שזה מתחיל הוא אומר לילד, 'בוא נלך מפה.' הילד אמר, 'למה? אני רוצה להישאר.' האבא ענה, 'אם אני לא מסכים למה שקורה פה גם אתה לא מסכים,' והלך. אמרתי לעצמי, 'כל הכבוד. לפחות הגיוני אחד יש פה.'
לוינגר, מצדו, רואה בהפגנה מימוש זכות דמוקרטית לגיטימית. "לא אירגנו הפגנה," הוא מסביר, "כמה אנשים באו למחות על הימצאות הפלוגה. היו תושבים שכבר ביום שהפלוגה נכנסה לא רצו בה. נכון שזה נראה לא טוב, אני לא אוהב את זה, אבל אין מה לעשות. סביר להניח שעוד הרבה דברים לא ייראו טוב אם ימשיכו להתנהג אלינו ככה. אני לא מנסה להתנער מההפגנה, אבל אנשים רוצים למחות על זה שהפלוגה נמצאת פה וזו זכותם."
אחרי שעתיים-שלוש נטולות אלימות פיזית, אך רוויות ברוטליות מילולית, התפזרה ההפגנה. בצה"ל התקבלה החלטה שאי אפשר יותר. הצנחנים יעזבו את יצהר. ב18- בינואר התקפלה הפלוגה מהישוב. אף תושב לא בא להתחכך עם החיילים ומפקדם ביום הפרידה. במקומם, הגיעו כמה צלמים וכתבי טלוויזיה שניסו להתריס בשאלות. שושן שמר שאף אחד לא יתראיין. "מספיק חייל אחד שיצעק לך, 'יש! איזה כיף! יורדים מפה,'! וזה כבר על הפנים," הוא מסביר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מאשימים את כולם מלבד את עצמם
|
|
|
|
|
|
|
לא הפריע לך שהצנחנים מתקפלים, נכנעים?
"להפך. המסר לתושבים היה שהצבא לא נכנע. הוא ביצע את המשימה שלו, עשה מה שצריך, אבל מעדיף למנוע את החיכוך והולך לשמור מבחוץ. הרגשתי שהתושבים רק ייפגעו מבחינת תחושת הביטחון. פתאום לא יישב להם החפ"ק בתוך הישוב. ראיתי בזה מעין ניצחון לצבא, שהצבא עבד לפי השכל הישר. הרגשתי טוב עם זה, שהתושבים יבינו שיש גבול שלא חוצים אותו, הצבא והחיילים."
אמיתי הדובר ולוינגר המזכיר, אנשי יצהר, מאשימים את כולם במצב מלבד את עצמם. הכל לדבריהם תוצאה של יחס מנוכר, שאותו מפגין מח"ט שומרון, אל"מ יובל בזק, מאז שהחליף את האקס המיתולוגי שלהם, אל"מ הראל קנפו. את ההוראות, טוענים אמיתי ולוינגר, מקבל המח"ט מראש הממשלה ומשר הביטחון, ומיד מתרגם לשטח.
"לטנגו צריך שניים," מסביר אמיתי. "זה לא שהיו חיילים שניסו להגן על הישוב והישוב הציק להם. להפך, הישוב ניסה לטפח אותם. כל סוף שבוע הבנות היו עוברות בבתי התושבים ואוספות צ'ופרים להביא לפלוגה, אבל מאז שהגיע המח"ט החדש לגזרה, הוא החליט לצנן את האווירה. נוצר מצב שהתפקיד של השומר בשער כפול: גם להגן על היישוב וגם למנוע כניסת קרוואנים שיביאו לפיתוחו.
"המח"ט הנוכחי הוא פיל בחנות חרסינה. צריך לתת את הדעת איך שלוש שנים יש פלוגות בישוב ובשום תקופה לא היתה בעיה, למרות פינויים ביצהר לפני חצי שנה ושנה וחצי. בשני המקרים הקודמים לא נשברו הכלים, כי הצבא ידע לא לערב את הפלוגה ביישוב בפינוי."
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
החוק לא נגמר בצומת תפוח
|
|
|
|
|
|
|
אחרי שבועיים נטולי חיכוכים ומהומות, שבהם שמר על הישוב מבחוץ, יצא שושן לחופשת שחרור. בשבוע שעבר יצא לחופשה ללא תשלום. הוא רצה להשתחרר לגמרי, אבל מח"ט הצנחנים ביקש ממנו לדחות את ההחלטה לספטמבר הקרוב. כרגע הוא לא רואה את עצמו מתעטף שוב בירכית ובכנפי צניחה,אבל אלוהים גדול.
בינתיים הוא ישפר בגרויות ואחר כך נראה. השבוע הצטרף במסגרת התחייבות צבאית אחרונה למשלחת לפולין. הוא דוחה קשר בין ההחלטה לעזוב את הצבא לאירועים ביצהר, ובכל זאת. "ההחלטה להשתחרר התקבלה אצלי הרבה לפני,אבל אני לא יכול להגיד לך שהאירועים האחרונים הם לא נדבך מאוד חשוב ממה שעובר לך בראש. יצהר זה אירוע מאוד מרכזי. למרות שעשיתי תפקידי מ"פ מאוד מוצלחים שלוש שנים, איפשהו נשארה לי תחושה מגעילה."
נפגעת?
"בטח שנפגעתי. ברור. בסוף זה כן אישי. כמה שאתה מנסה לא לקחת את זה קשה ולהגיד, 'או-קיי, זה הפלוגה, זה הצבא', זה כן אישי. זה הפך להיות אישי, המסרים שקיבלתי היו אישיים."
ואם היית פוגש יצהרניק, מה היית אומר לו?
"שייזהר. החוק לא נגמר בצומת תפוח."
שושן מנסה להישמע נחוש,אבל גם הוא לא יכול להתעלם מהעובדות: אף מתנחל לא נתן את הדין על אירועי יצהר. שום גורם ממלכתי לא התמודד עם קריאת התיגר החוזרת ונשנית על חיילי צה"ל, שהגיעה לשיאה לפני כחודש. יש להניח שאוזלת היד הזו תספק רוח גבית לפורעי החוק, לקראת העימות הגדול שצפוי בגוש קטיף ובצפון השומרון. ואז כבר עלול להיות מאוחר מדי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
השמות משתנים, התרגילים לא
|
|
|
|
|
|
|
בדרך לפגישה עם סרן שושן, הודיעו בחדשות שסרן אלרן, מ"פ צנחנים אחר, התלונן במשטרה שמתנחלים ניסו לדרוס אותו ליד איתמר. מאוחר יותר הכחישו מתנחלי איתמר את תלונתו של אלרן.
השמות והמקומות אולי משתנים, אבל לא התרגילים. מתברר שבלילה שבין חמישי לשישי, שקדם לניסיון הדריסה לכאורה, ביצעו מתנחלי איתמר תרגיל הסחה מקצועי.
הם ניצלו את מועד חילופי הגדודים בגזרה כדי לעבות את הישוב בקרוואן נוסף. לשומר בילפו שהקרוואן נועד להחליף קרוואן אחר, המשמש כמגורי החיילים המאבטחים את ההתנחלות. קצין מחטיבת שומרון, שמכיר את השטיקים, עצר את המחטף וסיכם עם המתיישבים שחילופי הקרוואנים יתבצעו אחד תמורת אחד בשעות הבוקר.
אלא שבשעת ההחלפה המיועדת גילו הצנחנים הטריים ביישוב שהקרוואן החדש הועלה, ראה זה פלא, דווקא למאחז ברכס ה"גדעונים" הסמוך. העימות היה בלתי נמנע. "נעיף אותך מכאן כמו שסילקנו את המ"פ מיצהר," צעקו המקומיים לסרן אלרן במהלך הוויכוח שבו כן-או-לא ניסו לדרוס אותו.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
גבעה 851 בישוב איתמר. צילום ארכיון: רועי שרון
|
|
|
|
|
|
|
"קין בא להרוג את הבל"
|
|
|
|
|
|
|
אמו של סרן אלרן, יוכבד מרוש, שאושפזה במקרה באותו סוף שבוע בגלל מחלה, שמעה על התקרית למחרת בבית החולים. "איך הרגשתי,"? היא אומרת השבוע, "איך אני אמורה להרגיש? החיילים שלנו הולכים לשמור על המתנחלים והם קמים עליהם. הם כמו פצע מוגלתי של המדינה שצריך לפתוח ולנקות אותו.
"לא שלחתי את הבן שלי בשביל שיהודי ינסה לדרוס אותו. הבן שלי אידאולוג גדול, מלח הארץ. אז אני צריכה לפחד מיהודים? למה אני צריכה לשלוח את הבן שלי? שיישארו שם,שיקימו להם צבא ויחיו שם. אנחנו נחזיר את הבנים שלנו הביתה. זו פורענות. זה אח שלך קם להרוג אותך. קין בא להרוג את הבל", אמרה מרוש.
עוד סרן שנדרס הוא קובי, קצין הרפואה של החטיבה המרחבית שומרון, שלפני חודש וחצי עבר את הנוהל השגרתי: עימות עם מתנחלים, ניסיון דריסה ופציעה, קלה במקרה שלו. "זה מאוד עצוב, זו מלחמת אחים," אמרה השבוע אמו, ונדה אסולין.
"הפחד שלנו כהורים הפך להיות כפול. גם מהאויבים שלנו וגם מהמתנחלים הקיצוניים. אני מקווה שלקובי לא יהיו השלכות רפואיות ואחרות לעתיד. אני מאוד מקווה שגם רגשית הוא לא ייפגע, כי זה בהחלט היה טראומטי." שלושה ימים אחרי הפציעה חזר סרן קובי לחטיבה. ונדה: "להגיד שאני שקטה? לא. אני רוצה לחשוב שלכל מתנחל כזה יש אמא שדואגת לו, אז שקצת יחשבו על ההתנהגות שלהם."
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
