 |
/images/archive/gallery/306/952.jpg זירת החטיפה בבאר-שבע.
צילום: יהודה לחיאני  |
|
|
|
|
| הרומן בין הצעירה היהודיה לבין
הפלשתיני החל בסיפור אהבה
והסתיים במרחץ דמים ובחטיפה |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
שרי מקובר-בליקוב
21/5/2005 4:17 |
|
|
|
|
|
|
|
חלי פדלון בדיוק היניקה את התינוקת כששמעה את קולו של בן זוגה הפלשתיני אמיר ערפאת דע'מין בחדר המדרגות. הוא תיאם משהו בטלפון הנייד ושכח לשמור על שתיקה. אחר כך, כשדפק על הדלת, קפאה על מקומה בפלצות. הצעירה בת ה,18- שהרתה וילדה את בתה לצעיר הפלשתיני ואחר כך ברחה ממנו, ניסתה לברוח על נפשה. אבל בדירה המטופחת של בית הוריה חסר מקום מסתור.
"אמא שלי פתחה לו את הדלת," אומרת חלי בראיון ראשון מאז הרצח והחטיפה, "היא האמינה שאפשר יהיה להרגיע אותו. ניסתה לשכנע את אמיר שלא יפגע בי או בתינוקת וסוככה עליי בגופה. אבל למראה פניו האדומות, המעוותות מכעס, הבינה שאין לה סיכוי. היא ניסתה לסגור את הדלת בפרצופו, אבל הוא שרבב את קצה הרגל בין הדלת למשקוף ודחף אותה בקלות. אחר כך נכנס פנימה, נעל אותנו מבפנים והניח את המפתח בכיסו."
כבר שלושה ימים חלפו מאז נפצעה הנערה, נרצחה האם ונחטפה התינוקת. חלי, חלושה וכאובה, בדרכה מבית החולים אל מקום מסתור, עדיין מתקשה לדבר. רוב הזמן היא בוכה. בשעות שבהן משאירים אותה לבד, היא סובלת מסיוטים. "אמיר הוציא סכין
חדה ונופף בה," היא משחזרת את רגעי האימה. "אמא הבינה מה עומד להתחולל. לכן אמרה לו בקול מרגיע, אל תעשה שטויות, אל תפגע בילדה שלי ובתינוקת. אבל אמיר היה אחוז אמוק. התנפל עליה ודקר אותה בכל חלקי גופה. אחרי שנפלה על הרצפה פנה אליי. דקר גם אותי בבטן, בפנים ובצוואר, לקח את הילדה וניגש אל הדלת. אמא עוד הספיקה לצעוק לי לפני שאיבדה את הכרתה: 'חלי, אל תדאגי, הוא יחזיר לך אותה.' אבל אמיר הסתכל עליה ועליי וצחק. אמר 'שיהיה לכם יום טוב' והלך."
מה שהחל כסיפור אהבה יוצא דופן בין פלשתיני מהכפר סמוע לתלמידת תיכון יהודייה מבאר-שבע, הסתיים השבוע באורח טרגי כשהפך לדרמת רצח וחטיפה. באזור הדרום, מקום שבו זוגות ערבים ויהודים הם דבר נפוץ, ונישואי תערובת הם מחזה שבשגרה, מצאה גם רחל (חלי) פדלון את עצמה בזרועותיו של פלשתיני. זה קרה מהר מהצפוי. הצעיר הוזמן לבצע עבודות שיפוצים בבית המשפחה בבאר-שבע, והתאהב בבתה של בעלת הבית. חלי היתה אז תלמידת תיכון צעירה. בין השניים התפתח רומן שבעקבותיו עזבה חלי את לימודיה בבית הספר, נכנסה להריון וילדה לו בת.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
קריאת מצוקה
|
|
|
 |
|
|
|
לקראת הלידה הגיעה קריאת המצוקה הראשונה. "גורם בבית החולים סורוקה, התקשר אלינו לפני כשלושה חודשים," משחזרת ציפורה, מנהלת המחלקה להצלה מהתבוללות בארגון "יד לאחים," "סיפר שצעירה יהודייה הגיעה ללידה, עם צירים חזקים, והצוות הרפואי שלח אותה להסתובב כמה שעות במחלקה. ואז לעיני הרופאים, בן המיעוטים שהביא אותה ללידה גרר אותה מהמחלקה בניגוד לרצונה והכריח אותה להיכנס לרכבו ולחזור עימו הביתה. הצעירה התחננה על נפשה, אמרה שהכאבים עזים ומיד תתפתח לידה. אבל הוא לא שעה לדבריה ואף היכה אותה.
"עוד באותו הערב איתרנו את אמה של הנערה," ממשיכה ציפורה. "מדבריה עלתה תמונה עגומה של מצוקה קשה. הבחור שכר דירה בבארשבע והשניים עברו להתגורר בה לבדם. אבל חלי היתה מתקשרת לאמא שלה ומספרת שבן זוגה מתעלל בה. יצרנו איתה קשר בעצמנו וגילינו בחורה עם ראש על הכתפיים. נערה חכמה ועדינה שלא ידעה איך להתמודד עם האלימות. סיפרה שבן זוגה מצווה עליה לשכב על הרצפה מדי יום ודורך על צווארה להנאתו. הוא הגביל את יציאותיה החוצה, קינא לה, אסר עליה ללבוש בגדים קצרים והיכה אותה באכזריות בכל הזדמנות."
גם השכנים מספרים שהחיכוכים בין בני הזוג ניכרו לעין. "אמיר היה קנאי מאוד," אומרת השכנה מזל, "הוא לא אהב שחלי התלבשה בצורה לא צנועה, וכשביקש ממנה לשנות את סגנון הלבוש, התנגדה לו ואז היה מכה אותה ומושך בשערותיה לעיני השכנים והעוברים ושבים."
גם בת דודתה של חלי נזכרת בבכי: "היה סוגר אותה בבית, לא נותן לה לצאת. לא ידענו איך לעזור לה, כי היא פחדה לעזוב אותו ופחדה גם להתלונן במשטרה. חלי פשוט הפכה לעבד שלו. היתה יושבת בביתו מחכה שכל החמולה שלו תגיע, כדי לבשל להם אוכל. היא סבלה מאוד, ואנחנו ראינו והתייסרנו."
שלושה שבועות אחרי הלידה החליטה חלי לברוח. "היא התקשרה אליי היסטרית לגמרי," אומרת ציפורה שנשארה עם הצעירה בקשר טלפוני הדוק. "אמרה לי שעזבה את הבית ועברה לבית האם בבאר-שבע, ועכשיו בן זוגה משתולל מזעם. "מאיפה שאני מסתכלת דרך החלון," היא אמרה לי, "מאיזה כיוון שאני לא מביטה, אני רואה למטה, על המדרכה, את החמולה שלו." הפצרתי בה להגיש מיד תלונה במשטרה. אמרתי לה, חלי, אם הם הגיעו עד הבית של אמא שלך, המצב רציני. אל תיקחי סיכונים. אז אמא שלה ניגשה למשטרה והגישה תלונה."
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אמיר דע'מין בבית המשפט. צילום: יהודה לחיאני
|
|
|
|
|
|
|
"התינוקת היתה כל עולמה"
|
|
|
|
|
|
|
מבדיקת רישומי המשטרה עולה שהאם פרשה בפני החוקרים מסכת ארוכה של הטרדות, איומים ואלימות נגדה ונגד הבת. חוקרי משטרת בארשבע גבו עדויות מהאם ומבתה. נגד דע'מין הוצא צו הרחקה, אך הוא לא נעצר ולא הוגש נגדו כתב אישום. בחקירתו הכחיש את החשדות נגדו וטען
שהצעירה מעלילה עליו עלילות שווא כדי למנוע ממנו לראות את בתו התינוקת. "כיוון שהחשוד אינו מוכר למשטרה ואין נגדו כל תלונה קודמת על אלימות," אומרים במשטרת באר-שבע, "לא יכולנו לעצור אותו והוא שוחרר בהרחקה."
אבל חלי לא לקחה סיכונים. "דע'מין כל הזמן אמר לה, אני אחטוף את התינוקת ואפגע בך ובאמא שלך," מספרת בת הדודה, "והיא פחדה נורא. התינוקת היתה כל עולמה. היא אמרה לנו, לא אתן לו להרוס את החיים שלה כפי שהוא הרס את החיים שלי."
ציפורה: "לבנות מהסוג של חלי יש תדמית לא טובה בחברה. רואים בהן נערות ברזלים, פרחות קלות דעת. אבל חלי היא בחורה רצינית ביותר ואמא למופת. בפעמים הספורות שביקרתי אותה ראיתי תינוקת נקייה ומטופחת המטופלת במסירות, ואת הקשר העמוק, האמהי והבריא בין השתיים. כשחלי חשה איום על הילדה, החליטה לא לקחת סיכון ולהימלט למעון לנשים מוכות בצפון הארץ.
"סידרנו לחלי ולתינוקת דירה נעימה בצפון. פעילה שמומחית בנוער במצוקה עזרה לה בימיה הראשונים. נהג מיוחד של הארגון העביר אותה ממקום למקום. אבל במהלך חג הפסח עלה החשש שבן זוגה גילה את כתובתה. ערבי חשוד הסתובב סביב הבית, וחלי נראתה מפוחדת. הגשנו תלונה למשטרה, אבל החוקרים שבו ואמרו שעד שלא קורה משהו ממשי, אין להם יכולת לפעול נגד הצעיר."
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"אני לא מפחדת"
|
|
|
|
|
|
|
מיד לאחר הפסח נודע לחלי שדע'מין פנה לעזרת בית המשפט כדי להגיע להסדרי ראייה קבועים שיאפשרו לו להיפגש עם ילדתו. ההליך הרגיע את הצעירה. "היא אמרה לנו, אם דע'מין מבקש את עזרת בית המשפט, הוא לא יקלקל את הרושם הטוב בכך שיפגע בי או בילדה, וחזרה לבאר-שבע," נזכרת הדודה.
הנערה והתינוקת השתכנו בבית האם, אבל סירבו לאפשר לפלשתיני לראות את בתו. היחסים בין בני הזוג הלכו ודעכו. לאחרונה, אומרת הדודה, הצעיר אף עמד לשאת בחורה ערבייה לאישה. עם זאת, סירב לוותר על המפגשים עם בתו.
"לפני כחודש פגשתי את דע'מין ברחוב," מספרת השכנה מזל. "הוא היה עצבני מאוד. אמר לי, האמא של חלי מסיתה אותה נגדי ולא נותנת לי לראות את הילדה. זכותי לראות את הילדה שלי, ואני ארצח אותה כי נמאס לי ממנה. אז נבהלתי. הלכתי לאמא של חלי. אמרתי לה, מירה, כפרה, נשמה, הבחור רוצה לרצוח אותך. והוא מסתובב ברחוב ומפיץ את האיומים שלו לכל עבר. תברחי. אבל האמא אמרה: אני לא מפחדת מאף אחד. שיאיים."!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מרחץ דמים
|
|
|
|
|
|
|
ביום ראשון השבוע הוציא הצעיר לפועל את איומיו. כאמור, הוא הגיע לדירת המגורים הנמצאת ברחוב טבנקין בבאר-שבע. מחקירת מחלק התשאול במשטרת מרחב הנגב עולה כי הוא התנפל על האם ודקר אותה למוות כ20- פעמים בכל חלקי גופה. מיד אחר כך הסתער על חברתו ודקר גם אותה. אחר כך חטף את בתו ונמלט איתה מהמקום.
למקום הוזעקו כוחות גדולים של משטרה ומד"א. "המחזה שנגלה לעינינו היה מחריד. ממש מרחץ דמים," אומר סגן ניצב יוסי תורג'מן, ראש צוות החקירה שהוקם במשטרה. "דם רב היה בכל מקום בבית, על הרצפה ועל הרהיטים. כוחות מד"א ניסו לבצע החייאה באם, אך היא נפטרה, ואת הבת, שהיתה על סף אובדן הכרה, העבירו למרכז הרפואי סורוקה. לפני כן הספיקה לספר לנו שבן זוגה דקר את שתיהן וחטף את התינוקת. "הוא בא כדי לרצוח אותנו," אמרה "והוא ברח מפה עם הבת שלי." חלי נותחה במשך ארבע שעות, ולאחריהן השתפר מצבה.
ציפורה: "כבר באותו יום נסעתי אל חלי. פגשתי אותה בחדר טיפול נמרץ, כולה קרועה לגזרים. יש לה דקירות בכל מקום, בעיקר בצוואר, בחזה ובפנים. וכל הדקירות מכוונות לעומק, כדי לרצוח. היא חרדה לבת שלה בצורה בלתי רגילה. שאלה אותי שוב ושוב אם יתפסו את הבחור ויצילו את התינוקת. למרות שהיא סובלת מכאבים קשים מאוד, היא כל הזמן מדברת רק על התינוקת ומפחדת שהאבא עולל לה רע."
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"לי נהרסו החיים"
|
|
|
|
|
|
|
יחידת התשאול בנגב המשיכה לחפש את התינוקת. "הגענו לכפר סמוע והתמקמנו באזור," משחזר תורג'מן. "אחרי 20 שעות הצלחנו לאתר את דע'מין. בלי התינוקת. הוא טען שזנח את התינוקת באיזה צומת והלך לדרכו, וכששב לשם בבוקר, כבר לא מצא אותה. ידענו שהוא משקר, אז הבהרנו שלא נצא מסמוע בלי הילדה. רק כמה שעות מאוחר יותר הביאו לנו אותה. בתחילה פחדנו שאולי זו לא היא. אז קיבלנו אישור מיוחד מהרופאים להכניס את התינוקת לחדר טיפול נמרץ ולוודא שמדובר בבת של רחל פדלון. האמא שזיהתה את הילדה כל כך בכתה והתרגשה, שהרופאים חששו להשאיר אותן לבד. היא לא הפסיקה להודות לנו."
למה לא עצרתם את הבחור כבר בשלב התלונות על האלימות הקשה שהפעיל ועל האיומים על חיי הבת ואמה?
"לכל סיפור יש כמה תמונות. מיד כשהוגשה התלונה היא טופלה באופן יסודי. אבל מצד שני אסור לשכוח שמי שאין לו עבר פלילי ומכחיש תלונה על אלימות לא יכול להיעצר לאורך זמן. בשלב ראשון מסתפקים בצו הרחקה, וכמובן שממשיכים לעקוב."
מצבה של חלי השתפר. הרופאים מקווים שכבר בימים הקרובים תשוחרר. אבל הצעירה המחלימה מסרבת לחשוב על בית אמה. זיכרונות המקום מצמיתים אותה, ועקבות הדם והרהיטים המנופצים - עדים אילמים לדרמה שהחריבה את עולמה, טורפים את מנוחתה. "אין לה לאן ללכת," אומרת בת הדודה. "מצבה הכלכלי של המשפחה קשה מאוד וחלי זקוקה לעזרה."
מעצרו של דע'מין הוארך. במשטרה אוספים ראיות ומגבשים אותן לכדי כתב אישום. מול מצלמות התקשורת, בדרך אל בית המעצר, הספיק הצעיר לטעון שלא ביצע את הרצח, ושהכל עלילה מתוחכמת כדי למנוע ממנו להמשיך לראות את ילדתו. את חלי זה אפילו לא מצחיק. "מצדי, שיגיד שאני עשיתי הכל," היא אומרת בשפתיים חרבות מחדרה בבית החולים, "רק שיעזוב את הילדה במנוחה. לפחות היא תינצל. כי לי כבר אף אחד לא יוכל לעזור. לי נהרסו החיים"
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
