 |
/images/archive/gallery/296/026.jpg מימין לשמאל: סמדר בן-פורת, זהרה ענתבי וברוריה שרון.
צילום: עודד קרני  |
|
|
| "החדרנו את הקול הנשי לשיח הציבורי" |
|
| 5 שנים אחרי הנסיגה מלבנון, מייסדות 'ארבע אמהות'
נזכרות בהתחלה הקשה, בעלבונות ולבסוף בהצלחה.
שיחה עם שלוש נשים אמיצות. כתבה רביעית בסדרה
|
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
מיה בנגל
22/5/2005 11:09 |
|
|
|
|
|
|
|
"חשוב לי שיזכרו אותנו כקבוצה של אמהות שהובילה מהלך והשפיעה לתוך הציבוריות הישראלית" – כך אומרת זהרה ענתבי, ממייסדות תנועת "ארבע אמהות".
חמש שנים אחרי נסיגת צה"ל מלבנון, הפגשנו שלוש ממקימות התנועה - ענתבי, סמדר בן-פורת וברוריה שרון - לשיחה על תרומתן לנסיגה. שלוש הנשים, תוססות, נאות, אינטליגנטיות, שופעות חיים והומור, התיישבו סביב שולחן בבית קפה בתל-אביב, והחברות הקרובה ביניהן ("אנחנו נאהבות"), שנשמרה לאורן השנים סחפה גם אותי. הן שבו אותי בקסמן, בכוחן, בביטחון שלהן, ובעוצמה שהן מקרינות. הבנתי מיד, שאף גנרל, עתיר דרגות ואותות גבורה ככול שיהיה, לא יכול היה להן, לא אז ובטח לא היום.
תנועת ארבע אמהות הוקמה בארבעה בפברואר 1997, ביום שבו התרחש אסון המסוקים. מותם של 73 חיילי צה"ל שהיו במסוקים זעזע את המדינה. באותו הרגע נשמעה זעקת נשים. ארבע קיבוצניקיות, אמהות לחיילים שמשרתים
בלבנון, החליטו לצאת למלחמה על גורל הבנים. "לא פעלנו מתוך פחד. זה לא היה חיץ של ביטחון, אלא הסיבה שמביאה עלינו את כל האסונות", אומרת שרון.
לא מעט נשים וגברים הצטרפו לקריאה לדגל של ארבע הנשים. בתחילה הן נתפסו כקול קטן ולא משמעותי, אך לאחר שנים של עבודה קשה, התנועה הצליחה לגייס לצדה את דעת הציבור בישראל ולמעשה להכתיב סדר יום ציבורי חדש, שהביא את ראש הממשלה דאז, אהוד ברק, להחליט להוציא את צה"ל מלבנון.
"אני לא יודעת אם בעתיד, כשידברו על היציאה מלבנון, יזכירו את 'ארבע אמהות' והתרומה שלה", אומרת ענתבי, "אבל אנחנו שינינו את השיח הציבורי במדינת ישראל. הכנסנו את הקול הנשי אל תוך השיח הציבורי המיליטנטי שהיה נהוג באותה תקופה".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
הפגנה של "ארבע אמהות". צילום ארכיון: חיים אזולאי
|
|
|
 |
|
 |
|
"מדברות מהרחם"
|
|
|
 |
|
|
|
בן-פורת מספרת כיצד בהתחלה התייחסו אליהן בביטול. "אמרו לנו שאנחנו מדברות מהרחם", היא נזכרת. "אמרו לנו שאנחנו מדברות מתוך דאגה לבנים, בלי ראייה ביטחונית, ולכן שיקול דעתנו אינו נחשב. ש'מדובר באינטואיציות ולא בדברים מהותיים'".
מתי התקשורת החלה להתייחס אליכן ברצינות?
שרון: "אני גירדתי את הקירות כדי להיכנס לתקשורת. נכנסתי לתוכנית הרדיו 'יש עם מי לדבר'. זו היתה הפעם הראשונה. רעדתי מפחד. הרגשתי שכל תנועת 'ארבע אמהות' מונחת על כתפיי. כשאמרתי בשידור את המילה 'אסטרטגיה', מאותו הרגע המנחה קיבל התקפת אמוק. הוא צעק עלי: 'מה בכלל את מבינה באסטרטגיה? מי את שתגידי אסטרטגיה'. הרגשתי שהרסתי את הכל. חודש אחרי כן, עדיין לא נרגעתי".
בן-פורת: "זהרה עשתה את התפנית הראשונה. היא לא דיברה על הילדים שלנו, היא העלתה לסדר היום את השאלה מה לעזאזל צה"ל עושה בלבנון. בראיון הזה זהרה משכה את השטיח מתחת לרגליים של הצבא".
ענתבי: "זה היה אחרי שלוש שנים של עבודה קשה".
שלוש הנשים מפרגנות גם לנשים בתקשורת שסייעו להן, והפכו אותן מתנועה שנתפסה כ"בכיינית" לתנועה מובילה. ענתבי: "בלי שלי יחימוביץ' וכרמלה מנשה זה לא היה קורה".
שרון: "הניגון באמת בהתחלה היה קצת בכייני. אני פעלתי בלי תודעה פמיניסטית, משהו אינטואיטיבי, שאני רוצה להביא לשינוי, שישמעו אותי".
בן-פורת: "למדנו לחדד את האימרות שלנו. באנו עם משהו חזק ועם הזמן למדנו איך לומר אותו. למדנו לצאת מהמקום האימהי למקום הנשי".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
חינוך קיבוצי
|
|
|
|
|
|
|
למרות הביקורת, "ארבע אמהות" הצליחה לפרוץ את השיח הגברי-צבאי ולהוכיח שזכותן של נשים להשמיע את דעתן. לכן הצלחת התנועה אינה מסתכמת רק ביציאת צה"ל מלבנון. "ההישג הגדול שלנו זה ששינו את השיח הציבורי", אומרת שרון. "השיח בישראל היום הוא שיח אזרחי. במידה רבה בזכות 'ארבע אמהות'. לא חששנו לדבר ישר אל תוך השיח הצבאי, וטענו טענות ביטחוניות מבלי שתהייה לנו דרגה על הכתפיים, מוסיפה ענתבי.
מה הערך המוסף שיוצקות נשים לשיח הביטחוני?
ענתבי: "חשיבה אחרת, שאילת שאלות, הטלת ספק, חוסר פחד להביע עמדות, נחישות. אבל בתנאי שאת אישה שלא פועלת ב'שיטת המרפקים' הגברית. מי אמר שיש דיבור אחד ורק צבע אחד בעולם. לא פחדנו מאנשי הצבא, וחלק מזה הוא תוצר של החינוך הקיבוצניקי שלנו לשוויון. ח"כ יכול להיות מגיש בחדר האוכל, ויכול לחוות שברון לב ולהיות טיפש לפעמים. להגיד לנו 'חבר כנסת' או 'גנרל' ולצפות שנתעלף מהתרגשות - זה לא אנחנו".
איך אתן מסבירות את העובדה שמי שהכניס אותנו ללבנון מוציא אותנו היום מעזה?
ענתבי: "שרון הוא שד משחת. הוא נמצא היום באותו המקום בדיוק בו היה אהוד ברק – הציבור רוצה לצאת מעזה כמו שהציבור הבין שצריך לצאת מלבנון. אני אסירת תודה לו, מתוך המקום השמאלני שלי, למה שהוא עושה. כל הכבוד לשרון על המהלך הזה".
שרון: "היציאה מלבנון והיציאה מעזה דומות בכך ששתיהן פעולות חד-צדדית שנובעות מתוך האינטרסים של מדינת ישראל".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
נשות "ארבע אמהות" נפגשות עם הנשיא ויצמן. צילום ארכיון: פלאש 90
|
|
|
|
|
|
|
כל תנועה נשית חשובה
|
|
|
|
|
|
|
את ההצלחה של "ארבע אמהות" מנסה היום לשחזר תנועת "שובי" - למען היציאה מעזה. נשות "שובי" הקימו את התנועה החדשה לאחר תבוסתו של שרון במשאל הליכוד על תוכנית ההתנתקות. מותם של 11 החיילים באסונות הנגמ"שים ברצועת עזה סיפק לתנועה את זריקת המוטיבציה, בדיוק כמו שאסון המסוקים היווה קו אדום עבור "ארבע אמהות".
"היתה שמחה גדולה על זה שהן קמו", אומרת ענתבי. "יש חשיבות לכל תנועת נשים שקמה ופועלת לתוך הציבוריות הישראלית. מרגע ששרון הכריז על היציאה צריך לתת לו רוח גבית".
למרות ההזדהות עם שובי, ענתבי מוצאת מקום להשוואה דווקא בין "ארבע אמהות" לגוש-אמונים. "בעיניי זו הקבוצה היחידה מלבד 'ארבע אמהות' שהובילה מהלך והשפיעה בצורה עמוקה על הציבוריות הישראלית", היא אומרת.
את עושה השוואה בין ארבע אמהות למתנחלים?
"ההבדל הוא שאנחנו פעלנו על ליבו של הקונסנזוס והם מצפצפים על הקונסנזוס. אנחנו לא פעלנו מתוך משיחיות מטורפת. אנחנו פעלנו בתוך הדמוקרטיה ומתוכה. המתנחלים מנסים להגיע לקונסנזוס מתוך צפצוף עליה. ולכן הם לא יצליחו לכבוש את הציבור".
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
