 |
/images/archive/gallery/310/448.jpg ציון פיניאן
רובי קסטרו  |
|
|
|
|
| הוא איש של ביבי, של כץ, של סילבן ושל לבנת, אבל יותר מהכל, ציון פיניאן הוא איש של השטח, של חברי המרכז. את כולם הוא מכיר, את רובם אפילו בשם, חלקם עולים אליו לרגל. ג'ובים הוא לא מסדר, אבל עבודות בטח שכן, חוץ מלקרובי משפחה: "אני לא סתם רוצה להיות חבר כנסת", הוא אומר, "אני רץ על הסיסמה:'יש לך חבר בכנסת'". עוזי כהן או דוד לוי? תשפטו בעצמכם |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
מרדכי חיימוביץ
27/5/2005 7:01 |
|
|
|
|
|
|
|
"ג'וב?", הוא חוזר אחריי, "אף פעם לא
סידרתי ג'וב, רק עבודה".
להיות בוס במרכז זה כמו מטפלת, כל הזמן צריך להאכיל. . .
" צריך לשמור על קשר, צריך שיהיו לך קבלות".
מה זה קבלות?
"עזרה לבן אדם שפוטר ומבקש סיוע גם מהמערכת הפוליטית".
ומה עוד נקרא קבלות?
"כשחבר מרכז רוצה להגיע לשר, אתה לא רק מרים טלפון, אתה הולך איתו, מלווה אותו".
אז קבלות זה גם שמירה על הכבוד. . .
"שמירת הכבוד זה הכי חשוב בליכוד".
- מנהלי המדינה - פרויקט מיוחד
זהו ציון פיניאן מטבריה. בוס גלילי. מקום 41 ברשימת הליכוד לכנסת, מקום ראשון בין הגברים בבחירות למזכירות, איש של ביבי ("החוג המצומצם"), איש של ישראל כץ ("המעטפת הקרובה"), איש של סילבן וגם איש של לבנת.
אתה מתפתה לכתוב משרתם של ארבעה, אלא שבהשתדכות הזאת לא ברור מי משרת את מי. בהמשך תראו איך מצליח פיניאן לרתום את האיילים האויבים האלה למזחלת שתוביל אותו לכנסת. אבל כל חוכמת הדילים, כל מזימות המסדרון לא היו שוות ללא הלגיונות של פיניאן. מתוך 7,200 מתפקדים טבריינים, 4,000 הם שלו. מתוך 151 חברי מועצת סניף, 120 הם שלו. מתוך 3,093 חברי מרכז, 150 הם שלו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
בן אצולת הקיפוח
|
|
|
 |
|
|
|
המרכז הוא הבצק שממנו אופה פיניאן קואליציות קטנות. את הנושאים הרי הגורל משאירים לטריבונה, את החיים האמיתיים רוקמים בירכתיים. על הבמה הרבה כבוד, למרגלותיה שוק מבעבע. פגשתי את פיניאן לפני כשלושה חודשים, כשהמרכז התכנס להכריע על משאל העם בנושא ההתנתקות. האספלט שלפני ביתן 10 היה רטוב מגשם ופיניאן הגיע מפגישה עם השר שטרית.
את אגפיו ריפדו שניים שהביא איתו מטבריה. עוזרו, שלמה ועקנין, הולך איתו 17 שנה. כדי לפרכס את אדוניו הוא מרוקן עליי את שלל צבעי הקלישאה: "דבק בדרך שלו", "נרתם לעזור לזולת", "איש של עשייה מרובה", "תרם רבות לעיר". תרז מרידיאם היא דוברת תזזיתית. חברה של ציון מילדות, כשהמשפחות גרו יחד בשכונה ד' בטבריה.
שכונה ד' היא מרכז החוויה הישראלית המכוננת של ציון פיניאן. הביוגרפיה שלו היא סיפור מהגרים ישראלי על כל תסכוליו. אנחנו מדברים על הדור השני של המצטרפים ל"חירות". דור העלייה והעלבון שנביאו היה דוד לוי. הם היו אנשים שבאו מצפון אפריקה, שוכנו באוהל במעברה, גילו אבטלה ופרוטקציה. כדי להשתלב בפרוטקציה הלכו מקצתם למפא"י - ונדחו. סופו של דבר שהתגלגלו אל בגין.
האם חוסר הבושה שפיתח המרכז כיום הוא נקמה על עוולות השנים ההן? מה שברור זה שמאחורי אצולת מייבשי הביצות, בשוליים השכוחים שנקראו "ישראל השנייה", נולדה שושלת היוחסין של אצולת הקיפוח. הנרטיב של ציון פיניאן מבוסס על המחסור, על האפליה בעבודה, על התנשאות הקיבוצניקים.
ברור שמשפחת פיניאן עברה את כל החוויות האלה, אבל עכשיו גם אפשר לסחוט מהן דיבידנד פוליטי. כי המעברה היתה לפיניאן מה שהיתה האלטלנה לדור של בגין. כור טהור ומזקק, אגן התהוות לישראליות חדשה, ראשיתו של פרולטריון עיירות הפיתוח.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
חירותניק בין קיבוצניקים
|
|
|
|
|
|
|
הוא נולד במרקש לפני 53 שנה. הילד האמצעי במשפחה של 13 אחים. "יש לי שישה מלמעלה, שישה מלמטה", צחק . משפחה עשירה, אבא סוחר בדים. הם עלו ערב מבצע קדש, הועברו למעברת מנסי שבצומת מגידו. "זרקו אותנו למעברה", בלשונו. כשאביו ביקש פרנסה, אמרו לו שייקח טורייה וייצא לעבודות דחק. זה מה שיש.
"אבל הוא עם המאצ'ו המרוקאי שלו, לא רצה". שבע שנים התחפר אבא במלכודת גאוותו. לא עבד, בזבז את הכסף שהביא ממרוקו. ב-1959 עברו לטבריה. גרו בדירה ערבית, במקום שעליו נמצא היום מלון קיסר. יום אחד הודיע להם ראש העיר, איש מפא"י, כי כל האזור מיועד להריסה. רוב התושבים, כולם פעילי מפלגה, קיבלו פיצוי של עשרות אלפי דולרים, משפחתו שעזבה לפני כן קיבלה רק דירה חלופית. "שמו את העיראקים בשכונה ג', את המרוקאים בשכונה ד'".
ציון מספר על עולם של הזנחה, של דירות תת קרקעיות. אבא נאלץ להשלים עם הטורייה, הרוויח 600 לירות לעשר נפשות כשמתוכם קרע 125 לירות, שכר לימוד לציון. אחר כך עברה שכונה ד' לעבוד בשני מפעלים של האדונים בקיבוצים. עשרות אוטובוסים הובילו כל בוקר 2,000 עובדים ל"קלת אפיקים" ול"ספן". "אבא הרגיש כמו עבד, אוי ואבוי למי שדיבר".
אנשים נפגעו מחומרים כימיים, אבל לא הוציאו מילה. אביו איבד אצבע ב"ספן", אבל מהפחד לא הגיש תביעה. "היו אומרים ש'ספן' זה ראשי תיבות של: סוף, פועל, נכות". אלה היו ימים על הקצה. היה מה לאכול, אבל היה צריך לחשב כל משמש. ימים של בשר וימים בלי בשר וימים של בלי הרבה דברים אחרים.
לפעמים היה נשאר בבית כי לא היה כסף לטיול שנתי. הוא למד בתיכון דתי בטבריה, היה תלמיד מצטיין בסמינר אוהלו במקצועות לשון ומתמטיקה. בזמן שלמד שם שימש גם כמורה. הכיר את חנה מהמסלול לגננות, שתהיה אשתו ואם ששת ילדיו. כל המורים באוהלו היו קיבוצניקים והוא היה החירותניק היחיד. התווכחו איתו, אהבו אותו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הקיפוח באוניברסיטה
|
|
|
|
|
|
|
למה בעצם לא הגעתם למפא"י?
"בעקבות מה שמפא"י ההיסטורית עוללה לנו היא בכלל לא היתה אופציה. לא היתה התלבטות. בגין היה הפתרון של יהדות מרוקו". הוא עצמו פגש בקיפוח כשסיים לימודי לשון ומתמטיקה בבר-אילן. "למרות שהייתי מצטיין לא התקבלתי למחלקה לפיזיקה באוניברסיטת תל-אביב".
אולי פשוט לא היה צורך. . .
"ראיתי שהתקבלו אנשים שברמה שלהם היו רחוק מאחוריי".
לפוליטיקה נכנס ב-1977, עם המהפך. דוד לוי ביקש ממנו לעזוב את ההוראה באוהלו ולקחת את שיקום השכונות בטבריה. ציון חזר לשכונה ד', הפעם מלמעלה. "כשהגעתי היו עשרה סטודנטים, כשעזבתי היו 350. כשהגעתי היו 257 דירות ריקות, כשעזבתי לא היתה אף אחת".
ב-1989 נבחר לסגן ראש העיר והחזיק שלוש קדנציות. גם ב-15 השנים האלה לא נטש את שכונה ד'. הריץ מבצע הרחבת דירות, אומר שבימיו נבנו הווילות הראשונות. באוגוסט 1995 נחקר בחשד למעורבות בפרשת שוחד תמורת פטורים ממסים ומתן הקלות לקבלנים. במשטרה הצטברו אז עדויות בדבר אי סדרים בעיריית טבריה. פיניאן נחקר שש שעות שנגמרו מבחינתו בכלום.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ועידת הליכוד. צילום ארכיון: עודד קרני
|
|
|
|
|
|
|
לא מזלזלים ב-150 חברי מרכז
|
|
|
|
|
|
|
השירות בעירייה עורר תיאבון לשחק במגרש הארצי. ציון התארגן מהר על כל הטריקים והשטיקים. במרכז של דצמבר 2002, למשל , הסתובב חובש הכיפה הזה עם להקת מעודדות מכונסות בג'ינסים נמוכי גזרה במיוחד. הוא נחשב לאחד מראשי מחנה נתניהו, אבל לא מונע את קרבתו גם מסילבן, מלבנת ומישראל כץ. בעיקר ישראל כץ, שבדיל שלו רץ למזכירות הליכוד.
"אני בעטיפה הכי קרובה לישראל כץ", הוא אומר לי על קפה שחור בכוס קלקר. בדיוק כשהוא מספר לי, תרז מגישה לו סלולרי, שיחה מהשר. "ישראל, מה שלומך ידידי? עדיין חולה בבית? רוצים אותך בריא. אני באולם, עושה נפשות. מעדכן אותך שאתה מתחיל לפרוח ולזרוח, אלה שהיו נגדך, באים אליך".
איך זה שאתה חבר של כל השרים שמכישים זה את זה?
"אני מפריד בין הפוליטיקה לחברות. אני מקובל על כולם. מעולם לא יצאתי חוצץ נגד חבר".
אבל אין פה חברויות, השרים בסך הכל משתמשים בך.
"יש פתגם: 'לפני הבחירות הקירות מדברים אליך, אחרי הבחירות אתה מדבר אל הקירות'. אבל החברות שלי עם השרים אישית, מבוססת על כנות".
עם כל הכבוד לכנות, אילו סנקציות יש לך נגדם?
"הסנקציה היחידה זה לא לבחור בהם. אבל לא השתמשתי בה".
לא ייתכן שאתה פשוט מאמין להם.
"לא היה מקרה שפניתי ודחו אותי".
ואתה חושב שזה רק בגלל החברות?
"יש לי 150 חברי מרכז. שום שר או ח''כ לא יכול לזלזל בזה".
מה מוקד הכוח שלך?
"השטח".
מה הסוד שלך?
"הקשר האישי. לא קרה שבן אדם יפנה אליי ואני לא אעזור לו".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ציון הרס''ר, ביבי המח''ט
|
|
|
|
|
|
|
מעולם לא סידר ג'ובים, הוא מדייק איתי, אבל עבודה כן. בעיקר למפוטרים. אנשים מוכנים לכל עבודה. רק אתמול פנה אליו מישהו שאמר שהוא מוכן לעבוד בזבל. "ככה לרוץ אחרי האוטו", הוא מדגים לי. "אנשים רוצים כל עבודה".
ציון חושף לפני את שריריו, מרשה לי למשש את מוקדי הכוח. מספר שיזם הבאת מפעל של תה ויסוצקי לטבריה, 20 עובדים הכניס לבית החולים פוריה, עשרות לבתי המלון בעיר, שלושה למפעל ספן לבידים, כמה למפעל בגולן. והוא גם איש חברתי. כשעבד בשיקום שכונות הכיר שלושה נרקומנים, לקח אותם לגמילה והכניס אותם לעירייה. שילם חשבון גז וטלפון לפעיל שלו, "אח של אישיות ציבורית", שילם 1,200 שקל , חשבון המים של אישה משכונה ד'.
וכל היכולות האפורות האלה הן שנותנות שיניים לכוח. ובמובן הזה לציון פיניאן יש יותר תוקף מאשר לביבי פטרונו. ביבי צריך לבקש מאחד העוזרים לצלצל למישהו, נגיד בטבריה. בהרבה מקרים המישהו הזה הוא פיניאן. אז אם אתה צריך את פיניאן בשביל מה לך את ביבי? עם מי היינו סוגרים על "אפטר" בצבא, עם המח"ט או עם הרס"ר? שאלתי למה הוא עושה את זה. ציון ענה לי שזה מאבא, שאחרי מותו גילו שתרם ל-36 קופות צדקה. אבל ציון לא פראייר.
ברור לגמרי שמכל העזרה הזאת הוא עושה את הקופה שלו. בונה איזו פלטפורמה של נאמנים. הוא אומר שהוא מסייע לכולם. ליכודניקים ולא ליכודניקים. מתפקדים ולא מתפקדים. ופה ציון הוא שוב לא פראייר. הוא יודע שעצם הנתינה עושה לך שם, יוצר הילה, והמרכז הזה אוהב הילות, בעיקר כאלה שמשדרות יכולת, כושר מוכח לסדר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
''מברוק לך, ציון פיניאן''
|
|
|
|
|
|
|
אתה מין עוזי כהן?
"אל תזלזל בעוזי כהן. הוא נתן הרבה לליכוד והלעג הזה גורם לו עוול. עזר להרבה אנשים".
אתה מצליח לעזור לכל מי שפונה אליך?
"לחלק כן, לחלק לא. אתה יודע למי אני לא עוזר? רק למשפחה שלי".
כאן הוא מספר לי על בנו אלירן, חייל משוחרר שמובטל כבר שלוש שנים. עולה לו 150 שקל ביום. כל שבת בצהריים המשפחה מתכנסת אצלו בבית ויורדת עליו רצח. "כל מי שקוראים לו פיניאן, אתה לא עוזר לו", הם צורחים. עכשיו עולות צרחות מהאולם והמרכז קצת משתגע.
"אני אזיין את אמא שלך", אומר האחד, "לא, אני אזיין את אמא שלך", עונה למרבה ההפתעה האחר.
ציון מכיר את כל 3,000 חברי המרכז. כ-60% מהם הוא גם מזהה בשמם. חלקם עולים אליו לרגל. מצהירים הצהרת נאמנות כווסל לפני אבירו.
אמר מאיר זנתי ממנחמיה: "אנחנו מאנשי ציון פיניאן", אמר יהודה עמר מהתענכים: "נתמוך בציון פיניאן", אמר יחיאל תוהמי מאריאל: "ציון זה איש ישר", אמר שלמה שוקרון ממשמר הירדן: "ציון זה מלך הגליל", אמר מיכה גבאי מקריית-גת: "ציון זה ליכודניק אמיתי", אמר פרוספר אזוט מעמק חפר: "ציון זה דואג יותר מדי לאנשים" ואמר קאצ'ו מבית-שאן: "מברוק לך, ציון פיניאן".
אם המשמנים לא מגיעים בעצמם, תרז דואגת להזרים אותם. חף משמץ מבוכה מקבל פיניאן את כל השימונים. לא מצ'פר בצ'פחה מפוררת עצמות מאסכולת פואד, אלא בטפיחה ובגיפוף קל של הכתף. מין נגיעה המנסה להעביר קורטוב של אינטימיות. וכך הם מגיעים אליו קורנים וחוזרים מגופפים. בטוחים שמילאו חובת חסותם, משוכנעים שהכיסא במועצת סניף אליכין קרוב משהיה אי פעם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מסוכסך עם עמרי שרון
|
|
|
|
|
|
|
ופיניאן עובד כל הזמן. מדבר איתי, עונה על שאלותיי, אך המבט תמיד מעליי וקדימה. שישלוט במרחב, שלא יאבד מישהו שנכנס. הנייד של תרז מצלצל שוב. על הקו הפעם לשכה אחרת. ביבי עומד להגיע, האם השטח מוכן? על הבמה מיקי איתן, באולם השורות קירחות. הידיעה שיש הסדר בעניין המשאל השאירה חצי מרכז בבית.
ציון, שתומך במשאל, חושב שעמרי שרון אחראי להפצת הידיעה. מישהו מהאולם צועק: "עמרי, תחזיר את הכסף להוא מנתניה". לפיניאן יש חשבון עם שרון ג'וניור מאז שבמירוץ לכנסת העדיף את אלי אפללו. "אבי כל אבות התחמונים", הוא מכנה אותו.
בפוליטיקה אין ברירה, בטח גם אתה חייב להיות תחמן.
"אני משתדל להיות תחמן הגון. להוציא את התחמנות מתוך ההגינות הטבעית שלי".
אתה מצליח?
"לפעמים כן, לפעמים לא".
ותרז לא חדלה להזרים. זאת שעתם של ששי, האח של עוזי כהן, של אביבה אשתו, של ח''כ יחיאל חזן ושל ח''כ גלעד ארדן. ציון וארדן ילכו בדיל משותף לכנסת. "כשיש לך 150 חברי מרכז - כולם רוצים לעשות איתך דיל", מתגאה פיניאן. זאת עונת הדילים. עת החיבורים וההצהרות. "מה שאתה עושה היום ישמור עליך בעתיד", הוא מסביר לי.
פיניאן חורש את הארץ. מתחיל בשבע בבוקר. כשהוא חוזר בחצות, אשתו אומרת לו: "הקדמת". מגיע לסניפים נידחים בקריית-מלאכי ובאשקלון לגייס נאמנים.
איך אתה הופך אותי לנאמן שלך?
"אם אני מקרין נאמנות, אתה תחזיר לי נאמנות. זה כמו בין אב לבן. מעולם לא שיקרתי על חברי מרכז".
זה טיפוח קשה לא?
"זה קשר אישי. כל יומיים טלפון. בכל המרכז לא תשמע מילה רעה על ציון פיניאן".
והמחויבות הזאת יושבת חזק בראש?
"אני לא סתם רוצה להיות חבר כנסת. אני רץ על הסיסמה: 'יש לך חבר בכנסת'".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
רוצה להיות האיש החברתי
|
|
|
|
|
|
|
למסדר השימון מצטרף אורן הילמן, יועצו של נתניהו. "ציון יהיה חבר כנסת", הוא מדבר דרכי אל האוזניים של פיניאן, "אם ביבי רוצה להתייעץ עם מישהו הוא פונה לציון".
עד כדי כך קרוב?
"ציון לא מהחוג הקרוב, הוא מהחוג המצומצם".
ערב סכיזופרני הערב הזה. על הבמה דברים משמימים על ההתנתקות, באולם מבעבעות הקומבינות. הנה רסיסי דברים מקריים שקלטה האוזן. שוקרון לציון: "אמרתי לו, אתה שפוט של כסף?". ציון לשוקרון: "ככה אמרת לו? כל הכבוד".
ציון לפעיל דודו: "הנה הטלפון של בן-חמו, הבטחתי לך, תתקשר דחוף". גיל, העוזר של חברת הכנסת גבריאלי, לציון: "ענבל רוצה לקבוע פגישה". ציון למחלוף בן-קסוס, מהסניף במגדל העמק: "ביבי נתן את ברכתו, תדבר עם אורן". בן-קסוס לציון: "אין לי מה לדבר עם ביבי".
על הבמה שרון אומר משהו חשוב כנראה, אך השאגות בולעות. חברי המרכז מניפים לעומתו פתקי תמיכה כחולים במשאל העם. הנגבי מאיים שאם לא יהיה שקט הוא סוגר ברגע את הישיבה. העניינים מתייגעים ומישהו מפעיל את ג'ינגל הליכוד. "הליכוד הוא בלב, הליכוד הוא בראש".
פנינה רוזנבלום עושה כניסה של מרגרט תאצ'ר מהזן הוולגרי והטבעת סביבה מתחנפת: "פנינה מאמי, מתי את נכנסת?". לכנסת כמובן. הפעיל יוסי ג'ינו שועט אל ציון: "אם יש לך טיפת כבוד, אל תתמודד לכנסת, לא רוצה שיתמכו בי האנשים הרעים האלה".
אתה לא מפחד מהלכלוך?
"ב-35 שנותיי בפוליטיקה עברתי את כל הרפש. עכשיו אני מחוסן. כלום לא יכול להוציא אותי מהכלים".
אתה יודע לחשוף ציפורניים?
"כן. אני לא נוטה לכעוס, אבל כשאני כועס - אני כועס. אני אופוזיציונר קשוח. הראשון שיצא נגד ראש עיריית טבריה זוהר עובד".
לאן אתה מכוון?
"הייתי רוצה להיות האיש החברתי בפוליטיקה".
כמו מי?
"לצערי אין מודל לחיקוי בתחום החברתי. פעם היה דוד לוי".
תן לי שם מאלה שקיימים.
"אני יודע כמו מי, אבל אם אגיד אפסיד את התמיכה של השאר".
אחרי הדברים האלה התפזר המרכז. את 20 המטר עד ליציאה עשה ציון בחצי שעה. טפח, לחש, עיסה. כשכבר הגיע לדלת, חזר לרכון על האוזן של צחי הנגבי שבכלל חיבק את תרז.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
