 | | | | חבית אבק שריפה | |
| | | צבי מזאל על הפיגועים בקהיר היום שמהווים תזכורת למצב הנפיץ במצרים | |
| | | | | | האיסלאם הקיצוני מכה שוב בסדרת פיגועים בלב קהיר – והפעם בפיגוע התאבדות ליד המוזיאון המצרי לעתיקות הפרעוניות ובירי על אוטובוס תיירים. פעולת הטרור הקודמת נגד תיירים התרחשה ב-7 באפריל השנה, בחאן אל-ח'לילי - השוק הציורי הגדול של הבירה המצרית הסמוך למסגד אל-אזחר המפורסם, סמל לאיסלאם הסוני וגאוותה של מצרים.
הישראלים הרבים שפקדו את מצרים בשנותיו הראשונות של הסכם השלום מכירים היטב את המקומות הללו, ההומים תיירים לאורך כל השנה. גם לא שכחנו את הפיצוצים בסיני בחודש אוקטובר שעבר, שגרמו למותם ופציעתם של ישראלים רבים. היום נמסר שיש שני ישראלים ביו הפצועים ונקווה שפציעתם קלה.
שלטונות מצרים ניסו להפחית מחשיבות האירועים הקודמים. דוברי השלטון טענו שהפיגוע בטאבה כוון נגד ישראל ובוצע על ידי בדואים תושבי האזור, וכי הפיגוע בשוק לא היה אלא אירוע בודד של קיצוני בלתי מאוזן שאינו משתייך לשום ארגון. מגמת הדברים ברורה: למנוע פגיעה בתיירות, שהיא מקור ההכנסה הראשי של הכלכלה המצרית, ולהרגיע את דעת הקהל שאין איום של האיסלאם הרדיקלי על מצרים.
ברם, על פי ידיעות המסתננות מקהיר, למרות חקירה ברוטלית של אלפי אנשים, המשטרה עדיין לא הצליחה לפענח את שני הפיגועים הקודמים. למעשה, עדיין לא ידוע מי יזם אותם. הבוקר אף נמסר שאחד הנחקרים בדבר הפיגוע של ה-7 באפריל מת בתחנת המעצר - יש חשש שמעינויים.
האירועים הללו מתרחשים כשרצח סאדאת ב-1981, על ידי ארגון הג'יהאד המצרי, והתקפות קבוצת הג'מעאה אל-איסלאמיה באמצע שנות ה-90, עדיין חרותים בלבה של מצרים. כולם זוכרים את הפגיעה האנושה בכלכלה וחוששים מעימות נוסף עם האיסלאם הרדיקלי.
| |  | |  | | |  | |  | הסגן של בן-לאדן
| |  | | | כל מי שעוקב אחרי המצב בארץ היאור יודע שקבוצות איסלאמיות קיצוניות פועלות במצרים ומבצעות פיגועים מאז הקמתו של ארגון האחים המוסלמים ב-1928. הטרור האיסלאמי לבש צורות שונות במשך 77 השנים האחרונות: מפעולות רצח של "המסגרת המיוחדת" של האחים המוסלמים בשנות ה-30 וה-40, דרך הקבוצות הרדיקליות של שנות ה-70 לאחר שהנשיא סאדאת שחרר את האחים המוסלמים ממחנות הריכוז אליהם הכניסם גמל עבד אל-נאצר, ועד לארגונים הג'יהאדיסטיים הפועלים מאז שנות ה-80 ושפעולותיהן המוכרת יותר היו, מלבד רצח סאדאת, ניסיון התנקשות במובארק באתיופיה ב-1995 וטבח 57 התיירים בלוקסור בדרום מצרים ב-1997.
בפעולות של הג'מעה אל-איסלאמיה בשנות ה-90 נהרגו יותר מ-1,000 בני אדם. על כל זאת יש להוסיף שמחמד עטא המצרי היה מנהיג מבצעי הפיגועים ב-11 בספטמבר 2001 בארה"ב, וכי אימאן אל-זאווהארי, ממנהיגי הג'יהאד המצרי, הוא היום סגנו של אוסאמה בן-לאדן.
מאז טבח לוקסור ועד לפעולת טאבה לא היו אמנם פעולות טרור ראוותניות במצרים, אך השלטונות גילו ועצרו מאות קיצוניים איסלאמיים שהיו בעיצומן של התארגנויות לפעולות כאלה. למצרים יש אמנם שירותי בטחון יעילים שהצליחו להתגבר על גלי הטרור, אך זרם האיסלאם הרדיקלי מושרש היטב במצרים וממשיך להתקיים חרף כל מאמצי השלטונות. השאלה היתה מתי יצליח הטרור להתפרץ שוב, והאם הוא מאיים של יציבותה של מצרים.
| | | | |
| | | | | "כיפאיה"
| | | | | כיום, גל זה של טרור מצטרף לביטויים של אופוזיציה מצרית שהתארגנה בחודשים האחרונים במסגרת מפלגה חדשה, הנושאת את השם "כיפאיה" (מספיק). המפלגה מצליחה לארגן הפגנות נגד השלטון ודורשת את ביטול חוקי החירום הנמצאים בתוקף מאז רצח סאדאת, בחירות חופשיות לנשיאות והגבלתה לשתי תקופות כהונה בלבד.
מובארק שינה בזמנו את החוקה כדי לאפשר את בחירתו לנשיאות ללא הגבלה, והוא עומד להודיע על מועמדותו לתקופה חמישית. אמנם לפני כמה שבועות הוא הודיע שהנחה את הפרלמנט לשנות את החוקה כך שהבחירות לנשיאות יהיו חופשיות וחשאיות, אך לא נראה שמהלך מוגבל זה יספק את האופוזיציה. לאופוזיציה זו, שהיא בעיקרה מן השמאל, יש להוסיף את האחים המוסלמים. אמנם, ארגונם נמצא מחוץ לחוק, אבל אם אכן היו מתקיימות בחירות חופשיות במצרים, הם היו מהווים כנראה שליש מן הבוחרים.
מצרים מוצאת את עצמה איפוא במצב לא קל. האיסלאם הרדיקלי מצליח להרים ראש ומאיים לפגוע שוב בכלכלתה הרעועה בזמן שממשל מובארק עושה מאמץ עליון להביא לשיפור רמת החיים. מובארק גם נתון תחת לחץ אופוזיציוני, הנתמך על ידי ארה"ב, לפעול לליברליזציה של החיים הפוליטיים - אך הוא אינו יכול לבצע שינויים יסודיים פן יפגע ביציבותה של ארצו ויביא לעליית כוחות איסלאמיים רדיקלים לשלטון.
מצרים, לפיכך, משולה היום לחבית אבק שריפה המאוכלסת בכ-70 מיליון תושבים שכ-40% מהם מרוויחים פחות משני דולר ליום. הפיגועים של היום הם תזכורת נוספת לפוטנציאל הנפיץ של שכנתנו מעבר לגבול.
צבי מזאל, בעל תואר שני במדעי המדינה מאוניברסיטת פריז, כיהן כשגריר ישראל בקהיר מ-1996 ועד ל-2001. כמו כן הוא שימש שגריר ישראל ברומניה בזמן המהפכה וסמנכ"ל המשרד לעניני אפריקה. הוא התפרסם דווקא בתפקידו האחרון כשגריר בשוודיה, בפרשת "המיצג". לאחרונה הוא פרש ממשרד החוץ.
| | | | |
|
| | | | | | |
 | |
| | |
|
