 |
/images/archive/gallery/294/995.jpg ארונו של ויצמן בהיכל התרבות באור עקיבא. צילום:
אי-פי  |
|
|
|
|
| קהל רב ומגוון בא אתמול להיפרד
לשלום מעזר ויצמן, הטייס תכול
העיניים, שדיבר בגובה העיניים
|
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
גיל לבנוני
27/4/2005 0:10 |
|
|
|
|
|
|
|
לא היה שילוט, אבל האנשים סימנו את הדרך. כולם הלכו לאותו כיוון. כולם זרמו צפונה בשדרות ויצמן באור עקיבא, הרחוב שבקצהו ניצב ארונו של עזר ויצמן, הטייס תכול העיניים שדיבר לכולם.
מי שעוד היה צריך הוכחה ליכולתו של הטייס תכול העיניים לדבר לכולם בגובה העיניים קיבל אותה בזהות הקהל הרב והמגוון שבא להיפרד ממנו: היו שם מקל הליכה לצד רולר בליידס; אב ובנו בן ה-6, לצד סבתא עם נכד בעגלת תינוק.
עוד לפני שכל המכובדים בחליפות הגיעו, לפני שאנשי הטקס הדביקו מדבקות "שמור" על הכיסאות, לפני שהתחיל השידור החי בטלוויזיה - זרמו אנשים מכל הכיוונים. כיפה סרוגה לצד שיער ארוך; כיפה שחורה לצד נזם באף; חולצות צבעונית מקושקשת לצד קסקט משנות ה-60; מדים של צה"ל לצד שפם דרוזי לבן.
אישה בשם רחל תמהה על סידורי האבטחה הכבדים. "הרי אף אחד לא יבוא לעשות לו משהו רע", אמרה. מלמעלה הגיחו שוב ושוב שני מטוסי ה- F-16 שבאו להיפרד. "רק שלא יפציצו לנו את אור עקיבא", אמר מישהו בחיוך מאחד מבתי הקפה שבחוץ.
ובינתיים ברחבת היכל התרבות, שם ניצב ארונו העטוף בדגל המדינה שאהב, המשיכו לזרום האזרחים שביקשו לומר לו שלום אחרון. היו שחייכו כאילו נזכרו בעוד הלצה חברמנית של "עייזר", היו שמחו דמעה. היה אף אחד שהתעלף והתעקש לא ללכת עד שלא ייפרד לשלום. "הוא היה גדול מהחיים, אבל בתוך החיים, אתה מבין?", ניסתה להסביר יהודית, תושבת העיר.
"כולם יבואו לעשות לו כבוד הכי הכי", אמרה רחל עוד בשעות הבוקר המוקדמות. אפילו היא לא ידעה כמה נכונה תתברר הנבואה שלה.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
