 |
/images/archive/gallery/310/464.jpg אסתר שפירא. צילום:
חיים אזולאי  |
|
|
|
|
| אסתר שפירא, אלמנה ואם חד הורית, מורה כמעט 30
שנה, פוטרה באמצע שיעור בערב יום הזיכרון. מבט
קרוב ועצוב על פיטורי המורים: ככה נזרקים החוצה |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
שרי מקובר-בליקוב
27/5/2005 18:12 |
|
|
|
|
|
|
|
בבוקר שקדם ליום הזיכרון נכנס אמיר מיכאל, מנהל חטיבת הביניים של בית הספר "עמל "1 בצפת, לכיתה ח' ומצא את התלמידים משתעשעים במשוואות. המורה למתמטיקה, אסתר שפירא, היתה בעיצומו של שיעור שהתנהל בבדיחות וברוח טובה. "כי תרגילי הנדסה וחשבון," היא מחייכת ולשבריר שנייה מתיישרים הקמטוטים העמוקים סביב עיניה האדומות, "אי אפשר ללמד בלי חוש הומור." שפירא בדיוק הסבירה לאחד התלמידים שאת המלומד פיתגורס יהיה לו קל יותר למצוא באינטרנט מאשר במגזין "רייטינג," כשהמנהל ביקש להודיע דבר מה לכיתה.
"ואחר כך הוא קרא לי אל פינת החדר," מספרת שפירא. "הוא אמר, 'יש אצלי במשרד מכתב פיטורים עבורך. את רוצה לבוא לקחת אותו.'? ככה, בלחישה, באמצע השיעור.
"באותו רגע ירד עלי מסך של ערפל. כבר לא ראיתי את המנהל או את התלמידים. ידעתי שאני צריכה להמשיך ולתפקד, אבל איבדתי את העשתונות. מיכאל עזב את הכיתה וסביבי החלה המולה. התלמידים שאלו אם אני רוצה מים או רופא. על הלוח היה כתוב משהו בגיר אדום. כמו מכונה ניגשתי ומחקתי אותו. אחר כך התיישבתי אל השולחן בחוסר אונים מוחלט. 29 שנה לימדתי בשמחה ובביטחון וזו היתה הפעם הראשונה בחיי שלא ידעתי איך להמשיך
את השיעור.
"כשהפעמון צילצל יצאתי לחפש את המנהל. במשרד ישבה הסגנית. אמרתי לה שפיטרו אותי ויצאתי אל החניה. באוטו הרגשתי דפיקות לב חזקות. פחדתי לנהוג. מאז שחיים, בעלי, נהרג בתאונת דרכים, אני אוחזת בהגה רק לצרכים חיוניים. חצי שעה ישבתי בתוך הרכב הלוהט ואפילו את המזגן שכחתי להפעיל. נסעתי לרופא, קיבלתי כדור נגד לחץ דם וחזרתי הביתה. לא ידעתי מה לעכל קודם, את הפיטורים או את הצורה שבה הם התרחשו. אמרתי, בטח המנהל יתקשר כדי להתנצל. כנראה הוא עשה טעות. גם הוא בן אדם. וכל אותו היום הסתכלתי על הטלפון, אבל היתה דממה. ככה בדיוק הרגשתי בלילה שהודיעו לי שבעלי מת."
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
"אני לא נגד הרפורמה"
|
|
|
 |
|
|
|
כשאסתר שפירא, ,55 סיימה את שנת הלימודים הראשונה שלה כמורה מצטיינת בקריית שמונה ועקרה לצפת, אמר לה המנהל, ספק בצחוק ספק ברצינות, שנגד מורים כמוה צריך לחוקק חוק מיוחד, חוק שיאסור עליהם לעזוב את בית הספר. אבל צפת התאימה לה יותר. כשנפטר בעלה ב'95- בעקבות תאונת דרכים קשה והותיר אותה לבדה עם שלושה ילדים, היה לה ברור שהיא נשארת במקום שבו קנתה את שמה הטוב כמורה מעולה למתמטיקה. "הפכתי למפרנסת יחידה, 6,500 שקל נטו בחודש, אבל שמחתי בחלקי," היא אומרת. "חשבתי, איזה מזל שיש לי עבודה לקום אליה בבוקר, לשכוח קצת את הצער ולהחזיק את הבית והילדים."
עכשיו התמוטט עליה עולמה. עם פרסום מסקנות הביניים של דוח ועדת דוברת, נקבע בהחלטת הממשלה לקצץ כ700- מיליון שקל מתקציב החינוך, פגיעה עמוקה במערכת שמשמעותה המיידית הינה פיטורים המוניים של אלפי מורים ואנשי סגל הוראה. כותרות העיתונים התמקדו בהטחת ההאשמות ההדדית, בדמעות של המנכ"לית תירוש ובקמפיין כנגד השרה לבנת ")הילדים של לבנת ימשיכו לקבל חינוך פרטי ולהתקדם בחיים, ומה יהיה עלינו.("? המורים המפוטרים נסוגו, די בדממה, ובעל כורחם, אל ירכתי הבמה. אסונם הפרטי טבע בים המאבק הגדול. אסתר שפירא, מורה שהעניקה את מרב ומיטב שנותיה לחינוך ונזרקה באבחת החלטת ממשלה אל הרחוב,הפכה לעוד אחת מהאלפים. מורה לדוגמה.
דוח ועדת דוברת הניח את היסודות לתיקון אחד הקלקולים הגדולים של מערכת החינוך. עד פרסום ההמלצות נהנו מורים שאינם ראויים מחסינות מקצועית מופלגת. גם אם היו עצלים, מרושעים, בורים ומיושנים, הם הצליחו לשמור על כיסאם בזכות ארגוני המורים שהעניקו להם גב חזק ואיתן, ובעצם כמעט לא אפשרו למנהלי בתי הספר להפריש או לפטר אותם. מהלך הפיטורים הנוכחי, הגם שהוא גורם למשרד החינוך נזק תדמיתי אדיר, מביא לראשונה, באומץ לב, את האפשרות לבתי הספר לסלק מורים שאינם ראויים ולרענן את השורות. מאידך, מורים רבים טוענים שדוח דוברת נוצל בידי בתי הספר לסגירת חשבונות אישיים עם מורים ותיקים וטובים, שלא הצליחו לקיים מערכת קשרים חמה עם המנהלים.
זו בדיוק הבעיה שיש לשפירא עם המהלך האחרון. אין לה טענות לוועדת דוברת אלא לשיטה. "שלא תחשבי שאני נגד הרפורמה במערכת החינוך," היא אומרת בתוקף. "אני באמת חושבת שצריך להחליף מורים גרועים, שהורסים את נשמות הילדים ונהנים מגב חזק של ארגוני המורים, באנשי חינוך שמסורים לעבודתם. הסכנה היא בסמכות המופרזת שניתנה למנהלים כדי לפטר מורים. כי מנהל יעדיף להיפטר ממורים שאינם יסמנים, שעומדים על דעתם ושלא נלחמים על התלמידים בישיבות ובאסיפות המורים. לא בטוח שתהיה להם ההגינות לפטר מורה בלי קשר לאורך הלשון שלו."
ושפירא היא מקרה מבחן מצוין. אין חולק על בקיאותה הרבה במתמטיקה ועל יכולותיה לקדם תלמידים נחשלים לשורה הראשונה במקצועות החשבון. הורים רבים מעידים על אופיה הנוח ועל אישיותה כמורה תקיפה אך קשובה. אך הנהלת בית הספר שהחליטה לפטר אותה טוענת שאופיה של שפירא בעייתי, שהיא פוגעת בתלמידים ומשפילה אותם, וכי יש להם סכסוך עבודה ארוך מולה ששיאו המתבקש הוא פרשת הפיטורים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"הפסד גדול למערכת"
|
|
|
|
|
|
|
"אסתר שפירא היא מורה מעולה ויסודית, שמכירה את החומר ויודעת להעביר אותו כמו שצריך," אומרת דורית זינגר, אם לשתי בנות שלומדות מתמטיקה בכיתה של שפירא. "היא ידועה בכל בית הספר בהישגים הגבוהים שלה עם תלמידי החטיבה והתיכון. המורה הזו מקפידה מאוד שכל הילדים בכיתה יבינו את הנלמד, וכשהיא נותנת שיעורי בית היא מבררת אם היו בעיות ופותרת אותן בכיתה. היסודות שהיא מעניקה לתלמידים הצעירים מלווים אותם לאורך התיכון והאקדמיה. יש לה יחסים מעולים עם התלמידים והמורים ואת זה אומרת לך אמא נודניקית. הבנות שלי מעריכות אותה הן כמורה והן כבן אדם. היא מתייחסת אליהן בכבוד. בזכותה הן לא נזקקו לשיעורים פרטיים."
אז למה היא פוטרה?
"אולי מכיוון שהיא נחשבת למורה שאומרת את דעותיה בקול, גם אם הן לא תמיד מוצאות חן בעיני אחרים."
"שני הבנים שלי למדו אצל אסתר שפירא גם בבית הספר וגם באופן פרטי," מצטרפת אלונית ברזלון, "ואני חייבת להודות שאחד מהם, שהודיע לי שהוא עם מתמטיקה גמר, התאהב בתוך חודשיים במקצוע והגיע בזכותה של שפירא לציונים גבוהים. הבן השני התחיל את לימודי המתמטיקה אצלה בציון נכשל והגיע אצלה לציון ממוצע של .85 היום הילדים שלי יודעים מתמטיקה בזכותה. אף אחד לא ייקח את זה ממנה. הבן שלי אומר' ,כיף ללמוד אצלה חשבון. זה כמו מתמטיקה עם כוס קפה."'
ואולי את יודעת למה פיטרו אותה?
"אין לי מושג. אני רק יודעת שזה הפסד גדול למערכת כי היא מורה מעולה ויש לה דרך מיוחדת לגרום לתלמידים לחבב את המקצוע הזה ששנוא על רובם."
"מורה מעולה? לא הייתי נסחף," מסתייג חנניה אלקובי, שומר בית הספר ואב לתלמידה בחטיבה. "הסיפור שלנו איתה התחיל בתחילת השנה. אסתר רצה עם החומר והבת שלי אמרה לה לא פעם ולא פעמיים, 'אני לא מבינה, תעצרי ותסבירי שוב.' אבל אסתר אמרה לבת שלי, 'את חצופה ואת לא תקבעי לי באיזה קצב להתקדם.' הבת שלי שתקה. אחרי חודש קיבלה הרפס סביב העין. שכבה שבוע בבית עם חום גבוה. כשהיא חזרה לכיתה, אסתר שפירא קיבלה אותה בבוז. אמרה לה, 'כל הכבוד, טוב שהגעת. כל השבוע את מסתובבת במסדרונות בית הספר ורק לכיתה שלי לא נכנסת.'
"בהפסקה, אסתר ניגשה אלי. אמרה לי, 'יש לך בת חוצפנית.' אמרתי לה, 'את לא קובעת כלום ולא מכובד לצעוק ככה.' ואת הבת שלי שלחתי לשיחה עם סגנית המנהלת, שנתנה לה פתק שמותר לה להיכנס לכיתה. אבל אסתר שפירא סירבה להכניס אותה. באותו שלב החלטתי לפנות אל המנהל וביקשתי שיעבירו אותה לכיתה המקבילה."
"בוקר אחד הגעתי לבית הספר לקחת את הילדה לבדיקת רופא," מספרת אם החפצה בעילום שמה. "דלת הכיתה של שפירא היתה פתוחה. שתי בנות אמרו לי שהמורה למתמטיקה הוציאה את הבת שלי בתור עונש. נכנסתי לכיתה ואסתר הסתכלה עלי במבט כועס ואמרה לי, 'את רוצה לשחרר את הילדה שלך? מצוין, היא הרי כבר הרבה זמן לא היתה בשיעור.' נעלבתי, כי הבנות שלי מדהימות. אמרתי, 'לפעמים יש עניינים לא פחות חשובים משיעור מתמטיקה.' אז שפירא אמרה, 'כל השבוע האחרון הבת שלך מאחרת לשיעור.' התחלתי להתעצבן. אמרתי, 'את מוכנה לא לדבר על הבת שלי בפורום כזה מול כל הכיתה.'?
"אחר כך הלכתי לחדר המנהל. התפרצתי. פתחתי את הפה וסיפרתי על האירוע. חזרתי הביתה והדפסתי מכתב למשרד החינוך. שבועיים אחר כך הבת השנייה שלי למדה אצלה למבחן. שלושה ימים לא יצאה מהחדר. במהלך הבחינה אחד התלמידים ביקש ממנה מחק. היא הסתובבה לתת לו ואסתר פסלה לה את המבחן בחשד להעתקה. פניתי למנהל וביקשתי להוציא את הבת שלי מהכיתה שלה."
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"העיניים של התלמידים"
|
|
|
|
|
|
|
שפירא שומעת את הדברים ונעה על מקומה. "אני באמת לא יודעת מאיפה נולדו הסיפורים הללו," היא אומרת במבוכה. "הכיף הגדול שלי זה להיכנס לכיתה ללמד. ברגע שאני סוגרת אחרי את דלת הכיתה נפתח בפני עולם שלם של יחסי מורה-תלמיד. אני אוהבת את התלמידים וקשובה לקשיים שלהם. אבל נכון, אני נוקשה. אני מסרבת להרשות שינבלו את הפה בכיתה שלי, יעתיקו במבחנים או יאחרו ויעדרו מבית הספר. אני לא סחבקית של התלמידים, אבל השיעורים אצלי מתנהלים בנועם הליכות. רק ככה התלמידים נשארים ערים במתמטיקה. אני ידועה בדרישות שלי, אבל גם בהישגים של תלמידי."
שפירא מתאמצת לכלוא את דמעותיה ונכשלת. ידיה חסרות המנוחה מדליקות סיגריה בסיגריה. "אני אוהבת מתמטיקה," היא אומרת בפשטות. "כי מתמטיקה זו לוגיקה טהורה. אין בה פרשנות מיותרת. אין כוונת המשורר ואין היסטוריה ופילוסופיה של המספרים. זה מקצוע נקי, בלי פניות, וכל אגפי המשוואות מקבלים את אותו היחס. אין מספרים בלונדינים, אין ספרדים, אין ערבים. בלשון יש יוצאים מן הכלל, אבל בחשבון אין.
"אני אוהבת להסתכל על העיניים של התלמידים, לראות איך הפנים הקטנות, המאומצות, מתרככות פתאום וההבנה נקלטת. הילדים אומרים לי לפעמים, 'מה, כבר הצלצול? איך אצלך נגמר שיעור מתמטיקה כל כך מהר למרות שהיו לנו שעתיים מחוברות,'? והאמירה הזו תמיד משמחת אותי מחדש."
ולמה רוצים לפטר אותך?
"כי מנהלת בית הספר לא אוהבת אותי. היא הגיעה אלינו לפני חמש שנים והחליטה על שינויים משמעותיים בסגל ההוראה. אני לא יודעת למה ברגע שהיא שמעה את שמי החליטה לשים עלי איקס. חמש שנים היא רודפת אחרי שאתפטר. שנה אחת אפילו לא רצתה לתת לי משרה בבית הספר. אמרה לי, 'שבי בבית ונשלם לך משכורת.' השבתי לה, 'כספי משרד החינוך הם לא האוצר הפרטי של אבא שלך ולא אסכים לקבל כסף אפילו על דקה שלא עבדתי תמורתה.'
"היא נוהגת לצעוק עלי ולבקר אותי בלי סוף. שלחה אותי ללמד בקרוואנים, על הוואדי. מלימוד בתיכון העבירה אותי לכיתות חטיבת הביניים. ואני חשבתי, צריך להוריד את הראש ולשתוק עד יעבור זעם. אבל הזעם לא עבר, רק התגבר. פניתי אליה מספר פעמים. אמרתי לה, 'בואי ניפגש ונדבר. נטהר את האווירה. תספרי לי מה יש לך נגדי ונפתח דף חדש לטובת שתינו ולמען בית הספר והתלמידים.' היא פשוט סירבה."
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"עשרות תלונות על אסתר"
|
|
|
|
|
|
|
המנהלת בתיה וישניה מגיבה: "כשהגעתי לבית הספר הכרתי את אסתר כמו את שאר המורים. אני בכלל לא בנאדם שרודף אחרים. אבל גיליתי מורה שמתייחסת בחוסר כבוד אל התלמידים, מעליבה ומשפילה אותם ומדברת אליהם בסגנון לא ראוי. כשנעלבה מאיתנו נכנסה למשרד ולחדר המורים בצרחות נוראיות. למרות שבאתי מבית הספר במעלות, מעיירת פיתוח, לא הכרתי לפני כן סגנון דיבור שכזה.
"במהלך חמש השנים האחרונות הגיעו אלי עשרות תלונות על אסתר שפירא. הן היו בעל פה, כי ההורים חששו שאסתר תתנקם בציוני המגן של התלמידים. אז בסוף השנה השנייה אמרתי לאסתר, 'אני מעדיפה שתשבי בבית ואני אשלם לך שכר עבודה כאילו הגעת לבית הספר.' אבל היא נעלבה וסירבה, ובסופו של דבר נתתי לה הזדמנות נוספת. אני מאמינה שאין לאסתר שפירא כוונות רעות. היא יכולה להיות נחמדה מאוד, אבל גם גסת רוח ובוטה. תלמידים המשיכו להתלונן, המצב הורע ושוב רצינו לפטר אותה. נפגשתי איתה בבית קפה. אמרתי לה, 'לא צריך לצעוק על תלמיד ולהעליב אותו כדי לקדם אותו בחשבון.' ואז נוכחתי שאסתר בכלל לא מבינה מה רוצים מהחיים שלה. היא אמרה, 'צריך לדרוש מהתלמידים משמעת וכבוד ולא רק הישגים בחשבון.' אז אמרתי לה, 'אסתר, אני מצטערת, אבל את כבר לא מתאימה לזמן ולתקופה."'
"לאסתר שפירא יש צדדים טובים, והבולט שבהם הוא שהיא יודעת ללמד מתמטיקה," מודה מנהל החטיבה, אמיר מיכאל. "השנה הצטרפתי לשיעור בכיתה שלה וחזרתי מלא שבחים. יש תלמידים והורים שרואים בה מורה דגולה. הבעיה הגדולה היא עם החלק האחר של תלמידים והורים שנפגעים ממנה עמוקות ומגיעים איתה למערכות יחסים קשות והרסניות. הם מתלוננים על התעמרות, השפלה והתעללות.
"בשנה שעברה החלטנו להגיש אותה לשימוע במשרד החינוך, אבל המשרד קבע שהיא תישאר ללמד אצלנו, בניגוד לדעתי ולדעת המנהלת. קיבלתי את הדין ונתתי לה גיבוי עצום. תיווכתי בינה לבין המורים האחרים, ערכתי תהליכי גישור בינה לבין תלמידים וקיימתי איתה עשרות שיחות. אבל היא לא הרימה את הכפפה, ואנחנו, עם כל הצער והרגישות על היותה אלמנה, מחויבים קודם כל לתלמידים.
"באחד המקרים, במהלך בירור היא אמרה לי בסערת רגשות את המשפט הבא: 'אמיר, אני אלמנה, ומי שמתעלל באלמנה סופו שאשתו תהיה אלמנה וילדיו יתומים.' חשבתי שזה משפט שלא אומרים אפילו בעידנא דריתחא, ובאותו הלילה לא הייתי מסוגל להירדם."
ולכן הודעת לה על פיטוריה ממש באמצע שיעור?
"המכתב חיכה במשרד שלי ארבעה ימים והיה צריך להודיע לה סוף סוף. אז דפקתי יפה על הדלת של הכיתה וביקשתי מאסתר לצאת החוצה אל המסדרון. זה לא היה ממש בתוך הכיתה ואף תלמיד לא ראה אותנו. אבל אני מודה, לא הייתי צריך לעשות את זה באמצע השיעור. בהחלט יש לי ביקורת על עצמי בנקודה הזו. בסוף השיעור, לפני שהיא הלכה הביתה, אסתר נכנסה אלי לחדר המורים ואמרה, 'אני מאחלת לך שתמות ושאראה את אשתך וילדיך בכלא.' חשבתי לעצמי, אם ככה היא מנהלת איתי את הקונפליקט, מה קורה בינה לבין התלמידים."?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"משתוללים בגיבוי ההורים"
|
|
|
|
|
|
|
"נדמה לי שלא אוהבים את שפירא כי כשיש ויכוח בחדר מורים היא תמיד תשתתף באופן פעיל, ואם יש בעיה עם תלמיד היא תמיד תעמוד מאחוריו ותילחם למענו באש ובמים. בעיני זו המשמעות האמיתית של איש חינוך. אבל לפעמים זה לא כל כך נוח להנהלה ואז היא בוחרת באופציית הגירוש."
לדעת שפירא, לפני שהנהלת בית הספר מתלוננת על ההתנהגות שלה כמורה, שתואיל להעיף מבט קצת יותר יסודי על התנהלות התלמידים. "בשנים האחרונות פשתה בבית הספר אלימות פיזית ומילולית כחלק מהתהליך הנורא של זילות בכבודו של מורה, והאלימות בחברה ובקהילה שמשליכה גם על כיתות הלימוד," היא אומרת. "בשבוע הראשון של הלימודים יצאתי החוצה להשתיק תלמידים שהרעישו. ילד בכיתה ז' שלח אותי להזדיין. ילד אחר עשה לי תנועה מגונה. בכלל, הכמות העצומה של תלמידים שמשוטטת במסדרונות במהלך השיעורים או נעדרת לגמרי מבית הספר, תופעה חולה חדשה שמקיפה את רוב בתי הספר בארץ, מובילה תמיד לאלימות. כשתלמיד נעדר יש לו זמן פנוי לבטלה ולשיעמום, שהם מקור כל רע.
"אני חושבת שהחטא הגדול של בית הספר הוא היעדר משמעת וחוסר גיבוי של ההנהלה. גם אם אני אקפיד על משמעת, אם לא יהיה לי גיבוי מגבוה חבל על זמני, אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי. ההנהלות מפחדות מההורים, ההורים מגבים את ילדיהם בלי לשמוע את גרסת המורה, וכשמורה מנסה להתערב הוא חוטף קללות ועלבונות.
"יושב אצלי ילד בכיתה ח,' שר ומפריע ומקלל. ההישגים שלו אפס. אני מנסה שנה תמימה להוריד אותו קבוצה וההורים שלו מתנגדים. באה האמא ומבטיחה הרים וגבעות ומאיימת בפנייה לפיקוח וההנהלה מתכופפת.
"לפני חודש הוא עבר כל גבול. נעמד באמצע הכיתה וסיפר שאבא שלו הבטיח שבגיל 15 הוא ייקח אותו לזונה. אמרתי לו, 'תשמור בבקשה את השיחות האלה לך ולאביך.'אבל הוא לא הפסיק. בסוף נאלצתי להוציא אותו מהכיתה. אני הרי צריכה ללמד מתמטיקה, לא הרגלים מיניים. בלילה אמא שלו התקשרה. צעקה וצרחה ואיימה עלי בטלפון. אמרה, 'לא אתן לך להעליב את הבן שלי ולסלק אותו מהכיתה.' בסוף הצלחתי להשחיל משפט ולספר בקצרה מה היה. והאמא לא מאמינה.אומרת' ,עשיתי בירור בין התלמידים, והוא לא מפריע בכלל. ושתדעי לך שבעלי פנה לעורך דין.' אמרתי לה, שיהיה לכם כל טוב וסיימתי את השיחה."
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"הייתי נשואה להוראה"
|
|
|
|
|
|
|
למה הישגי התלמידים במתמטיקה נמוכים כל כך?
"כי מורים שהשכלתם לוקה בחסר נקלטים במערכת החינוך או לא מוכנים להיפלט ממנה, והתוצאה של מורים בורים היא תלמידים בורים. אפילו אצלנו בבית הספר יש מורים שמלמדים מתמטיקה לכיתות הגבוהות ואם אני אתן להם תרגיל של בחינת בגרות והם יצליחו לפתור אותו, אני מוכנה להפסיד משכורת של שנה שלמה. מתי שלחו בפעם האחרונה מפקח למתמטיקה לבתי הספר?הרי זה המקצוע הכי חשוב, ולמרות זאת, אין לו דרישות סף. יש מורים לחשבון שהשכלה ממוצעת של תלמיד ממוצע בכיתה השביעית עולה על שלהם. נכנסתי פעם לאחת הכיתות באקראי וראיתי על הלוח תרגיל עם שגיאה גסה. קראתי למורה הצדה ואמרתי לה בלחש, 'תקני את הטעות בתרגיל.' אז היא פתחה עלי פה. אמרתי לה, 'אני מעירה לך בשקט, למה את צריכה לצעוק ולהשמיע את הדברים לכל הכיתה? הרי אם את מלמדת יריעה קצרה, חשוב שתכירי את היריעה הרחבה".
ובכל זאת נהנית מהמקצוע.
"הייתי נשואה להוראה," היא אומרת בכאב גלוי. "קמתי כל בוקר כדי ללכת לבית הספר. זה היה המקום שבו אהבתי להיות ואהבתי לעשות. והתלמידים החזירו לי אהבה. היום לא נשאר לי שום דבר ביד. אז עם כל הכבוד לבכי של רונית תירוש, יש נשים וגברים מפוטרים שהדמעות שלהם אולי לא כחולות כמו שלה, אבל הרבה יותר מרות."
מה קורה בבית?
"אני מתביישת בפני הילדים שלי, כי איזו מין אמירה זו שפיטרו אותי? הבנים הגדולים זעמו מאוד. הם אמרו, 'אם בית הספר לא מסוגל להבין מה את שווה, טוב שאת עוזבת.' והילד הקטן הציע לי לתבוע אותם למשפט. אמרתי לו, 'ילד, זה לא הולך ככה.' ובכיתי."
בכתה על העלבון, על אובדן הקריירה וגם על הפרנסה שהצטמקה. אחרי ניכויי החובה תישאר בידה פנסיה של 4,000 שקל בלבד, ומזה תיאלץ לכלכל משפחה וילדים ומשכנתה שגובהה כמחצית מהסכום. בעוד שנה בלבד היתה אמורה לקבל משכורת 13 לכל החיים. בגלל הפיטורים תאבד גם את התוספת הנכבדת הזו.
"הייתי חולה בחג, שפוכה, גמורה לגמרי. לא הצלחתי לישון לילה אחד נורמלי כי אני מפחדת. אנשים אומרים לי, תנסי קריירה חדשה. אבל אותי בגילי יסרבו לקבל גם בתל ברוך וגם על מסלול הדוגמנות. חוץ מהוראת חשבון אני לא יודעת לעשות שום דבר אחר."
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"לי כבר אין מחר"
|
|
|
|
|
|
|
סוף זמני. שפירא הוזמנה ל"וועדה פריטטית," כינוי נאה לשימוע, שעל פיו יוחלט אם הפיטורים מקבלים תוקף סופי או שיש תקווה. ההיקף ההמוני של הפיטורים והאופי הטעון של הדיונים כבר הוליד מהוועדה הזו סיפורים מבהילים ויש שקוראים לה, להבדיל, ועדת סלקציה. מורות סיפרו שהתלבשו והתאפרו לרגל האירוע בעזרת יועצי יופי כדי להרשים את הנציגים שיחרצו את גורל עתידן המקצועי.
שפירא, לעומת זאת, העדיפה להיכנס למיטה. "הרופא אמר לי, 'לפני שאת הולכת לוועדה, תיקחי כדור שלא תסכני את הלב.' ואני סירבתי. אמרתי לו, 'לקחתי פעם אחת בחיי כדור כזה, לפני הלוויה של בעלי, ובגללו ישנתי 48 שעות רצוף."'
מה תגידי לחברי הוועדה?
"אני אשאל אותם, 'איך אתם רוצים שאכמת 29 שנה לחמש דקות של שיחה.'? אני מבלה את הלילות בבניית תרחישים לקראת הוועדה. מה להגיד, איך להגיד, ממה להימנע. וככה, עם שלוש חפיסות סיגריות, אני מגיעה לבוקר בלי טקסט קצר וקולע. אני מפחדת לתכנן. ומה אם פתאום ישתלט עלי הבכי ולא אוכל לדבר? ולמה אני צריכה לעמוד בכלל לדין התליינים הזה? מה חטאתי ומה פשעתי? ואיך אוכל למנוע את רוע הגזרה? מורה אחת סיפרה לי שקיבלה מכתב פיטורים עם האשמות שלא היו ולא נבראו. היא באה לוועדה והוכיחה שהכל שקר וכזב. אז אמרו לה, 'נכון. אבל את עדיין מפוטרת."'
מנחם כהן, סמנכ"ל משרד החינוך, מנהל כוח אדם בהוראה והאיש האחראי למשא ומתן מול ארגוני המורים מתכחש נמרצות לסוג כזה של שימוע. "לאסתר שפירא," הוא אומר, "נשלח מכתב פיטורים שלא על פי הצדק והקריטריון. אני מודיע לך חגיגית שהיא פטורה מלהגיע לוועדה. היא מורה מן המניין והפיטורים בטלים." סוף טוב? שפירא מסרבת להאמין להבטחות בעל פה ומתקשה להבין מדוע רק פנייה של עיתון מצליחה לסייע ולא עבודתה רבת השנים.
ובינתיים היא בעיקר פוחדת. ופוחדת לחשוב על הפחד. "בדרך לפה שמעתי שיר של אביתר בנאי," היא אומרת. "והוא שר, 'תן לשינוי לצמוח, ואל תפחד מהפחד.' אמרתי לעצמי, 'לך קל להגיד, חביבי. כי אתה, לך יהיה מחר תקליט חדש. אבל אני כבר יושבת בבית. ולי כבר אין מחר."'
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
