 |
ביום העצמאות ה-57 למדינת ישראל ידליקו 16 ישראלים משואה בטקס המסורתי שייערך בהר-הרצל בירושלים. המדליקים אולי שונים ברקע, בגיל ובעשייה - אבל כולם תרמו למען החברה והמדינה. אלו סיפוריהם של האנשים שיגידו בגאון: לתפארת מדינת ישראל.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
אריה (לובה) אליאב. צילום: ארכיון
|
|
 |
 |
 |
 |
|
אריה (לובה) אליאב
|
 |
|
 |
 |
 |
|
אריה אליאב, תושב תל-אביב בן 84, עלה לארץ ממוסקבה בגיל ארבע. לימים חזר לשם כדיפלומט ישראלי. פעילותו משתרעת על פני שטחים רבים: הוא היה חבר ב"הגנה", השתתף בהעלאת ניצולי שואה לישראל, השתחרר מחיל הים בדרגת סגן-אלוף, השתתף בהצלת יהודי פורט סעיד בתקופת מלחמת סיני, הקים את חבל לכיש וחבל ערד, כיהן כחבר כנסת וכסגן שר, שימש כמזכיר מפלגת העבודה, הקים את מפלגת של"י, עבד כמורה וחיבר ספרים רבים, זכה על פעליו הרבים בפרס ישראל וממשיך היום בפעילות חינוכית בכפר הנוער ניצנה שבנגב, שהוקם על ידו.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
יחיאל קדישאי. צילום: ארכיון
|
|
 |
 |
 |
 |
|
יחיאל קדישאי
|
 |
|
 |
 |
 |
|
יחיאל קדישאי שימש כעוזרו האישי וראש לשכתו של ראש הממשלה, מנחם בגין, וליווה אותו לאורך כל דרכו, לרבות שיחות השלום עם מצרים בקמפ-דיוויד. במסגרת תפקידו נענה לפניות הציבור ונודע בנכונותו לסייע לחלש ולנזקק מכל השכבות.
בצעירותו היה איש מחתרת האצ"ל ונטל חלק במאבקים על הקמת המדינה. כחייל בבריגאדה היהודית רכש בחשאי נשק עבור המחתרת. קדישאי פעל באירופה להעלאת ניצולי השואה לישראל וחזר באנייה "אלטלנה". בהמשך הוא השתלב בפעילות בתנועת החירות ועמד בראש ארגון שסייע למשפחות השכולות של חללי האצ"ל. כיום עוסק קדישאי בהתנדבות בענייני ציבור ובהנצחת מורשתו של בגין.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
נדיה כהן. צילום ארכיון: פלאש 90
|
|
 |
 |
 |
 |
|
נדיה כהן
|
 |
|
 |
 |
 |
|
נדיה כהן נושאת במשך 40 שנה בדומיה ובכאב את אלמנותה, מאז הועלה בעלה, אלי כהן, לגרדום בדמשק, בעוון ריגול לטובת ישראל. אלי עלה לארץ ממצרים ומילא תפקידים חשובים בזרועות הבטחון. ב-1965 נתפס בסוריה, אחרי שהצליח, בחכמה ובאומץ לב בלתי רגיל, להעביר לישראל מידע חיוני.
בשנות שירותו גידלה נדיה לבדה את שלושת ילדיהם, כשהיא נוצרת את עלילות בעלה בליבה. מאז הוצא אלי להורג היא פועלת, באמצעות ארגונים שונים, להעלאת עצמותיו לקבורה בישראל.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
פטסי לנדא. צילום: בועז אופנהיימר
|
|
 |
 |
 |
 |
|
פטסי לנדא
|
 |
|
 |
 |
 |
|
פסטי לנדא עלתה מקנדה לישראל ב-1970 והקימה עם בעלה בני, מייסד חברת "אינדיגו", את "קרן לנדא", התומכת בקידום שיוויון הזדמנויות באמצעות חינוך. הקרן משמשת דוגמא לתעשיינים ולאנשי הון המכירים בחשיבות תרומתם לצמצום פערים וללכידות חברתית בישראל.
לנדא מקדישה מזמנה ומהונה במטרה לאפשר לאלפי בני נוער מוכשרים אך מעוטי יכולת, בהם עולים ובני מיעוטים, לרכוש השכלה גבוהה באמצעות מלגות אוניברסיטאיות. כמו כן, היא תומכת בתכניות "עתידים" ו"קדם-עתידים", הקשורות לצה"ל ומיועדות לעודד תלמידים מערי פיתוח להצטיין בלימודיהם ולהשתלב בעתודה האקדמית של צה"ל.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
אמל נסר אל-דין. צילום: בועז אופנהיימר
|
|
 |
 |
 |
 |
|
אמל נסר אל-דין
|
 |
|
 |
 |
 |
|
אמל נסר אל-דין, תושב דליית אל-כרמל בן , פנה לאחר שחרורו מצה"ל, בשנות ה-50, לפעילות ציבורית. אל-דין כיהן במשך שנים כחבר כנסת מטעם הליכוד. בפעולותיו, הן לקידום זכויותיהם של בני עדתו והן בנושאים כלל-ישראליים, חיזק אל-דין את קשרי הידידות ושיתוף הפעולה בין דרוזים ויהודים.
ב-1969 נפל בנו לוטפי בקרב באזור הערבה. ב-1996 פקד את ביתו של אל-דין אסון נוסף: בנו סאלח נחטף בג'נין על-ידי פלשתינים חמושים ועקבותיו נעלמו. מאז נפילת בנו הוא מכהן כיו"ר "יד לבנים" הדרוזי, ובמשך 25 שנה היה חבר במועצה הציבורית להנצחת החייל.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
סעדי זיאד. צילום: ארכיון
|
|
 |
 |
 |
 |
|
סעדי זיאד
|
 |
|
 |
 |
 |
|
סעדי זיאד, תושב בסמת-טבעון בן 46, שירת בצעירותו כשוטר במשך שבע שנים. ב- 1972 נהרג אביו, סאלח סעדי, שהיה קצין במשמר הגבול, בקרב עם מחבלים. סעדי זיאד יזם הקמת אתר הנצחה לנופלים הבדואים וסייע בבניית בית "יד לבנים".
זיאד מכהן בתפקיד יו"ר "יד לבנים" הבדואי וכחבר המועצה הציבורית להנצחת החייל. ברוח צוואת אביו, הוא מעודד צעירים בדואים להתגייס לכוחות הביטחון ומשתתף בארגון מפגשים של בני נוער בדואים ויהודים, המיועדים לבסס ולטפח קשרי ידידות וכבוד הדדי.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
חיליק מגנוס. צילום: דודו גרינשפן
|
|
 |
 |
 |
 |
|
חיליק מגנוס
|
 |
|
 |
 |
 |
|
חיליק מגנוס, תושב דקל שבנגב, שירת בצה"ל כקצין צנחנים. לפני 11 שנה הקים יחידה מיוחדת לאיתור ולחילוץ מטיילים ישראלים ברחבי העולם. אנשיה פועלים בתעוזה ובתחכום, תוך הסתייעות במומחים בתחומים שונים.
עד כה הצילו את חייהם של כ-7,000 ישראלים, שהיו מעורבים בתאונות, חטיפות ואסונות טבע. כמו כן הם מחזירים לארץ צעירים נפגעי שימוש בסמים, בשיתוף משרד החוץ והרשות למלחמה בסמים, ומעבירים אותם לטיפול ב"כפר איזון".
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
רותי גיליס. צילום: בועז אופנהיימר
|
|
 |
 |
 |
 |
|
רותי גיליס
|
 |
|
 |
 |
 |
|
רותי גיליס, ילידת ירושלים בת 43, נישאה לד"ר שמואל גיליס שעלה לארץ מאנגליה כשהיה בן 11. ד"ר גיליס נודע במסירותו הרבה למטופליו והציל את חייהם של יהודים וערבים כאחד, לרבות פלשתינים.
בפברואר 2001 נרצח הרופא מאש מחבלים בדרכו מביה"ח הדסה עין-כרם בירושלים אל ביתו בגוש עציון. מכה נוראה נחתה על המשפחה, אך רותי גילתה תעצומות נפש והיתה מקור של חיזוק ותמיכה לילדיה הצעירים. היום היא עוסקת בהוראת אמנות לנוער במסגרת ייחודית ומסייעת בהתנדבות לחיילי צה"ל ולנפגעי טראומה.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
מתוקה בנג'מין. צילום: ארכיון
|
|
 |
 |
 |
 |
|
מתוקה בנג'מין
|
 |
|
 |
 |
 |
|
מתוקה בנג'מין, נחשבת לאישיות בולטת בתחום החינוך היהודי בארצות הברית, המטפחת בתלמידיה את הזיקה למדינת ישראל. היא רכשה תואר שני מאוניברסיטת קולומביה ומהסמינר התאולוגי היהודי, ומ-1964 מנהלת ארבעה מוסדות חינוך המשתייכים לבית הכנסת "סטיפן וייז" בלוס אנג'לס. אותם מוסדות מטפלים בילדים מהגיל הרך ועד לבית הספר התיכון על-שם מילקן. הם נודעים בהישגיהם הגבוהים ומושם בהם דגש על לימודי המסורת.
בנג'מין מפעילה תוכנית של חילופי תלמידיה עם תלמידים מבתי ספר בארץ, ובעקבות הצלחתה התהדקו קשרי הקהילה כולה עם ישראל. היא מעורבת גם באיסוף תרומות לפרויקטים מיוחדים, ביניהם פרויקט "עתידים" של צה"ל.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
צ'ארלס ברונפמן. צילום: ארכיון
|
|
 |
 |
 |
 |
|
צ'ארלס ברונפמן
|
 |
|
 |
 |
 |
|
צ'ארלס ברונפמן, בן 74, נולד במונטריאול, קנדה. הוא איש עסקים, פילנטרופ ומנהיג יהודי בולט, שהקים עם רעייתו אנדריאה קרנות לטיפוח מנהיגות יהודית צעירה ולהעמקת הזהות התרבותית בקרב הנוער. ברונפמן יזם פרוייקטים ליצירת קירבה והזדהות בין יהודי התפוצות לבין מדינת ישראל, שהידוע שבהם הוא "תגלית", Birthright Israel, שבאמצעותו הגיעו לביקור ראשון בארץ במשך חמש השנים האחרונות כ-80,000 צעירים יהודים.
כמו כן הקים ברונפמן, בשיתוף משרד החינוך והתרבות, את קרן "קרב", המעניקה אמצעי עזר לילדים בפריפריה. הוא השקיע סכומי עתק בתעשייה בארץ כדי לבססה ולקדמה, ומכהן כיו"ר "כור תעשיות", הקשורה לחברות ישראליות בעלות אוריינטציה בינלאומית.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
עזאם עזאם. צילום ארכיון: רויטרס
|
|
 |
 |
 |
 |
|
עזאם עזאם
|
 |
|
 |
 |
 |
|
עזאם עזאם, ישראלי דרוזי בן 43, תושב הכפר מע'אר, התפרסם כאשר נעצר במצרים ב-1996 באשמת ריגול לטובת ישראל. טענתו כי בא להדריך עובדים במפעל הטקסטיל "טטרון" בקהיר לא התקבלה, והוא נדון ל-15 שנות מאסר.
משפחתו של עזאם משולבת בהוויה הישראלית. הבן הבכור רמזי נפל במלחמת ההתשה. האב היה שוטר במשמר הגבול. גם עזאם שירת בצה"ל. בסיום שרותו השתלב בעסקי המשפחה ואחר כך הועסק כטכנאי במפעל "טטרון". סבלו הרב בכלא וסבלם של בני משפחתו זעזעו את הציבור. מאמציהם של ראש הממשלה ושל אישים בכירים להביא לשחרורו נכשלו. רק אחרי שמונה שנים נעתר נשיא מצרים, חוסני מובארק לבקשה, ובדצמבר 2004 שב עזאם לביתו.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
ציון בר-יצחק. צילום: ארכיון
|
|
 |
 |
 |
 |
|
ציון בר-יצחק
|
 |
|
 |
 |
 |
|
ציון בר-יצחק, תושב בית-אריה בן 66, עלה לארץ מאיראן ב-1957. לאחר שחרורו מצה"ל פנה לעבודה ציבורית והקדיש את עיקר פעילותו להצלת יהודי איראן. ב-1974 הגיע לאיראן כשליח ההסתדרות הציונית ועודד יהודים לעלות לישראל.
ב-1978, ערב מהפכת חומייני, יצא לשליחות נוספת. בר-יצחק פקד יהודים במקומות נידחים, תוך מאמץ וסיכון עצמי, כדי להכין את יציאתם, והצליח, יחד עם אנשי ה"מוסד", להביא לפינויים. על פועלו זכה להערכה רבה. בשנות ה-80 החל לעבוד ברשות שדות התעופה.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
ד"ר חיים פרי. צילום: ארכיון
|
|
 |
 |
 |
 |
|
ד"ר חיים פרי
|
 |
|
 |
 |
 |
|
חיים פרי, בן 64, מנהל מ-1979 את כפר הנוער הדתי "ימין אורד" שבכרמל. פרי גיבש תפיסה חינוכית המתמקדת בזיהוי צרכיהם הרגשיים של מתבגרים ובמתן מענה המנתב אותם לכוח בונה. בכפר מאות תלמידים, מגן ילדים ועד בית ספר תיכון. רובם עולים ממדינות חבר העמים, מאתיופיה ומדרום אמריקה, ולצידם ילדים ישראלים מרקע של מצוקה. רבים מהם חוו פרידות קשות ונושאים צלקות.
חיים פרי וצוותו יוצרים סביבת חינוך מתקנת. הם חיים בכפר, מהווים קהילה חמה וחזקה התומכת בצעירים בתקופת הלימודים ואחריה ופועלים ברוח "עליית הנוער" ההיסטורית, שהפכה ילדים עולים למובילים בחברה.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
רב-סרן אדי טריגר. צילום: בועז אופנהיימר
|
|
 |
 |
 |
 |
|
רב-סרן אדי טריגר
|
 |
|
 |
 |
 |
|
רב-סרן אדי טריגר, בן 27, הוא קצין בשירות קבע, שעלה לארץ לבדו בגיל 15. טריגר נולד במולדובה ובגיל 14 הודיע להוריו המופתעים שהצטרף ל"נעל"ה" - פרויקט נוער עולה לפני ההורים, תוכנית של משרד החינוך והתרבות. אחרי מאמצי שכנוע נתנו הוריו את הסכמתם ושנה לאחר מכן הגיע לארץ. התאקלם היטב, סיים את לימודיו התיכוניים ואז עלו גם הוריו ואחותו.
אדי התגייס לחיל התותחנים, נשלח לקורס קצינים ובסיומו הועבר לאגף תקשוב (בעבר חיל הקשר), שלאחרונה התחדש וצוייד בטכנולוגיית מידע מתוחכמת. בתפקידו כמ"פ תקשורת דרום בגדוד 858 הוא זוכה לשבחים רבים.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
איציק צרור. צילום: בועז אופנהיימר
|
|
 |
 |
 |
 |
|
איציק צרור
|
 |
|
 |
 |
 |
|
איציק צרור, בן 19, תושב נתניה, החל לעסוק בפעילות חברתית כחבר במועצת התלמידים בבית ספרו, התקדם ומונה לסגן יו"ר המועצה העירונית. צרור וחבריו עזרו למשפחות נזקקות וטיפלו בפניות תלמידים ובקידום נוער העוסק במוסיקה ובאמנות.
איציק נמצא עכשיו בערד, במסגרת שנת שירות, ועיקר פעילותו בהקמת מועצת תלמידים ובארגון גרעין נח"ל קהילתי. בגרעינים אלה משתתפים בנים ובנות בעלי רגישות חברתית. בחלק מתקופת שירותם צבאי הם שוהים באזורי פיתוח ועוסקים בפעילויות העשרה לילדים, בהכנת הנוער לגיוס ובסיוע לקהילה.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
יירוסלם אלמו. צילום: בועז אופנהיימר
|
|
 |
 |
 |
 |
|
יירוסלם אלמו
|
 |
|
 |
 |
 |
|
יירוסלם אלמו, בת 18, תושבת ראשון-לציון, עלתה בגיל תשע לישראל מאתיופיה עם אמה ואחותה. אלמו בולטת בעשייתה החברתית במתנ"ס נוה-אליהו. היא סיימה קורס מנהיגות צעירה ועיקר עבודתה ההתנדבותית בחינוך ילדים ונוער למניעת אלימות ולהידברות בין קבוצות המגיעות מרקע תרבותי שונה. השתתפה גם בפעילות עם מבוגרים בעלי צרכים מיוחדים.
אלמו מייצגת את כל היפה והטוב שבנוער העולה. למרות קשיי הקליטה, היא התערתה בחברה בהצלחה, תורמת לקהילה וממזגת את התרבות הישראלית עם מורשת משפחתה. |  |  |  |  | |
|