 |
/images/archive/gallery/291/195.jpg שתי נפגעות תקיפה מינית. צילום:
אריק סולטן  |
|
|
| הודה באונס אבל יישאר חופשי |
|
| לשתי אחיות שנאנסו על ידי אביהן ושמרו את הסוד 30 שנה התברר שהעבירות התיישנו והתיק נסגר
|
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
אסף גור
18/4/2005 8:00 |
|
|
|
|
|
|
|
האב הודה שאנס במשך שנים את שתי בנותיו הקטנות ומעולם לא הביע חרטה. אבל אין לו מה לדאוג. לכלא - הוא כבר לא ילך. הסיבה: בנותיו התלוננו נגדו כשנה לאחר שחלה התיישנות על המקרה.
מירית, כיום בת 37, ואחותה רונית, כיום בת 32 (שמות בדויים), שמרו במשך 33 שנים על הסוד הנורא. אף שכבר יצאו מהבית והקימו משפחות משלהן, התלבטו הבנות אם לספר למשטרה על שעולל להן אביהן ולפתוח מחדש את הפצעים. אבל לפני כשלוש שנים הן פנו למרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, ולאחר שאזרו אומץ באו בינואר השנה לתחנת משטרת מרחב איילון בבת-ים וחשפו בפני החוקרים את הכל בפרטי פרטים.
"כשהייתי בת ארבע וחצי אבא בא לאסוף אותי מהגן כמו בכל יום שישי, שבו אמא שלי נהגה לעבוד עד מאוחר", פתחה מירית בת ה-37 בעדותה . "כשהגענו הביתה הוא הכניס אותי ישר לחדר השינה. אני זוכרת שכאב לי, ושכשהוא שלח אותי להתקלח ראיתי שירד לי דם. אני זוכרת שאמא הגיעה הביתה אחר כך ושאלה אותו למה הוא
החליף מצעים, כנראה שהיו כתמי דם גם על המיטה. אמא לא המשיכה לחקור מעבר לזה, ומעשי האונס נמשכו מאז בהזדמנויות שונות כשאמא לא היתה בבית ואבא היה מנצל את ההזדמנות".
מאז, סיפרה מירית, אנס אותה אביה במשך קרוב לתשע שנים. "כשהייתי בת 13, חמש דקות אחרי שאבא שלי אנס אותי, ירדתי לטלפון ציבורי, התקשרתי לאמא שלי ואמרתי לה 'רציתי שתדעי שאבא כרגע אנס אותי'. היא אמרה לי 'אני עכשיו בעבודה, לכי לבית הספר ונדבר בערב'. היא לא טרחה לדבר איתי אחר כך. כנראה שזה לא היה מספיק חשוב. אחר כך הוא רצה לאנוס אותי כשהייתי בדרך לטיול שנתי, אבל היה לי אומץ לעשות לזה סוף - ולהגיד לו לא לגעת בי. עברתי ללמוד בפנימייה והוא הפסיק לאנוס אותי, אבל הוא התעלל עדיין באחותי הקטנה".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
"אנחנו לא נוותר לו"
|
|
|
 |
|
|
|
לפי עדות הבנות, החל האב לאנוס את האחות הצעירה רונית כשהיתה בת שש. "יום אחד, כשהייתי בת שמונה והיה יום חופש (לפני שמירית עזבה לפנימייה), אחותי הגדולה באה והתחננה בפניי ובפני אחי שלא נשאיר אותה לבד עם אבא", שיחזרה רונית.
"אבל אבא אמר לנו לרדת למטה, ככה כמו שאנחנו, עם הפיג'מות, ולא יכולנו להתווכח איתו. ידעתי מה מחכה לאחותי, כי גם אני עברתי את אותו הדבר מאז גיל שש. כשחזרנו הביתה, אחותי בכתה והתחילה לצעוק עליי 'למה ירדת למטה? למה עזבת אותי איתו? ביקשתי ממך לשמור עליי'. ככה נראו החיים שלנו", הוסיפה רונית, שעל פי החשד נאנסה עד שהגיעה לגיל 12.
לאחר שמסרו את עדותן הקשה בפני החוקרת רס"ב הגר זלנה, מיהר צוות החוקרים, בראשות רב-פקד אילן מידן, לעצור את האב. האיש הודה מיד בחדר החקירות בהתעללות המינית בבנותיו, ולא הביע שמץ של חרטה. חוקרי המשטרה ערכו עימות בינו לבנותיו, וזימנו לחקירה גם את האם בחשד שידעה על המעשים ולא דיווחה.
הבעיה היתה שעל רוב העבירות חלה כבר התיישנות. אבל כשהובא האב לבית משפט השלום בראשון-לציון לדיון בהארכת מעצרו קבע השופט הרן פינשטיין כי על חלק קטן מהעבירות, שבוצעו לאחר שנת 1986, ניתן יהיה להעמידו לדין.
במשך שלושה חודשים התלבטו בפרקליטות אם להגיש כתב אישום בתיק הבעייתי, ולאחר התייעצויות רבות החליטו להעמיד את החשוד לדין על מעשה האונס האחרון, שהתרחש לכאורה בשנת 1987. אלא שאז התברר שגם זה בלתי אפשרי. תיקון לחוק העונשין שנכנס לתוקפו בשנת 2002 קובע כי קטין שנפל קורבן לעבירת מין יוכל להתלונן עד הגיעו לגיל 38, במקום עד גיל 28.
ואולם לרונית, האחות הקטנה, מלאו 28 שנים בשנת 2001 - כמה חודשים לפני שהתיקון לחוק נכנס לתוקף. פרקליטיו של החשוד, עורכי הדין בני נהרי וקרן נהרי, טענו שלא ניתן יותר לפיכך להעמידו לדין, ובפרקליטות נאלצו לבטל את כתב האישום - ולסגור את התיק.
מפרקליטות המדינה נמסר בתגובה כי "התיק נבחן בחינה יסודית ומקיפה בכל ההיבטים, ובעיקר בהיבט ההתיישנות. לאור המגבלות בחוק נאלצה הפרקליטות לחזור בה מכתב האישום".
פרקליטו של האב, בני נהרי, מסר אמש בתגובה כי הוא "שמח שהפרקליטות הגיעה להחלטה הנכונה מבחינה משפטית".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
