 |
/images/archive/gallery/261/263.jpg הרמטכ''ל, משה (בוגי) יעלון.
צילום ארכיון: עודד קרני  |
|
|
| "תאחלו לי התנתקות משל עצמי" |
|
| האזרחות כבר מדגדגת באפו של הרמטכ''ל. בראיון
רגוע ל NRG מעריב הוא מספר על הפחדים, החברים,
ועל הישראליות. ואגב, הוא ממש מרוצה מהחיקוי שלו
|
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
אמיר בוחבוט
12/5/2005 7:17 |
|
|
|
|
|
|
|
בעוד שלושה שבועות יפשוט הרמטכ"ל את מדיו ויצעד לעבר האזרחות הנכספת. בראיון קצת אחר ל-NRG מעריב,
לרגל יום העצמאות ה-57, חושף משה (בוגי) יעלון מה יהיה הדבר הראשון שיעשה אחרי השחרור, מספר קצת על דאגותיו, על חבריו, על האנשים אליהם יתגעגע, ומגלה גם מה הכי ישראלי בעיניו. שיחה לא ביטחונית, עם איש הביטחון מספר אחת.
כמו את גולשינו, גם את הרמטכ"ל שאלנו מה הכי ישראלי בעיניו, ובאופן לא מפתיע הוא חילק את תשובתו לשני חלקים. "שני דברים הם הכי ישראליים בעיניי", הוא אומר, "קודם כל צה"ל ואחר כך הקיבוץ. כנראה לא במקרה אני גם במדים וגם חבר קיבוץ".
ויעלון גם מסביר: "הצבא במדינת ישראל הוא הארגון הגדול ביותר. הוא חברת ההובלה הגדולה ביותר, חברת המזון הגדולה ביותר וחברת התעופה הגדולה ביותר. מטבע הדברים במדינה קטנה, צה"ל תופס מקום מרכזי וגם כמובן המצב הביטחוני שהביא את הצבא תמיד לראש החדשות. לכן צה"ל בעיניי הוא הדבר הכי ישראלי על כל הרבדים שלו.
"הדבר השני הוא הקיבוץ. חשבתי בצעירותי שזו דרך החיים הנכונה. גם אם קרו מאז לא מעט דברים. זה עדיין נראה בעיניי דרך נכונה גם אם היא לא כל-כך מצליחה לאחרונה".
באופן מפתיע (ואולי בעצם לא), יעלון מרגיש הכי ישראלי דווקא בחו"ל. "כשפגשתי את העם היהודי בגולה - זה המקום שבו הרגשתי הכי ישראלי. במיוחד כשפגשתי פליטי שואה שחיים בגולה". "היה לי מפגש מרגש עם קלוד לנדסמן בפריז ומפגש מרגש לא פחות בארה"ב עם ג'ון קליין, תורם לאגודה למען החייל, שהלך לעולמו לפני כשנה וחצי. הוא סיפר לי כיצד ברח ממחנה כלואים נאצי, הם קיבלו החלטה למרוד ולפרוץ את הגדרות ולברוח.
"ראיתי את האיש הזה, איך הוא נוגע ברמטכ"ל של צבא הגנה לישראל ומה זה עושה לו. מבחינתי כל מילה היתה מיותרת. ואז הבנתי מה החשיבות של מדינת ישראל וצה"ל לעם היהודי ובהחלט הרגשתי שם מאוד ישראלי".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
רב אלוף יעלון בביקור בטורקיה. צילום ארכיון: אי-פי-איי
|
|
|
 |
|
 |
|
מודאג מפני אלה שחורשים את רעתנו
|
|
|
 |
|
|
|
"אני לא פוחד", מצהיר הרמטכ"ל בפנינו, "אך בהחלט ירא ומודאג מכובד האחריות שמונח על כתפי". "רמטכ"ל מקבל מאות החלטות ביום, חלקן גם שאלות של חיי אדם, אז אי אפשר שלא להתייחס לכך ביראה".
גם העתיד מטריד את הרמטכ"ל היוצא: "אני יודע שההחלטות שקיבלתי הן החלטות שתעמודנה למבחן רק בעתיד. לכן אני לא מדבר על פחד, אלא על יראה ודאגה - זה דבר שחייב להיות לרמטכ"ל".
כשנשאל יעלון ממה הוא מודאג באופן אישי, הוא עונה בלי היסוס: "מפני איומים. מפני אלה שחורשים את רעתנו. אבל אני חושב שבסך-הכל, בהסתכלות של 57 שנות עצמאות, מצבנו הביטחוני-אסטרטגי רק הולך ומשתפר".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
הרמטכ''ל במפגש עם יתומי צה''ל. צילום ארכיון: אריק סולטן
|
|
|
|
|
|
|
דברים קשים במפגשים עם הנוער
|
|
|
|
|
|
|
כרמטכ"ל, הקדיש יעלון חלק לא מבוטל מזמנו לשיחות עם בני נוער ותלמידים העומדים בפני גיוס. "ראיתי חשיבות עצומה לפגוש את הנוער. לא רק כדי להשמיע אלא גם כדי לשמוע. אני מספר להם על הצבא, מה אני עברתי כשהייתי בכיתה יא' וי"ב ואיך הגעתי למסלול שירות עד לתפקיד רמטכ"ל כשלא תכננתי את זה.
אך לא רק לשם כך פוגש יעלון את בני הנוער. "אני גם שומע את השאלות שמעסיקות אותם. הנוער הוא עירני, אינטליגנטי, אכפתי, פחות ציני ממה שנדמה, מחפש אתגרים. מטבע הדברים אתה מגלה את זה ואתה מגלה גם את מה שהשיח הציבורי מסתיר.
"שמעתי גם דברים קשים במפגשים הללו. של כאלה שמתכוונים לסרב. כאלה שטוענים שהצבא לא מוסרי. זו הזדמנות להתמודד עם זה, להסביר את זה ולתת תשובות לנוער שאכפת לו. אני יצאתי משם בתחושה מצויינת. היו שאלות קשות ואמירות קשות אבל תמיד יצאתי בתחושה מצויינת, כי גיליתי באופן לא מפתיע שלא הולך ופוחת הדור''.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
געגועים לנחמיה
|
|
|
|
|
|
|
אחרי 37 שנות שירות, עם רגל אחת באזרחות, מספר משה יעלון למה הוא הכי יתגעגע. "בסוף כל מה שעשיתי וכל מה שעברתי - הרבה מאוד תפקידים והרבה מאוד יחידות - אני לוקח איתי את האנשים ואת הזיכרונות עם האנשים. לכן אני בטוח שלאנשים שהיו איתי אני אתגעגע יותר מכל"
"יש מישהו ספציפי שאיננו עוד ואני מתגעגע אליו וזה נחמיה (אלוף נחמיה תמרי ז"ל נהרג בתאונת מסוק בשנת 1994 א.ב). רצה הגורל שהוא יהיה המ"פ שלי כשהייתי חייל. לאחר מכן שרתתי איתו בחטיבת הצנחנים בהרבה מאוד תפקידים אחד ליד השני. כשהוא היה מג"ד 890 אני הייתי מפקד הסיירת, ומאוחר יותר הוא לקח אותי ל'יחידה' - סיירת מטכ"ל.
"שרתתי שם תחת פיקודו ואחר-כך הייתי סגנו כמח"ט הצנחנים. כשהוא הגיע להיות אלוף פיקוד מרכז, אני הייתי מפקד אוגדת יהודה ושומרון. כך שאני תמיד אומר שאת הגב של נחמיה אני תמיד מכיר יותר טוב אפילו מבני משפחתו. הלכתי אחריו באותם תפקידים והוא חסר בנוף שלנו".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
"עושה אותי מצויין". טל פרידמן. צילום: רובי קסטרו
|
|
|
|
|
|
|
"אני דמות קשה לחיקוי"
|
|
|
|
|
|
|
למרות העבודה "מסביב לשעון", מצליח יעלון פה ושם גם לעסוק בעניינים שאינם קשורים בתפקידו. בשבוע שעבר, למשל, הוא הלך לקולנוע וראה את הסרט "פרנק היקר". "תוך כדי התפקיד, במיוחד בתקופת הלחימה, לא יצאתי לנופש גם בסופי שבוע", הוא מגלה. "למרות זאת, גם בתקופה הכי אינטנסיבית הצלחתי להשחיל פה ושם מפגשי חברים - זה קודם כל המקום להירגע בו". גם הליכה על שפת הים, שחייה בין הגלים או הצגת תיאטרון טובה, עוזרות ליעלון "לסדר קצת את הראש".
מסתבר שהרמטכ"ל יודע גם לצחוק ואפילו על עצמו. את דמותו בתוכנית "ארץ נהדרת" הוא דווקא אוהב. "טל פרידמן עושה אותי מצויין, למרות שאמרו לי שאני דמות קשה לחיקוי. אתה יודע...". גם בדיחות טובות מצליחות לעלות חיוך על פניו של החייל מספר אחת: "אני מוכן להתחרות עם כל אחד על בדיחות. יש לי המון בדיחות בראש".
כמו כל חייל העומד בפני שחרור, גם יעלון כבר בונה על הטיול שאחרי. "טיול אחד?", הוא אומר, "זה לא יהיה טיול אחד. אני מתכוון לעשות הרבה טיולים. אני מטייל כבר עכשיו. קודם כל בארץ. אני מעריך שגם אטייל בחו"ל".
ומה הדבר הראשון שתעשה כשתשתחרר?
"דבר ראשון אני אלך לים. אחר כך...".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בלי "נייקי" ובלי "אדידס"
|
|
|
|
|
|
|
לקראת סוף הראיון נזכר יעלון בעדנה בדברים שעיצבו את דמותו ואת אישיותו: "יש דברים שבדיעבד אתה יודע שאתה לוקח קודם כל מסביבתך, מתבנית נוף מולדתך, מהבית. תנועת הנוער בקרית-חיים, למשל. לא במקרה היא הצליחה להוציא לא מעט אלופים.
"בסביבה שאני גדלתי לא היה לא 'נייק' ולא 'אדידס'. היו רק נעלי 'המגפר' וגזוז היה המשקה שהרשינו לעצמנו לשתות. פלאפל היה רק כשהיינו נערים. לא הכרנו לא סטייקים, ולא מסעדות, ולא שום דבר אחר. כלי-הרכב היה מקסימום אופניים בלי הילוכים. אבל היה הרבה חול, והרבה ים, הרבה אקליפטוסים וכנראה גם הרבה ערכים. אני חושב שזה קודם כל מה שעיצב אותי".
בנימה ספק צינית, ספק רצינית, מבקש יעלון שנאחל לו לקראת שחרורו, לדבריו, "התנתקות אישית", ואינו מוסיף פרטים. על תעודת השחרור שלו, אגב, לא יהיה רשום דבר. "לרמטכ"ל כבר לא רושמים כלום בתעודה", הוא מסביר.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
