 |
/images/archive/gallery/249/600.jpg נר זיכרון באושוויץ.
צילום ארכיון: אי-פי-איי  |
|
|
| שש משואות – אבלו של עם שלם |
|
| שישה ניצולי שואה ידליקו הערב משואות לזכר ששת
המיליונים שהושמדו ע"י מכונת ההשמדה הנאצית.
סיפורם של מדליקי המשואות הוא סיפורה של ישראל |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
NRG מעריב
3/5/2005 13:53 |
|
|
|
|
|
|
|
שישה ניצולי שואה ידליקו הערב את שש המשואות ב'יד ושם', המייצגות את שישה מיליון היהודים שנספו בשואה. המשואות יודלקו במהלך הטקס המרכזי לציון יום השואה והגבורה, שיתקיים היום בשעה 20:00. אלה סיפוריהם של ששת מדליקי המשואות: ירחמיאל פלזנשטיין, חיה (קימרלינג) אברהם, ד"ר רוברט מיכאל פינאלי, מלכה רוזנטל, מרדכי (מוטקה) זיידל וסופיה (הויסמן) אנגלסמן.
סופיה (הויסמן) אנגלסמן
סופיה נולדה ב-1926 ברוטרדם, הולנד. במארס 1943 נשלחה עם אוכלוסיית בית החולים, שבו עבדה כאחות, למחנה המעבר ווסטרבורק. מאז לא ראתה יותר את בני משפחתה. כיוון שהוגדרה כבעלת מקצוע נדרש, היא הועסקה בעבודות איסוף ומיון בגדי הנרצחים ושרדה את מחנות הריכוז וההשמדה סוביבור, לובלין, טרווניקי, קאטוביץ', אושוויץ,
ברגן-בלזן וראגון. לאורך כל הדרך היתה צמודה לחברתה, קאטו פולק, שתמכה בה וסייעה לה כשחלתה במחלות קשות.
בתום המלחמה שוחררה סופיה מטרזיינשטט, כשהיא גוססת ממחלת הטיפוס. לאחר שהשתקמה עם שרידי משפחתה, עלתה לארץ בשנת 1949 ונקלטה בקיבוץ רגבה. לסופיה ובעלה ארבע בנים, 21 נכדים ושני נינים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
סופיה (הויסמן) אנגלסמן. צילום: 'יד ושם'
|
|
|
 |
|
 |
|
מרדכי (מוטקה) זיידל
|
|
|
 |
|
|
|
מרדכי נולד ב-1925 בשוויניציאני הסמוכה לוילנה, אז בפולין. ב-1941 הועסק מרדכי בעבודות כפייה קשות בתחזוקת פסי רכבת וחפירת תעלות סמוך לעיר הולדתו, עד שברח לגטו וילנה. הוא דאג להביא את בני משפחתו לגטו, כדי שיישארו קרובים.
ביום חיסול הגטו הסתתר במחבוא מאורגן של 100 אנשים. המסתור החזיק מעמד במשך 50 ימים, שבמהלכם שימש מרדכי כקברן של אלו שלא הצליח לשרוד. כשיצאו מהמחבוא נתפסו על ידי הגסטפו. מרדכי נלקח למחנה ההשמדה פונאר.
במחנה הוא אולץ לעבוד בבורות בהם נערמו גוויות הנרצחים, כשהוא כבול בשלשלאות. מרדכי היה עד לרצח ההמוני והמתמשך של ידידים וקרובים מוילנה ומהסביבה. העבודה היתה בלתי אפשרית. לכל קבוצת אסירים משימה: הוצאת שיניים, חטיבת עצים, הכנת השריפה, שריפת הגופות, ריסוק העצמות שנותרו וסינון במסננות גדולות.
האסירים החליטו על בריחה מאורגנת. במשך שלושה חודשים הם חפרו מנהרה. את החול שחפרו החביאו בכפלי הבגדים ופיזרו על גוויות הנרצחים. באפריל 1944 יצא מהלך הבריחה אל הפועל, ומרדכי הצטרף לשורות הפרטיזנים והשתתף בשחרור גטו וילנה.
מרדכי עלה לארץ בשנת 1945 במסגרת עלייה בלתי לגאלית ונקלט בקיבוץ שפיים. במלחמת העצמאות לחם כחלק מחטיבת גבעתי. לאשתו ולו נולדו שלושה ילדים ושישה נכדים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מרדכי (מוטקה) זיידל. צילום: 'יד ושם'
|
|
|
|
|
|
|
מלכה רוזנטל
|
|
|
|
|
|
|
מלכה נולדה ב-1934 בסטניסלבוב, פולין. משפחתה ניסתה לברוח ללא הצלחה פעמיים, ב-1939 וב-1941. ב-1942 הוכנסה לגטו, שם חיה בדירה אחת עם 15 ילדים ומבוגרים נוספים. מלכה התחבאה יחד עם משפחתה בקיר כפול, אליו זחלו דרך תנור האפייה במטבח. לאחר שנרצח אחיה הקטן, קופל'ה, ברחה מלכה עם אמה והשתיים התגלגלו בין מקומות מסתור.
מכר שזיהה אותן הוביל אותן למקום המסתור של אביה. שלושתם הסתתרו באסם, עד שהנאצים מצאו את אמה ורצחו אותה. אביה והיא הצליחו להימלט ואחרי כמה חודשים בהם נדדו ביערות, הגיעו לבית משפחת קוט, שסייעה להם.
במשך שנה וחצי הוסתרה מלכה בתוך חבית, עם שתי שמיכות ובובת סמרטוטים. את החבית הסתיר מר קוט בבור שחפר ברפת. בתו, אנדז'ה, הביאה למלכה אוכל מידי בוקר, שוחחה איתה ולימדה אותה לקרוא ולכתוב בפולנית.
לאחר המלחמה התאחדה מלכה עם אביה והחליטה לעלות לארץ עם חבריה על ספינת המעפילים 'אקסודוס'. לה ולבעלה שתי בנות ושישה נכדים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מלכה רוזנטל. צילום: 'יד ושם'
|
|
|
|
|
|
|
ירחמיאל פלזנשטיין
|
|
|
|
|
|
|
ירחמיאל נולד ב-1923 בחרקוב, אוקראינה. ב-1941 גוייס לצבא האדום, והשתתף בקרב כיבוש אלטיגיין, שבחצי האי קרים. במהלך הקרב נפצע כשכדור פילח את לסתו ואת לשונו, אך כשהחלים שב ללחום. למשפחתו נמסר דיווח מוטעה על מותו. ירחמיאל קיבל את עיטור גיבור ברית המועצות על השתתפותו בקרב זה.
ירחימיאל השתתף גם בקרב הקשה והארוך בסבסטופול שבקרים. גם אחרי שנפצע ברגלו בקרב זה חזר ירחמיאל לשורות הצבא. בתום המלחמה חזר עם משפחתו לביתם בחרקוב, וגירש משם גויים שהשתלטו על הבית.
ירחמיאל שימש מנהל מחלקה לשיקום נכי מלחמה, ולמד מינהל והנדסת טקסטיל. ב-1974 עלה לארץ עם משפחתו. לירחמיאל ולאשתו שני ילדים וחמישה נכדים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ירחמיאל פלזנשטיין. צילום: 'יד ושם'
|
|
|
|
|
|
|
חיה (קימרלינג) אברהם
|
|
|
|
|
|
|
חיה נולדה ב-1926, בוושקאוץ, בוקובינה. בסוכות 1941 נשלחה עם בני משפחתה למחנה הריכוז והמעבר במוגילב. אביה, שהיה חסיד ויזניץ', אסף גווילי תורה פזורים בגטו, דאג לנזקקים, חילק תפוחי עץ לקשישים, כדי לחגוג את ט''ו בשבט והרטיב את שפתי הגוססים במרק, כדי שיוכלו למות בכבוד.
בסוף 1942 בני משפחתה נשלחו למחנה ההשמדה פצ'יורה, שהיה מוכה רעב, צפיפות ומחלות. חיה ואחותה הבריחו את אחיהם ואביהם מחוץ למחנה, וברחו בעצמן. האחיות עברו מסע הישרדות של 120 ק''מ, עד שפגשו את אביהן, שהיה במצב רעוע מאוד. האב לא שרד, ולאחר מותו הן הועברו לבית היתומים בבוקרשט, רומניה, ומשם עלו לישראל עם תנועת נוער ציונית-דתית.
בארץ פגשו את אחיהן ואחותן. לחיה ולבעלה שלושה ילדים ושישה נכדים. בנה הבכור נהרג בתאונה במהלך שירותו הצבאי.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
חיה (קימרלינג) אברהם. צילום: 'יד ושם'
|
|
|
|
|
|
|
ד''ר רוברט מיכאל פינאלי
|
|
|
|
|
|
|
רוברט נולד ב-1941 בגרנובל, צרפת. במארס 1944 גורשו הוריו לאושוויץ. רוברט ואחיו הקטן ג'ראלד (גד) הועברו לפעוטון עירוני קתולי. מנהלת המוסד טיפלה בהם, ובתום המלחמה סירבה להחזיר אותם למשפחתם ואף הטבילה אותם לנצרות ב-1948.
אחיותיו של אביו נאבקו מעל חמש שנים במאבק משפטי, שבמהלכו הוברחו והוסתרו שני הילדים במוסדות קתוליים באיטליה ובספרד. לבסוף הוחזרו הילדים לחיק משפחתם ועלו ארצה לדודתם, יהודית רוזנר. לרוברט, כיום כירורג בבית החולים סורוקה בבאר-שבע, ואשתו שני בנים ונכד.
|
|
|
|
|
|
|  | | ד''ר רוברט מיכאל פינאלי. צילום: 'יד ושם'
| |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
