 |
/images/archive/gallery/301/844.jpg ז'אן טלסניקוב ואמו לאה, בהלוויה של דן.
צילום: אדי ישראל  |
|
|
|
|
| שלמה וישינסקי, אב שכול, וז'אן טלסניקוב, אח שכול, כותבים ליקיריהם שנפלו |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
NRG מעריב
10/5/2005 10:30 |
|
|
|
|
|
|
|
אלפי משפחות חיות עם השכול יום-יום, הכאב מלווה אותן כל השנה ולא רק ביום הזיכרון הרשמי. שלמה וישינסקי, אב שכול, וז'אן טלסניקוב, אח שכול, כותבים לאהוביהם שנפלו השנה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
סמל-ראשון ליאור וישינסקי ז"ל. צילום: העתק
|
|
|
 |
|
 |
|
ליאור, שמור לי מקום לידך - שלמה וישינסקי
|
|
|
 |
|
|
|
לליאור שלום, זה אבא. בוודאי אתה מתפלא לקבל מכתב ממני, כי הרי אנחנו תמיד מדברים בסלולרי. אצלך כנראה נגמרה הבטריה, אבל המשיבון עדיין פועל. יש לי המון לספר לך ואני בטוח שעוד אספר לך כשנתראה - אם אזכה להגיע לאזור שאתה וחבריך נמצאים בו, שמור לי מקום לידך בשמים.
אמא, דנה ואני כל-כך מתגעגעים אליך, מתים להסניף אותך ולנשק אותך כמו שתמיד היינו עושים. מחרתיים יום העצמאות של ישראל, ,12.5.05 ובדיוק לפני שנה, ב,12.5.04- נדם קולך. היום תליתי את דגל הלאום מחלון חדרך - כך היינו נוהגים כל שנה - אבל הפעם תליתי לבד.
אומרים שהורים רוצים נחת מהילדים. אני תמיד רציתי שתהיה לך נחת ממני - אני מקווה שהצלחתי. זוכר את הפרק בהצגה שלי על איך הייתי צריך להביא אותך ואת דנה לטניס, לסטפס, לפסנתר, ולחכות לכם עד סוף השיעור. ואז אמרתי לעצמי, תגדלו כבר, שלא אצטרך להביא אותכם לכל מקום, ושמעתם בקולי וגדלתם, ואז מצאתי את עצמי יושב בבית ודואג: מה קרה? למה לא חוזרים, למה לא מצלצלים - לא היה טוב יותר כשהייתם קטנים וידעתי בדיוק איפה אתם? ליאור, אני חייב לסיים את המכתב.
כולם מוסרים לך נשיקות, אבא, אמא, דנה וטאצ'ר. בתפילת אל מלא רחמים אומרים "תנוח על משכבך בשלום", אז ליאור, שמע בקולי: אתה צעיר מדי לנוח. תשתולל שם למעלה, תקרע את השמיים עם האופנוע, רק שמור על מנוחת השכנים. מסור ד"ש חם לחברים אביב חקאני, אימן גדיר, זאור סמיילייב ואלעד כהן, ז"ל. אבא אוהב אותך תמיד.
• סמל ראשון ליאור וישינסקי ז"ל מצוות מנהרות נהרג בפיצוץ נגמ"ש על ציר פילדלפי ברפיח.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
סמל-ראשון דן טלסניקוב ז"ל. צילום: העתק
|
|
|
|
|
|
|
בדמיוני אני אוחז בידי את פניך - ז'אן טלסניקוב
|
|
|
|
|
|
|
דן אהובי. אני לא יכול להוריד ממך את העיניים, מתוק שלי. מהרגע הראשון שהחזקתי אותך בשתי ידיי ועד הרגע שיכולתי להחזיק את פניך כגבר. אמרתי לך שאני אוהב אותך הכי הרבה בעולם, אך איך אוכל לספר לכולם על מה שעברנו יחד כאחים. אני מצטער שלא הייתי שם במקומך. אני מבקש סליחה אם העלבתי אותך או פגעתי בך במהלך חייך, אם לא הייתי אח טוב מספיק.
רק אתה ואני יודעים שהספקנו קצת מהכל והיינו קרובים באהבת נפש אחד לשני. אני גאה בכל בחירותיך בחיים ואני יודע עד כמה לא היה קל לגוף שלך להתמודד איתן, אך נשמתך הגבוהה הביאה אותך בסופו של דבר להתעלויות מדהימות, שעשו אותך לאדם באמת מיוחד ושליו.
בשבת האחרונה כשישבנו בבית, ביקשתי ממך שתנגן לנו בגיטרה. אתה ניגנת לי את המנגינות שאני כל כך אוהב, נגעת ללבי. עכשיו, כשאתה אינך, אני שוב אוחז את פניך בדמיוני, ואומר לך שאני אוהב אותך הכי הרבה בעולם.
• סמל ראשון דן טלסניקוב ז"ל נהרג לפני שמונה ימים, בקרב עם מחבלים ליד טול-כרם. חלק מדברי הפרידה של ז'אן טלסניקוב מאחיו נאמרו בהספד שנשא על הקבר ביום הלווייתו של דן ז"ל. ראיון עם ז'אן טלסניקוב יתפרסם ביום שישי במוסף "סופשבוע".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
