 |
בקו התפר הבלתי אפשרי בין הצמיג הבוער של המתנחל לבין הסטודנט שכובל עצמו לגדר, בין חיסולי העולם התחתון לדקירות של ילדי התיכון, בין הקלטת של המטפלת המתעללת לתצלומי המין של עולם הזוהר, ניצב אדם אחד עסוק במיוחד עם כוכב של שריף על החזה והרבה דאגות על הראש, האיש שאחראי לכך שהעניינים הבוערים במחוז הכי עמוס בארץ לא ייצאו משליטה, והוא ניצב לבדו.
השם הוא דוד צור, אבל אתם יכולים לקרוא לו צורי, כמו שכולם עושים. אפילו ראש הממשלה. בבוקר חם של חודש אוגוסט האחרון, כך מספרת האגדה,נכנס השר (דאז) לבטחון פנים, צחי הנגבי,ללשכת ראש הממשלה עם ההודעה על ההחלטה הדרמטית למנות את הניצב הצעיר משה קראדי לתפקיד המפכ"ל. "מה עם צורי?", היתה שאלתו הראשונה של שרון.
לא בכדי התעניין
רה"מ בעתידו של האיש שאותו הוא מכיר שנים רבות, שנים שבמהלכן נפגשו מאחורי הקלעים של מבצעים מסווגים. בסופו של אותו יום קיץ נשלח קראדי ללשכת המפכ"ל וצורי, חבר ובן מחזור של קראדי, נפרד לשלום מתפקידו כמפקד משמר הגבול, הסיר את הכומתה הירוקה, לבש את מדי המשטרה התכולים וקיבל לידיו את המושכות של סוס הפרא שנקרא משטרת מחוז תל אביב. השבוע סיכמובמשטרת המחוז את נתוני הפשיעה העגומים ומה שידענו כבר קודם קיבל חיזוק עדכני: המצב הוא לא ממש מיליון דולר, בייבי.
חצי שנה לאחר שנכנס ללשכת מפקד המחוז ושלושה חודשים לאחר שמחלת הסרטן חטפה ממנו את אשתו לינדה, מדבר צורי לראשונה על ההתמודדות הקשה בחייו, שנחתה עליו בדיוק כשנכנס לתפקיד שלא נותן לך אפילו רגע אחד להתאבל בשקט עם עצמך, רגע בלי ביפר רוטט, טלפון מצלצל או סירנה מייללת.
התלוויתי אליו בשבוע שעבר, שבוע תל אביבי סוער שבו צפינו באנשי ימין שחוסמים את נתיבי איילון בצמיגים בוערים ובאנשי שמאל שלא מצליחים למלא את הכיכר במפגינים. בין ההכנות למצעד העדלאידע בחולון לביקור של האוהדים הפרועים מאירלנד, הצטרפתי אל צור בסיורים אל תוך הלילה בג'יפ הפג'רו המשטרתי, חצינו את העיר לאורכה ולרוחבה, דיברנו על הסכנות שאורבות בכל פינה וצור רק ביקש: "אל תהיה אופטימי, תהיה ריאלי".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
כשטילי לאו התעופפו בג'וואריש
|
|
|
 |
|
|
|
אם העולם היה מתנהל כמו חדר המלחמה ששוכן בראשו עתיר הג'ל של רה"מ (בפוטנציה) יאיר לפיד, צורי יכול היה להגיש מועמדות לתפקיד אביו הרוחני של ליאור אשכנזי. אפרופו לפיד ג'וניור, הנה חמש עובדות על האיש שמופקד על שנתם הערבה של תושבי גוש דן:
1. הוא נולד באשקלון לפני כמעט 46 שנה, בן למשפחה ממוצא טורקי שהעריץ יותר מכל את שחקן הכדורסל בארי ליבוביץ'. 2. ממש כמו דודי בלסר, הוא צמח לגדולות לאחר שכיכב בתקופת התיכון במגרשי הכדוריד של הפועל ראשון לציון ונבחרת ישראל לנוער. 3. לאחר שירות צבאי כמפקד מחלקה בצנחנים הוא התלבט אם ללכת על קריירה ספורטיבית בכדוריד, אבל בחר לבסוף בכדורים מסוג אחר לגמרי כשעבר לימ"מ וטיפס מתפקיד לוחם עד ללשכת המפקד. 4. הוא קיבל את עיטור האומץ המוענק לשוטרים, כשפיקד במבצע חשאי על חיסול חמישה מחבלים חמושים שהיו בדרכם לביצוע פיגוע במרכז הארץ. עד היום, אגב, הוא מסתובב עם אקדח גיבוי צמוד לקרסול. 5. הוא רכש לעצמו שם של מומחה בינלאומי למלחמה בטרור, שמתמחה באבטחת אולימפיאדות, ומאחוריו כבר ייעוץ לאבטחת אולימפיאדת אטלנטה ואולימפיאדת אתונה. רק סמלי הוא שאת אשתו המנוחה הכיר במהלך צפייה משותפת בשידורי הטלוויזיה מאולימפיאדת מונטריאול.
עם יומן שירות של גבר-גבר על פי הקריטריונים של מופז הטלוויזיוני, נשלח צורי לנהל את המערכה על תל אביב. פעם אחת כבר קראו לו לדגל, כשחזר משנת חופשה ללא תשלום כיועץ באולימפיאדת אטלנטה ונשלח היישר אל שכונת ג'וואריש ברמלה, בשיאה של מלחמת החמולות בין משפחת ג'רושי למשפחת קראג'ה. צורי קיבל את תפקיד מפקד משטרת מרחב השפלה בימים שבהם החבר'ה מג'וואריש העמיסו מקלע מאג על טנדר ויצאו למטווח ברחובות כשטילי לאו התעופפו באוויר ורמלה הפכה לאזור מלחמה מבוצר ומחומש היטב.
באחד המהלכים הגדולים בעולם הפלילי, נמצא הפתרון על ידי הפרדת הכוחות, כשבני משפחת קראג'ה הוצאו לגלות מהשכונה. אחרי שסיים עם ג'וואריש, המשיך צורי לתפקיד ראש המטה המבצעי של השר לבטחון פנים בתקופתם של עוזי לנדאו ושלמה בן-עמי, פיקד על היחידות המיוחדות של משטרת ישראל ונשלח לפקד על משמר הגבול בשיא האינתיפאדה, שם נאלץ להתמודד עם איום הטרור ומנגד עם פרשות ההתעללות של שוטרי מג"ב. כעת הוטלה עליו המשימה לבחון מקרוב את עולמם של כרישי הפשע המאורגן ולגרום להם לעבור מהמרצדס המשוריינת לזינזאנה החורקת.
"המאבק בפשיעה המאורגנת הוא האתגר הכי גדול שלנו", פותח צורי, "זו פשיעה מאוד מסובכת, שהולכת ותופסת ממדים בעייתים. יש פה הרבה כסף שחור והארגונים האלה חודרים למרכזי שליטה מוניציפליים ויותר מזה. ארגוני הפשיעה הגדולים גורמים נזקים אדירים מבחינה כלכלית ומבחינת הביטחון של האזרחים התמימים. הרצח של שרה בן-אדירי ז"ל זו דוגמה אחת, המאבטח שנרצח לאחרונה מרימון שנזרק בחניון בנמל תל אביב הוא גם קורבן תמים להערכתנו במסגרת מלחמות העולם התחתון.
"לא ראינו הרבה אירועים כאלה בעבר, והיום האצבע של העבריינים הרבה יותר קלה על ההדק. הם גם ממגנים את עצמם הרבה יותר, ואז אנחנו מגיעים למצב שבחדרה רוצים לירות טיל לאו לתוך חתונה כדי לחסל עבריין ומי שילך, ילך. זה פיגוע לכל דבר ועניין וצריך להתייחס לעבריינים הללו כמו לטרוריסטים. הנה, באזור שבו אני גר באו וריססו פעם את 'קפה גבעתיים', שהוא אחד מבתי הקפה היותר אהובים עלי, בניסיון לחסל את הררי. יכלו להרוג שם עשרה אנשים כמו כלום, במזל זה נגמר רק עם פצועים. לא האמנו שנגיע לאירועים כאלה. גם אם רוזנשטיין יוסגר עכשיו לארצות הברית זה לא אומר שנגמרו הארגונים, להפך. זה רק פותח את המלחמה על הנכסים שלו".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
2 ניידות ב-20 שנה
|
|
|
|
|
|
|
זאב רוזנשטיין יושב אמנם מאחורי סורג ובריח, סופר את השעות וממתין להחלטה בעניין הסגרתו לארצות הברית, אבל במחוז תל אביב עדיין לא רגועים. מבחינתם, מעצרו של הזאב היה אחת ההצלחות הגדולות, כזאת שפותחים אחריה שמפניה, אבל ממש נמאס להם לשמוע שאם הדוד מאמריקה לא היה שולח את זרועו הארוכה ומתערב בסיפור, רוזנשטיין היה ממשיך לעשות צחוק מהמשטרה הישראלית.
"ברור שיש את כל הציניקנים שיגידו, 'הייתם צריכים את האמריקנים בשביל להביא את רוזנשטיין'. זה פשוט שטויות", זועף צורי על הקטנוניות, "בשורה התחתונה זו הצלחה גדולה, האיש הזה יועמד לדין, ולפי דעתי בית המשפט יחליט להסגיר אותו, גם אם הוא יביא את הרב עובדיה בתור ערב. שחרורם של האחים דדוש לתוכנית להגנת עדים כדי שיעידו נגד רוזנשטיין זה מחיר ששווה את זה, חד משמעית".
נסיונות הפגיעה ברוזנשטיין ומלחמות העולם התחתון כבר גבו קורבנות תמימים באירועים שזכו להגדרה פיגוע פלילי, אבל צורי מכיר בכך שאת תושבי העיר מעסיקה יותר הדרך שבה מתמודדת המשטרה עם פשיעת הרחוב והמאבק היומיומי מול הגנבים, הפורצים והנרקומנים.
"אין ספק שהפשע המאורגן מטריד מאוד, אבל את האזרח מטריד יותר הנרקומן בחדר המדרגות או כשגונבים לו רדיו דיסק. כשמדברים עם האנשים הם אומרים, 'מה מעניין אותי רוזנשטיין, הוא לא עושה לי כלום. מטריד אותי כשפורצים לי לאוטו'. אנחנו משטרה שטובה בגילויי רצח ובעבודה מול פשיעה מאורגנת, אבל בכל הנוגע לטיפול בפשיעה ברחובות, אנחנו חלשים מאוד. זו משטרה שלא מצליחה לספק את השירותים שהאזרח מצפה להם בעולם המערבי.
"המשטרה בפיגור מבחינה טכנולוגית, ובשנים האחרונות היא גדלה בעיקר בכל מה שקשור לטיפול בביטחון השוטף, בפח"ע. יש מדיניות של כמה שנים שהשיא שלה היה 'בלי בכי ובלי נהי', שמקטינה את המגזר הציבורי ומבחינה כלכלית זה נכון. תקציבית כנראה לא נגדל וצריך לשים את הדברים על השולחן. היתה לי לאחרונה שיחה עם משה טיומקין, שהיה מפקד המחוז בשנת 80' והיום הוא האחראי לביטחון בעיריית תל אביב. בזמנו, היו לו 38 ניידות תגובה למוקד. אני מפקד מחוז תל אביב בשנת 2005, 20 שנה קדימה, ויש לי 40 ניידות. זו בהחלט בעיה כשערים כמו חולון, בת ים ואור יהודה הכפילו את עצמן מבחינת תושבים".
אז מה הסיכוי של האזרח הקטן לקבל את הרדיו-דיסק שנגנב ממנו, אולי בכלל אין טעם להגיע לתחנה ולהתלונן?
"תראה, זה לא שהאזרח לא מטופל. נכון שאחוז הגילויים במקרים האלה הוא באמת לא גדול, אבל אם בסופו של דבר כן יצליחו לגלות מי הגנב, הוא ירוויח. האם הוא יקבל בחזרה את הרדיו-טייפ שלו? הסיכוי הוא קטן ביותר, שניים-שלושה אחוזים מהמקרים מקסימום. למרות אחוז הגילויים הנמוך, רוב האנשים משתפים פעולה ובאים להתלונן, בעיקר בגלל הביטוח, אבל שיתוף הפעולה הזה חשוב לנו לצורך היכולת לגלות את הגנבים ולדעת מה הם עשו עד המעצר, אם ייתפסו בעתיד. זה עוזר לנו גם במובן של מיפוי של אזורי הפשיעה, כך שנדע היכן למקד את הפעילות המשטרתית. אני בהחלט קורא לציבור לבוא ולהתלונן, מתוך מבט כללי יותר ולאו דווקא מתוך הסיכוי לקבל חזרה את הטייפ שנגנב".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
חוק נאור אבל ללא תקציב
|
|
|
|
|
|
|
"אנחנו נהיה חייבים לעשות בשנים הקרובות כמה שינויים כדי להתקרב יותר לאזרח", מסביר צורי את תוכניתו לשיפור השירות המשטרתי, "זה לא יהיה פשוט, אבל זה אפשרי אם נשנה את דוגמות החשיבה.
"צריך לראות יותר פקחים שעוסקים עם השוטרים בעבירות איכות חיים כמו חניות כפולות, הקמת רעש, הנסיעות המטורפות של האופנוענים על המדרכה שלא רואים ממטר אף אחד. בכל הנושא של עבירות הרחוב, שהן עבירות קלות לכאורה כמו חטיפות תיקים ושודים קטנים, זה סוג של לחימה, שאם לא נהיה ברחוב, אנחנו לא נמנע אותה ולא נתפוס את האנשים. אני בעד ביזור של חלק מהסמכויות שלנו. אני בעד לאפשר לפקחים להזרים תנועה, צריך לתת להם את הכלים ואת ההכשרה לזה. אחרי שעשינו חשיבה אסטרטגית לגבי איך המחוז צריך להיראות, הקמתי צוותים שאחד מהם אחראי למצוא דרך לפתוח צווארי בקבוק משפטיים, כדי לאפשר כניסה של יותר גורמים למעגלי האכיפה או הסיוע למשטרה, כדי לתת שירות יותר טוב לאזרח. בצד הדברים האלו, צריך לבצע שינוי במבנה הארגוני. הזקנה בשכונת התקווה שגנבו לה תיק לא צריכה לכתת את רגליה עד לתחנה ביפו בשלושה אוטובוסים כדי להגיש תלונה. סגירת התחנה בשכונת התקווה עשתה עוול ללמעלה מ-120 אלף איש. צריך להחזיר אותה, ואני מתכוון לעשות את זה".
כשאני זורק את השם של ג'וליאני מניו יורק כפתרון אפשרי, צורי ממהר להסתער בהתלהבות מאוכזבת. "הלוואי ויכולנו ליישם את מודל 'החלונות השבורים' של ג'וליאני", הוא אומר, "הוא גייס 10,000 שוטרים , שפך אותם למנהטן ואמר, 'אני רוצה להפוך את הארלם למקום אחר לגמרי', שבכל פינה יהיה שוטר, שהשוטרים יתייחסו אפילו להקמת רעש. אם ילד זרק אבן ושבר חלון, צריך שיהיה שם שוטר ואנחנו נדאג שיטפלו מיד במקום הזה, כי אם החלון יוזנח, מחר יהיה שם לכלוך, מחרתיים זה כבר יהפוך למאורת סמים ואחר כך יהיה שם רצח בגלל הסמים. טיפול כזה דורש משאבים שהיום, בראייה הלאומית, אין אותם.
"תראה מה עשו בלוס אנג'לס, כל מי שנתפס פעם שלישית מבצע פשע, נשלח למאסר עולם בלי שום שיקול דעת. אנחנו בישראל נמצאים היום במקום שארצות הברית היתה בשנות השמונים, כשהאמריקנים היו מאוד ליברלים, כשהזכויות של הפרט היו ברמה הרבה יותר גבוהה באיזון האינטרסים מול הזכות של החברה לחיות בביטחון. זה מצב שגרם לכך שהפשיעה הגיעה לממדים בלתי נסבלים. לדעתי זה ייקח עוד כמה שנים ואנחנו גם נגיע לנקודה הזו".
"החקיקה שלנו צריכה להיות הרבה יותר מחמירה. תראה את חוק המעצרים החדש שהגביל את המשטרה מבחינת תפוסת מקומות הכליאה וזמן החקירה,את המגבלות שיש בתחום האזנות הסתר. הטרנד של החקיקה בישראל מקדש את הזכות של הפרט וכובל את הידיים של מערכת אכיפת החוק בהבאת הראיות. תוסיף לזה את העובדה שהמשטרה לא מתוגברת במשאבים ואתה מקבל מצב שבו מערכת אכיפת החוק כורעת תחת העומס. רצו להביא חוק נאור, רק בלי התקציב שיגבה אותו".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
חשבנו שהיא יצאה מזה
|
|
|
|
|
|
|
לפני שלושה חודשים, בין שלל הצרות שמעסיקות אותו כמפקד מחוז, נחת על צורי האסון הפרטי שלו. שנה קודם לכן הוא ולינדה קיבלו את ההודעה המרה. "סרטן השד", בישרו הרופאים. כשכבר נראה היה שהיא מתאוששת ומתגברת על המחלה, חזרו הכאבים. הבדיקות הראו שהגרורות הסרטניות התפשטו בכל הגוף. 21 שנות זוגיות עם אהבת נעוריו שעלתה מגרמניה התרסקו בדצמבר האחרון כשלינדה, מורה לגיל הרך, נפטרה בגיל 45. צורי מצא את עצמו פתאום לבד עם שלושה ילדים: רון (18),יניב (16) וספיר (10.5).
"היתה לנו זוגיות נפלאה שהחלה מהיכרות שמתחברת אצלי לאולימפיאדה", נזכר צורי במבט נוגה, "הייתי בנבחרת הנוער בכדוריד והיה לנו מחנה אימונים בבית הנבחרות על שם י"א חללי מינכן. זה היה ב-76' והיתה טלוויזיה אחת במקום וירדנו לצפות בשידורים ממונטריאול. שם פגשתי את לינדה, שהיתה במשלחת נוער של יהדות גרמניה שתרמה להקמת בית הנבחרות. אחרי ההיכרות הראשונית היא חזרה לגרמניה, התחלנו להתכתב, וכשהיא עלתה ארצה בגיל 20 הקשר נוצר מחדש.
הקמנו יחד משפחה, בחיים לגמרי לא פשוטים שהיא עברה איתי. היו סיכונים מטורפים בתקופה של הימ"מ והיא בכלל לא גדלה על זה, היא לא היתה רגילה למציאות הבטחונית כאן. למרות זאת, היא תמכה מאוד וגידלה את הילדים כמעט לבדה, הלכה אחרי בעיניים עצומות, אבל היתה לה דעה משלה, עם פידבקים על מה לא טוב ומה צריך לשפר.
"בזמנו, הציעו לה נישואים בגיל 21, אחרי שעלתה ארצה. הוא היה איזה רופא מנתח והיא אמרה לו לא והסבירה,'אני לא אתחתן עם מישהו שכל הזמן תלוי בביפר'. בסוף היא נפלה מהפח אל הפחת, אבל מאוד אהבה את החיים האינטנסיביים שלנו".
רגע הגילוי על האסון האורב לפתחם נשזר בטרגדיה של החברים מהימ"מ בסוף שבוע אחד שכאילו נלקח מספר איוב. ביום שישי, 28 בנובמבר 2003, יצא צורי, אז מפקד מג"ב, עם רעייתו לנופש בצפון. הבשורות הרעות החלו לזרום ולא הפסיקו. זה התחיל כשרפ"ק דרור שושן ז"ל, קצין מוערך בימ"מ, נהרג באותו היום בתאונת דרכים בנתיבי איילון כשאופנועו נכנס בעוצמה בקיר בטון. מפקד הימ"מ, ניצב משנה ז', התבשר על מות פקודו ומיהר לצאת מביתו בצפון לבית משפחת שושן באשקלון. על כביש החוף, סמוך למעגן מיכאל, עצר לעזור לנהג שנקלע לתאונת דרכים ומשאית שהגיעה למקום פגעה בשניהם. הנהג נהרג מיד ומפקד הימ"מ הובהל לבית החולים במצב אנוש, עם פגיעה קשה שממנה הצליח להשתקם ברבות הימים.
"עזבנו הכל ונסענו לאסוף את אשתו של מפקד היחידה ולהודיע לה על התאונה", מספר צורי. "לינדה היתה איתה כל הדרך וניחמה אותה. בשבת היינו יחד איתה בבית החולים, וביום ראשון לינדה קיבלה את ההודעה שמצאו לה גידול. אני חזרתי ב-12 בלילה הביתה, היא ישבה על המחשב, הספקנו להחליף כמה משפטים על המפקד הפצוע כי בדיוק באתי מבית החולים. היא הקשיבה ואז אמרה,'שמע, קיבלתי תשובה'. זה היה קטע קשה, אבל היא היתה מאוד אופטימית ואמרה,'אנחנו נעבור את זה'. היא נלחמה כמו אריה, וכשאני קיבלתי את הפיקוד על המחוז זו היתה תקופה נהדרת, כשהיא יצאה מזה כביכול. במשך כל התקופה לא הפסיקה לעבוד והמשיכה ללמד כל יום. הכימותרפיה עשתה בה שמות, אבל היא היתה אמיצה בצורה מדהימה. היתה מזריקה לעצמה בבוקר והולכת לעבודה כאילו כלום".
בספטמבר האחרון, כשכבר נראה היה שהמאבק יסתיים בטוב, הגיע השבר הגדול. "חודש וחצי אחרי שנכנסתי לתפקיד היו לה כאבי ראש מאוד חזקים, הלכנו לעשות סי-טי ואז מצאו גרורות כמעט בכל הגוף. ברגע הזה כבר ידעתי שזהו, אבל היא לא ויתרה. תוך שלושה חודשים היא נגמרה, עם סבל וכאבים קשים מאוד, אבל היתה עטופה באהבה".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אף אחד לא ידע
|
|
|
|
|
|
|
בכל התקופה הזו, כשאהבת חייו גוססת מול עיניו, התמודד צורי עם אחת התקופות היותר סוערות במחוז, ופניו במסיבות העיתונאים הדרמטיות לא הסגירו דבר מהדרמה שמתחוללת בתוכו.
"בכל המבצעים הגדולים, רצח השופט אזר והסיפור של רוזנשטיין, אף אחד לא ידע. לא היתה שעה שלינדה היתה לבד. בלילה הייתי נשאר איתה עד הבוקר, בשמונה-תשע היתה מגיעה אחותה או הוריה, או מישהו מהחברים, בצהריים הייתי קופץ וחוזר למחוז. בערב הייתי מביא את הילדים לתל השומר ואחר כך היו לוקחים אותם ואני הייתי נשאר. ככה זה נמשך, עד הסוף. זה קטע עצוב מאוד".
בשבעה התקשר ראש הממשלה לנחם, מצעד ארוך של שרים, אישי ציבור וחברים מכל זרועות הביטחון הגיעו לתמוך ולחזק את מפקד המחוז בשעתו הקשה.
"אנחנו מתמודדים עם זה,אבל התהליך של האבל מאוד מורכב. אני לא יכול להכחיש שקורה לי הרבה פעמים שאני מוצא את עצמי פתאום עומד להתקשר אליה או לשלוח לה הודעת אס-אם-אס. תמיד הייתי משתף אותה בהכל".
צורי, שנשאר לגדל לבד את ילדיו, מצא דרך להתמודד עם הריחוק שכופה עליו תפקידו. הוא מחזיק בכיסו שני ניידים, אחד של העבודה ואחד מהדור השלישי עם מסך לשיחת וידאו, המיועד לשיחות מהמשפחה בלבד.
כשכל המשפחה מחוברת לטלפונים עם שיחות הוידאו, המרחק נסבל יותר. צורי לא מתאפק ומדגים שיחת טלפון עם רון, הבן שהתגייס זה עתה, שכעבור לחיצת כפתור מחייך אליו על המסך ומתעניין מתי אבא מגיע הביתה. "ככה אני שומר איתם על קשר", מסביר צורי, "העבודה האינטנסיבית ששואבת אותך פנימה היא מבחינתי פתרון, אבל כמובן שיש לזה מחיר".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
פושט מדים ונכנס למועדונים
|
|
|
|
|
|
|
צורי הוא אב מודאג, לעתים קרובות זה משתלב עם דאגותיו המקצועיות.
"יש מוטיבציה של הנוער מכל הארץ לבוא לפה ולהתפרק עם אלכוהול וכל החגיגת למיניהם. יש בעיה גם עם החקיקה שהיא די חדשה בעניין הזה, כך למשל עם גז הצחוק, שעדיין לא החליטו אם הוא חוקי או לא. מעבר לזה, יש את הפשע סביב המועדונים של כנופיות עבריינים שמנהלות מלחמות שליטה אכזריות על מתחמי הבילוי, ויש לנו הצלחות בתחום הזה. בתקופה שלי סגרנו קרוב לעשרה מועדונים לתקופות שונות, אם זה במקרה של התרשלות באבטחה או במקרים של מועדונים שמטשטשים זירה, כדי שלא נדע שהאלימות התחילה בתוך המועדון. זו עבירה פלילית וזה קרה פעמיים במועדונים בהרצליה פיתוח ובנמל תל אביב. אנחנו משקיעים הרבה מאוד פעילות בעניין הזה בסופי השבוע".
בזמן האחרון אי אפשר לדבר על המועדונים של תל אביב בלי להזכיר את חדרי השירותים שלהם, שמככבים בלא מעט תיקי חקירה כזירות אונס. פעם בחודש מפקד המחוז פושט את המדים, לובש בגדים אזרחיים ויוצא לשטח בשישי בלילה לבקר במועדונים הכי חמים בעיר ולראות מקרוב איך מתנהגים הבליינים והמאבטחים.
"אילצנו את בעלי המועדונים לשים בשירותים אנשים שידאגו שלא ייכנסו גברים לשירותי הנשים, כיוון שמצלמות הרי אי אפשר להתקין. אנחנו לא יכולים להציב שוטר על כל בליינית או בליין שרוצים להזדיין בשירותים. אלה עבירות מסובכות של שני אנשים בתא וקשה מאוד להוכיח מה שקרה שם. אנחנו מטילים אחריות על המועדונים לפקח על מה שקורה בחדרי השירותים עד גבול היכולת. לא יסגרו מועדון בגלל אונס בשירותים, אבל אונס קבוצתי בשירותים זה סיפור אחר.
"גם מכירת סמים בתוך מועדונים היא תופעה מדאיגה, אבל היום לצערנו יש סמים לא רק במועדונים. כמעט בכל תיכון שתיגע בו יש פושרים שמוכרים סמים ואנחנו מטפלים בזה. יש בתי ספר שמשתפים פעולה יותר וכאלה שפחות, בגלל שמו הטוב של בית הספר ובגלל שזה נראה לא טוב, מתוך תפישת עולם שאפשר לסגור את העניינים מבפנים. אלה בתי ספר שלא רוצים לחשוף את ערוותם קבל עם ועולם, אבל אלה המיעוט ורובם קוראים לנו לבוא".
"סמים זה תופעה מאוד בסיסית בפשיעה. לא צריך דוקטורט כדי להבין שסמים הם גלגל מניע של עבירות אלימות ורכוש, מהרמה של הנרקומנים שפורצים כדי לממן מנה, דרך הסוחרים הקטנים שרוצחים אחד את השני בגלל רמאויות וגניבות ביניהם ועד למלחמה על טריטוריות. היום יותר ויותר מדינות בעולם מבינות שאם לא יהיה שיתוף פעולה גלובלי בקטע של המלחמה בסמים, תהיה אנרכיה מוחלטת.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
דוד צור פושט את המדים ומסייר במועדונים
|
|
|
|
|
|
|
פשיעה בצל ההתנתקות
|
|
|
|
|
|
|
"אפשר לראות בסיכום הנתונים השנתי שהיו לנו מספר מקרי רצח בחודשים האחרונים, וכשאתה מסתכל עליהם מקרוב, מעט מאוד קשורים לארגוני הפשיעה. רוב הרציחות זה על שטויות, עם הומלסים שדוקרים אחד את השני על מריבות מטופשות או מקרים כמו של המסכן הזה מבת ים, צחי יעקב, שנרצח בגלל ויכוח על מאה שקל, טראח. היו גם הרבה מקרים של פציעות קשות, בינוניות וקלות, שמה שהפריד בינן לבין רצח זה רק מזל.
"בדיוק בגלל הדברים האלה התחלנו לאכוף את הנושא של החזקת פגיון. ילדים נכנסים לבתי ספר עם סכינים, חלקם בתמימות כי הם הולכים עם לדרמנים לקילוף תפוזים, אבל זה לא משנה את העובדה שיש להם סכין ביד. במובן הזה קשה מאוד להחזיר את הגלגל אחורה, ואנחנו הולכים לכיוון של ארצות הברית עם גלאי מתכות בכניסה לבית הספר".
"יש לנו עלייה בשישה אחוזים באלימות נוער, עלייה בעבירות רכוש ובעבירות מין ובסך הכל עלייה של תשעה אחוזים בתיקי נוער לעומת השנה שעברה. זה מטריד, וזה קורה כשיש לך מסגרות לא מספיק נוקשות. בערך שליש מהנוער ביפו בגיל 16-15 נמצא מחוץ למסגרת וזה המון. יש בחברה שלנו שילוב של עולי חבר העמים ובני מיעוטים, יש גטאות. יש את המועדונים של האתיופים ויש את המועדונים של הרוסים ומאוד קשה לפצח את הגרעין העברייני בתוך האוכלוסיות האלה. החיים בגטאות יוצרים תסכול חברתי ואנחנו נותנים את הדעת בהיערכות לטיפול באוכלוסיות המיוחדות האלה".
הנתונים קשים, אולם המצב רק יחמיר. בקיץ הקרוב תהיה המשטרה עסוקה עד מעל לראש בהתנתקות, שתגרור, כך נראה, הפרות סדר בכל חלקי הארץ. הפושעים יוכלו לחגוג אז בנחת, כשהמשטרה תידרש להתמודד עם העומס. מתוך 3,000 שוטרים במחוז תל אביב, 500 יופנו לענייני ההתנתקות ו"השמיכה הקצרה" של המשטרה, כ-17 אלף שוטרים כחולים בסך הכל, תהפוך למגבת מטבח לכל היותר.
"לא נפסיק לטפל במקרי רצח ואונס, אבל אין ספק שהשירות לאזרח ייפגע", מבהיר צורי למי שעוד מייחל לשיפור בטיפול המשטרתי בבעיותיו הקטנות. "עם זאת, צריך לזכור שביצוע ההתנתקות זו משימה שהוטלה עלינו במדינה דמוקרטית והנזק שיכול להיגרם למדינה אם לא נצליח במשימה הזו הוא הרבה יותר גרוע מהנזק לאזרח בתל אביב שחרד מכך שרמת השירותים שלו תיפגע. משטרת ישראל צריכה להיות בחלוקת קשב בלתי אפשרית ביחס לכל מקום אחר בעולם".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"שארס למד הכל ממני"
|
|
|
|
|
|
|
במהלך אחת השיחות הקודרות עם צורי על עתיד החברה הישראלית, ישבנו בלשכתו מול מסך הפלזמה הגדול, צופים במשחק של מכבי תל אביב. צורי, חובב כדורסל מושבע שכיכב כרכז של נבחרת המשטרה, מהופנט כאחרון האוהדים. ברור איפה הוא מעדיף להיות באותו רגע.
אחד הפינוקים הגדולים ביותר שנלווים לתפקיד מפקד המחוז התל אביבי, הוא האפשרות לראות את המשחקים ביד אליהו מגובה הפרקט. "מי שראה אותי משחק כדורסל הודה ששאראס למד הכל ממני", מחייך צורי ולא מהסס להגדיר כחלום חייו, לא פחות, את הסיטואציה הבאה: דקות הסיום של המשחק הכי מותח בשנה. כל הרכזים של מכבי תל-אביב כבר פצועים או עם בעיית עבירות. הקהל משתולל. פיני גרשון מעיף מבט סביב ורואה את צורי עומד עם המדים ומכשיר הקשר, מגרד את הראש ואז צועק: "צורי, תתלבש". צורי לא מהסס, רץ לחדר ההלבשה ומסתער על המגרש במדי הצהוב-כחול, כדי להציל את היום (ולא בפעם הראשונה, רק במדים אחרים). על בעיית הגובה הוא מבטיח לפצות בנחישות.
| | | | | |
|
