 |
 |
|
|
| מלשכת האלוף ל"שדה" הפוליטי |
|
| האלוף במיל' דיין מצטרף לשורת קצינים בכירים שמצאו את עצמם לאחר השחרור במגרש הפוליטי |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
NRG מעריב
23/5/2005 16:43 |
|
|
|
|
|
|
|
האלוף במיל' עוזי דיין, שהכריז היום על הקמתה של התנועה הפוליטית "תפנית", הוא רק אחד מתוך שורה של אלופים שמצאו את עצמם בשנים האחרונות "נשאבים" למערכת הפוליטית. המעבר החד והמהיר משדה הקרב לשדה הפוליטי מלווה את מדינת ישראל מימיה הראשונים. דיין לא המציא את הגלגל. ראש הממשלה המכהן, אריאל שרון, עשה את אותו צעד בתחילת שנות ה-70, עת פרש מצה"ל והקים את תנועת "שלומציון", שהתמזגה בהמשך לליכוד. יו"ר העבודה לשעבר וראש הממשלה המנוח, יצחק רבין, עשה אף הוא את אותו מסלול. לאחר שיחרורו כיהן כשגריר ישראל בוושינגטון, ועם סיום תפקידו מצא את עצמו במפלגת העבודה - שם טיפס במהרה עד לעמדת היו"ר וכיהן פעמיים בתפקיד ראש הממשלה.
האלוף במיל' עמי איילון, מפקד חיל הים וראש השב''כ לשעבר, נתן גם לליכוד וגם לעבודה לחזר אחריו בזמן שניהל קריירה עסקית מצליחה בחברת ''נטפים'', וכשפתח
ב"המפקד הלאומי", היוזמה למשא ומתן עם הפלשתינים שנולדה לפני כחצי שנה. למרות שטען בעבר כי הוא אינו רואה עצמו מתאים לפרופיל של אף מפלגה קיימת, הודיע איילון לפני כחמישה חודשים שהוא מצטרף למפלגת העבודה.
בניגוד לאנשי צבא בכירים שנחתו הישר לצמרת הפוליטית, איילון בחר להתחיל את המסע מלמטה. הוא נפגש עם פעילים, מבקר בסניפים, מקיים סיורים מפרכים ברחבי הארץ, משתתף בחוגי בית ובכנסים, ואינו נרתע מחיבוקים, נשיקות וטפיחות על השכם.
איילון נתפס בעיני רבים כאנטי-תזה לפוליטיקאי הישראלי: נקי כפיים, מוכיח בשער, איש של עשייה ולא של דיבורים, מי שקיבל את אות אביר איכות השלטון מהתנועה לאיכות השלטון, על הנהגת הקוד האתי בשב"כ. לחיזוק הדימוי הזה תרם לא מעט סירובו העיקש במשך תקופה ארוכה להיכנס לפוליטיקה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
"מצנע תפוס מנהיגות"
|
|
|
 |
|
|
|
האלוף במיל' עמרם מצנע שירת בשורה של תפקידי מפתח בצה"ל. הבולטים שבהם היו אלוף פיקוד המרכז וראש אגף התכנון. כשפשט את המדים, עבר "הכנה" לפוליטיקה ארצית, כשנבחר פעמיים לכהן כראש העיר חיפה. בתקופה זו הוקם מטה מת"ם – "'מצנע, תפוס מנהיגות", שהפעיל קמפיין שמטרתו אחת: הרצתו של מצנע לראשות הממשלה. ב-2002 החליט מצנע להתמודד על ראשות מפלגת העבודה, ונתפס כמי שיוכל לחלץ את המפלגה מהמשבר אליו נקלעה בתום ממשלת ברק.
מצנע נבחר לתפקיד היו"ר והוביל אותה לכישלון בבחירות של ינואר 2003, עת התמודד מול אריאל שרון. לאחר המפלה הודיע מצנע על פרישתו מראשות המפלגה, אך המשיך לכהן כח"כ מטעמה. כיום הוא חבר בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, ועדת הפנים ואיכות הסביבה, הוועדה לענייני ביקורת המדינה ובשדולה המוניציפלית של הכנסת.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
נחשב לדמות בולטת עוד במהלך השירות
|
|
|
|
|
|
|
תת-אלוף במיל' אפי איתם השתחרר מצה"ל בשנת 2001. בתפקידו האחרון היה מפקד האוגדה המרחבית 91 בפיקוד הצפון. עוד בתקופת שירותו נחשב לדמות בולטת בתנועת הציונות הדתית. עם שחרורו מצה"ל הוא השתלב במפד"ל, מהראשיות בזרם. לאחר בחירתו לראשות המפד"ל, התפתחה יריבות קשה בינו ובין חברו לסיעה והיו"ר הנוכחי, זבולון אורלב.
המפד"ל בראשות אורלב הצטרפה לממשלת שרון הראשונה בשנת 2002. איתם נבחר לכהן כשר התשתיות. כשהצטרפה המפד"ל לממשלת שרון בפעם השנייה, נבחר איתם לכהן בתפקיד שר הבינוי והשיכון.
עם הודעתו של ראש הממשלה על כוונתו לבצע את תוכנית ההתנתקות, נוצר קרע בסיעה, על רקע ישיבתה של המפד"ל בקואליציה המפנה. איתם וחברו לסיעה, יצחק לוי, החליטו לפרוש ולהקים סיעה עצמאית בשם סיעת הציונות הלאומית הדתית המתחדשת.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
השגריר בוושינגטון מתמנה ליו"ר
|
|
|
|
|
|
|
רא"ל במיל' יצחק רבין, שירת כאלוף פיקוד צפון בשנים 1959-1956. בהמשך כיהן כסגן הרמטכ"ל, הרמטכ"ל, ופיקד על צה"ל במלחמת ששת הימים. עם פרישתו מצה"ל ב-1968, מונה רבין לשגריר ישראל בארה"ב. בתפקיד זה כיהן במשך חמש שנים. בתקופה זו הפכה ארצות הברית לספק הנשק העיקרי של ישראל וגדלה נכונותה לסייע.
לאחר שובו מוושינגטון, בשנת 1973, הצטרף למפלגת העבודה. תוך זמן קצר הוא מצא את דרכו הישר ללשכת יו"ר המפלגה ונבחר לתפקיד ראש הממשלה מטעמה. כהונתו הראשונה נפסקה בטרם עת, בעקבות חשיפת חשבון הדולרים של רעייתו, לאה רבין.
בסוף 1987 נאלץ רבין, שכיהן כשר ביטחון, להתמודד עם האינתיפאדה הראשונה שפרצה במפתיע. כאשר התבררה לו עוצמת האירועים ניסה רבין לדכא את האינתיפאדה בכוח. "לשבור להם את העצמות" היתה הנחייתו לצה"ל, לאחר מכן הכחיש שהתכוון לכך כלשונו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מלשכת האלוף ללשכת רה"מ
|
|
|
|
|
|
|
ראש הממשלה המכהן, אריאל שרון, שהחל את דרכו ביחידת 101 המיתולוגית, נחשב לאחד ממקימיה יחידת הצנחנים. רוב הקריירה הצבאית שלו היתה שנויה במחלוקת, כשהרמטכ"לים לשעבר, חיים לסקוב וצבי צור, הסתייגו משרון ועיכבו את קידומו. גם דוד בן-גוריון הסתייג מדרכו הכוחנית.
שרון כיהן כראש מטה פיקוד הצפון וב-1969 מונה לאלוף פיקוד הדרום ונטל חלק מרכזי במלחמת ההתשה. עם שחרורו מצה"ל ב-1973 יזם ופעל להקמת מפלגת הליכוד, ובדצמבר 1973 נבחר לכנסת השמינית. כעבור שנה התפטר מתפקיד זה, כדי שיוכל להמשיך להחזיק במינוי של מפקד אוגדת מילואים. בשנת 1975 התמנה ליועץ לענייני ביטחון לראש הממשלה דאז, יצחק רבין.
בשנת 1977, לקראת הבחירות לכנסת התשיעית, הקים מפלגה משלו בשם "שלומציון". מפלגתו זכתה בשני מושבים בכנסת והתמזגה עם תנועת חרות. שרון התמנה לשר החקלאות בממשלה שהקים מנחם בגין, ופעל להקמת התנחלויות ביהודה ושומרון ומצפים בגליל. לאחר התפטרותו של עזר ויצמן מתפקיד שר הביטחון ב-1980, שאף שרון להתמנות לתפקיד זה, אך בגין סירב ובין השניים נוצרה מתיחות.
בשנת 1981, לאחר הבחירות לכנסת ה-10, התמנה שרון לתפקיד שר הביטחון בממשלתו השנייה של מנחם בגין. בתפקידו זה ניהל את פינוי המתיישבים מסיני באפריל 1982 כמתחייב מהסכמי השלום עם מצרים, והרס את יישובי חבל ימית. ב-2001 נבחר לראשות הממשלה ברוב סוחף של 62%.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
חקלאי, נגר, פוליטיקאי וגנרל
|
|
|
|
|
|
|
רפאל איתן (רפול) ז"ל נכנס לזירה הפוליטית לאחר פרישתו מתפקידו כרמטכ"ל באפריל 1983. מה שסייע לו היתה תדמיתו כ"הישראלי השורשי" - בעל רקע חקלאי, בעל תחביבים כנגרות ודאיה בדאון ובמיוחד בשל האופן הישיר שבו התבטא.
בתחילת דרכו פעל במסגרת חוג רעיוני ב"תחיה" ולאחר מכן במסגרת מפלגה עצמאית - צומת. רפול ייצג קו מדיני ימני נוקשה ובלתי מתפשר, תוך העברת מסר של יושר אישי. עם זאת הוא החזיק בדעות ליברליות בנושאי דת ומדינה, מה שקירב אותו לקהל צעיר וחילוני.
רפול נבחר לכנסת ה-11, ובכנסת ה-12 שימש בתפקיד שר החקלאות. בכנסת ה-13 הצליחה תנועת צומת להשיג הישג יוצא דופן של שמונה ח"כים. עם זאת, על אף שהדבר הוצע לו במפורש, השאיר רפול את תנועתו באופוזיציה, ולא הצטרף לממשלתו של יצחק רבין.
בבחירות 1999 רץ שוב, אך לא עבר את אחוז החסימה ומעט לאחר מכן הודיע על פרישתו מהחיים הפוליטיים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
יועצו של רבין והוגה הטרנספר
|
|
|
|
|
|
|
רחבעם זאבי (גנדי ) ז"ל שירת בצה"ל בשנים 1974-1948. הוא החל את דרכו כקצין המבצעים של פיקוד צפון, ולאחר מכן, כמפקדו של גדוד 13 בחטיבת גולני. זאבי מילא תפקידים נוספים כמו ראש ענף המבצעים באג"ם, ראש מטה פיקוד הדרום, עוזר ראש אג"ם. ביולי 1968 מונה לאלוף פיקוד המרכז על-ידי הרמטכ"ל דאז, יצחק רבין.
גנדי פרש שבוע לפני מלחמת יום הכיפורים, אך עם פרוץ המלחמה הוא נקרא לדגל וחזר לצבא ושימש כראש אג"ם ועוזר הרמטכ"ל.
בשנים 1974- 1976 כיהן כיועצו של ראש הממשלה דאז, יצחק רבין, למודיעין ומלחמה בטרור, אך ב-1976 התפטר בעקבות התנגדותו להסכמים עם מצרים. בשנת 1987 הודיע זאבי על תמיכתו ברעיון ארץ ישראל השלמה ובטרנספר מרצון לערביי יש"ע. הוא האמין שזו הדרך היחידה להשיג שלום עם הערבים.
בשנת 1988 הקים את מפלגת "מולדת", שחרתה על דגלה את הטרנספר ועמד בראשה עד יום הירצחו בידי מחבלים. זאבי כיהן כשר בלי תיק ושר התיירות בממשלתו הראשונה של אריאל שרון.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
|
|
|
|
![]()
|
|
 |
|
/images/archive/gallery/208/654.jpg
 |
|
|
רפאל איתן ואריאל שרון
|
|
 |
![]()
|
|
|
|
/images/archive/gallery/120/656.jpg
|
|
|
רחבעם זאבי (גנדי)
|
|
|
![]()
|
|
|
|
/images/archive/gallery/227/423.jpg
|
|
|
אפי איתם
|
|
|
![]()
|
 | | | /images/archive/gallery/275/941.jpg | | | יצחק רבין | | | ![]()
|
|
|
|
|
