 |
/images/archive/gallery/302/830.jpg טקס של בית-ספר ''רנה קסין''.
צילום: צח שפיצן  |
|
|
| "רגליי ולבי מוליכים אותי לכאן" |
|
| בוגרים רבים מביה"ס "רנה קסין" בי-ם חוזרים מדי שנה לטקס לזכר תלמידים שנהרגו בצבא ובפיגועים |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
צח שפיצן
11/5/2005 13:46 |
|
|
|
|
|
|
|
"ביום הזיכרון רגליי ולבי מוליכים אותי לכאן. רק כאן אני מרגיש שאני יכול לזכור כמו שצריך את חבריי שנפלו" - כך אמר היום יאיר, בן 32, שסיים ללמוד בבית-הספר "רנה קסין" בירושלים לפני 14 שנה.
יאיר, כמו רבים מחבריו, עזב את ירושלים ועבר לגור בתל-אביב. ובכל זאת הוא חוזר לטקס הזיכרון ב"רנה קסין" מדי שנה. "אין לי שום מקום אחר ללכת אליו ביום הזיכרון", הסביר יאיר.
ויאיר לא לבד, רבים מחבריו לשכבה, ששכלה שניים מחבריה במהלך שבוע אחד בדצמבר 1995, מגיעים לבית-הספר להתאחד ולהיזכר. במהלך הטקס מתמלאת רחבת הכדורסל של בית-הספר במאות תלמידים, הורים שכולים, חיילים במדים, סטודנטים ואפילו הורים לילדים קטנים. מנהל קריית חינוך צפון, יחזקאל גבאי, סיפר שאחד ההורים השכולים אמר לו: "אני מרגיש שכאן בבית-הספר יש יותר זיכרונות מהילד שלי מאשר בכל מקום אחר בעולם. לכן אני מעדיף להגיע לפה".
מנהלת בית הספר, ויולט גז, הדגישה במהלך נאומה את מקומם של הבוגרים בטקס. "השתתפות
כה גדולה של בוגרי בית-הספר 'רנה קסין' מדי שנה בשנה, מכבדת את זכרם של הנופלים, תלמידינו וחבריכם היקרים ויוצקת תוכן בזיכרון. כך הם, הנופלים חיים בכם ובנו", אמרה גז.
גבאי, שנשא גם הוא דברים בטקס, דיבר על כישלון הדור שלו בהבאת השלום. "דור המחנכים שאני שייך אליו הצליח אולי להעביר אהבה וכאב, ללטף ולקרב, אך לא להגן ולשמור עליכם. דור המנהיגים הצליח לנצח ולקדש, לכבד ולרומם, אך לא לקטוע ולעצור את המוות. בזה נכשל הדור שלנו! אני מקווה ומייחל שדור המחנכים החדש, אתם הבוגרים ואתם התלמידים שעתידים להיות מנהיגי דור העתיד המחנכים והמעצבים, תבחרו את הדרך הנכונה, שתהפוך את זכר בוגרינו היקרים לזיכרון שאמנם יישאר עצוב לתמיד, אך שמם יהיה אכן כמו אור חם ומלטף ומרגיע".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
קיר ההנצחה בבית-הספר "רנה קסין". צילום: צח שפיצן
|
|
|
 |
|
 |
|
"הופמן קפץ מיד לעזור לחבר והתחשמל למוות"
|
|
|
 |
|
|
|
עוד לפני הטקס המרגש, נערכו התלמידים לקבל את פניהם של הבוגרים. כבר בשעה 7:30 בבוקר יצאה משלחת של תלמידי כיתות י"ב לבית הקברות הצבאי בהר-הרצל. התלמידים, שקיבלו את פרטיו של כל חלל, הקריאו קטע קצר מפרי עטם של קרובי המשפחה והחברים. לאחר מכן הניחו התלמידים זרים על קברי הנופלים.
"בתחילה היה מדובר ביוזמה פרטית שלי, ומדי שנה בשנה ביום הזיכרון הייתי מגיעה להר ומניחה זרים על קברם של הנופלים שלצערי רבים מהם תלמידים שלי", סיפרה רוחמה וילשטיין, מורה בבית-הספר, "בשלב מסוים הצעתי להנהלת בית הספר להצטרף ליוזמה ולהביא תלמידי י"ב להניח את הזרים. ההנהלה הסכימה ברצון, כי כולנו הבנו שיש חשיבות גדולה מאוד לחיבור של התלמידים ליום הזיכרון, ואין אפשרות לזכור משהו שאין לך אליו חיבור אישי".
וילשטיין עברה בין הקברים וסיפרה על האישיות של התלמידים שלה, שאינם עוד. על אבי (אביקם) הופמן ז"ל סיפרה כיצד שהתעקש בכל ערב שכבה להופיע עם גרביונים כי חשב שזה מצחיק, וכיצד ביקש פגישה אישית עמה בה ניסה לשכנע אותה שלא להעיף את חברו מבית-הספר. "הוא היה מוכן לעשות הכל בשביל חבר וכך נהרג", סיפרה וילשטיין. הופמן נהרג בלבנון כשחבר ששהה איתו בנגמ"ש התחשמל, כתוצאה מאנטנה שפגעה בכבל חשמל נמוך. הופמן, שהתנדב כחובש במד"א, קפץ מיד לעזור לחברו, וכשנגע בחבר התחשמל למוות גם הוא.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
|
|
|
|
![]()
|
 |  | | /images/archive/gallery/302/844.jpg  | | | טקס זיכרון בבית-הספר "רנה קסין" | |  | ![]()
|
|
|
|
|
