 |
ראש הממשלה, אריאל שרון, הוגדר מאז ומתמיד כחוואי. היום תינתן לו ההזדמנות להיפגש עם חוואי נוסף, שהוא לגמרי במקרה נשיא ארצות הברית, ג'ורג' בוש. קודם לכן נפגש שרון עם מזכירת המדינה האמריקנית, קונזוליסה רייס.
שרון נחת הלילה בעיר וויקו שבטקסס והתקבל בבלונים כחולים לבנים ובהפגנת
תמיכה של הקהילה היהודית הקטנה בעיר.
במהלך טיסתו לארה"ב אמר שרון שירי פצצות המרגמה לעבר גוש קטיף מהווה "הפרה בוטה של הבנות שארם" והודיע שיעלה את הנושא במהלך הפגישה עם הנשיא.
את הטיסה הממושכת לארה"ב, בילה מזכירו הצבאי של שרון, האלוף יואב גלנט, בקבלת עידכונים בטלפון הלווייני ובדיווחים לשרון על פצצות המרגמה שטיפטפו לאורך כל היום ברצועת עזה. "אם הפלשתינים לא יעשו משהו, אנחנו נחדש את הפעילות הצבאית. אנחנו רציניים", אמר שרון.
"אכזבה, הוא אכזבה", מלמל שרון והתכוון לאבו-מאזן. מקורבי ראש הממשלה אמרו אתמול על אבו-מאזן: "זו קריסת מערכות מוחלטת, חידלון טוטלי. האיש לא עושה כלום. לא מדבר עם אף אחד, אף אחד לא נותן בו אמון, לא האנשים שלו, לא החמאס, לא הג'יהאד, לא המנגנונים. הוא לא מבין שבקצב הזה לא נותר לו זמן".
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
שרון ורייס בפגישתם בטקסס. צילום: אבי אוחיון לע"מ
|
|
 |
 |
 |
 |
|
התרגשות בווייקו
|
 |
|
 |
 |
 |
|
מזמן לא התרגשו כאן כל-כך. ברחבה שמול מלון "הילטון" בוייקו ניצבו כמה עשרות בני אדם, נופפו דגלי כחול-לבן והציגו בגאווה שלטי אהבה לישראל. וייקו וסביבתה מאכלסות כאלף יהודים, במידה כזו או אחרת, ולא כל יום מגיע עד אליהם ראש ממשלת ישראל.
האוירה הזויה משהו: ראשי ממשלות ישראלים רגילים לשיירות הצופרות של וושינגטון, לפקקי תנועה ענקיים, מחסומי ענק, ערים גדולות משותקות, מהומת אדירים מתגלגלת. אלה הם מנעמי השלטון, סממניו, תחושת השררה הנעימה שלו.
והנה, כאן בטקסס, בדרך משום מקום למבוי סתום, שלווה רוגעת. בשדה התעופה אין טרמינל, בקושי יש מגדל פיקוח, כולם מחכים לאריאל שרון על המסלול, בימת התקשורת מאכלסת בקושי שלוש מצלמות. לכולם יש שברולט, 4000 סמ"ק לפחות, ואף אחד לא מסתובב בחוץ ביום ראשון בערב מעונן, סגרירי-משהו. שעה אחת מכאן, בחוותו, מתכונן נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש לפגישה עם שרון.
בשעה 3 וחצי לפנות בוקר שעון ישראל, הגיעה ל"הילטון" קונדוליזה רייס, המבשרת את בוא הנשיא, על מנת להכין את שרון לקראת הפגישה. ארוחת הערב עם קונדי התקיימה בהרכב מצומצם מאוד: שרון, וייסגלס, השגריר איילון. עלו בה גם דברים לא נעימים. הם קראו לה "קונדי", אבל היא קראה להם את רשימת ההתחייבויות הישראליות הלא מקויימות, את רשימת הבניה בהתנחלויות ועוד כל מיני רשומות. אחר-כך עברו לדבר על אבו-מאזן ומחדליו. כאן, שרון כבר נהנה הרבה יותר.
אל תטעו ב"הילטון". לא מה שחשבתם, לא מה ששרון קיווה. בפאתי טקסס הכל פשוט יותר, בסיסי יותר, מאובק קצת יותר. מיזוג האויר עושה רעש של טרקטור, המעלית מזכירה קומביין, השטיח קצת עבש והעיצוב מיושן. מצד שני הכל נקי, לכולם יש רצון טוב ודי מחבבים אותנו, בינתיים. בתנאי שלא נישאר.
היום הפגישה עם בוש, היציאה לעתונאים, ארוחת הצהריים המשותפת, הסיור הממונע בחווה והיידה, לוושינגטון. כאן אנחנו כבר מכירים את כל השיירות והשוטרים וההפגנות והצופרים.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
אלטרנטיבה למפת הדרכים
|
 |
|
 |
 |
 |
|
ראש הממשלה ידגים היום בפגישתו עם הנשיא בוש בחווה הנשיאותית בקרופורד, טקסס, את אוזלת היד הפלשתינית. חוסר המנהיגות של אבו-מאזן, התבודדותו בתוך עצמו, העובדה שאינו נוקף אצבע, שאיש אינו ממלא את הוראותיו הפיקטיביות, ושאף אחד לא יודע מה עושים איתו. שרון, לפיכך, ידגיש בשיחתו עם הנשיא את הצורך להכין אלטרנטיבה למפת הדרכים, למקרה שניתקל שוב בבעיה המוכרת כל כך של "אין פרטנר".
במהלך הטיסה אמר שרון כי הירי של המרגמות והקסאמים הוא "הפרה בוטה של הבנות שארם, ואני אעלה זאת במרכז שיחותי עם הנשיא מחר בטקסס".
זו תהיה הפגישה ה-11 בין ראש הממשלה לנשיא האמריקני, ושרון לא אמור ללקק בה דבש מיותר. יהיו חיבוקים ומחמאות הדדיות, ותמונות, וטפיחות על השכם, אבל תהיה גם ביקורת בתוך החדר. בוש לא מתכוון לתת לשרון לחזור הביתה בלי שיבין, כמו שצריך, את מה שהוא חושב באמת על האצת הבנייה בהתנחלויות.
בסופו של דבר יחזור שרון ארצה בשלום, מחובק, מנושק ומחושק. ידידותו עם ג'ורג' בוש אינה מוטלת בספק כלשהו, ומחויבותם ההדדית להמשך התהליך המשיני ברורה ויציבה מאי פעם. מנגד, רשימת החובות של שרון לנשיא הולכת ונערמת עם רשימת המאחזים הלא-חוקיים שטרם פונו. בוש מצדיע להתנתקות, ויחכה עד שנגיע אליה ונצלח אותה בסבלנות. מה יהיה אחר כך? אלוהים גדול. |  |  |  |  | |
|