ראשי > חדשות > כתבה

פתח לפרגמטיות ראובן פז חושב שחיסול יאסין התגלה כיעיל רק אחרי מות ערפאת   ד''ר ראובן פז 22/3/2005  7:00 בימים אלה מלאה שנה לחיסולו של השייח' אחמד יאסין, מייסד ומנהיג תנועת החמאס, בידי ישראל. חיסול יאסין היה חלק מחיסול מרבית ההנהגה הבכירה של התנועה במהלך שנת 2004, מהלך שהותיר אותה כיום כמעט ללא הנהגה מקומית בשטחים.      חיסול יאסין, ואחריו היורש עבד אל-עזיז רנטיסי, היו הקדמה למותו הלא-צפוי של יאסר ערפאת בנובמבר 2004, אשר שינה את פני הסכסוך הישראלי-פלשתיני. מותו של ערפאת ונכונותם של יורשיו להפסיק בשלב זה את האנתיפאדה האלימה ולחדש את המהלך המדיני עם ישראל, העמידו את חמאס בפני תקופה של הכרעות קשות, כשהוא נטול הנהגה סמכותית ומקובלת על כל חלקי התנועה.      לאחרונה החלו להסתמן בחמאס כמה קבוצות השפעה, בשני צירים עיקריים: עזה-הגדה המערבית-דמשק מצד אחד, ודרג פוליטי-חברתי מול פלג צבאי, מאידך. לשינוי הזה יש כמה גורמים. שחרורו מהכלא הישראלי של השייח' חסן יוסוף, שהפך מייד למנהיג הפרגמטי של החמאס בגדה המערבית, הגביר את המבוכה בהנהגת התנועה. גם הלחצים המופעלים לאחרונה על סוריה, ושמובילים להגבלה הדרגתית של חופש פעילותם של מנהיגי "החוץ" של התנועה בדמשק, משחקים תפקיד. לכל זאת יש להוסיף את שיפור האווירה בין ישראל לפלשתינים.      אולם השינויים העיקריים נובעים מהלכי הרוח של הציבור הפלשתיני בשטחים. החמאס מהווה "ססמוגראף" רגיש של הציבור בשטחים. מותו של ערפאת שינה במהירות גדולה מהצפוי את הנכונות של מרבית הציבור הפלשתיני בשטחים לזנוח, ולו זמנית, את האלימות בתקווה לשיפור מצבו הפוליטי והכלכלי. הוא סיפק גם סיכוי רב יותר להשתלבות מעמד הביניים של תושבי השטחים בהנהגה הפלשתינית בעתיד הקרוב, מול הדור המבוגר של מייסדי אש"ף.      לכך יש להוסיף את אווירת הדמוקרטיזציה הנושבת במזרח התיכון, ואשר גילוייה המוצלחים ביותר עד כה היו בבחירות לראשות הרשות הפלשתינית ובבחירות המוניציפליות שנערכו לאחרונה בשטחים. הציבור הפלשתיני גילה בגרות פוליטית גדולה יותר מאשר כל ציבור אחר בעולם הערבי.    אין ויתור על החלומות כל האמור לעיל הביא לסדקים רחבים בלוחמנות של התנועה ושארית הנהגתה המקומית. מנהיגי החמאס בשטחים החלו לבחון את האפשרות להישען שוב על פעילותה הלא-אלימה כדרך מרכזית להשגת תמיכה ציבורית, כפי שהיה לפני פרוץ האנתיפאדה הראשונה ב-1987. ההשתתפות בבחירות המוניציפאליות, שבהן זכתה התנועה להישג מרשים, היוותה סימן מעיד ראשון לשינוי בקו של הנהגתה. לפני כמה ימים אף הכריזה התנועה רשמית על כוונתה להשתתף בבחירות לפרלמנט של הרשות הפלשתינית, ובכך להיכנס למשחק הפוליטי הפלשתיני.     בסקר שנערך באמצע בימים אלה בידי מכון הסקרים של ח'ליל שקאקי, זכה החמאס לשיעור תמיכה כמעט זהה לזה של הפת”ח בעזה (32% לחמאס מול 35% לפת”ח). בפני החמאס נפתח הסיכוי להשיג הישגים מרשימים בבחירות דמוקרטיות ברשות הפלשתינית. השינוי באווירה הציבורית ותחושת הסיכוי להישגים פוליטיים ברחוב הפלשתיני, מטים כנראה את הכף לטובת החלק הפרגמטי במנהיגות שנותרה, שכן חיסולי יאסין ורנטיסי היו המשך לחיסול אינטנסיבי של מרבית הצמרת הצבאית הצעירה יותר של התנועה.     אבל כל זאת אין משמעותו ויתור על החלומות הלוחמניים. יש להניח שהשיח של החמאס מול ישראל ימשיך להיות אלים, והתנועה לא תהיה מוכנה לשום ויתורים או הצהרות שמשמעותם הכרה בישראל. ח'אלד משעל, ראש הלשכה הפוליטית של החמאס, הצהיר בסוף פברואר 2005 כי השינויים בעמדת החמאס אין משמעותם שינוי בראייתה הבסיסית את הסכסוך.   עם זאת, סביר שראשי החמאס ימצאו את הניסוחים שיציגו בפני הציבור הפלשתיני והעולם הערבי את השתתפותם במשחק הפוליטי כפסק זמן - ולו אף ארוך מאד – במאבק; פסק זמן שמטרתו לקחת חלק בהשפעה על עיצובה של המדינה הפלשתינית ומוסדותיה אך ללא ויתור על יעדי המאבק ארוכי הטווח.     יש להניח שהסדקים הנגלים לעין בתוך הנהגת התנועה יתרחבו. בשלב זה לא נראה כי מנהיג אחד מסוגל כיום להתעלות מעל יריביו ולתפוס את רסן המנהיגות בתנועה. שאלת ההתמודדות בין ההנהגה החיצונית המיליטנטית לבין ההנהגה שנותרה בשטחים תלויה מאד גם בהיבט הכספי של מימון פעילותה, שעדיין נמצא ברובו בשליטת הנהגת החוץ ונותן לה משקל גדול בהשפעה על מדיניות התנועה. השתלבות החמאס במערכת הפוליטית של הרשות עשויה להקל על מימון מוסדותיה בשטחים ולהפחית את התלות בהנהגה החיצונית.    יד על הדופק פילוג אפשרי בתנועה במהלך השנה הקרובה עלול להביא להקמת פלג צבאי מיליטנטי שימשיך בטרור נגד ישראל, כולל נגד אזרחים בתחומי הקו הירוק, וייתכן גם בשיתוף-פעולה עם פלגים דומים משורות הפת”ח ובעידוד חיזבאללה. אולם, כאן יש לצפות להבנה פלשתינית כלפי מאבק חסר פשרות של ישראל למיגור פעילות כזו, ואולי גם לשיתוף פעולה חלקי מצד חלק מכוחות הביטחון הפלשתינים. גם מעורבות מצרית במדיניות ביטחון הפנים בעזה לאחר ההתנתקות עשויה להוות גורם מרתיע כלפי החמאס.  אחד המפתחות לשינויים פנימיים עתידיים בתנועה נמצא בידי חלק ניכר מהאסירים הכלואים כיום בבתי כלא בישראל. בשלב זה לא סביר שהם ישתחררו בתקופה הקרובה, אולם זהו גורם שיש לקחת אותו בחשבון לעתיד הרחוק יותר. מצד אחד מדובר בקבוצה מאד מיליטנטית בעלת עבר טרוריסטי פעיל. אבל מאידך כבר עמדנו בפני מקרים לא מעטים בהם דווקא אסירים משוחררים גילו פרגמטיות מפתיעה.   לסיכום, נראה כי המהלך של חיסול השיח' יאסין, אשר הגביר את המבוכה בהנהגת חמאס, היה יעיל ביותר דווקא בזכות מותו של ערפאת והשינוי שהוא חולל באזור. במידה מסוימת, ייתכן ויוכח בסופו של דבר כי כשם שערפאת היה נטל על הציבור הפלשתיני והפת”ח והליכתו לא לוותה בצער רב מידי, גם חיסולו של יאסין היה שחרור של החמאס מכבלים של מדיניות חסרת פשרות. חיסולם של יאסין ורנטיסי נתן פתח להנהגה צעירה יותר שצמחה יחד עם דור הביניים של הפתח, לנהוג במדיניות קשובה יותר ומותאמת יותר לצרכי הציבור הפלשתיני. ייתכן ושוב הוכח הכלל הפועל בעולם הערבי ולפיו מנהיגים מתים נשכחים במהירות יחסית.   אבל בו-בזמן, ישראל נדרשת להישאר עם היד על דופק התנועה. שכן הנהגה פרגמטית יכולה גם לחכות לשעת כושר ולשנות את מדיניותה במידה ויחולו שינויים באווירה הנוכחית ויחודשו מעשי האיבה כלפי ישראל. החמאס לא הופכת במוצהר לתנועה פוליטית ואיננה זונחת את מדיניותה המסורתית, לפיה רק באמצעות התקוממות תוגשם האסטרטגיה שלה. תזכורת לכך ראינו בימים אלו בשיגור רקטת קסאם לעבר שדרות. מדובר באיתות ברור, לפחות מצד חלק מהתנועה בעזה.   הכותב הינו מנהל הפרוייקט לחקר תנועות אסלאמיות במרכז הבינתחומי הרצליה שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה הוסף תגובה    עבור לפורום כתוב לעורך

בארכיוןgoogle.com   שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה הוסף תגובה  עבור לפורום כתוב לעורך במידה מסוימת, ייתכן ויוכח בסופו של דבר כי כשם שערפאת היה נטל על הציבור הפלשתיני והפת”ח והליכתו לא לוותה בצער רב מידי, גם חיסולו של יאסין היה שחרור של החמאס מכבלים של מדיניות חסרת פשרות. חיסולם של יאסין ורנטיסי נתן פתח להנהגה צעירה יותר שצמחה יחד עם דור הביניים של הפתח, לנהוג במדיניות קשובה יותר ומותאמת יותר לצרכי הציבור הפלשתיני. ייתכן ושוב הוכח הכלל הפועל בעולם הערבי ולפיו מנהיגים מתים נשכחים במהירות יחסית